ספר התרומה, פסקים ה׳Sefer HaTerumah, Psakim 5
א׳חלדה מתניתין היא או שהחליד תחת השני ופסקו פי' שתחב הסכין בין סימן לסימן וחתך התחתון ואחר כך שחט העליון ר' ישבב אומר נבלה ר' עקיבא אומר טריפה כלל אמר ר' ישבב משום רבי יהושע כל שפסולו מחמת שחיטה נבלה כל ששחיטתו כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טריפה והודה לו ר' עקיבא (כ' ע"ב) ולשון חלדה חולדה הדרה בנקרי הבתים כך הסכין מכוסה בשעת שחיטה תחת העור כשרה (ל' ע"ב) אמרי בי רב תחת העור איני יודע. איבעיא להו לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו תיקו (זבחים ס"ח) והא דתנן פ' חטאת העוף מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ומפ' פרק (כ' ע"ב) הכל שוחטין רב הונא אמר משום מחליד רבה אמר משום דורס אבל משום מחליד לא דחלדה מכסיא כחולדה הדרה בניקרי בתים והכא מגליא ורב הונא סבר דבמליקה הכי נמי מכסיא ופירש רש"י מ"מ במליקה מחליד לפי שפעמים שהסכין אינו רחב ולאחר שחתך המפרקת ורוצה לחתוך הסימנין או חתיכה המפרקת מתחברת למעלה מן הסכין ומכוסה הסכין שאין החתך של המפרקת מרווח רווח כמו חתך סימנים שהם רכין ורבה סבר האי לאו חלדה כיון שעל הסכין אין שום דבר שלם כי בחבור המפרקת אין בכך כלום כיון שחתוכה אבל פרק חטאת העוף פי' לפי שצריך לחתוך מפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנין כדאיתא פ' הכל שוחטין לפי שהסכין ארוך וצריך ליזהר שלא יחתוך רוב בשר צריך לו לחתוך בראש הסכין שקורין פונטא ובשעת חתך המפרקת והסימנין מתכסה אותו רוב הסכין מרוב הבשר שנשאר שלם ועל זה קשה דרבה דא' האי מגלי' על האי לא הוה פליג דמקרי חלדה דהא מכסי מקום הסכין ששוחט בו ואי סובר ששומר עצמו שלא יתכסה מ"מ יק' דהא פ' הכל שוחטין כי סובר דמליקה חותך שדרה ומפרקת עם רוב בשר אפילו הכי קרי ליה מחליד וא"כ צריך ליזהר כששוחט והוא חס על העור שלא יעשה בו חתיכה גדולה וגומר שחיטתו בראש הסכין ומתכסה מן העור הנשאר שלם שחיטתו פסולה דהוי חלדה אבל אם היה שוחט באמצע הסכין אין קפידא אם ראש הסכין מכוסה מן העור כיון שהסכין מקום ששוחט בו נגד הסימנין אינו מכוסה.
1
ב׳בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו וכן בעי בתר הכי רב הונא שהה במיעוט סימנין מהו תיקו ופירש רש"י החליד ושהה במיעוט בתרא ופירוש תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי ריש פרק קמא בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דילמא סבירא לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מנייהו ועבדינן לחומרא ואע"ג דשניא לעיל שהם חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשרה ואוקימנא ואכשרנא ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבדי ליה רובא אלמא כי עבדינן ליה בכשרות לא חייש בפסולא דמיעוטא לא סמכי' אההיא שנויא דדחויא הוא דדחיא וטעמא משום דמחצה על מחצה אינו כרוב ושחיטה קמייתא לא עביד מידי וכי שהה בפלגא לא אטריף. אבל במיעוט בתרא בין דקנה בין דושט פסולה. ובמעוטא קמא דושט מטרפא ואף בה"ג כתב היכא דשהה במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור. דכיון דלא אפשיטא לן עבדינן לחומרא ע"כ לשון רש"י.
2
ג׳וקשה על זה דהא רב ושמואל פסקו לעיל פ"ק כר' יוסי בר ר' יהודה דאמר השוחט מתוך הטבעת ושייר לו מלא החוט על פני רובה כשרה. והא דאמרינן אין הלכה כר' יוסי אלא בטבעת גדולה אבל בשאר טבעות לא. היינו דכי שחט רוב עובייה גרידא והגרים לחוץ פסולה דאכתי ליכא רוב חללה לפי ששאר טבעות עבין מצד אחד ודקין מצד אחר. אבל שחט רוב עובייה ורוב חללה והגרים לחוץ כשרה אלמא שחט שני שלישי והגרים שליש כשרה ועוד יש לישנא אחרינא דשחט שני שלישי והגרים שליש דברי הכל כשרה ואפילו רבנן מיהו יש לחלק דבהגרמה דווקא דפסול הוי שלא במקום שחיטה לכך כשר במעוט בתרא והוי כמו קוטע רגלה לאחר שחיטת הרוב ולכך כשרה וכן שחט הרוב ועקר אחרי כן המעוט אין בכך כלום אבל שחט הרוב ואחר כן שחט המעוט בחלדה או שהה לאחר שחיטת הרוב ואח"כ שחט המעוט אחרון פסולה כיון דדרך שחיטה ובמקום שחיטה אירע הפסול ומ"מ קשי' דתניא בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשרה. ונראה לפרש החליד במיעוט סימנין כגון ששחט רוב הושט ותחב הסכין תחת הנשאר ושחט השני מהו כי נמי תחת העור כשרה תחת מעוט סימן פסולה או דילמא כי נמי תחת העור איני יודע ושמא פסולה היינו לפי ששחיטה לא שייכא בעור ומקרי הסכין מכוסה והוי חלדה אבל סימנים דשייכא בהו שחיטה ואפ"ה ברוב סימן סגי א"כ כי חתך רוב הסימן הוי מעוט שלם והוי חשוב כחתוך ולא מקרי סכין מכוסה מיניה אי נמי מתחלה תחב הסכין תחת שני סימנין ושחט מלמטה למעלה המעוט ואח"כ הוציא הסכין ושחט בגלוי כהלכתן הרוב הנשאר מהו. אבל שהה במעוט סימנים דחוק לפרש דאי במעוט בתרא הא קתני בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשרה ואי במעוט קמא בתוספתא נמי תניא שחט מעוט ושט ושהה כדי שחיטה פסולה. ואמאי אתוקם ליה בתיקו אי ברייתא שמיע ליה ועוד דשהה במעוט קמא לא מצי למהוי בקנה שהרי אם היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו כשרה בעוף אלא במעוט קמא של ושט מבעיא ליה. ולדבריו אם שהה במעוט קמא לא מפסלא א"כ לא משכחת שהייה בעוף בשום ענין כיון שהוכשרו בסימן אחד.
3
ד׳וה"ר אושעיה היה מפרש דקא מבעיא ליה על הא דקאמר לעיל השוחט בסכין רעוע אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשרה. ומבעיא ליה בבהמה כי שחט רוב סימן אחד ושוהה בהולכה והובאה המעוט כדי שחיטה ואח"כ גמר סימן שני כהלכתו מהו מי אמרינן כי מעוט הסימן חשוב כחתוך א"כ כי שוהה בשחיטה אע"פ שמוליך ומביא פסולה דהוי כמו חותך את הרגל בההיא שעתא או דלמא כשרה. הלכך בשעת שחיטה אם הסכין מכוסה אפילו מן העור או מצמר מסובך שבצואר בהמה הוי חלדה ופסולה אבל שחט בראש הסכין משום חייסא של עור ופעמים שראש הסכין ששוחט בו מתכסה מן העור פסולה כדפרש"י פ' חטאת העוף אבל אם שוחט באמצע סכין אם ראשו של סכין מכוסה מן העוף כיון שהסכין הוי מגולה כנגד הסימנין ששוחט כשרה אך לכתחלה אין לעשות כן אבל אם שחט רוב סימן אחד בבהמה ותחב הסכין תחת המעוט הנשאר ושחט סימן שני פסולה וכן אם שחט המעוט מלמטה למעלה כיון שזהו בהמה ועדיין יש סימן שלם הוי פסולה וכן אם תחב הסכין מתחלה תחת שני סימנין סמוך למפרקת וחתך המעוט מלמטה למעלה ואחר כך הוציא הסכין ושחט הרוב כהלכתו פסולה אבל החליד במעוט בתרא ששחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה ותחב הסכין תחת המעוט הנשאר וחתכו מלמטה למעלה כשרה כמו הגרים במעוט בתרא וכן אם שהה במעוט קמא בקנה כשרה כמו חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו בעוף או בבהמה וגמר גם את השני כשרה ואם שהה במעוט קמא בושט ואחר כך גמרו דתניא בתוספתא פסולה ואי שהה במעוט בתרא הא תניא בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה וגמרה כשרה אבל רבינו שלמה פירש החליד או הגרים או שהה בין במיעוט קמא בין במעוט בתרא הכל פסולה ולשונו כתבתי למעלה אך היכא דשהה במעוט קמא בקנה מודה הוא שאם גמרה כשרה דהא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו כשרה והיכא ששחט רוב שנים ושהה לא יגמור דרך שחיטה אלא אם ירצה ימיתנה בענין אחר יכנה על הראש עד שתהא מתה וכשרה ובלבד שלא ישבר מפרקתה כל זה פי' מורי רבינו.
4