ספר התרומה, פסקים ע״בSefer HaTerumah, Psakim 72
א׳השתא אנו שאנו לוקחין גדיים וטלאים מן העכו"ם ואנו מעמידין גבינות מן הקיבה ואין אנו חוששין שמא ינקו מן הטמאה כדחייש רב הונא דאמר הלוקח גדי מן העכו"ם קבתה אסורה שמא ינק מן הטמאה אלא סבירא לן פירושא דמתני' דשמואל בענין אחר וכ"ש דלא חיישינן לשמא ינק מן הטריפה דאף רב הונא לא היה חושש כדאמרי' לוקחין בצים מן העכו"ם ואין חוששין לא משום נבלה ולא משום טריפה ואם לקח מן הקיבה של נכרי בחנות מבהמה שהעכו"ם הרג והעמיד ישראל גבינותיו מותרות דחלב לאו מגופה אתי אלא ממה שינקה מאחרות אך נכון שלא לעשות כן לכתחלה שלא ליקח הקיבה בחנות מבהמה שהרג העכו"ם משום הרחק מן הכעור. ואם הקבה נמלחה בעור שלה כמו שרגילין עכו"ם לעשות אז פשיטא שאסור אבל אם שחט טלה או גדי ונמצא טריפה והעמידו בקיבה אפי' לכתחלה מותר ומיהו בדבר זה יש שמחזיקו לדבר מכוער ובדלין לכתחלה לפי שנראה כאוכל טריפות ונבלות אבל בדיעבד אם כבר העמיד או ערבה עם קיבה אחרת פשיטא דמותר ואף טלה כשרה שינקה מן בהמה שנמצאת טריפה והעמיד בקיבה הגבינה מותרת משום דכשמעמידין כבר נקרש חלב הקיבה דאין דרך להעמיד מחלב צלו' כי אם מקרוש אם כן כיון שנקרש אין שם חלב עליו אלא הוי כפרש וטיט ומותרת ואי משום מעט חלב שהוא צלול שפעמים לא נקרש הכל ההיא פורת' בטל בס' של גבינה ורגילות הוא ליקח הקיבה עם עורה ונותנין אותה בכלי מלא מים ושוהה זמן מרובה כדי לקרוש הצלו' ופעמים כי גם יום או שני ימים משהין אותה במים עם עורה ונראה שאסור לשהותה כל כך זמן גדול דטעם העור נכנס בחלב הקיבה והוי בשר בחלב וגם חלב הצלול הנכנס בעור חוזר ונפלט ואוסר כל הקיבה דמה שנפלט חלב איסור הוא דאע"ג דצונן הוא מ"מ בולע זה מזה ע"י שריית זמן גדול כדאמרינן בשר בחלב חדוש הוא דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי מן התורה אע"פ שבולעין זה מזה משום דדרך בישול אסרה תורה ואי לא בלעי זה מזה מהו החדוש מהאי טעמא אסור לשהות בשר יבש מלוח במים כמו שרגילים לעשות כדי לעשות הבשר מתוק. ואסור שידיח הבשר תחלה יפה. ואמנם אם בדיעבד לא עשה כן הבשר מותר שאין אסור כי אם הדם הבלוע במלח והרי יש ששים.
1
ב׳קיבת נכרי ושל נבלה הרי זו אסור' המעמיד בעור קיבה אם יש בה נותן טעם הרי זה אסור' היינו פחות מס' אבל אי בס' מותר דאע"ג דהחלב שבתוך הקיבה קרוש ע"י העור זהו מחמת כח וחוזק שלו ולא משום נתינת טעם וכי האי גוונא נמי אמרי' גבי שאור של תרומה שנפל בעיסה של חולין אם יש בנותן טעם אסור' ופריך פרק גיד הנשה (חולין צ"ט ע"א) כי יש בו כדי לחמץ מאי הוי דאע"ג דהעיסה מתחמצת אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת חזקו של שאור. כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שנכנס במעיה אין חלב הקיבה מגופה אלא מאחרת שזאת ינקה ממנה ובגמרא פריך קיבת נכרי ושל נבלה אטו של נכרי לאו נבלה היא א' רבינא הכא בלוקח גדי מן עכו"ם וחיישינן שמא ינק מן הטמאה ושמואל משני חדא היא קיבת נכרי שהיא נבלה אסורה ופריך מה בכך הא אמרינן מפני מה אסרו גבינות הנכרים מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבלה אבל משום קיבה גופא שריא שהרי אינה מגופה אלא ינקה מאחרת ומשני כאן קודם חזרה דאסרו קיבה של טריפה ושל נבלה ושמואל מיירי לאחר חזרה שהתירוה לפי שאינה מגופה ושמואל דנקט איסור משום עור קיבת נבלה לא רצה לומר עור קיבת שחוטה משום דהתם ליכא איסור אלא טעם בשר עוף בחלב והיינו מדרבנן דלא אסרה תורה אלא דרך בשול ומשום חששא של איסורא דרבנן לא היו אוסרין בכך גבינות של נכרים אלא משום ספק איסורא דאורייתא דהיינו עור של נבלה ופריך תלמודא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת והא קתני רישא קיבת נבלה אסורה ומשני כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ויש רוב ספרים דגרסי והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל בקיבה עצמה ובקיבת שחיטת נכרי ובכשרה שינקה מן הטריפה וכ"ש טריפה שינק מכשרה מאי טעמא מעמידין חלב המכונס בעור פרשא בעלמא הוא ומוחקין מהספרים כשרה שינקה מן הטריפה דהא תנן קיבתה אסורה ולדבריהם מה שכתוב מאי טעמא חלב המכונס הוא פרשא היינו טעמא דבר הנבדל ונפרש במקום אחר ולכך טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ור' יעקב מ"כ מקיים גרס' דמתני' דאסרה קיבת כשרה שינקה מן הטריפה היינו חלב הצלו' שהצלו' נקרא חלב של טריפה אבל מאי דשרי להעמיד בקיבה כשרה שינקה מטריפה היינו אותו שקרוש שהרי אותו דווקא ראוי להעמיד ובמתני' [לא] מיירי בהעמדה והאי דקאמר חלב המכונס פרשא הוא היינו כפרש וטיט כיון שקרוש אין לו שם חלב עליו ולכך אף קיבה של כשרה שינקה מטרפה מותרת.
2