דרשות אל עמי, חגים וזמנים שונים י״בSermons Unto My People, Chanuka, Purim, and Special Shabbatot 12
א׳יב. פרשת שקלים וזמן הזה
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לד' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ד' לכפר על נפשתיכם" (שמות ל, יב-טו).
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לד' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ד' לכפר על נפשתיכם" (שמות ל, יב-טו).
1
ב׳כולה מוקשה.
2
ג׳רבותי, רוצה אני להתנהג היום בדרך הדרשנים הכבושה, להתחיל את הדרשה - ב"כולה מוקשה"...
3
ד׳הלא כל הפרשה הזו היאר "כולה מוקשה".
4
ה׳א) מדוע הספירה באופן פשוט היא סיבה להנגף, מה החטא בזה?
5
ו׳ב) מדוע דוקא מחצית השקל ולא שקל שלם?
6
ז׳ג) מהלשון "לכפר על נפשתיכם" משמע, כי מלבד הטעם השלילי שיש בהשקלים - "ולא יהיה בהם נגף" - יש בזה עוד טעם חיובי, כפרה על חטא, והשאלה היא על איזה חטא? כנהוג משיבים, שהם מכפרים על מעשי העגל, אבל לפי סדר הפרשיות, הרי השקלים נאמרו קודם מעשה העגל, ואם תאמר, שאין מוקדם ומאוחר בתורה? עדיין יוקשה, הלא האדנים נבנו מכסף השקלים, והמשכן היה קודם מעשה העגל?
7
ח׳ד) בכל פסוק מתחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים או להיפך, "איש כפר נפשו בפקד אתם" "זה יתנו כל העבר על הפקודים" "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט לתת את תרומת ד' לכפר על נפשתיכם", ומדוע?
8
ט׳ה) מתחיל בלשון נסתר ומסיים בלשון נוכח "זה יתנו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", - הכל בלשון נסתר, ולבסוף - "לכפר על נפשתיכם" - בלשון נוכח - "והיה לבני ישראל - שוב לשון נסתר - לכפר על נפשתיכם", לשון נוכח, ומדוע?
9
י׳ואתם יודעים, רבותי, שאינני "סתם מקשן" ואם הלאיתי אתכם היום בקושיות כל כך, הוא בשביל התירוץ מספיק שמצאתי על כל הקושיות הנ"ל, שכבר האריכו בהם הדרשנים הקדמונים מדור דור, והתירוץ מספיק מצאתי בספר... בספר החיים, בזמן הזה.
10
י״אהסטטיסטיקה - על ידי מלאך המות.
11
י״ב"ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם". אני רוצה לשאול לכם, רבותי, היום עוד שאלה חמורה.
12
י״גהגידו נא לי, חביבי, במטותא מכם, מה מספר אוכלוסי היהודים בעיר?...
13
י״דוהדגשתי את המלה חמורה, מפני שבאמת היא שאלה חמורה בזמננו, ואני יודע בעצמי שהקשיתי לשאול שאלה כזו, שקשה למצוא עליה תשובה מספקת.
14
ט״ואמנם לפנים היתה התשובה על שאלה ממין זו קלה למאד.
15
ט״זכי אפשר היה לבקר את כל בית הכנסת ובית המדרש שבעיר בזמן התפילה גם בימות החול, ומיד נודעה לנו הסטטיסתיקה הנכונה של היהודים אחד לא נעדר, כי מי לא היה נזהר בתפילה בציבור ומי לא היה משכים ומעריב בית המדרש ובבית הכנסת.
16
י״זואחרי כך כשהתחילו לזלזל מעט בתפילה בציבור בימות החול, אבל עכ"פ בשבתות ויו"ט הרי אפשר היה למצוא בבתי התפילה שלנו את הסטטיסתיקה הנכונה.
17
י״חאמנם בשבתות ויו"ט לא היינו צריכים כלל לבתי התפילה, בשביל לדעת את מספר בני ישראל בכל אתר ואתר, כי היינו יכולים לדעת זאת גם ברחוב, וכשעברנו על רחובות העיר היינו יכולים לספור את החנויות והבתי מלאכה הסגורים על מסגר ומיד נגלה לפנינו המספר המדויק של אחינו בני ישראל.
18
י״טובאמת אף בימות החול גופא ולאו דוקא בבתי התפילה, אפשר היה להוכח בנקל את מספר היהודים על ידי... המזוזות, היינו מונים את מספר המזוזות ובזה מנינו יחד גם את מספר בתי ישראל, כי אין בית עברי אשר אין שם מזוזה.
19
כ׳ולא מיבעיא, אם היינו רוצים לשאול את בעלי בתי המקולין היהודים, כי מיד היינו שומעים מהם תשובה מספקת על שאלתנו הנ"ל, כי איזה יהודי אכל טרפות חס וחלילה, וממספר השורים הנשחטים על ידי הטבחים היהודים, היה אפשר לדעת בנקל את מספר היהודים.
20
כ״אומכל שכן כשרצינו להטריח את עצמנו ולהכנס ל"בית הקהל", ששם הרי היו הספרים נפתחים ובהם רשומים כל יהודי ויהודי מתושבי העיר, כי איזה יהודי לא היה חבר להקהילה.
21
כ״בובכן לפנים היתה זו שאלה קלה למאד ולא נאה היה כלל לרב בישראל שישאול שאלה כזו בפומבי ובריש גלי.
22
כ״גאבל נשתנו העתים והתחלפו הזמנים, והיום הנה שאלה זו היא באמת שאלה חמורה, ותשובה מספקת עליה היא אחת מהעבודות הקשות שבמקדש.
23
כ״דאם נספור את היהודים בעיר... למשל, על פי מספר המבקרים בבית הכנסת ובבית המדרש בימות החול לא יגיעו אולי רק למאות, ואם גם נעשה את הספירה בשבתות וימים טובים בכל בתי התפילה שבעיר יגיעו לאלפים ולא יותר, ומכל שכן שאם נרצה לספרם על ידי מספר החנויות ובתי המלאכה הסגורים, שהסך הכל יהיה לא הרבה יותר מאיזו עשרות, ואלא מאי, על פי מספר המזוזות? אמנם המספר הזה יהיה מרובה יותר מהמספר הקודם הנ"ל, כי יש אצלנו הרבה יהודים, שאינם יראים מפני האלקים האומר "מחלליה מות יומת" ויראים מפני... השדים אם לא תהיינה מזוזות על פתחיהם, אכן בכל האופנים גם המספר הזה יביאנו בטעות גדולה.
24
כ״הוהגיעו הדברים לידי כך, שגם השורים הנשחטים אינם ראיה כלל וכלל על מספר בני ישראל, כי רבים רבים הם היהודים המתגאלים בבשר טריפה, וגם השקץ והעכבר לא לתועבה הוא להם, והמה מקיימים את מאמר חז"ל (בתורת כהנים) "אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי", וצועקים בריש גלי אפשי ואפשי בבשר חזיר, ואם כי חז"ל מסיימים "אבל מה אעשה" וכו', הנה המה כמהדרים מן המהדרים עושים בזה לפנים משורת הדין, ומקיימים את הרישא של המאמר הנ"ל, לא רק כמשמעו אך כפשוטו ממש, כי אם לא יאכלו, מנא ידעינן שהם מקיימים באמת את ה"אפשי ואפשי בבשר חזיר"...
25
כ״וומכל שכן שאינם מרבים בשאלות בכשרות וטרפות, שבזה המה מתנהגים גם כן במדת חסידות לפנים משורת הדין... כמאמר חז"ל (בחולין מד, ב) על הכתוב ביחזקאל "הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה, ולא בא בפי בשר פגול" שהיה קשה להם, האם בזה יש להתפאר? ופרשו, שהכוונה שלא אכל "מבהמה שהורה בה חכם" - וכמובן שזה רק לפנים משורת הדין שככה נוהגים רק יחידי סגולה, ואילו היום יש הרבה מאד כאלה, שאפשר להם להתפאר שלא אכלו מבהמה שהורה בה חכם, כי גם בלי הוראת חכם המה יודעים שהכל מותרים והכל שרוים...
26
כ״זבקיצור, גם השורים והבהמות אינם ראיה כלל וכלל על המספר שלנו.
27
כ״חוהגיעו הדברים לידי כך. עד שגם פנקסי בית הקהל אינם מראים בזה סך הכל מדויק. אמנם יש בעיר לא קהל אחד אך קהילות שונות, אבל אם תמנו את החברים בכל הקהילות יחד, לא יגיעו רק לאלפים אחדים, ואנחנו הרי יודעים אנו כולנו שיש ב"ה בעיר... עשרות אלפים יהודים - כן ירבו - וברי לנו הדבר בלי שום ספק ספיקא, ומנין לנו הודאות הזו?
28
כ״טעל זה נותנים לנו תשובה מספקת... המתים ובתי הקברות.
29
ל׳יש בכאן בתי הקברות ב"ה - לא נאמר על זה כן ירבו - בכל מקום שאנו פונים, ולכל בית הקברות "חברה קדישא" מיוחדה ולכולן יש עבודה למדי, כי עדיין לא באה העת של "בלע המות לנצח" - ואם יודעים אנו שעל כל אלף אוכלוסים מתים בערך כך וכך במשך השנה, הנה אפשר לעשות סך הכל מדויק של החיים, והסך הכל יראה לנו באמת כי יש בכאן איזו עשרות אלפים יהודים.
30
ל״אזהו שאמרנו כי לפעמים אנו זקוקים למלאך המות, שיעזור לנו לדעת את הסטטיסתיקה הנכונה ממספר בני ישראל.
31
ל״באבל התורה מכרזת ואומרת לנו בכל פרשת שקלים שאנו קוראים אותה מדי שנה בשנה:
32
ל״ג"ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם", אל תפקדו את היהודים על ידי הנגף הבא על ידי מלאך המות, אל תהיו זקוקים ללכת לבית הקברות בשביל לדעת את ראשי בני ישראל.
33
ל״דאין היהדות שלנו יהדות מתה, שרק בבית הקברות מקומה ומלאך המות ממונה עליה, אך יש לנו יהדות חיה וקימא, שרק על ידי החיים היא צריכה להספר ולהמנות.
34
ל״ה"ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם", חלילה וחלילה לכם לקחת את הנגף, את מספר המיתות, למסייע להסטטיסתיקה שלכם...
35
ל״ויהדות חולנית
36
ל״זאמנם לא בכל המקומות המצב כל כך רע, ות"ל לא אלמן ישראל, וגם בזמן הזה ובמדינות הללו שרחוקות מתורה ועבודה, אבל על כל פנים גם הן מצטינות בהגמילת חסדים שבתוכן, ואין לנו לדרוש רק אל המתים כדי לדעת את מספר בני ישראל, כי אפשר להעמיד את המספר המדויק גם על ידי הבתי חולים, על ידי ה"מושבי זקנים", על ידי הבתי יתומים היהודים וכדומה.
37
ל״חובוודאי ובודאי זוהי מדרגה יותר טובה כשאפשר להעריך את הסטטיסתיקה מבלי עזרת בית הקברות, יהדות כזו כבר איננה בכלל של יהדות מתה - אבל אם מכלל מתה יצאה, מכלל חולנית לא יצאה, שהרי סמי מכאן את החולים, הזקנים היתומים וכל החלשים למיניהם ולא נשאר לך מהיהדות מאומה.
38
ל״טבעוד שהתורה נתנה דוקא לבריאים ולשלמים, וגם כל בעלי המומים נתרפאו לפני המתן תורה, כידוע.
39
מ׳יהדות כזו, יהדות של גמילת חסד לבד, היא יהדות שפתגמה היא "אשר בך ירוחם יתום" שרק היתומים וכל האומללים למיניהם זקוקים לה ולא יותר, אבל כבר הראה הנביא, שהדרך הזה לא יתכן, "ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו ולא נאמר עוד - אשר בך ירוחם יתום".
40
מ״אכי יהדות חולנית בעל כורחה שתתהוה סוף סוף ליהדות מתה, שהלא כל החולים עומדים בסכנה למיתה.
41
מ״בוגם ליהדות שכזו מכוון הכתוב באמרו, "ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם", כי נגף הוא ג"כ מהלשון נגיחה נגיפה וכו', כי אוי ואבוי הוא ליהדות שכזו שהפקידה זקוקה לנגיפה, לכל מחלה ולכל תקלה, וכשתחדלנה הנגיפות, המחלות והתקלות למיניהן, לא תהיה עוד יהדות בעולם.
42
מ״גכי התורה אינה חפצה לא ביהדות מתה ולא ביהדות חולנית, אך ביהדות בריאה ושלמה...
43
מ״דנשמות רצוצות.
44
מ״הואמנם בזמן הזה תמצאו ישוב מספיק לא רק על הקושיה הראשונה, אך גם על כל הקושיות שפרטנו לעיל.
45
מ״ושאלנו, למשל, עוד, מדוע דוקא מחצית השקל ולא שקל שלם?
46
מ״זוהתשובה פשוטה, מפני שאין שלמות בנפש היהודי המודרני, נשמותינו רצוצות ומרוסקות, מפוררות ומפוצלות לכמה וכמה פצולים וקטעים.
47
מ״חעל רבקה אמנו מספרת לנו התורה כי "ויתרוצצו הבנים בקרבה" שכשעברה על פתחי בית הכנסת משך אותה יעקב לשם, וכשעברה על פתחי בתי עבודה זרה משך אותה עשו להכנס שמה, אבל אצלנו יש ה"ויתרוצצו" בנפש יעקב גופא, שאין מתום בקרבה ותכונות מתכונות שונות, של קודש ושל חול, של טמא ושל טהור, של עגל ושל משכן מתנגשות ומתאבקות בקרבה ואין נחת.
48
מ״טאם המטבע הוא האדם, אי אפשר לנו לתת מטבע שלמה מפני שאין שלמות באדם, אך חצאיות שונות ומשונות שכל אחת סותרת את חברתה מן הקצה אל הקצה.
49
נ׳פסה התמימות בנפשנו ורק קרעים קרעים יש בה ואנו מאחים את הקרעים בטלאי על גבי טלאי שאינם בר קימא, ומביאים רק ערבוביא במח ולא יותר.
50
נ״איחיד ורבים.
51
נ״בשאלנו עוד על הלשון "לכפר על נפשתיכם" על איזה חטא מכוונת התורה? אכן קושיה זו מתורצת בחברתה שהקשינו עוד, מדוע יחיד ורבים מעורבים יחד בכאן, בכל פסוק ופסוק, מתחיל ביחיד ומסיים ברבים או להיפך.
52
נ״גכי ברם הדבר, שבכל יחיד ויחיד מקרבנו יש רבים לגמרי.
53
נ״דמספרים על הפסלוסוף המשונה דוגנס, שהיה הולך ביום תמיד עם עששית והיה מחפש בה בכל עבר ופנה, וכשהיו שואלים לו: את מה אתה תבקש? היה מרגלא בפומיה להשיב, את האדם הנני מבקש, וכשהיו שואלים לו שוב, למה לך עששית בצהרים? היה משיב, כי דא עקא, שגם עם עששית בצהרים אינני מוצא את האדם שיהא אדם באמת.
54
נ״האכן כבר קדמו בחפוש זה ירמיהו הנביא, שאמר "שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש" (ירמיהו ה, א), כלומר שלא רק שקשה למצוא "עושה משפט מבקש אמונה" על מה שמדבר אחר כך, אך פשוט "איש" בלי שום תואר ושם לוי קשה למצוא וגם הכלל של "יגעת ולא מצאת אל תאמין" אין מתקיים בזה, ומדוע? יען כי כשתסתכלו היטב תראו ותוכחו כי בכל איש יש כמה וכמה אנושים קטנים הסותרים זה את זה.
55
נ״והאדם נברא דו פרצופים אומרים חז"ל, אכן בזמננו נראה באדם לא דו פרצופים, אך איזו עשרות פרצופים, ומכל צד שאתה פונה אתה רואה בו פרצוף אחר או יותר נכון אנוש מיוחד.
56
נ״זאנוש אחד יש בו בפה ואנוש אחר יש בו בלב - אחד בפה ואחד בלב - אך גם מה שאנו אומרים אחד בלב הוא גם כן לשיגרא דלישנא, כי באמת גם בלב יש בו לא אחד אך אחדים, ויש שמדמה שלבו חושב כך וכך, בעוד שבאמת לבו חושב אחרת לגמרי, ומה מעטים הם אלה שבאו למדרגה של "ודובר אמת בלבבו", כי על פי רוב לא רק הפה משקר אך גם הלב משקר.
57
נ״חבבית המדרש אתה רואה בו אנוש אחד, וברחוב אתה רואה בו שוב אנוש אחר לגמרי שרחוקים המה זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
58
נ״ט"מי יתנך כאח לי אמצאך בחוץ אשקך" אומר שלמה החכם מכל אדם (שיר השירים ח, א). כי אמנם על פי רוב האנשים מנשקים זה לזה בבית המדרש ומנשכים זה לזה בחוץ כשהמה באים במגע ומשא מסחרי.
59
ס׳אנוש אחד אתה רואה בו כשהוא נמצא בסביבה יהודית ואנוש אחר לגמרי כשהוא נמצא בסביבה נכרית.
60
ס״אאבל אטו כרוכלא נחשוב וניזיל, די לנו כבר לומר וכן להלן וכן להלן.
61
ס״בולא לחנם אומר הנביא "בת עמי חגרי שק התפלשי באפר אבל יחיד עשי לך" (ירמיה ו, כו), כי זו היא המעלה היותר גדולה, שאפשר לומר על גדול הדור, שהוא היה יחיד ולא רבים, כי, כאמור, בכל אדם הרגיל יש רבים, איזה "מנינים" של אנושים קטנים המתרוצצים זה עם זה, וכידוע ש"כל יתר כנטול דמי" ובכן אין בקרבו גם יחיד, ורק יחידי סגולה יש בתבל שהם נקראים בגדר יחיד, ובצדק מרעיש הנביא עולמות כל כך על פטירת איש כזה.
62
ס״גזהו שאמרה התורה בשבחו של יעקב, בחיר האבות, "ויעקב איש תם" כי לא רק שה"תמים תהיה עם ד' אלקיך" הוא אחת מהעבודות הקשות שבמקדש, אך גם סתם "איש תם" הוא השבח היותר גדול שאין למעלה הימנו.
63
ס״דואולי בשביל כך נקראים סתם בני אדם בשם אדם, והאדם המעלה בשם איש, כי באיש יש הבדל בין יחיד ובין רבים, אבל באדם אין הבדל, כידוע, כי זו היא הנותנת, שבסתם בני אדם יש בכל יחיד וגם רבים, ורק באדם המעלה מוצאים למכביר, אבל "איש" איפה ימצא.
64
ס״הובצדק אומר הנביא, "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש" - כי אמנם אדם, שבהיחיד שבו יש גם רבים אינו היחיד שבו הוא יחיד באמת.
65
ס״ובקיצור, גם לפנים היה קשה למצוא איש יחיד, וכמובן, שהיום עוד קשה הדבר שבעתים, כי הלא כל הקולטורא המודרנית באה ביחוד בשביל זה, להרגיל את האדם שלא יהא תוכו כברו...
66
ס״זועתה הרי מובן גם צורך הכפרה וגם שינוי הלשון מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, כי זו היא הנותנת, הננו צריכים כולנו לכפרה על החטא הזה שאנו משנים את היחיד ברבים.
67
ס״חוזהו שאמרה התורה "העשיר לא ירבה - בלשון יחיד - והדל לא ימעיט - שוב בלשון יחיד - ממחצית השקל לתת את תרומת ד' לכפר" - והידעתם על איזה חטא - "לכפר על "נפשתיכם" בלשון רבים, החטא היותר גדול הוא מה שלאיש אחד יש לא רק נפש אחת, אך נפשות הרבה שעל זה באמת נחוצה כפרה, והלואי שתועיל הכפרה...
68
ס״טנוכח ונסתר.
69
ע׳נשארה לנו איפא רק הקושיה האחרונה, על העירוב של לשון נוכח ונסתר ביחד. אכן הנני מאמין, רבותי, כי את הישוב המספיק לקושיה זו, כבר תמצאו בעצמכם.
70
ע״אכי מה מלמדת אותנו הקולטורה של המאה הי"ט והכ' לספירתם, אם לא שעל כל אדם מודרני לגלות טפח ולכסות טפחיים, שיהא הנסתר שבו מרובה הרבה על הנגלה - וכשהנכם מדברים לנוכח בלשון נוכח אינכם אלא טועים, כי לא נוכח לפניכם, אך נסתר, ורק אפס קצהו ממנו אנו רואים וכולו אין אנו רואים, ולא לחנם מדברים בהשפות המודרנות גם לנוכח יחיד בלשון נסתר רבים, כי בכל אדם מודרני הנסתר שבו מרובה יותר מהנגלה והוא לא יחיד אך רבים כנ"ל.
71
ע״בופתחה התורה בלשון נסתר ומסיים בלשון נוכח "לכפר על נפשתיכם", ללמדנו, כי על זה גופא, על הערבוביא של הנכח והנסתר, אנו טעונים כפרה והלואי שתועיל הכפרה.
72
ע״גמקצת נחמה.
73
ע״דבאופן שפרשת שקלים היא המחאה היותר חריפה לכל הנהגותינו בזמן הזה, לכל חיי "הקולטורא" שלנו. ורק מקצת נחמה יש לנו, כי סוף סוף חצי פסוק מהפרשה הנ"ל אנו מקיימים בכל תוקף ועוז כמהדרים מן המהדרים.
74
ע״הזהו הלאו של "העשיר לא ירבה"... ועשירינו אינם עוברים חלילה על הלאו הזה ואינם מרבים לתת וח"ו לחשוד בזה את הכשרים האלה.
75
ע״ואדרבא הם מתנהגים בזה עוד לפנים משורת הדין, ובהיות כי על כל לאו ולאו שבתורה הוסיפו חכמים הרבה סיגים וגדרים, כדי שעל ידי זה ישמר הלאו ביתר בטחון, הנה מהחששא הגדולה שחוששים עשירינו החרדים על דבר ד', שלא יעברו חלילה על "לא ירבה", אינם נותנים אף את המעט, לקיים מה שנאמר "עשירים מקמצים"...
76
ע״זואמנם הכל תלוי במזל, ואף פסוק שבתורה תלוי במזל, ולפעמים בפסוק אחד גופא אנו מוצאים שמחציתו מתקיים בזהירות יתירה ועוד בהוספת סיגים וגדרים, בעוד שממחציתו השניה מסיחים דעת לגמרי ועוברים עליו בשאט נפש.
77
ע״חלמשל, הפסוק הזה גופא, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" הנה המחצית הראשונה הרי מתקיים בכל פרטיו ודקדוקיו כנ"ל, ואילו על המחצית השניה מי שם לב. עשירינו אינם מרבים לתת בכל האופנים, אבל הדלים שלנו אינם רוצים לדעת כלל מ"הלא ימעיט".
78
ע״טאמנם הננו משחקים על מחזה שכזה שכדאי היה לבכות, כי הלא כל קיומנו בגלות היה רק הודות להפסוק הזה "והדל לא ימעיט", ומה שנוגע היה לחובת הציבור לא הוציא אף אחד, יהיה מי שיהיה, מן הכלל, ותמיד ידענו מנתינות כאלה שלא היו לפי ממון אך לפי נפשות, והיא שעמדה לנו עד היום הזה, ואם גם הכלל הזה נשמט מתחת רגלינו, מה כוחנו ומה גבורתנו.
79
פ׳ובכל זאת אין אנו בוכים על זה, אך משחקים - כרבי עקיבא בשעתו שהמעשה ידוע:
80
פ״א"שוב פעם אחת היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודש הקדשים, התחילו הם בוכים ור"ע משחק... אמרו לו, מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להם, לכך אני מצחק, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת" (סוף מכות).
81
פ״בואם ר"ע אמר זאת על שני פסוקים שאינם סמוכים כלל זה לזה, איך לא נאמר ככה על פסוק אחד. אם נתקיימה הרישא של הפסוק "העשיר לא ירבה", בודאי תתקיים גם הסיפא שבו "והדל לא ימעיט". ויחד עם הפיטן נאמר "אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא ובצדק נהגה ערך כי תשא".
82