ספר התרומה, פסקים פ״דSefer HaTerumah, Psakim 84
א׳הלכך בפסח בשני ימים טובים הראשונים או בשני האחרונים הלש עיסה יפריש ממנה עוגה קטנה ולא יקרא לה שם עד שתאפה שלא יוכל לשרפה כדין חלת האור. דהא תרומה טמאה גמרינן מקדשים דאין שורפין בי"ט מקרא דוהנותר עד הבקר תן לו בקר שני לשריפתו וגם לא יוכל לאפותה. דכיון דאסורה לאכול דהויא לה תרומה טמאה. א"כ הויא אפיה שלא לצורך ואלו היה י"ט אחר שאינו פסח היה מותר להשהות אותם קודם אפייה עד החול ואז ישרפנה. והשתא שהוא פסח יש לחוש פן תחמיץ. ואין הלכה כבן בתירה דאמר לכתחלה תטיל בצונן ולא תחמיץ. לכך לא תקרא לה שם עד שתאפה כר"א. דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה. אם ירצה יאכלנה ויקרא לה שם לאחר כן. ואחר אפייתן יתן המצות והעוגה במחבת ויקיף שתגע העוגה במצה. וגם כשיהיו כולן אל תוך התיבה דבעי צירוף כלי ואז יקרא לה שם חלה ויברך עליה תחלה להפריש חלה. ויניח העוגה שם עד החול וישרפנה. אבל חוץ לתיבה תוך מחבת או כלי אחר אין יכול לקרות שם בענין זה לפי שלאחר קריאת שם חלה כיון שהיא טמאה אסור לטלטלה כיון שאינה ראויה לאכילה והיאך יצניענה ויניחנה במקום המשתמר. הא תנן פרק אין צדין מעשה ושאלו ר"ט עליה וא' לא יזיזנה ממקומה אמנם הני מילי חלת ארץ ממקומה כשהיא טמאה שאינה ראויה לכהן. אבל לדידן שהיא חלת חוצה לארץ טמאה דראויה לכהן קטן שאין טומאה יוצאה מגופו או לכ"ג שטבל לקריו. או לכ"ג נמי בלא טבילה ע"י בטול ברוב כדפרישי' לעיל, הלכך אפי' בי"ט יכול ליתנם כל העוגות במחב' להפריש שם חלה ואחרי כן יטלטלה כמו שירצה ויצניענה כיון שראויה לאכול לכהן כדפרש ואפי' במקום שאין כהן בעיר כמו מטלטלין הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. אבל אדם שאין לו עורבים כיון שהלוף ראוי לאדם אחר שיש לו עורבים וכמו כן מותר לטלטל תרומה טהורה. ומסתמא בכל מקום כיון שראוי ואפי' אין שם כהן. והיכא שאירע שקרא שם חלה בעודה עיסה בי"ט דהשתא לא יוכל לשרפה ולא לאפותה יניחנה בכלי מלא מים שלא תחמיץ כבן בתירא ובחול ישרפנה אבל לכתחלה אין לסמוך על זה. אבל כשעושה המצות מערב יו"ט או בחול המועד יקרא לה שם בעודה עיסה וישרפנה מיד דאין איסור שריפת קדשים בחולו של מועד. דהא בקר שני דהתיר הכתוב חול המועד הוא. אבל שאר ימים טובים שאין פסח כגון עצרת וסוכות וראש השנה יכול להפריש ולקרות שם חלה בעודה עיסה ולהמתינה בלא אפייה עד אחר י"ט או עד החול ואז ישרפנה כיון דליכא איסור חמץ. אבל טוב הדבר לקרות שם לאחר אפייה לפי שאז יכול יותר להשהותה ולהצניעה שהיא קשה ויבשה ולא תהא נדבקת בדברים אחרים כמו שהיא עיסה כן מנהג לעשות כדפי' לאפות תחלה העוגה בי"ט. ואח"כ לקרות לה שם. ומורי רבינו מפרש כמו שפירשתי לעיל גבי חלה טמאה לא יזיזנה ממקומה היינו דווקא בחלת ארץ ישראל שאסור כל כהן לאכלה. כמו כן מתניתין דלא יקרא לה שם עד שתאפה מדבר בחלת הארץ דאסור' באכילה מן התורה כשהיא טמאה ולכך אם היה קורא שם מתחלה לא יוכל לאפותה אחרי כן. אבל בזמן הזה חוצה לארץ מותר לקרות לה שם תחלה בעודה עיסה ואח"כ לאפותה. אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו כדאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ואמר רבי' פרק עד כמה חלת האור יהיב לכהן קטן ואי ליכא כהן בעי' אם יש כהן והוא גדול וטבל לקריו שריא ליה כדאמרי' פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה חוצה לארץ. ואפי' כהן שהוא גדול נמי ולא טבל לקריו יכול לאפותה לאחר קריאת שם שהרי יכול לאכלה ע"י בטול ברוב. כדאיתא פרק עד כמה גבי תרומת חוצה לארץ רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ומסתמא הוא הדין חלה טמאה ואם כן אין זה אפייה שלא לצורך. וכן פירש בה"ג בשם רב כהן צדק ריש מתיבתא דאי ליכא כהן קטן הוי מותר לכהן בעל קרי ע"י בטול ברוב כתרומת חוצה לארץ, אבל אין נראה להתיר לאפותה בלא טעמא דבטול ברוב ע"י טבול לטבול לקריו ויהיה מותר בה כמו שמצינו בתרומת חוצה לארץ פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה. ופי' בה"ג דהוא הדין מותר אי טבל לקריו מטעם זה אין להתיר לאפותה שמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאכלה עד הלילה שהוא חול. וא"כ עכשיו בי"ט עשה אפייה שלא לצורך וכל החלות שלנו שהם טמאות או מחמת טומאת מת או מחמת נשים נדות או בני אדם שהם בעלי קריין צריך עתה לשורפן כמו המנהג אי ליכא כהן קטן. אבל אינו יכול ליתן אותה לפני כלבו, אע"פ שהתיר רש"י מ"ה פרק אלו עוברין ופרק אין צדין (ביצה כ"ז ע"ב) והביא ראיה מפ' כל שעה דאמר אם רצה מריצה לפני כלבו פי' מורי רבינו יצחק ב"ר שמואל שאין זה נכון שהרי תנן פרק בתרא דתמורה (ל"ג ע"ב) אלו הן הנשרפין תרומה טמאה וחמץ בפסח ומוקי לה בגמרא כרבי יהודה דאמר אין בעור חמץ אלא שריפה. ומסתמא הוא הדין תרומה דחשיב בה בהדה אינה אלא בשריפה. ועוד תניא דקתני התם הנשרפים לא יקברו. ובפרק במה מדליקין (שבת כ"ה) נמי אמרי' כשם שמצוה לשרוף קדשי' שנטמאת לא יזיזנה ביום טוב. בשלמא שריפה אסור בה משום שיש מלאכה הבערה שלא לצורך. אבל למה לא יתננה לכלב מה מלאכה שייך בזה. והא דאמרינן פרק כל שעה מריצה לפני כלבו. היינו תרומה טהורה כשהיא חמץ בפסח אבל תרומה טמאה שאינו חמץ בפסח אין דינה אלא בשריפה. וגם לא קשה מפרק ג' דבכורות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה של חולין תירום ותקרב. ובמשנה במס' תרומות גרסי' תירום ותשרף. והא דקאמר בבכורות ותרקב הוי פי' תשרף. שלא יהנה ממנה בשעת שריפה, כמו שמותר ליהנות משריפת תרומה טמאה דזאת כיון שבטלה במאה חולין וא"צ להרים אותו כי אם משום גזל השבט הכהן אתי לאכלה. להכי גזרו בה אפי' הנאה.
1
ב׳פרק קמא דביצה אמר רבא שחט צפור מערב י"ט אין מכסין דמו בי"ט. גלגל עיסה מערב י"ט מפריש חלתה בי"ט. ומסתמא הלכה כרבא דהוי בתראה דקא שרי. ותניא בתוספת' דביצה הלש עיסה מעי"ט ושכח ולא הפריש ממנה חלה אסור לטלטלה בי"ט ואסור להפריש ממנה חלה. והשתא לכאורה בריית' זו קשיא לרבא. אמנם בירושלמי פרק אלו עוברין מייתי לה ודייק עלה התם. ואדרבא נראה דהויא סייעתא לרבא והכי איתא התם. תני הלש עיסה בי"ט מפריש חלתה בי"ט לשה מעי"ט ושכח ולא הפריש חלה אסור לטלטלה וא"צ לומר ליטול הימנה חלה. ודייק על סיפא ואסור להפריש חלה בי"ט והכי דייק עירס לא אמר אלא לש. הא עירס לא פירו' דוקא כשלשה לגמרי שאין חסר שום דבר והיה יכול להפריש חלה מעי"ט לכך אינו מפריש חלה בי"ט. אבל ערס. פי' גלגל לבד שלא עשה רק תערובת מים וקמח ולא נלושה בטוב עדין כמו שעירסן דמנחות ונדבות אז מפריש שפיר בי"ט וקאמר התם תפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה כי אם בסופה כשיגמור כל תקוני העיסה. אמר רבי יוסי בר' אבין בדין היה עיסה טהורה שלא יפריש חלתה כמו כן בסופה לאחר גמר כל תקון עיסה. ומפני כן אמרו יפריש חלתה בתחלה שלא תטמא העיסה. פי' תקנו למהר הפרשת חלה בכל היכולת לאחר גלגול גרידא תערובות קמח ומים שעדיין מחוסרת הרבה לישה ושיפה ובעיטה שלא תטמא העיסה שלא יארע שום אונס טומאה בעיסה לכך מהרו להפריש החלה בטהרה.
2