ספר התרומה, פסקים פ״בSefer HaTerumah, Psakim 82
א׳השתא הלש עיסה אם יש ה' רבעי' קמח שזהו מ"ג ביצים כמנין חלה חייבין בחלה כדתנן ה' רביעית חייבין והוינן בה הא דאמרי' ראשי' עריסותיכם חלה תרימו כדי עיסת מדבר והעומר עשירי' האיפה והם ז' לוגין מים וביצה וחומש ביצה והם מ"ג ביצים וחומש ביצה באו לירושלים הוסיפו שתות באו לצפורי הוסיפו שתות. עולה ה' רבעי' של קב כן הוא השעור בפסח שאינו יכול ללוש יותר ביחד פן תחמיץ. וכן אמרי' פרק אלו עוברין א' רב קבא מלוג נאה לפסחא. וכן לחלה. וזה שיעור חמשת רבעים. אמר רבא הני נשי דידן דנהוג למיפא קפיזא קפיזא בפסחא פחות משעור חלה. ופריך חומרא דאתי לידי קולא הוא דמפקע להו מחלה. ומשני דעביד לה כר"א דאמר הסל מצרפן לחלה. וא"כ בפסח אם עושה הרבה מצות טוב לעשותן פחות מכשעור בודאי פן יחמיצו. ואי משום חלה מצרפן בכלי. וגם שמא נגיעת כולם יחד הוי להפריש. ואם אינו עושה רק מצה אחת טוב יותר ללוש כמדת השעור בריוח כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק. וגם יוכל לברך עליה ואין חשש חמוץ משום פורתא דהוי טפי. בשעת קריאת שם חלה צריך ליקח מעט מן העיסה וליגע ההוא מועט אל העיסה גדולה ולומר באותה שעה הרי זו חלה או תרומה ולא סגי בצירוף כלי בלא נגיעה כדפרי' לעיל כדי להפריש מן המוקף מדמצר' ר"א פחות מכביצה בשעת קריאת שם ליתן בין עיסה טהורה לטמאה אע"ג דאיכא למימר כיון דמקפיד על תערובתו מפני הטומאה אין הכלי מצרף כדאיתא בירו'. אבל בעלמא יועיל צירוף כלי בלא נגיעה. אבל לעולם ההיא מעט עיסה שקורא לה שם חלה צריך ליגע בעיסה או למצה אחרת גדולה והאחרות פטורות ע"י צירוף ולעולם צריך להקיף בשעת קריאתה שם חלה. ואם יש הרבה מצות אם ישנן קטנות שאין בהן כשעור יתנם במחבת או בתיבה ויתחייבו כולם כדאמר ר"א הסל מצרפן לחייבן בחלה. וגם יצטרך לה נגיעה עם צירוף כלי קודם שיתחייבו. דהתם היינו טעמא פ' אלו עוברין גבי לש פחות מכשעור אם רוצה שיתחייבו כולם בחלה דעביד צירוף כלי כר"א. וגם בככרות של בבל דוקא שנושכות זו עם זו דאיירי ר"א. ואיתא התם אפי' בעבין אבל נגיעה לכל הפחות בעי עם צירוף כלי ואז יתחייבו ויפריש עליה חלה בודאי ויברך ואע"פ שכבר נתחייבו ע"י צרוף כלי וע"י שנגעו יחד תחל' ומ"מ בשעת קריאת שם צ' שיגעו כל המצות יחד. כדי להפריש מן המוקף ולא יועיל צירוף כלי כי אם כדי להפריש מן החלה בלא ספק. שע"י צירוף כלי נתחייבו כולן ואם הם מצות גדולות שיש בכל אחד כשיעור צ' צירוף כלי לפטור מן אחת על חברתה. ואפי' בלא נגיעת יחד כולן סגי כדאיתא בירוש' כיון שאין מקפיד על תערובתן. אך לעולם צריך להקיף וליגע ההוא מעט עיסה שיקרא שם חלה על העיסה גדולה אחת מהן בשעה שיקרא שם לההוא מעט עיסה. אך מספקא לן אי סגי בנגיעה גרידא כדי שיפטור מאחת את חברתה כיון שיש בכל אחת כשעור. דמאי שנא מתרומה ומעשר שצריכים מוקף וסגי בנגיעה גרידא הכי נמי לגבי חלה לא יצטרך תוך כלי אלא אפי' בקרקע ובלבד שיגעו זה לזה. מ"מ משום דשמא לא מדדה יפה. ואין שיעור בכל אחת טוב ונכון ליתנם כולן בכלי צ' צרוף כלי לפטור על אחת את חברתה. וכשנותנו בכלי צריך אז שיהיו כולם תך דופני הכלי שלא יהיה שום עיסה או מצה למעלה משפת הכלי. דהא אבעיא להו פרק אלו עוברין תוך כלי בעינן והא ליכא. או אויר כלי בעינן והא איכא. תיקו. וא"ת למה צריך ליתנן בכלי. הא א' שמואל פ"ק דביצה (ט' ע"א) ופרק עד כמה (בכורות כ"ז) תרומת חוצה לארץ אוכל ואח"כ מפריש. ובזמן הזה רגילות הוא לתת כל המצות במחבת אע"פ שיש בכל אחת ואחת לבדה כשיעור. י"ל דודאי עיסה שהיא נלושה יחד אוכל הכל לבד מעט שישאיר לבסוף ויקרא לו שם חלה שא"צ מוקף בתרומת חוצה לארץ. אבל כדי לפטור מאחת על הרבה מצות צ' צירוף וגם שמ' נגיעת יחד כולן. מיהו מצינן לפרש שיניח מעט עם המעט שיעשה חלה לבסוף שיקיף זה אל זה. אבל אינו משמע כן.
1
ב׳תנן במסכת חלה פרק קמא נחתום שעשה שאור לחלק חייב חלה. פי' אע"פ שיש בדעתו לחלק לאחר אפייה ולמוכרה מעט מעט פחות מכשעור. נשים שנתנו לנחתום קמח לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשעור פטורה מן החלה. ותימא דתנן פ"ג העושה עיסה עם הנכרי. אם אין לישראל כשיעור פטורה מן החלה. משמע הא עם ישראל אחת חייבת בחלה. ומצינן למימר דהוא הדין שני ישראלי' יחד פטורין. והא דנקט נכרי לאשמועינן דאם יש כשעור בשל ישראל חייבת אע"פ שמעורב' עם של נכרי. אבל מורי רבי' יצחק בר שמואל מ"כ מפרש דההיא דנשים דפטור בחלה. היינו כשנתנו הקמח כל אחת לבדה לנחתום והוא ערבן ועשה עיסה יחד שלא מדעתם. דאין לו כח לחייב עיסתם בלא רשות' אי נמי מיירי שדעתן לחלקה לבסוף לכך פטורה. וכן מוכח בירוש' והכי איתא התם. הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו. ר' יוחנן אמר נטבל. ריש לקיש אמר לא נטבל. מתיב ר"ל לר' יוחנן. נשי' שנתנו קמח לנחתום לעשות שאור. אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטור' מן החלה. פי' משום שערבן שלא מדעתן וזהו כמו ממרח כרי חברו שלא מדעתו. וזהו כתירוץ ראשון. וכי אין בכולהון כשעור בתמיה. וכי אין בכולן ביחד כשעור ואפי' הכי פטורה. א"ל והא תנן א"ל שנייה היא דא שכן העושה עיסה על מנת לחלקה פטורה מן החלה. וכן הנחתום עשאה לחלקה בסוף. וזהו התי' האחרון. א"ל והא תנן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. א"ל תתיבני נחתום נחתום לא בדעתו הדבר תלוי. בדעת של לקוחות תלוי הדבר. שמא לא ימצא לקוחות שיקנו הכל ביחד וחוזר ועושה אותה עיסה כדי לחלקה בסוף.
2