ספר התרומה, פסקים רנ״בSefer HaTerumah, Psakim 252
א׳ועל המים שהעבד או השפחה שואבי' מים מבור שהוא רחב ארבעה ועמוק עשרה ויותר ומביאין דרך רה"ר אל בית הישראל מתיר רבי' יעקב אם לא אמר לו הישראל להביא. אע"פ שבשביל ישראל הוא מביא כיון שהיה יכול הישראל ללכת שם ולירד בבור ולשתות דדווקא לבהמה מתני' מילא מים לבהמתו של ישראל לא ישקה אחריו ישראל כדאשכחן גבי פסי ביראות לא הותרו אלא דוקא לבהמה אבל לישראל מטפס ועולה מטפס ויורד. וברייתא דליקט עשבים בשביל ישראל לא יאכיל את בהמתו (עיין בש"ע מהרב זצלל"ה מהד"ב) מוקי לה רבי' יעקב ההיא בתרי עברי דנהר' שאין ישראל יכול להוליך בהמתו שם. ורבי' אליהו נמי היה מתיר. דאמרינן פרק מי שהוציאוהו פירו' שיצאו חוץ לתחום וחזרו מותרין. ויש לדחות זאת ואפי' לאותו שמחמיר ואין סומך על היתר זה מ"מ אם באו בשביל ישראל זה שאין מחמיר מותר לישראל זה לאותו שמחמיר לדידן דלית לנו רה"ר דליכא השתא רק איסור' דרבנן והוי כמו פירות שבאו מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אח' ועכו"ם שכיר לישראל או שפחה אם הדליקו הנר או אם עושין את האש בשביל ישראל אסור הישראל ליהנות ממנו כדתנן עכו"ם שהדליק את הנר בשביל הישראל אסור להשתמש לאורו ואין להתיר משום דהוי כמו קצץ מותר בפ"ק דהני מילי שולח אגרות בשבת דאין גוף הישראל נהנה מדבר האסור אבל הכא כ"ש ששכיר הוא שעושה בשביל הישראל ואסור שנהנה גופו ממלאכת שבת הנעשית בשבילו והישראל מותר להניח עבדו לעשות מלאכתו לעצמו של עכו"ם ואין כאן איסור למען ינוח עבדך כדאמר פרק ד' מחוסרי כפרה עבד ואמה עושין מלאכה לעצמן בישר' בחול דברי ר"ש ופסיק התם כוותיה וגם מהתם משמע דוקא לעצמן אבל לישראל אסור אע"ג דשכירי' אליו והוי כמו קצץ בשביל כך אין מותר כדפריש' לעיל ואיסור למען ינוח עבדך היינו למען ישראל ואם נר אחד דלוק בשבת ועכו"ם הדליק בשבת הרבה נרות או נתן באש עצים הרבה מותר ישראל ליהנות מהן כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת מן הנר או מן האש וכן אם עשה העכו"ם האש או בשביל תנוק לחממו או לעשות לתנוק מאכלו או בשביל גדול חולה שאין בו סכנה מותר גם לבריא ואסור לומר לעכו"ם מערב [שבת] עשה האש בשבת או להדליק הנר אבל לאחר השבת מותר לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית האש למה לא הדלקת הנר בשבת שעברה אעפ"י שנרא' הערמה כדי לעשות לשבת הבאה.
1