ספר התרומה, פסקים ז׳Sefer HaTerumah, Psakim 7
א׳עיקור פי' מו' רבינו יצחק וכן פירשו ה"ג שנעקרו סימנים ממקום חבורן בלחי ובשביל הכי אינה טריפה ואפילו למ"ד טריפה אינה חיה בזו מודה דחיה ולא לקו עלה משום טריפה ואפילו הכי כך הלכה למשה מסיני ששחיטה פסולה בכי האי גונא ודווקא באמצע הסימנין הוי טריפה כדתנן אלו טריפות נקובת הושט פירוש במשהו ופסוקת הגרגרת פי' ברובא אבל נעקרו ממקום חבורן בלחי אינה טריפה אלא פסול לשחוט באותם סימנין מהלכה והא דקאמר ברישא דשמעתתא כולהו תנינא היינו מתני' דכסוי הדם הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואי מיירי שבעקור זה הויא טריפה פשיטא דפטור מלכסות דאפילו למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ה"מ כגון ששחט בהמה שהיה טריפה הויא כהלכתה אבל שחיטה דהיא מטרפה בה לא אבל רש"י פי' עקור היינו פסוקת הגרגרת ברובה והא דקאמר תנינא היינו מתניתין דפ"ב שחט את הושט ופסק את הגרגרת ר' ישבב אומר נבלה ר' עקיבא אומר טריפה וכן מתני' דריש פרקא אלו טריפות (נ"ד ע"א) בבהמה פסוקת הגרגרת ועל זה ק' דאמר פ"ק א' (כ' ע"א) שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה פי' צואר שכשר לשחוט בו כשר למלוק כנגדו בעורף אבל לא קאמר בענין שכשר לשחוט כשר למלוק היכי קאמר בהא הא פסול פסול הלא פסול לשחוט בדרסה וחלדה וכשר למלוק אלא כדפרי' ופרי' הא פסול בזה פסול בזה כגון מאי אלימא כגון עקור סימנין והא תני רמי בר יחזקאל אין עקור סימנים בעוף לפי' קמא ניחא דסימנין שנעקרו ממקום חבורן בלחי אינה טריפה אלא הלכה למשה מסיני דפסול לשחוט בהם לכך פריך והא תני רמי בר יחזקאל דהכי גמירי הלכה בבהמה אבל בעוף לא גמירי אבל אי עקור אין חלוק בין במקום דבוקן בלחי בין באמצעיתן דטריפה מאי קאמר אין עקור סימנין בעוף איזה סברא הוא שרוצה לומר שעוף שהוא טריפה שכשר לגבוה למלוק כיון שהטרפות לא חל בשעת מליקה כמו חותך שדרה ומפרקת תחלה בשעת מליקה ותו הא דתנן אלו טרפות בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ועוד והא תני לוי כל טריפות שמנו חכמים וכנגדן בעוף וכן קשה דאמר שמואל פ' אלו טריפות תורבץ הושט שנטל כולו מן הלחי כשר ותנא תונא אלו כשרות ושניטל לחי התחתון ופריך והא איכא עקור סימנין ומשני לא תימא כולו אלא אימא רובו ואלו באמצע הסימנין קיימא לן דפסוקת הגרגרת ברובה אלמא עקור סימנים דקאמר בכולהו לא מיירי באמצע אלא דווקא מן הלחי אם כן לא מצינן לפרושי דהא דפריך פ"ק עקור סימני' תנינא דהיינו מתניתין דפסוקת הגרגרת דההוא הוי ברובו ואלו עקור הוי בכולו וגם על כרחי' אפי' בכולו אינו מכח טרפות דא"כ אפילו ברובו נמי דהא ק"ל רובו ככולו ככל דוכתא אבל אם אין פסול אלא מטעם הלכה למשה מסיני אע"ג דלא מטרפה בכך ניחא דכי גמירי הלכה בכולו אבל במקצתו לא גמירי.
1
ב׳וק' דאמרי' פרק אלו טריפות שמוט' ושחוטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה רבי יוחנן אמר יבא ויקיף ופי' רש"י יחתוך עור הסימן השחוט אם חתך שחיטה וחתך זה דמו אהדדי טריפה דכמו שחתך נעשה לאחר מיתת הבהמה כך נעשה חתך השחיטה לאחר העקור השתא הלא לעולם לא יהיו דומין זה לזה כיון דבעקור סימנים מן הלחי אינה טריפה בכך אם כן חתך השחיטה לעולם מחיים נעשה ויש ספרים דגרסי יביא בהמה אחרת ויקיף פי' יביא בהמה אחרת וישחטנה וישמוט ויעקר אחרי כן את הסימן אם השמוטות דומות זו לזו כשרה דא"כ שמוטה ראשונה של ספק לאחר שחיטה נעשית כמו זאת. ומיהו רבי יוחנן צריך לומר ללשון הזה דמודה להא דרב דאמר שמוטה ושחוטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה והאי דאמר יביא בהמה אחרת ויקיף לרוחא דמלתא דאם אינן דומות השמוטות טריפה. דאי פליג על רב איזה הוכחה עשה לברר הספק שנאמר שמוטה על ידי לשמוט סימנים של בהמה אחרת הא אמר רב פפא הא דאמר מקיפין בקנה לא אמרן אלא מחוליא לחוליא אבל מבר חוליא לבר חוליא לא אפי' באותה בהמה וכל שכן מבהמה לבהמה.
2
ג׳הלכך אם נעקרו הסימנין ממקומן ממקום חבורן בלחי או אם נפסקה הגרגרת באמצע טריפה והא דתנן אלו כשרות וכו' ושנטל לחי התחתון תלמודא מפיק לה שפיר ואי ספק אי קודם שחיטה או אם לאחר שחיטה על זה אומר רב אם אותו סימן שמוצא שמוט גם הוא שחוט כשרה דאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ואמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפס בסימנין בשעת שחיטה אבל אי תפס בסימנין אפשר שפיר לשמוטה שתעשה שחוטה ופסולה ולרבי יוחנן דאמר יביא ויקיף בכל ענין פסולה אם לא הקיף ונראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב כדפסקי' פרק קמא דביצה בר מתלת אע"ג דבהם מפרש רבי יוחנן מלתיה דרב וכשישחוט העוף צריך שיגביה העוף מן הקרקע וירחיק מן הכותל פן ינעוץ רגליו בקרקע או בכותל ויתעקרו הסימנים כדאיתא פ' מפנין.
3