ספר התרומה, פסקים ס״דSefer HaTerumah, Psakim 64
א׳ואם עשה גבינות בדפוס של עכו"ם שקורין אותם פיישיילייש שעשה בהם עכו"ם גבינות שלו ביומו וגם מלחן העכו"ם אפ"ה הגבינות של הישראל ואע"פ שמלחן הישראל ונתנן שם אומר מורי רבינו דמותרי' משום שהמלח אינו מפליט מה שבלוע בתוך העץ ובמתכת ובחרס ובאבן וא"כ הוי כמו טהור מליח וטמא תפל דמותר אך לכתחלה הוי אסור לעשות שם גבינה משום הרחק מן הכעור ומן הדומה לו אבל בדיעבד שרי וכן הוא רגילות לתת מלח בקערה יבשה או בקדירה יבשה שהיה בהם בשר ונותנין מאותו מלח בתבשיל של חלב או איפכא והיינו טעמא שמלח אינו מפליט מה שבלע בדבר שאינו אוכל ואותן מדוכות של עכו"ם צריכין הגעלה לפי ששופכין שם שמנונית נבלה הרותח עם שומן או עם פלפלים ואפי' מדוכות של אבן צריכין הגעלה. והא דתנא בתוספתא דזבחים כלי אבנים אין צריכין מריקה ושטיפה אלא מדיחן במים רותחין כלו' מגעילן וכן לעיל תניא ר' שמעון אומר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה אלא מדיחן שנותן טעם. וההוא מדיחן היינו מגעילן מדקתני נותן טעם ועוד פשיטא דקדשים קלים לאחר שהם נותר בכלי נחשת טעונין הגעלה ואפי' תרומה דלא גרע מגיעולי עכו"ם ואינו ממעט קדשים קלים אלא ממריקה ושטיפה דהיינו בצונן לאחר הגעלה (צ"ו) וכן איתא פ' דם חטאת והא דלא קתני נותן טעם גבי כלי אבנים דכבר תנא ליה גבי קדשים קלים וכן מצינו בתוספתא דע"ז פ' בתרא ששונה מדיחן במקום מגעילן דקתני הלוקח כלים מן העכו"ם הכוסות והצלוחיות מדיחן בצונן היורות והקומקמוסין מדיחן. השפודין והאיסכלאות מלבנן.
1
ב׳אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיין תרגומה בכרכשא ומעיא והדרא דכנתא ופי' רש"י מ"כ כרכשא היינו טבחייא מיעייא היינו קיבא והדרא דכנתא היינו הבני מעיין הדקין שהם מחוברים בעוג' ופי' רבינו יעקב דווקא הדקין אבל הכנתא גופה שהוא השומן שסביביו יש בו דם וצריך למלחו וכן איתא בה"ג כנתא גופא אסור משום שורייקי דמא דהוו בגויה.
2
ג׳רב ושמואל פליגי בהא (דף ע"ו) פרק כיצד צולין לרב עילאה גבר ולשמואל תתאה גבר והלכה כשמואל דתני' כוותיה וא"כ אם למטה בשר הבשר בשר חם ועלי' בשר נבלה צונן אפי' חי ואי' מלוח הבשר שלמטה נאסר לפי שחום התחתון מפליט עליו העליון והא דאמרי' טהור מליח וטמא תפל מותר ולא מפליג בין עליון לתחתון היינו ע"י מליחה שאין לו כח להפליט את חברו אבל בשר חם מפליט את חברו אבל בשר צלי למטה או למעלה בשר חי רות' ומפליט וכ"ש אי בשר נבלה למטה רותחת והשחוטה עליה צוננת דנאסרה דתתא' גבר ואם למטה הצוננת בין נבלה בין שחוטה ועליה אותה שהיא חמה ורותחת אז השחוטה כשרה מותרת דאין התחתון הצונן בולע מחמת החום שעליו ומ"מ קליפה בעי כדמפר' פ' כיצד צולין דאדמיקר בלע פורת' ויש מן האומרי' דאין חלוק בין רותח ע"י מלוח בין רותח ע"י האש והא דאמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר טמא מליח וטהור תפל אסור היינו כשהן סמוכים זה אצל זה אבל אם הם זה על זה התם פלוגתא דרב ושמואל אי עילאה גבר או תתאה גבר דמחמת שהן מכבידין זה על זה מחמם את חברו ומפליטו ולא נתיישב למו' רבינו שהרי עילאה גבר ותתאה גבר מייתי נטף מרוטבו של פסח על החרס וחזר עליו הטפה וגם סכו שמן של תרומה ואין שום כובד בטפה וסיכה.
3