ספר התרומה, פסקים ס״גSefer HaTerumah, Psakim 63
א׳והשתא שפירשתי שמליחות שעושים לבשר כדי לבשל בקדירה קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ועל מליחה כה"ג אמרי' מליח כרותח א"כ אם נגע אותו בשר לגבינה הגבינה אסורה אפי' אין הגבינה מלוחה אבל הבשר מותר שהרי לא פלטה הגבינה כלל. ואם אפכא הגבינה מלוחה והבשר תפל הבשר אסור והגבינה מותרת לפי שהבשר בולע פליטת הגבינה המלוחה אבל הבשר אינו פולט כלל ואם שניהם נמלחו ונתנום זה על זה או אף סמוכין זה לזה שניהן אסורין דשניהם פולטין טעם שלהם וגם בולעי' טעם של חבירו הסמוך לו. ולא שייך למימר כבולעו כך פולטו אלא גבי דם. וכן הדין גבי בשר כשרה ובשר נבלה אם שניהם מלוחין שניהן אסורין אם כשרה גרידא מלוחה ולא הנבילה אז לא נאסר דכשימלח הכשרה אין לו כח להפליט את חבירו ואם הנבלה לבד מלוחה אז אף הכשרה נאסרת לפי שהמלוחה שהיא הנבלה פולטת והכשרה שאצלה בולעת. וכן אמר טהור מליח וטמא תפל הוי מותר לפי שהמלח הטהור אינו מפלי' הטמא אבל טמא מליח וטהור תפל אסור לפי שהטמא פולט ואותו לחלוחי' הוא ברותח מחמת המלח ובולעו הטהור ודוקא לפי שהטמא מלוח פולט ואותה פליטה חשובה רותח ובולעה הטהור לפי שאינו מליח אבל בשר טהור שאינו מליח שנפל בתוך חלב שאינו מליח או איסור פלפל שאין בו מלח אז הבשר מותר דצונן בולע צונן. (קי"ב) כי ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא של חלב שרייה רב חיננא לפי שהכותח לא היה מלוח רק מעט ולא כדי' רותח וגם הגוזלא לא היה מלוח דאי הוה הגוזלא מלוח היה אסור לפי שחשוב רותח ובולע הכותח שהוא לח אצלו דהא דאמר טהור מליח וטמא תפל מותר היינו לפי שהמלח הטהור אינו מפליט הטמא. אבל אם מצא לחלוחי' אצלו בולעו והא דגוזל' היה מותר לפי שלא נמלחו לא הוא ולא הכותח ולא היה צריך רק הדחה במים אבל אם היה צלי אפי' הוא צונן בולע שפיר איסור לח שאצלו אך אינו צריך רק קליפה ואפי' הוא חי אי אית ביה פילי בקעי' בבשר אז אסור הכל ולא סגי בקליפה ושמא הוא הדין גבי שאר בשר אם הוא צלי ונפל בחלב או נטף חלב עליו צריך קליפה אע"ג דשניהם צוננין ולא נימא הכא שאני גוזלא דרכיך ואי אית ביה פילי הכל אסור ובשר שלא נמלח רק קצת לצורך צלי אע"פ שאינו חשוב כרותח לענין לאסור במגעו מ"מ ציר הנוטף ממנו על הגבינה אוסרו דהציר חשוב כרותח שהרי אינו נאכל מחמת מלחו כי אם ע"י טיבול והבשר שנמלח או גבינ' שנתייבשו שאינם כלל לחין מבחוץ אפי' נוגעים זה לזה אינן אסורין וכן אם הודחו ונרחצו שעתה הם לחי' אין אוסר זה את זה כי כשהם לחין מחמת מלח שקרוי רותח המפליט לחלוחיתו ואדרבה ההדחה מסירה הלחלוחית והמלח.
1
ב׳פירשתי דין של בשר כשרה שנגע' לנבלה או לגבינה או נפל בחלב והאחד מליח או שניהם מלוחים אבל אם הם טמאים על ידי שנתבשלו כל אחד לבדו או נצלו ואם הם חמין על ידי מליחה אין להם דין טהור מליח וטמא תפל אלא יש להם דין אחר.
2
ג׳רב ושמואל פליגי בהא (דף ע"ו) פרק כיצד צולין לרב עילאה גבר ולשמואל תתאה גבר והלכה כשמואל דתני' כוותיה וא"כ אם למטה בשר הבשר בשר חם ועלי' בשר נבלה צונן אפי' חי ואי' מלוח הבשר שלמטה נאסר לפי שחום התחתון מפליט עליו העליון והא דאמרי' טהור מליח וטמא תפל מותר ולא מפליג בין עליון לתחתון היינו ע"י מליחה שאין לו כח להפליט את חברו אבל בשר חם מפליט את חברו אבל בשר צלי למטה או למעלה בשר חי רות' ומפליט וכ"ש אי בשר נבלה למטה רותחת והשחוטה עליה צוננת דנאסרה דתתא' גבר ואם למטה הצוננת בין נבלה בין שחוטה ועליה אותה שהיא חמה ורותחת אז השחוטה כשרה מותרת דאין התחתון הצונן בולע מחמת החום שעליו ומ"מ קליפה בעי כדמפר' פ' כיצד צולין דאדמיקר בלע פורת' ויש מן האומרי' דאין חלוק בין רותח ע"י מלוח בין רותח ע"י האש והא דאמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר טמא מליח וטהור תפל אסור היינו כשהן סמוכים זה אצל זה אבל אם הם זה על זה התם פלוגתא דרב ושמואל אי עילאה גבר או תתאה גבר דמחמת שהן מכבידין זה על זה מחמם את חברו ומפליטו ולא נתיישב למו' רבינו שהרי עילאה גבר ותתאה גבר מייתי נטף מרוטבו של פסח על החרס וחזר עליו הטפה וגם סכו שמן של תרומה ואין שום כובד בטפה וסיכה.
3