ספר התרומה, פסקים רמ״חSefer HaTerumah, Psakim 248
א׳תחלת דבר ישראל שבשל בשבת בשוגג יאכל הוא בעצמו ואפי' באותו שבת כדתנן בסתם משנה במס' תרומות (פ"ב מ"ג). המבשל בשבת בשוגג יאכל וכן מורי רב לתלמידיה. ודוקא מבשל דחזי לכוס מקודם. אבל שוחט בשוגג אסור ליהנות באותו שבת. וכן אם עשה ישראל מלאכה בשבת בשוגג בדבר שאין אכילה כמו הדליק הנר או עשה כבש אסור ליהנות בו באותו שבת דדמי לשוחט דאסור משום דמקודם לא היה ראוי כלל. ואם עכו"ם עושה מלאכת שבת בשביל עצמו מותר ישראל ליהנות אפי' באותו שבת כדתנן עכו"ם שהדליק את הנר או עשה כבש או מילא מים לבהמתו ישתמש ישראל לאורו וירד בו ישראל וישקה מהן ישראל והיינו אפי' באותו שבת כמו ר"ג וזקנים שירדו בכבש בשבת. אבל מידי דאכילה כגון העכו"ם שבישל לעצמו בשבת בשר בצים ודגים יש צדדין לאסור ולחלק בין מידי דאכילה לעכו"ם שהדליקו הנר ישתמש ישראל לאורו. דדבר שאין ראוי לאכילה לא גזרינן כולי האי כדפרישי' לעיל. ולא דמי להא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל. דהתם ליכא למגזר פן יבשל הישראל במזיד. דאין להחזיקו ברשע לבשל במזיד בשבת. ולעשות איסור' דאורייתא אבל יקל לומר לעכו"ם לבשל בשבת. ועל העכו"ם שאפה לחם בשבת וגם שמא נטחנו החטין ונרקדו בשבת יש פנים להתיר כמו מבשל בשבת יאכל וכמו נכרי שהדליק נר שישתמש ישראל לאורו. ויש פנים לאסור כדפי' (עיין רא"ש ז"ל בפ"ג ביצה ובק"נ ומג"א שכ"ה וב"י וט"ז ס"ק ג' והגהות מהרל"ח של"ד). דלא דמי לנכרי שהדליק הנר דאיכא חלוק בין מידי דאכילה למלאכה אחרת כדפי' לעיל וגם לא דמי למבשל בשבת בשוגג. דהתם ליכא למגזר שמא יהיה הישראל רשע לבשל במזיד. אבל יקל לומר לעכו"ם לבשל. ואפי' נדמה אותן למבשל בשוגג יאכל יש לאסור האי לחם דדמי לשוחט בשבת בשוגג דאסור משום דלא חזי לכוס והקמח נמי לא היה ראוי לכוס. ואפי' אם הקמח ראוי לכו' אין החטין והקמח ראויין לאכול באותו עניין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאורייתא שנעשה פה /פת/. ואינו דומה לחזי לכוס של מבשל בשר ודגים. וכי תימא הלח' מותר. דהא פסקי' שלהי שבת כר"ש (קנ"ז ע"א) דשרי מוקצה בר מנר שהדליק' באות' שבת דדחייה בידים. לא דמי דשמא הכא מודה ר"ש דהוי כגרוגרות וצמוקין כיון שנטחן ונאפה ונרקד בשבת כדאמרי' פ' אין צדין (כ"ד). עכו"ם שהביא לו דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור בכדי שיעשו. ופי' רש"י דאפי' ר"ש מודה בהא דהוי כגרוגרו' וצמוקין דאמרינן פ' כירה דמודה ר"ש.
1