ספר התרומה, פסקים ס״הSefer HaTerumah, Psakim 65
א׳והשתא הדקין שהם בעוגה אם מלחן בקערה אין בכך כלום. וכן הקיבה והטבחייא שהרי אין בהם דם וכן אם נתנן בקדירה רותחת בלא מליחה אבל השומן עצמו שסביב הדקין צריך למלוח דיש בהם דם וגם שאר בני מעיין צריך למלוח כגון הכרס שיש בהם דם שלא הוציא מכל' דם אלא אלו. (נ') ועוד אמרי' מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני השחיטה אמנם אין טוב למלחם בקערה ולא לתתם בקדירה קודם מליחה לפי שאינו יודע כמה אורך הטבחיא וגם הקיבה אינו יודע ארכה וגם שאינו יודע לנקותם ולהוציא כל השומן מעל הדקין שלא ישאר קצת משומן והרי יש דם בשומן כדפי' ואע"פ שאין דם בטבחיא ובקיבה ובדקין אין לאוסרן למלוח עם שאר בשר שיש בו דם וכן הוא מנהג למולחן עם שאר בשר ואין נזהרין למלחן בפני עצמן ואע"ג דאמרי' דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורים הדגים וקאמר טעמא משום דדגים לא פלטי כי אם זמן מועט וכי נייחי לפלוט אז בלעי דם עופות שעדיין פלטי. התם דווקא משום דדגים רפו קרמייהו ובלעי דם העופות אבל בני מעיין אע"ג דלא פלטי שאין בהם דם והבשר שאצלם פולט דם מ"מ לא בלעי בני מעיים דם הבשר אלא משרק שריק ונופל כיון שאינו יכול ליכנס בקל כמו בדגים.
1
ב׳אמר רב נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי לקבל שמנונית הנוטף תחת הבשר אז כשצולה אצל האש עד שתעלה תמורתו של עשן דאז נגמר צליית הבשר ואין עוד בו דם ומיירי בבשר שלא נמלח כלל או שנמלח ולא שהה במליחתו שעור צלייה קודם שנתנו על האש. מתקיף לה רב אשי דילמא תתאה מטא נצלה ולכך מעלה עשן אבל עילאה לא מטא נצלה ואכתי דם נוטף אלא אמר רב אשי ליכא תקנה אלא עד דמייתינ' תרי גללי דמלחא ונותנין אותן בכלי ושואבין הדם בשולי הכלי והשומן צף ושפי ליה לשומן מלעיל ופי' בה"ג דטפי מלח לא טוב שחותך בו הדם ומתערב עם השומן.
2