ספר התרומה, פסקים ע״אSefer HaTerumah, Psakim 71
א׳ואם רוצה לחתוך בה גבינה צוננת בסכין שחתך בה בשר או אפכא שרוצה לחתוך לו בשר צונן בסכין חולבת או מסכין של עכו"ם הסכין צריך תחלה נעיצה בקרקע עשר פעמים (ע"א) פ' בתרא דע"ז סכין שפה והיא טהורה ומפרש התם נועצ' עשר פעמים בקרקע ואם יש גומות בסכין שאינו חלק מפרש התם דלא סגי בנעיצה בקרקע ויש לומר שישפשפנו באבן רך או בפיחם שיכנס בגומות וסגי וה"מ לחתוך צונן אבל לחתוך רותח רבי' יעקב אומר דסגי בהגעלה בחמין והר"ר יצחק אחיו מצריך לבון לפי שפעמים מחתך בו בשר כשצולה על גבי גחלים גם כשהבשר בשפוד אצל האש רוב פעמים חותכו לנסות ולראות אם צלוי הוא בטוב וכל שתשמישו ע"י האור אינו יוצא מאיסור אלא ע"י לבון כמו השפוד והאסכלאות דתנן מלבנן ורבינו יעקב היה אומר כיון דרוב תשמישו אינו אלא ע"י חמין אינו בולע אלא ע"י חמין ולא להשתמש בו אצל האש ביבש לכך סגי בהגעלה ועוד היה אומר לכל הפחות היה מותר להשתמש בו בחמין לאחר שעשה בו הגעלה דכל כמה שסופו לצאת ע"י רותח יוצא ע"י הגעלה ועוד נשאר בו שלא יצא כי אם ע"י לבון ולכך יהא אסור לחתוך צלי וקשה למורי רבי' על זה הלא כלי חרס אין לו תקנה רק שבירה ואם הגעילו בשביל כך לא יהיה מותר להשתמש בו חמין דכיון שעוד נשאר שם איסור שנבלע פולט מעט מעט אפי' ע"י חמין ואין לו' דמה שנבלע ע"י אור אין פולט כלל ע"י חמין הלא תנן פ' דם חטאת השפודין והאסכלאות מגעילן אלמא יוצא מעט ע"י חמין אבל טעם ראשון נראה כיון שאין משתמשין בו מעט ע"י האור אלא באקראי בעלמא א"צ לבון וכפ' קמא אמרינן גבי סכין של ע"ז כגון שלבנה וכן תני' בתוספת' דע"ז השפודין והאסכלאות והסכינים של עכו"ם מלבנן באור ומקשי' דאמרי' פרק כל שעה הני סכיני דפסחא היכי עבדי' להו ומסקנא הלכתא ברותחין ומתרץ רבי' יעקב דגבי חמץ דהיתר' בלע סגי בהגעלה אבל סכיני של עכו"ם דאיסורא בלע צריך לבון וכי האי גוונא מתרץ שלהי ע"ז גבי השפודים והאסכלאות מלבנן ובזבחים אמרי' מגעילן ומשני האי איסורא בלע האי היתירא בלע ורב אשי דאמר גבי חמץ קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והוא גופיה משני שלהי ע"ז האי היתירא בלע אלא מחמיר על עצמו הוה ויש או' דכל זה אמרי' לדידי פרזלייהו בנורא אבל הלכתא ברותחין ומורי רבי' מתרץ דסכינין גדולים שרגילין לצלות צלי צריכין לבון אבל סכינים קטנים שאין דרכן להשתמש באור רק בדברי חמין סגי בהגעלה והכי איתא בירו' סכין שפה והיא טהורה בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריך לבון ונר' דה"פ סכין שפה והיא טהורה אפי' לחתוך רותח והיינו בסכין קטנה שלא נשתמשו בו כי אם בצונן אבל סכין גדולה שדרכו להשתמש באור ולצלות אותו צריך לבון אפי' לחתוך בו רותח.
1
ב׳קיבת נכרי ושל נבלה הרי זו אסור' המעמיד בעור קיבה אם יש בה נותן טעם הרי זה אסור' היינו פחות מס' אבל אי בס' מותר דאע"ג דהחלב שבתוך הקיבה קרוש ע"י העור זהו מחמת כח וחוזק שלו ולא משום נתינת טעם וכי האי גוונא נמי אמרי' גבי שאור של תרומה שנפל בעיסה של חולין אם יש בנותן טעם אסור' ופריך פרק גיד הנשה (חולין צ"ט ע"א) כי יש בו כדי לחמץ מאי הוי דאע"ג דהעיסה מתחמצת אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת חזקו של שאור. כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שנכנס במעיה אין חלב הקיבה מגופה אלא מאחרת שזאת ינקה ממנה ובגמרא פריך קיבת נכרי ושל נבלה אטו של נכרי לאו נבלה היא א' רבינא הכא בלוקח גדי מן עכו"ם וחיישינן שמא ינק מן הטמאה ושמואל משני חדא היא קיבת נכרי שהיא נבלה אסורה ופריך מה בכך הא אמרינן מפני מה אסרו גבינות הנכרים מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבלה אבל משום קיבה גופא שריא שהרי אינה מגופה אלא ינקה מאחרת ומשני כאן קודם חזרה דאסרו קיבה של טריפה ושל נבלה ושמואל מיירי לאחר חזרה שהתירוה לפי שאינה מגופה ושמואל דנקט איסור משום עור קיבת נבלה לא רצה לומר עור קיבת שחוטה משום דהתם ליכא איסור אלא טעם בשר עוף בחלב והיינו מדרבנן דלא אסרה תורה אלא דרך בשול ומשום חששא של איסורא דרבנן לא היו אוסרין בכך גבינות של נכרים אלא משום ספק איסורא דאורייתא דהיינו עור של נבלה ופריך תלמודא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת והא קתני רישא קיבת נבלה אסורה ומשני כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ויש רוב ספרים דגרסי והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל בקיבה עצמה ובקיבת שחיטת נכרי ובכשרה שינקה מן הטריפה וכ"ש טריפה שינק מכשרה מאי טעמא מעמידין חלב המכונס בעור פרשא בעלמא הוא ומוחקין מהספרים כשרה שינקה מן הטריפה דהא תנן קיבתה אסורה ולדבריהם מה שכתוב מאי טעמא חלב המכונס הוא פרשא היינו טעמא דבר הנבדל ונפרש במקום אחר ולכך טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ור' יעקב מ"כ מקיים גרס' דמתני' דאסרה קיבת כשרה שינקה מן הטריפה היינו חלב הצלו' שהצלו' נקרא חלב של טריפה אבל מאי דשרי להעמיד בקיבה כשרה שינקה מטריפה היינו אותו שקרוש שהרי אותו דווקא ראוי להעמיד ובמתני' [לא] מיירי בהעמדה והאי דקאמר חלב המכונס פרשא הוא היינו כפרש וטיט כיון שקרוש אין לו שם חלב עליו ולכך אף קיבה של כשרה שינקה מטרפה מותרת.
2