ספר התרומה, פסקים רמ״טSefer HaTerumah, Psakim 249
א׳ואם עכו"ם ליקט פירות בשבת לעצמו. או בי"ט. או תלש או צד דגים חיה ועוף בשביל עכו"ם הישראל אסור ליהנות בו ביום משום מוקצה וה"ה נשרו מאיליהן או נצודו מאיליהן כמו ביצה שנולדה בי"ט לא תאכל. וכמו פירות הנושרין ומשקין שזבו מאיליהן דאסורין. אבל למו"ש מותרין מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו כדתנן במס' מכשירין. מרחץ המרחצת בשבת אם רוב עכו"ם למו"ש רוחץ בה מיד. וכן פרק בכל מערבין (מ' ע"א) הנהו עכו"ם דגזו אסא לגננא דישראל אסר להו רבא בכדי שיעשו. משום דבשביל ישראל גזו להו. אבל אי לא בשביל ישראל הוה שרי למו"ש מיד. ואם בשביל ישראל ליקט העכו"ם הפירות או צד דגים והחיה והעוף בשבת או בי"ט אסור למו"ש בכדי שיעשו. כדאמרינן פרק אין צדין עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור לערב בכדי שיעשו וכן פר' בכל מערבין (מ"ב ע"ב) עכו"ם דגזו אסא לגננא דישראל ואסר להו רבא במוצאי שבת בכדי שיעשו. וכן פ"ק גבי עססיו' ותורמוסין שבשל בשבת. ונחתום אם חמם מים אסור לערב בכדי שיעשו. וכן במסכת מכשירין (פ"ב מ"ה) מרחץ המרחצת בשבת אם רוב העיר ישראלים אסורין בכדי שיעשו ואם עכו"ם ליקט וצד בי"ט ראשון צריך כדי שיעשו בחול למוצאי י"ט שני. כך פי' בה"ג ורש"י מתיר בכדי שיעשו בי"ט שני עצמו. ולקמן הארכתי בזה. ואם ספק אם נלקטו היום או נצודו הדגים והעופות בשבת או בי"ט על זה שנינו ספק מוכן אסור. ואפי' ר"ג דשרי היינו לטלטל. אבל לאכילה מודה דאסור. ואם לקט העכו"ם בשבת פירות וצד דגים בשביל עכו"ם ובשביל ישראל אסור למ"ש בכדי שיעשו כמו שאפרש וכדאיתא בירושלמי אבל אין ידוע אם בשביל ישראל ליקטן וצד הדגים בשבת אי לא או איפכא כי ידוע לכל שבשביל ישראל עשה אבל אם ספק אם לקטן בשבת או לא שבאותו היום הוו אסורין משום ספק מוכן. אמנם הן מותרין למו"ש מיד (תמהו דהא קיי"ל דאינו במחובר אסור עיין מג"א תקט"ז ס"ק י"ב ועיין בחדושים על ה' יו"ט מכר"ו ועיין סי' שכ"ה ט"ז ס"ק ט"ז ופ"א ית' פ"ת ת' ס"ט ותה"ד ת"א) כשמואל פרק שואל דא' א"צ להמתין במו"ש עד כדי שיעשו. ולא כרב דאמר צריך להמתין דאע"ג דהלכה כרב באיסורי כדאיתא פ' יש בכור. הכא הלכה כשמואל כדפסיק תלמודא פר' שואל. (קנ"א ע"א) גבי הא דתנן עכו"ם שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל אלא א"כ בא ממקום קרוב. ומפרש רב שיודע ממקום קרוב ולא מחוץ לתחום אבל ספק אסור עד כדי שיעשו. ושמואל סבר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. לקולא יש לנו לו' שבאו ממקום קרוב. ומותר כמו חיישי' שמא באמבטי עברה ושריא לכהן גדול. וברוב ספרים כתוב מתני' דייקא כשמואל ותנן כוותיה דרב. מתניתין דייקא כוותיה דשמואל חפרו לו קבר יקבר בו ישראל אף ע"ג דספיקא הוא אם בשביל ישראל חפר. ותנן במס' מכשירין כרב. מרחץ המרחצת בשבת וכו'. מחצה על מחצה אסור בכדי שיעשו. ר"י אומר אם יש רשות מותר פירוש רשות עכו"ם חשוב שיש בעיר יש לי לומר בשביל עכו"ם נתחמם אלמא ספיקא שרי כשמואל ומדרבנן דאסרי בכדי שיעשו במחצה על מחצה לא תקשי לשמואל דסברי בודאי לשם עכו"ם ולשם ישראל נתחמם בשביל שניהם ולכך אסור. דהיאך יהא אסור אם בשביל ישראל לחודיה נתחמם או בשביל עכו"ם לחודיה הלא לא חממוהו בשביל איש אחד. כל זה פירש רבינו שלמה. ולשון אחר תופס עיקר. וכן גורס רבינו חננאל ועל לשון ראשון קשה מתני' היכי דייק לה שמואל. הא דחי לה התם בקבר שהוא באיסרטיא ברה"ר שאין רגילות לקבור שם ישראל. א"כ אינו ספק. וכיון שלשון אחרון עיקר א"כ הלכה כשמואל דאמר ספק מותר מיד למו"ש דמייתי תלמודא סייעתא דשמואל ממתני' דמרחץ. וגם יש ללמוד מכאן בדבר הנעשה בשביל ישראל וגם בשביל עכו"ם אסור במו"ש בכדי שיעשו כיון דלשון אחרון עיקר. והרי רבנן אמרי מחצה ע"מ אסור בכדי שיעשו. וטעמא כדפרישית לפי שנתחמם המרחץ לשם שניהם. וכן משמע קצת בירושלמי פרק כל כתבי בעובדא דאקלע שמואל בביתא דעכו"ם אדליק עכו"ם בוצינא בשבתא והפך שמואל אפויי אייתי עכו"ם שטרא וקרא ביה. ידע שמואל דלא בגינת' אדליק. הדר שמואל אפוי. וקאמר הדה אמרה נעשה בשביל עכו"ם ובשביל ישראל מותר וקאמר דילמא משום דאין מטריחין את האדם לצאת מן ביתו אבל בעלמא אסור. אע"ג דיש בספר ירושלמי כתיב הדה אמרה אסור נראה לי דטעות סופר הוא ומותר גרסי' (עיין טור רע"ו וב"ח). ואם הדגים ועופות נצודו בשביל ישראל בי"ט ראשון או פירות שנתלשו בי"ט ראשון בשביל ישראל צריך בכדי שיעשו כדאמר רב פפא פ' אין צדין הלכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור לערב בכדי שיעשו ובפי' דבכדי שיעשו נחלקו הגאונים. רש"י פירש פרק בכל מערבין דהיינו לערב של מוצאי י"ט ראשון ואפי' בי"ט שני מותר משום דשתי קדושות הן והאחד חול כמו ההוא טביא דאתציד ביום טוב ראשון ואשתחיט בי"ט שני וכמו ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ופי' רבי' שלמה דבהלכות גדולות של רב יהודאי גאון אוסר עד כדי שיעשו למוצאי יום טוב שני דהיינו כדי שיעשו (עיין רא"ש בפ"ג דביצה וטור קט"ו וב"ח וב"י) בהיתר. אמנם יש לדחות דלא דמי לביצה שנולדה בזה מותרת בזה דליכא רק מוקצה וכן ההיא טביא שמא אתציד בשביל עכו"ם או נפרסו המצודות מבעוד יום גדול בחול ונלכד הצבי לאחר שתחשך בתוך המצודה מאיליו דליכא בכל אלה רק מוקצה ולכך מותר ביום טוב שני מיד בלא כדי שיעשו משום דשני ימים טובים של גליות שתי קדושות שמחמת ספק נעשין והאחד חול ולא שייך איסור מוקצה בחול אבל היכא שהפירות נתלשו בשביל ישראל ביו"ט ראשון אסורין אף ביו"ט שני ולמוצאי של יום טוב שני בחול בכדי שיעשו כדברי הלכות גדולות רב יהודאי וטעמא לפי שהישראל אסור לתולשן ולצוד אותן ביו"ט שני והוא צריך להן איכא למגזר פן יאמר הישראל לעכו"ם ביו"ט ראשון לתלוש פירו' ולצוד דגים ביו"ט ראשון כדי שיהיו ראוין לו ביום טוב שני לאחר כדי שיעשו אבל אם נאסור עד כדי שיעשו בחול ליכא למגזר מידי כי למה זה יאמר הישראל לעכו"ם לתלוש ולצוד בי"ט שני כיון שהישראל עצמו יכול לעשותו בחול. וביצה שנולדה ביו"ט ראשון או דגים ועופות שנצודו בי"ט ראשון או פירות שנלקטו ביום טוב ראשון והכל היה בשביל עכו"ם אותו היום אסורין משום מוקצה וביום טוב שני מותרין כדתנן ביצה שנולדה בזה מותרת בזה והוא הדין העופות והדגים כיון דביום טוב ראשון ליכא אלא מוקצה. ודווקא בשני י"ט של גליות כגון פסח עצרת וסכות אבל שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה וכן דגים ועופות וחיות שנצודו בי"ט ראשון או פירות שנלקטו ביום טוב ראשון בשביל עכו"ם אסורין בי"ט שני משום מוקצה. וטעמא משום דקדושה אחת הן ואמנם י"ט של פסח נמי או של עצרת או של סכות אם הם סמוכין לשבת לפניה או לאחריה ביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן פירות שנתלשו ודגים ועופות שנצודו בשביל עכו"ם וטעמא אע"ג שהלכה כארבעה זקנים אליבא דר"א דאמר דשתי קדושו' הן שבת וי"ט מ"מ אסורים משום הכנה דאין י"ט מכין לשבת. דבפ"ק דביצה פסקי' כרב דאסר בין שני י"ט של ר"ה הן קדושה אחת משום שאף בני א"י היו עושין שני ימים של ר"ה היכא דלא קא מטו שלוחי ב"ד משום דבמקום ב"ד נמי פעמים שני ימים י"ט כשבאו עדי' מן המנחה ולמעלה ביום ל' שנוהגין אותו היו' קדש ולמח' קדש בימי הבניין משום קלקול הלוי' בשיר לכך אף אחר החורבן שהתקין רבן יוחנן בן זכאי שמקבלין עדות החדש כל היום כלו ואין עושין ר"ה רק יום אחד. מ"מ בבבל שעושין לעולם שני ימים טובים הם קדושה אחת. ודגים ועופות ופירות וביצה של י"ט ראשון אסורין גם בי"ט שני של ר"ה.
1