ספר התרומה, פסקים פ׳Sefer HaTerumah, Psakim 80
א׳הלכות חלה - הקדמה
רבן גמליאל אומר ג' ארצות הן לחלה מא"י עד כזיב חלה א' מכזיב עד הנהר ועד אמנו' ב' חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. ר"י אומר א"צ טבילה ואסור' לזבים ולזבות לנדות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן ונתנת לכל כהן והכי פירושא מא"י עד כזיב חלה אחת היא החלה דאורייתא הנאכלת בטהרה ומכזיב עד הנהר ועד אמנו' שהם הקרובים לארץ העמים ואין יכולין לשמור לא גופן ולא פירותיהן בטהרה והיו חלותיהן טמאות והחלות היו דאורייתא לפי שהיו התבואות גדלות בארץ ישראל לפיכך עושין שתי חלות אחת שתהא נשרפת לפי שהיא חלה דאורייתא טמאה ואחת שנותנין לכהן שלא תשתכח תורת חלה ושל אור יש לה שיעור מפ' בירושלמי מפני שהיא מן התורה של כהן אין לה שיעור שהיא מדברי סופרים מנהר ועד אמנום ולפנים שתי חלות כמו כן אחת לאור ואחת לכהן אבל של אור אין לה שיעור מפרש בירושלמי לפי שהיא נשרפת ושל כהן יש לה שיעור לפי שהיא נאכלת ושתיהן מדברי סופרים שהם רחוקים יותר ואין הפירות גדלי' בא"י וטבול יום אוכלה אע"ג דטבול יום אסור בתרומה מ"מ בזו שהיא מדרבנן לא החמירו ר' יוסי אומר א"צ טבילה אלא אפי' בעל קרי אוכלה ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות מפרש בגמרא דירו' לא נצרכה לרבי יוסי נצרכא. פי' רבי יוסי דאמר אינו צריך טבילה הני מילי בעל קרי דקיל אי נגעו לטומאה אבל זבים וזבות ונדות ויולדות דחמירי מודה דאסירי וגם בהדי הני לא חשיב בעל קרי שמע מינה דמותר והיינו כר' יוסי.
רבן גמליאל אומר ג' ארצות הן לחלה מא"י עד כזיב חלה א' מכזיב עד הנהר ועד אמנו' ב' חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. ר"י אומר א"צ טבילה ואסור' לזבים ולזבות לנדות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן ונתנת לכל כהן והכי פירושא מא"י עד כזיב חלה אחת היא החלה דאורייתא הנאכלת בטהרה ומכזיב עד הנהר ועד אמנו' שהם הקרובים לארץ העמים ואין יכולין לשמור לא גופן ולא פירותיהן בטהרה והיו חלותיהן טמאות והחלות היו דאורייתא לפי שהיו התבואות גדלות בארץ ישראל לפיכך עושין שתי חלות אחת שתהא נשרפת לפי שהיא חלה דאורייתא טמאה ואחת שנותנין לכהן שלא תשתכח תורת חלה ושל אור יש לה שיעור מפ' בירושלמי מפני שהיא מן התורה של כהן אין לה שיעור שהיא מדברי סופרים מנהר ועד אמנום ולפנים שתי חלות כמו כן אחת לאור ואחת לכהן אבל של אור אין לה שיעור מפרש בירושלמי לפי שהיא נשרפת ושל כהן יש לה שיעור לפי שהיא נאכלת ושתיהן מדברי סופרים שהם רחוקים יותר ואין הפירות גדלי' בא"י וטבול יום אוכלה אע"ג דטבול יום אסור בתרומה מ"מ בזו שהיא מדרבנן לא החמירו ר' יוסי אומר א"צ טבילה אלא אפי' בעל קרי אוכלה ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות מפרש בגמרא דירו' לא נצרכה לרבי יוסי נצרכא. פי' רבי יוסי דאמר אינו צריך טבילה הני מילי בעל קרי דקיל אי נגעו לטומאה אבל זבים וזבות ונדות ויולדות דחמירי מודה דאסירי וגם בהדי הני לא חשיב בעל קרי שמע מינה דמותר והיינו כר' יוסי.
1
ב׳פרק (בכורות כ"ז) עד כמה אמרינן אמר שמואל אמרינן אין טומאת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו וה"מ לאכילה אבל לנגיעה לית לן בה אמר רבינא הלכתא נדה קוצה לה חלה ונותנת לכהן קטן פי' שלא ראה קרי מעולם כן איתא בהאי גוונא ובפ' (נדה ל"ב) בנות כותים נמי אמרינן שהטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ומסתמה חלה [גם] כן ואי ליכא כהן קטן טהור שקיל ליה בריש מסא. פירוש מרדה וחברו בתענית. ושרי ליה בתנורא והדר מפריש חלה אחריתי כדי שלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה כהן שהוא גדול ובעל קרי שלא טבל לקריו. ואותה של אור דיהיב לה חלה לכהן קטן שאינו בעל קרי והוא הדין לכהן שהוא גדול שטבל לקריו והעריב שמשו כך מפרש בהלכות גדולות ואפי' לא טבל כלל אם רוצה מבטלה ברו' חולין ואוכלה הכהן ולא זר כך מפ' בה"ג בהלכות פסחים בשם רב כהן צדק אי' חזר אסור לאכלה ע"י בטול ברוב. ונראין כך הדברים כמו תרומת חוצה לארץ דאמרינן פרק בנות כותים שהטבילה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה. וגם פרק עד כמה. רבה מבטל ליה ברוב חולין ואכיל לה בימי טומאתו ואם היה רוצה להמתין עד שטבל לקריו לא הוה מצריך לבטלה ברוב אע"פ שהיא טמאה. ואם היתה של ארץ ישראל היתה בת שריפה השתא שהיא חוצה לארץ מותרת או בכהן קטן שלא ראה קרי מימיו או אף בכהן והוא גדול שטבל לקריו אע"פ שהוא טמא מת אין בכך כלום כדאיתא התם בההיא איתתא דאתיא לקמיה דרב נחמן אמרה ליה טמא מת מהו לטבול ולאכול בתרומת חוצה לארץ. אמר לה וכי הזאה יש לנו מה תועלת בטבילה אלא אפי' בלא טבילה מותר ואע"ג דאמר רב טמא מת טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ לית הלכתא כוותיה אלא אף בלא טבילה מותר ובלבד שטבל לקריו וחלה שניה אפי' לבלא טבילה לקריו מותרת.
2
ג׳השתא יש מקומות שמפרישין מן העסה מעט חלה ושורפין אותה והוא הדין דמצו יהבי לה לכהן קטן שלא ראה קרי או אפי' לכ"ג שראה קרי וטבל לקריו כדאיתא בהלכות גדולות כגון תרומת חוצה לארץ דאמרינן פרק בנות כותים שהטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ואפי' לא טבל נמי אם רוצה הכהן לבטלה ברוב חולין אוכלה כגון תרומת חוצה לארץ דאמרינן פרק עד כמה רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו והוא הדין לחלת האור לדידן כך מפרש בה"ג בהלכות פסחים בשם רב כהן צדק והכהן קטן או גדול שטבל לקריו מותרים בה ומשום טומאת מת אין חששא כדאיתא פר' עד כמה כדפי' לעיל. ויש מקומות שמפרישין עוד חלה שנייה שהיא גדולה ונותנה לכהן שהוא גדול ואף שלא טבל לקריו כדאמר רבינא פרק עד כמה ומפריש חלה אחריתי שלא תשתכח תורת חלה ויהיב לה לכהן שהוא גדול. ואומר מורי רבינו שאותה חלה שנייה מותרת לנדות לזבי' ולזבות וכך הוא מנהג במקום שמפרישין אותה שהכהן אוכלה עם אשתו נדה ואע"ג דתנן חלה שנייה אסורה לזבים ולזבות היינו דוקא מנהר אמנום ולפנים אע"פ שהוא חוצה לארץ מ"מ היו קרובים לא"י והחמירו בה יותר אבל אם רחוקים מותרת אפי' לזבים ולזבות ולנדות תדע שהרי מנהר אמנום ולפנים דהיינו חוצה לארץ דתנן התם אחת של אור מסתמא אסורה לטמא מת ואפי' הכי אמר פ' עד כמה דחלה ראשונה יהיב לה לכהן קטן אע"ג שהוא טמא מת כדאיתא התם והיינו טעמא לפי שבימי אמוראים היו רחוקים מא"י ולא החמירו בה ומה שאין עכשיו מפרישין החלה שנייה בכל מקום כדאמר רבינא שצריך כדי שלא תשתכח תורת חלה שמא לפי שצריך לשמרה מזרים עכו"ם וגם פעמים שנותנים אותה בקערה במרק רותח. ועתה אסור זה לאוכלה בקערה וגם שמא מסופק להם הדבר דאם אשתו נדה מותרת בה דהא תנן אסורה לזבים ולזבות. וטעמא דרחוקין מארץ ישראל אינו פשוט כל כך ואע"פ שאין מפרישין אותה אין העיסה טובלת בכך כמו חלה ראשונה שאסור לאכול מן העיסה אם אשה מפרישה או בתחלה או בסוף כדאמר פ' רבי ישמעאל (ע"ז ס"ז ע"א) תרומת נכרי בחוצה לארץ אינה מדמעת הא דישראל מדמעת ואוסרת העיסה ואם תאמר כמו שתקנו שתי חלות לפי שהראשונה נשרפת מפני שהיא טמאה אם אין מוצאין כהן קטן או כהן גדול שטבל לקריו ולכך תקנו עוד חלה שנייה שיאכלנה אפי' כהן והוא גדול ובעל קרי כדי שלא תשתכח תורת חלה אם לא יפרישו עוד אחרת ויאכלוה כמו כן אמאי לא תקנו בימיהם להפריש שתי תרומות כענין זה. ואומר מורי רבינו לפי שכל אדם הם מגלגלין עיסה ואיכא למיחש שמא תשתכח תורת חלה אבל לא כל אדם קונין להם קרקעות וממרחין להם תבואות מיהו בירושלמי במס' חלה פריך לה. ומשני אין אחר חלה כלום אבל יש אחר תרומה שצריך להפריש מעשר. כי אם היה מפריש תרומה שנייה ונותנה לכהן שיאכלנה הלא היא טבולה עוד למעשר. וכי תימא קודם שיאכלנה שיתננה לכהן יפריש מעשר שלה ממקום אחר יש לומר דילמא פשע ויאכלנה הכהן תחלה ואע"ג דאמרינן גבי נקוב תרומה נקוב ואינו נקוב תרומה ויחזור ויתרום ולא אמרי דילמא פשע התם לא איפשר לתקוני בגוונא אחריתי.
3