ספר התרומה, פסקים כ״הSefer HaTerumah, Psakim 25
א׳דרוסת הזאב טריפה ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה אבל זאב בגסה לא ובגמ' פלוגתא דאמוראי א"ר אליעזר לא בא ר' יהודה אלא לפרש דברי חכמים ואיכא דאמרי דפליג ר' יהודה וסברי רבנן דזאב אפילו בגסה דריס בעא מיני' רב כהנא מרב יש דרוסה לחתול בכל מילי א"ל אף לחתול דרב מיני' אין דרוסה בכל דבר א"ל א"כ שמא חולדה וחתול שוין בדבר שיש דרוסה לזה גם דרוסה לזה א"ל יש דבר לחתול יש דרוסה ולא לחולדה הא כיצד לחתול אין דרוסה באמרי רברבי ולחולדה יש דרוסה בעופות ולחתול יש דרוסה ולא לחולדה בגדיים וטלאים.
1
ב׳הלכך זאב אפי' בבהמה גסה דריס לחומרא אבל חתול אפי' בדקה לא דריס כגון בעזי ובאמרי אבל בגדיים וטלאים קא דריס שפיר חתול ולא חולדה ובעופות חולדה דורסת וכן עופות טמאים. תנן דרוסת הנץ הוי בעוף הגס ודרוס' הגס בעוף הדק ושאר עופות טמאים דדכותייהו טהורים שגדולים כמותה וכ"ש בזוטרי מינייהו ויש דרוסה לשועל אבל אין דרוסה לכלב ואין דרוסה בשן אלא בצפורן ודווקא ביד דהיינו רגל שלפניה לאפוקי רגל שלאחריה ואין דרוסה אלא מדעת אבל שלא מדעת כגון בישן שהכה שלא מדעת כשרה שאין זורק אז ארס ובהדי דשליף צפרניה אז שדי זהרי' וארס וא"כ כשהנץ או העוף טמא אחד הכה על עוף טהור בידו אם בעוד היד על העוף טהור שחט העוף קודם שהסיר ידו כשר דאין זורק ארס כי אם כשמסיר ידו מיהו יש ליזהר מזה כי יש פעמים שמסיר ידו מעל הטהור וחוזר ומכה ואינו ידוע והיכא שדרס אפי' גרגרת טריפה אע"פ שאין ניכר אדמומי' ושלא נקב רק משהו כדא' אביי זהר' מקלי קלי והארס מתפשט ושורף סביבו יותר מאיסר שהיא שעור חסרון של גרגרת. והיכא דספק אם על הארי או על הזאב בין הבהמות או אמרי רברבי או גדיים וטלאים ספק לא נכנס אימא לא על וכשר ספק אם כלבא או שונרא אינו יודע מי נלחם והכה התרנגולין או הטלאים אם כלב כשר אם חתול אסור אימא כלב' וכשר על וקטעי' לרישא דחד מינייהו נח רוגזיה והשאר כשר איהו מעוי שצועק וכן פירש רש"י מעוי נוהם וזה לשון נופל בארי ומסתמא בכל שאר מיני דרוסה הדין כך ואינהו מקרקרן כמו כן כשרים דבעותי מבעית להו. והיכא שנכנס ביניהם ושתיק ואינהו מקרקרן פליגי רב סבר חוששין לספק דרוסה ושמואל סבר אין חוששין הלכה כרב באיסורי וכן א' אמימר חוששין א"כ אם מצא חתול או חולדה בין התרנגולים אפי' צועקין או אפי' אם רודף אחריהם ואין ידוע אם הכה אותם כשרים דכיון שיכולין לברוח ולהשמט ממנו אי' לומר שהכה אותם אבל אם התרנגולין בלול במקום שהוא צר וקטן שאינם יכולין לברוח ולש' נמצא החתול או החולדה ושתיק והתרנגולים צועקי' אע"פ שאין יודע אם אותם הן אסורים כמו בארי בין השוורים דפסקי' חוששין לספק דרוסה וזהו חומרא גדולה ואינם זהירים בזה כי רוב פעמים חתול נמצא בלול התרנגולין וצועקים ואין נזהרים מהם מלאכלם אמנם יש למצא היתר דדוקא במצילין שהתרנגולות בורחות מפני החתול אז אם הכה אותם יש דרוסה דרב דאמר דרוסת חתול בגדיים וטלאי' מוקי לה תלמודא במציל דוקא וה"ה בעופות לא דריס חתול אלא במציל עצמו דהא מייתי עלה מן תרנגולת דרהיט שונרא בתריה ועייל לאדרונא אבל בארי וזאב אין חילוק בין אין מצילין למצילין דבכל ענין דרסי ואם הכה חתול א' מהם השאר תרנגולים מותרים אם הם במקום שיכולין לברוח ואם הם במקום צר וקט' כולם אסורים דשמא כמו כן הכה השאר שהם שם דלא נימא נח רוגזיה אלא במקום שהרג א' מהם כדאמר תלמודא קטע רישא דחד מינייהו נח רוגזיה אבל בהכאה גריד' לא חזי' דנח רוגזיה וכן הדין בזאב בין הרחלות או בין השוורים כמו שפירשתי בחתול בין התרנגולין רק דליכא חלוק בין מצילים לאין מצילים ופעמים שהזאב לוקח רחל או טלה מן האפר שרועה שם ונושא' בפיו ומצילה הרועה כשרה דאין דרוסה בשן אלא ביד שזהו מרגל שלפניו ואם אין יודע אם הכה אותה ביד ונתערבה עם הרבה בהמות יש להתיר מספק ספיקא שמא אין זו שנשא הזאב ואפי' היא זו שמא בשן ולא ביד וצ"ע אם דומה למה שפירשתי בסוף הלכות איסור והיתר דבריה ודבר שבמנין ויש ספיקא דאורייתא אין להתירה על ידי שנתערבה אחרי כן אפילו באלף דכיון שקודם שנתערבה היה הספק אסור מן התורה חשוב כודאי לאסור בכל שהו ואם צואר הבהמה מלוכלך בדם מהכאת זאב או חתול או ד"א אין לו תקנה דנהי דגרגרת יכול לבדוק אם האדי' מתחת הארס מ"מ הושט אינו יכול לבדוק אלא מבפנים דאמר רבא ושט (מ"ג) אדום מבחוץ ולבן מבפנים. למאי נ"מ לספק דרוסה שאדמימות הדריסה אין ניכרת בו ואם ספק שמא הוי מלוכלך הצואר מנקיבת קוץ או הוושט שמא יש לו בדיקה כדפרי' בסמוך. וגם הגרגרת צריכה פסוקה ברוב או חסרה בכאיסר אבל אם מדרוסה מלוכלך או באודם משהו טריפה אף בקנה וגם אין בדיקה בושט. אבל אם בעוף הוא יש לה בדיקה כדאמר ריש (כ"ח) השוחט ההיא אווזא דהוות בי רבא דהוה ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר נבדקיה דילמא במקום נקב קא שחיט נבדקיה ברישא הלא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אמר ליה רב יוסף בריה נבדקיה לקנה ונשחטיה ובתר הכי נהפכיה לושט ונבדקיה אם האדים מבפנים. והא דאמרן פרק אלו טריפות (נ"ג ע"ב) ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לבי קני אתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רב לאו אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא להקל הכא נמי ספק שונרא ספק קניא אימור קניא להקל והשתא נמי כי קנייא קא מחייה למה לא יצטרך בדיקה כמו כההיא דפרק השוחט ומאי נפקא מינה אי קניא מחיי' אי שונרא יש לומר אי קניא מחייה אי בגרגרת הוא צריך פסוקה ברובה או חסרון בכאיסר ואי על ידי שונרא הוא אפילו בגרגרת אם אדומה בכל שהו טריפה שהארס שורף סביביו כדקאמר תלמודא דרוסתו בכל שהו מאי טעמא זהרא מקלא קלי והשתא בההיא דהשוחט בדקוה אי משום ספק שונרא או משום ספק של קניא ובההיא דאלו טריפות אמר שיש לתלות בקניא יותר ולא יהא טריפה בפסיקת רובא או בחסרון בכאיסר. אי נמי בההיא דפרק השוחט לא היו מסופקין מנקיבת קניא כי אם משונרא מדלא קאמר דעל לבי קני כמו באידך עובדא. וגם מדקאמר עלה ושט אין לו בדיקה מבחוץ ונראה דהיינו דווקא לגבי דרוסה לפי שאדמימות הארס אין ניכר בושט שהוא אדום כמו כן מבחוץ אבל בעובדא דאלו טריפות הוה ספיקא אף מן קני' ויש בדיקה גם בושט שנקיבת קוץ בו ניכרת ולכך קאמר אימר קניא ונבדוק אף הושט מבחוץ קודם שחיטה וגם הגרגרת צריכה פסוקה ברובה או חסרון בכאיסר ולא במשהו כדין ספק שונרא. ותדע דנקב קוץ ניכר בושט מבחוץ מדקאמר גבי ושט אין לו בדיקה מבחוץ נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקובה. וכן אמרי' שני עורות יש לו לושט חיצון אדום פנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר היאך אנו יודעין שהפנימי ניקב ולא החיצון כיון שהחיצון אדום א"כ אין נקב ניכר בו ואע"פ שיש לדחות ולומר הן לכאורה כך נראה אבל אין נכון לפרש אימר קניא ואין צריך בדיקה כלל כי מה טעם יהיה זה שלא נחוש שמא נקב הקוץ את הסימנין כך פירש מורי רבינו יצחק בר' שמואל.
2
ג׳ספק נשבר העצם ויצא לחוץ מעוף למעלה מן הארכוב' ולא ידע אי מחיים או לאחר שחיטה. רוב פעמים יכול להבחין אם הושחר מקום המכה א"כ מחיים הוה וכל ספיקות שיבאו לחכם או יש ריעותא בצומת הגידים ולא ידע אם נפסק א' מן החוטים או נשמט הירך מחבירו בוקא דאטמא ולא ידע אי איעכול ניביה או לא וכן נשבר העצם ולא ידע אי מחיים יצא לחוץ או ספק טריפות בא לפניו על כל כיוצא בזה פי' בה"נ של רב יהודאי דאנן לא בקיאינן בבדיקות יש לנו לאסור הכל ואין להתיר מטעם דאמר רב הונא נשחטה הותרה עד שיודע במה נטרפה דהני מילי כשיש לתלות בהיתר כגון זאב שנטל בני מעיין והחזירן כשהם נקובים דיש לתלות הנקב בזאב. אבל במקום שתלוי בחסרון הלב וחסרון חכמה שאינו בקי להבחין אם קרוי זה סרכה או נפסק אחד מחוטי צומת הגידין ויש ריעותא בדבר שתלוי הטרפות יש לאסור הכל כדברי הגאון. ואם נשבר העצם למעלה מן הארכובה וחזר ונקשה שקורין רטאייר בזה א' רבינו כי ראה רבי' יעקב שלא אסר ושמא הטעם היה כי אם יצא העצם לחוץ לא היה נרפא ונקשר אלא ודאי לא יצא לחוץ וכשר.
3
ד׳סליקו הלכות טריפות
4