דרשות אל עמי, חגים וזמנים שונים י״גSermons Unto My People, Chanuka, Purim, and Special Shabbatot 13
א׳יג. המנין והסכום
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לד' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש" (שמות ל, יב-יג).
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לד' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש" (שמות ל, יב-יג).
1
ב׳"האומות העולם יש להם מנין ואין להם סכום וכו', בני יפת גמר ומגוג, אבל בני ישראל יש להם מנין ויש להם סכום וגו', במספר כל זכר, פקדיהם זה המנין, במספר זה הסכום" (מדרש רבה שיר השירים ו, כג).
2
ג׳מספר הרגלים ומספר הראשים.
3
ד׳אחד מחכמי אומות העולם אומר מליצה יפה מאד, "האדם הוא דומם לעולם, בין שהוא חי ובין שהוא מת. צומח - כל זמן שהוא חי, חי - כל זמן שהוא ער, ואדם רק לפרקים רחוקים מאד".
4
ה׳אכן דא עקא, כי העולם אינו מתחשב כלל וכלל עם "מאמרי חכמה" כאלה, ואף שמתענגים עליהם כעל חדוד יפה, הנם נשארים רק חדוד ולא יותר.
5
ו׳כי הלא מנהג העולם הוא בכל מקום למנות את כל זוג רגלים של מהלכי על שתים בתור אדם, אם כי יש רבוא רבבות בני אדם, שחיו עלי אדמות שבעים שנה ויותר, ובמשך חייהם היו בגדר כל הסוגים, גם בסוג דומם, גם בסוג צומח, וגם בסוג חי, אבל אף רגע אחד לא היו בסוג אדם כמשמעו באמת.
6
ז׳ובחנם שמחים כל ראשי המדינות כשמעריכים סטטיסתיקה משנה לשנה ורואים שהמספר נתרבה, ולא דעת ולא תבונה להם להשכיל, כי אין לשמוח בזוגות רגלים המתרבות, אך בראשים...
7
ח׳ברם, שהתורה יודעת מסטטיסתיקה אחרת, והיא אומרת, "כי תשא את ראש בני ישראל". אם תרצה לדעת את מספר הראשים ולא רק את הזוגות רגלים, את מספר הנפשות ולא רק את מספר הגופים, את האדם שבאדם ולא רק את הדומם, הצומח והחי שבו, אז תעריכו את הספירה על ידי מיתודה אחרת, על ידי "ונתנו איש כפר נפשו לד'".
8
ט׳כי במה נבדל האדם מכל הברואים אשר על פני האדמה, רק בהרגש שמרגיש גם את זולתו - כי בזה ש"אדם קרוב הוא אצל עצמו" בזה אינו מצטיין מכל הברואים ההולכים על ארבע, ומכל השקצים והרמשים זוחלים ורומשים על הארץ, כי כולם קרובים הם אצל עצמם ואלא במה הוא נחשב לבחיר הברואים, בזה שיש בו גם ממדתו של הקב"ה, שהוא קרוב לכל קוראיו, ולא רק לעצמו במה שמרגיש לא רק את הפרט שלו אך גם את הכלל כולו, וזולת זה הרי מותר האדם מן הבהמה אין.
9
י׳ועל כן אפשר למנות רק את אלה הנותנים, ולא את המקבלים, כי "כולם - כל הברואים - מקבלים" והאדם מצטיין בזה שיודע גם לתת ולא רק לקבל, וזו הנתינה מראה על הרגש שבאדם, זאת אומרת, על האדם שבאדם.
10
י״אתאמרו, הסטטיסתיקה המודרנית היא יותר נעלה ומשוכללה, וביחוד יותר מדויקת, שהרי ממנה לא יסתר איש, היא בודקת בחורים ובסדקים ורושמת את כל אחד על הספר, באופן שבהסך הכל איש לא נעדר, ואילו בהסטטיסתיקה של התורה, הרי אפשר שהסך הכל יהיה כוזב, כי יראה על מספר פחות הרבה מכפי שהוא באמת, שהלא בודאי ימצאו נעלמים, שימחלו על הכבוד להיות נפקדים, ובלבד שכיסם יהיה שלם ולא יהא נחסר על ידי מחצית השקל.
11
י״באל תדאגו על זה, כי אלה הנעלמים אינם באים באמת בחשבון כלל, כי זו היא אמת המדה המודדת אותם רק בתור רגלים ולא בתור ראשים, בתור בעלי גופים ולא בתור בעלי נפש וכו', והשמטתם מן הסך הכל הנאה להם והנאה להכלל.
12
י״גהכמות והאיכות.
13
י״דואחרי סטטיסתיקה כזו באה בצדק ההבטחה של "ולא יהיה בכם נגף בפקד אותם".
14
ט״וכי אמנם כל כוחנו וגבורתנו להתקיים בתור שה אחת בין שבעים אריות, הוא רק בזה שבכרנו תמיד את הנפש על הגוף, את האיכות על הכמות, ולולי זאת כבר תמנו לגוע.
15
ט״ז"כי אתם המעט מכל העמים" מעט בכמות ורב באיכות, בזה דוקא הננו מתפארים תמיד.
16
י״זאמנם יודעים אנו היטב מההלכה הפסוקה של "אחרי רבים להטות", ובכל זאת אין אנו מתפעלים כלל מה שרוב האנשים אשר על פני האדמה המה נגדנו, בידענו מפרשת שקלים המלמדת אותנו, כי אנו מונים רק את הראשים ואמנם הננו מבטלים את דעתנו מפני רוב דעות, אבל רק מפני רוב דעות.
17
י״חוהיו ימים שנביא ד' היה לבדו, בודד ונעזב לנפשו, ונביאי הבעל הרבה מאד, ארבע מאות וחמשים איש "ויאמר אליהו אל העם, אני נותרתי נביא לד' לבדי, ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש", ובכל זאת לא אמר אליהו אחרי רבים להטות, בידעו כי אין בכאן רוב דעות וצעק בכל כחו ד' הוא האלקים, ובזה הציל את ישראל.
18
י״טהיו ימים, שהמתיונים היו רוב מנין ורוב בנין של ישראל, ומתתיהו החשמונאי ובניו מעוטא דמעוטא, ובכל זאת לא נפלו ברוחם, והפך השמן הטהור שלו עלה על כל השמנים הטמאים של המתיונים המרובים.
19
כ׳"ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם", כי אם נביט על מספרנו בכמות הנה חיל ורעדה יאחזנו ונפול ביאוש נורא ומר בראותנו, כי "ברבות הימים אנו נמעטים ובסגות הזמנים אנו נצערים". לפני שלשת אלפים שנה ויותר היינו עם של ששים רבוא איש, ולפי רבוי הטבעי הרגיל, היינו צריכים להיות כעת לכל הפחות עם של איזו מאות מיליונים, ולדאבוננו הננו רואים שגם עכשיו הננו המעט מכל העמים.
20
כ״אאבל השקלים ילמדנו, כי עלינו להסיח דעת מכל המספרים המעציבים האלה, אלה המה רק מספרי הכמות ואנחנו מלחמה לנו עם הכמות מדור דור, ולעולם לא נחדל לדעת כאליהו הנביא בשעתו "ד' הוא האלקים", כי לא הכמות היא המכריעה, אך האיכות. ואז "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם", אז לא יתנגפו רגלינו על הרי נשף, ולא יתפקע לבבינו מרוב צער ויגון, אך נלך לבטח ברגלינו ונשא את ראשינו למעלה למעלה.
21
כ״ב"כי תשא את ראש בני ישראל".
22
כ״גהספירות העליונות והתחתונות.
23
כ״דאבל מאידך גיסא, אנו רואים, שאף על פי שלגבי היהדות לא הכמות הוא העיקר אלא האיכות, הנה לא העמידה היהדות צנז גבוה לזה, והסתפקה במועט ובמעוטא דמעוטא, ותפסה לא רק את המינימום אך את מחצית המינימום: מחצית השקל, זאת אומרת, שאף על פי שמי שאינו מתענין כלל בהכלל אינו בא בחשבון, אבל מאידך גיסא כל הרוצה לטול את השם הזה בא ונוטל, ולא רק שהימין מקרבת אך גם השמאל אינה דוחה חנם על לא דבר.
24
כ״הוהספירה נעשה במכוון באופן שכזה, שאי אפשר שתהא נעשית על ידי נשיאת פנים, כי אינם רואים כלל את הפנים בשעת ספירה, ואם אין פרצופיהם של בני אדם שוות, וכשאתה רואה איזו פרצוף מתעורר בך תיכף, מבלי דעת ומבלי כונה תחלה, או סימפטיה או אנטיפטיה, והנך מתיחס תיכף אליו או ברגש של אהבה המקלקלת השורה או ברגש של שנאה המקלקלת גם כן מאידך גיסא - ובשביל שלא תהא בזה נשיאת פנים אסור להסתכל כלל בהפנים בשעת הספירה, אך בהמטבעות שכולן שוות הן מבלי שום הבדל אחת מחברתה אף כמלא נימא.
25
כ״וואמנם לו התנהגו כל הגויים על פי הספירה הזו, כי אז היו בטוחים כולם בהבטחת הקב"ה "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם".
26
כ״זכי מלבד המלחמות שיש בעולם בין אומה אחת לחברתה, יש מהפכות בעולם וגם בזמן ששלום בעולם אין מנוחה לבריות, ואם גם תתקיים ההבטחה הנבואית "לא ישא גוי אל גוי חרב" הנה עדיין אין בטוח כל גוי וגוי במנוחה אמתית במדינתו בעצמו, כל זמן שמזמן לזמן באות מהפכות בחייו הפנימים של הגוי גופא המהפכות את הקערה על פיה.
27
כ״חומה הן הסיבות לכל המהפכות שבעולם, לכל הריבילוציות והקנטר-ריבילוציות שאינן פוסקות?
28
כ״טהסיבה היא מה שבכל הגויים יש לא ספירה אחת, אך ספירות הרבה, יש הספירות העליונות והספירות התחתונות ומקנאות התחתונות בעליונות ועושות מהפכה, והמהפכה מביאה לזה שנהפכים העליונים למטה והתחתונים למעלה, אבל כיון שעצם החלוקה לעליונים ותחתונים נוהג גם אחר כך, אם כי בסדור מהופך, על כן בהכרח שכל מהפכה מביאה למהפכה נגודית, כל ריבלוציה גוררת אחריה קנטר-ריבילוציא וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה, אבל הפשרה היא גם כן רק מדומה לזמן קצר, כי אי אפשר שתהא נעשית פשרה קבועה וקימה על בסיס רעוע, על בסיס החלוקה של ספירות עליונות ותחתונות יהיה מי שיהיה בסוג העליונים והתחתונים, כי סוף סוף הבסיס הזה נשאר גם אחרי כל המהפכות והמהפכות הנגודיות.
29
ל׳אבל לו עמדו הגויים על השקפת התורה בזה, שבאמת אין ספירות עליונות ותחתונות, אך יש ספירה יחידה ושוה שאינה נושאת כלל פנים ואי אפשר לה שתשא פנים, כי אינה משגיחה כלל על זה, אז "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" אז חדלו כל הנגיחות והנגיפות הפנימיות שבין האומות הבאות בעקבות הספירות השונות.
30
ל״אזהו מה שמבדיל המדרש בין אומות העולם ובין ישראל, שאומות העולם יש להם מנין ואין להם סכום, שאמנם גם הן יודעות את מלאכת המנין והמספר, אבל אינן מעריכות כראוי את הסכום, את הסך הכל הכולל, את כל הנמנים למספר אחד, יחיד ומיוחד, ובשביל זה כל הערבוביא שאינה פוסקת אצלן. ואילו אנחנו יודעים לא רק ממנין, אך גם מסכום מקיף וכולל בלי שום יוצא מן הכלל, ואצלנו יש לא רק ה"לפקדיהם" לשון רבים, אך גם ה"במספר" לשון יחיד, כי כל הרבים נעשים אצלנו ליחידה אחת כנ"ל.
31
ל״בהפרלמנטים שלהם והסנהדרין שלנו.
32
ל״גואמנם פרשת שקלים לא רק שמלמדת אותנו איך להעריך סטטיסתיקה נכונה, אך גם מראה לנו באיזה אופן מכריע הרוב דעות.
33
ל״דכי הנה מצטינות המאות הי"ט והכ' למספרם - בפרלמנטיזמוס. כמעט בכל הארצות ירדו מעל המערכה ממשלות היחיד וכמדומה שלא תוספנה עוד לקום, ובמקומן בא המשטר הריפובליקני, שממשלה נתנה לנבחרי העם ועל פי רוב דעות יקום דבר. ומכנף הארץ זמירות שמענו, פרלמנטיזמוס, פרלמנטיזמוס, וגם במחנינו אנו מה גדול רגש הכבוד וגם יראת הכבוד מפני הדר גאונה של המלה הזו.
34
ל״הוכאשר אנחנו הננו מומחים גדולים בחקוי, ולא תמיד בחקוי של המתוקנים שבהם, הנה בע"ה גם אנחנו זכינו כבר לפרלמנטים בזעיר אנפין, כמו שקוראים את הקונגרסים, והכנסיות הגדולות שלנו, ובכן אין אנו נופלים בזה מכל העמים אשר על פני האדמה.
35
ל״ואבל כל המסתכל בעינים פקוחות יראה, כי גם אליל המאות האחרונות הזה אינו משביע רצון כלל וכלל. וכשם שבממשלת היחיד לא מצאו בני אדם מרגוע לנפשם, כך אינם מוצאים מרגוע גם בהמשטר הפרלמנטי שבא על מקומה, כי עולם כמנהגו נוהג כמו אז כן עתה.
36
ל״זוהסיבה לזה פשוטה, כי בכל הפרלמנטים שבעולם לא הרוב דעות מכריע, אך רוב הידים מכריע.
37
ל״חואמנם בכל הפרלמנטים הנה המלות צדק ומשפט אינן זזות מעל במת הנואמים, כל אחד מדבר אך ורק בשם הצדק והמשפט, אבל דא עקא שאנו יודעים מראש את המסקנות שיוציא כל אחד ואחד מהנואמים על פי הצדק והמשפט שלו.
38
ל״טאם עולה אחד מן האכרים לדבר, אזי יודעים אנו שהצדק ומשפט שלו הוא לנשל את בעלי האחוזים הגדולות מעל אדמתם ולחלק זאת לכל האכרים, ואם הנואם הוא מבעלי האחוזות, הרי אין ספק הוא שידרוש בשם הצדק והמשפט להחזיר את העטרה ליושנה, לחדש שוב את חק העבדות, שהאכרים יהיו עבדים עבדי עולם לה"פריצים".
39
מ׳ואם פועל הוא הנואם ומדבר בשם הפרלטריון, הרי הדבר ידוע מראש, שידרוש בשם היושר מכה נצחת להבורזואיזיה הנרקבה, ואם בורזואי הוא הנואם הרי בודאי ישפוך את כל חמתו על הפרלטריון החצוף, וכדומה וכדומה.
40
מ״אואמנם ראויים הדברים למי שאמרם אבל רק למי שאמרם בהיות כל אחד ואחד דורש לטובת עצמו.
41
מ״בבקיצור, כל אחד מביע את רצונו לקחת בעד עצמו ובעד מפלגתו, ולא לתת.
42
מ״גזהו שאמרנו, כי לא רוב דעות מכריע, אך רוב ידים, ידים המוכנות לקבל תמיד ולא לתת אף פעם אחת. ויותר נכון היה לקרוא זאת בשם רוב האגרפים, או רוב פניות, כי רק רוב הפניות הוא המכריע, הפניות שיש לא רק אצל האדם, אך גם אצל כל החיות היודעות רק לקחת ולא לתת, רק את טובת עצמן ולא את טובת זולתן.
43
מ״דאבל התורה אומרת "זה יתנו כל העובר על הפקדים" רק הנותנים באים בחשבון המנין ולא המקבלים.
44
מ״הוזהו ההבדל בין הפרלמנטים שלהם ובין הסנהדרין שלנו לפנים, כי יסוד היסודות ועיקר העיקרים אצל הסנהדרין היתה ההלכה שנוגע פסול לדון, ואילו בכל הפרלמנטים שבעולם, רק הנגיעה העצמית אז המפלגתיות מדברת מתוך גרונם של כל הנואמים, שהרי מראש אפשר להגיד את התוכן של כל הנאומים על פי הנגיעות הידועות לנו של הנאומים.
45
מ״וודא עקא, שאין האומות מתנהגות על פי סנהדרין, אך על פי פרלמנטים המביאים לחכוכים פנימיים, לנגיחות ונגיפות בין המפלגות ועוברים על הכתוב "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם".
46
מ״זואולי גם לזה נתכוון המדרש באמרו "אומות העולם יש להן מנין ואין להן סכום", כי אף על פי שהן יודעות למנות, אינן יודעות איך להוציא את המסקנות הנכונות מזה, איך להעריך את הסך הכל כראוי וכנכון.
47
מ״חערך כי תשא.
48
מ״ט"אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא ובצדק הגה ערך כי תשא" (ב"יוצרות").
49
נ׳"ערך כי תשא", כי אמנם פרשת שקלים איננה רק פרשה אחת מפרשיות התורה, אך יש לה גם כן ערך מיוחד, והיא כוללת בקרבה "שנוי ערכין" בכל סדרי חיינו. ופרשת שקלים מטילה עלינו את התפקיד להביא את השנוי ערכין הנ"ל, לכל האומות והלשונות.
50
נ״אאבל "חכמת המסכן בזויה" ובהיותנו מפוזרים ומפורדים בכל ארבע רוחות העולם, ובכל מקום הננו כאורחים בלתי קרואים, מה כוחנו להשפיע על ה"מכניסי אורחים", ועל כן מתיפחת כנסת ישראל לפני צורה וקונה בכל שנה ושנה כשהיא מגיעה לפרשת שקלים "אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא" ואז כשנהיה לא עוברי אורח, אך מכניסי אורחים, אז רק אז "בצדק הגה ערך כי תשא", אז נוכל למלאות את הערך הנ"ל. כי ביתנו לא יהיה "בית לאומי" סתם כמו לכל הגויים, אך "בית נכון ונשא".
51
נ״בכי אך קטני המוח ופעוטי הלב יכולים לחשוב, כי כל משאת נפשנו הוא לזכות בארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
52
נ״גהאם בשביל זה היינו עם נודד בגויים זהו כאלפים שנה, באנו באש ובמים ועברנו על כל שבעה מדורי גיהנם, כדי שנזכה לבסוף באיזו כברת ארץ קטנה ונהיה גם אנחנו "עם הארץ"?
53
נ״דהעם שמקרבו יצאו הנביאים, שנבאו לכל העולם כולו, שממנו יצאו גדולי הרוח שהאירו לכל הארץ ולדרים עליה, הישמח בחלקו אם כבר יהיו לו גפנים ותאנים משלו? לא ולא, אין אנו מסתפקים בבית סתם, אך ב"בית נכון ונשא" כדברי נביאינו "נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים" (ישעיה ב, ב).
54
נ״הכי השקלים מלמדינו, שרק זה בא בחשבון מי שנותן ולא מי שמקבל, וכהנה נאמר גם כן בנוגע להאומות בתור אומה. המושג הרגיל הוא, כי מעריכים כל אומה ואומה על פי כח הבליעה שלה, אם בלעה וחטפה מהאי עלמא יותר מהאחרות, אזי היא בעלת זכויות יותר גדולה, ואילו אצלנו להיפך יש ערך כי תשא, ואנו מעריכים דוקא על פי כח הנתינה, על פי כח הפליטה, ועל כן אנו יודעים כי קרן ישראל מתרומת דוקא על ידי כי תשא, על ידי "זה יתנו".
55
נ״וות"ל שעוד לא יבש המעין הנובע שלנו ויש לנו עוד מה לתת לכל העולם כולו.
56
נ״זחכו נא כל האומות והלשונות, חכו נא רק רגע עד שיהיה לנו ה"בית נכון ונשא", ואז - אז נתקן את כל העולם כולו במלכות שדי...
57
נ״חבמקום הדיפלומטיה הארורה, הדיפלומטיה שאחת בפיה ואחת בלבבה, האומרת ואינה עושה, המדברת ואינה מקימת, ש"חלקו מחמאות פיה רכו דבריה משמן, למען לצוד דגים במים עכורים, במקום זה ישמע כל העולם כולו מקצהו ועד קצהו שוב את קול הנבואה החוצבת להבות אש, הבוקעת רקיעים, קול ד' הקורא בכח ובהדר גם יחד.
58
נ״טבמקום הפלמנטריזמוס הרקובה שרק לעצמה היא דורשת, שלא על פי רוב דעות יקום שם דבר אך על פי רוב פניות, יבואו הסנהדרין שלנו הרחוקים מנגיעה כל שהיא "ושפטו בין הגויים והוכיחו לעמים רבים".
59
ס׳במקום הדיקטטורה של היחיד או של הציבור, של הפרט או של הכלל, אבל הצד השוה שבהם שמשעבדים את האדם עד דכדוכה של נפש, נביא את הדיקטטורה של האדם על עצמו, את הדיקטטורה של קול אלקים המתהלך בתוך האדם.
60
ס״אובמקום כל השקלים שבעולם, מקורי הטומאה והתועבה, השקלים שמהם יצא תמיד עגל הזהב שרוחות רעות ושדים מרקדים לפניו ברקוד פרוע לשמצה המעורר סחי וגועל נפש, יבא השקל שלנו, שקל הקודש, שמכסא הכבוד מחצבתו, מטבע של אש מן השמים המאיר ומזהיר כזהר הרקיע.
61
ס״בכבר נתנו לעולם שתי פעמים, בכל פעם שני לוחות אבנים, מהלוחות הראשונים נשברו האבנים ומהלוחות השניות נתטשטשו האותיות, אבל אין אנו נופלים ברוחנו ועוד ניתן לכל יושבי תבל ושוכני ארץ לוחות בפעם השלישית באש שחורה על גבי אש לבנה שלא יוכל להשבר ולהטשטש בשום אופן.
62
ס״גכן, כן יבא מהר יום המקווה, היום, ש"אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא ובצדק הגה ערך כי תשא"...
63