דרשות אל עמי, ימים נוראים ל׳Sermons Unto My People, The High Holidays 30
א׳ל. שחורה אני ונאוה
לכל נדרי
לכל נדרי
1
ב׳"שחורה אני ונאוה וגו', שחורה אני כל השבוע ונאוה אני בשבת, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביוהכ"פ וגו', שחורה אני בעוה"ז ונאוה אני לעוה"ב". (שיר השירים רבה פ"א דה"ב).
2
ג׳היופי שבחיים.
3
ד׳רבותי! אם יש בחיים, חיי בני אדם יושבי חושך וצלמות, גם רגעים מאירים ומזהירים, אזי בקשו אותם בהשעה שהננו עומדים עכשיו, השעה של תפלת כל נדרי, אם תרצו למצוא בעמק הבכא של העולם הזה איזה הר נאה להמלט שמה, אזי הוי הוא לפניכם, אלו בתי המקדש מעט בשעה שתפלת כל נדרי מצלצלת בתוכם, ואם תרצו לבקש את היופי שבחיים, את הנאה בהעולם המכוער, את ההוד וההדר בכל הסחי והמאוס של עלמא דשיקרא, אזי הביטו נא על פניכם גופא בשעה זו.
4
ה׳אמנם שעה רוממה ונהדרה היא השעה הזו, לא רק עולם הבא היא נותנת לפניכם, אך גם עולם הזה, לא רק את ה"לד'" תמצאו בכאן, אך גם את ה"לבב". "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום", רק היום, שהננו דבקים בד' אלהינו הננו מרגישים את החיים, החיות שבנו.
5
ו׳עולם המציאות ועולם הדמיון.
6
ז׳הכל יודעים, כי יש עולם המציאות ועולם הדמיון, אבל לא הכל יודעים מהו באמת עולם המציאות ומהו עולם הדמיון, הדעה המוסכמת היא, כי אלה הרשעים העוסקים בישובו של עולם המה חיים בעולם המציאות, ולהיפך כל הצדיקים העוסקים בתורה ומצות המה חיים בעולם הדמיון.
7
ח׳יודעים אנו מעולם הזה ועולם הבא, אבל אנו מרמים, כי עולם הזה הוא דבר שגם הכופר הכל מוכרח להודות בו, בעוד שהעולם הבא דרוש למאמינים בני מאמינים, אבל באמת כל הסברות הללו הן מן השקרים המוסכמים.
8
ט׳החלום שבמציאות.
9
י׳באמת יש פילוסופים המטילים ספק בעצם המציאות, כי אולי אין זו כלל מציאות, אך חלום בטל המתעה את האדם ומוליך אותו שולל, המה אומרים: מי יודע, אולי כשם שיתכן חלום של לילה אחד, שבו נדמה לך, שאתה בונה עולמות ומחריבם שבו הנך טס בטיסה קלה כהרף עין מכאן לאספמיא וכדומה, ואתה עתיד להשבע בלילה בנקיטת חפץ, כי כך הוא באמת, שהרי הרגשת הכל בחושיך, פשוט במשמוש היד, וכשאתה נעור משנתך בבוקר הנך רואה, שלא דובים ולא יער, אך אתה נמצא במטתך הידועה לך, כך אולי אפשר להיות גם חלום של שבעים, שמונים שנה, שפתרונו יודע לך כשיכסו בעפר את עיניך, הפתרון של "לא היו דברים מעולם", כי "העולם" שראית היה "עלמא דשקרא", עורבא פרח.
10
י״אהחומר והצורה
11
י״בוראש הפילוסופיה החדשה ק'... הסביר זאת בשיטת קופרניקוס הידועה. עד זמנו של קופרניקוס היה ברי לכל ההמון הפשוט וגם להחכמים והנבונים שבעולם שהארץ עומדת על מקום אחד, מבלי שום תנועה, כחתן תחת חופתו, והשמש והירח וכל הכוכבים סובבים והולכים במחולות המחנים לכבודה, וכל זה בא מפני טעות החושים שהטעו אותנו ליחס להעולם אשר מחוצה לנו את מה שהננו מרגישים פנימה, או, במלים אחרות, לראות בה"עולם הגדול" את הראי המלוטש של ה"עולם קטן", עד שבא קופרניקוס והפך את הקערה על פיה, והארץ התחילה להתנועע בחזקה, ולהיפך, השמש אינה זזה עוד יותר ממקומה, והדברים כבר עתיקים, ידועים וברורים המה גם "ברחוב הסנדלרים", ככה הוא הדבר - אומר הפילוסוף ק'... הנ"ל - בכל המציאות כולה, כי מה שאנו חושבים שיען שהשלחן, למשל, הוא שלחן כשהוא לעצמו, לכן מכירים אותנו אותו בתור שלחן, היא כאותה הטעות הנ"ל, ובאמת הדבר הוא להיפך, שלכן השלחן הוא שלחן, מפני שאנו מכירים ומשיגים אותו בתור שלחן, כשם שהשמש נראה לנו לסובבת והולכת מפני שאנו סובבים והולכים ביחד עם הארץ. זאת אומרת, שבעולם המציאות יש רק חומר לבד ומה שאנו קוראים צורה, זו איננה במציאות כלל, אך פרי דמיונו של האדם, ויען שאנו מכירים את הצורה, לכן היא נעשה לצורה, ובאמת אין שלחן במציאות כלל, אך יש ארבע רגלים של עץ ודף של עץ עליהן, או יותר נכון, שגם רגלים וגם דף אין בזה, אך יש איזה גזרים של עץ, כי במציאות אין כללים אך פרטים, ושכלנו מהפך את הפרטים לכללים ואחר כך נדמה לנו, כי גם החושים שבנו רואים את הכללים, ועל כן הננו אומרים, שהננו רואים שלחן, שזהו ג"כ כלל מפרטים שונים, גזרי עץ ויתדות, בעוד שבאמת הוא להיפך, שלא בשביל שהוא שלחן לכן אנו רואים אותו, אך להיפך שבשביל שאנו רואים אותו בתור שלחן, לכן יש שלחן במציאות.
12
י״גאם אני כאן.
13
י״דהוא היה רגיל לאמר, העולם הוא הציור שלי, או במלים אחרות, הכל יש מפני שאני נמצא. והדברים מובנים.
14
ט״וובאמת כבר הקדימו חכם יותר גדול ויותר קדום מלפניו - ולהבדיל בין הקודש ובין החול - הלא הוא הלל הזקן באמרו את מאמרו הידוע, "אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן", זאת אומרת, שכל ה"הכל" שאנו רואים בעולם הוא רק מפני ש"אני" כאן, כי כל הצורה שבמציאות היא רק דמות דיוקנו של ה"אני שלנו".
15
ט״זולזה מכוון גם החכם מכל אדם באמרו בקהלת (ג, יא) "גם את העלם נתן בלבם", כי כל העולם כולו הלא רק פרי הלב של האדם.
16
י״זאבל באמת כבר ידע את הסוד הזה גם אדם הראשון, וזהו שאמרה התורה "ויקרא האדם שמות", זאת אומרת, שלפני האדם לא היו כלל שמות במציאות, מפני שהשמות באים להבליט ביחוד את הכללים והצורות, וזאת אין במציאות בלי האדם.
17
י״חהשבת, יום הכיפורים והעולם הבא.
18
י״טאמנם, כאמור, "אם "אני" כאן הכל כאן", אבל גם זהו מה"עבודות הקשות שבמקדש", כי הנה ימים רבים יעברו על האדם וה"אני" איננו במציאות אצלו, וכשהאני שלו חסר הרי הכל חסר מן הספר, כי אם "איני כאן מי כאן".
19
כ׳ה"אני" שבאדם חוזר ונעור רק לפרקים, ולזה דרוש ההתעוררות בדחילו ורחימו מיוחדה ומכוונה לכך. את ה"אני" של כל השבוע נעור באדם רק בשבת קודש, כשהוא משתחרר שחרור פנימי מכל הכבלים המשעבדים של ששת ימי המעשה, וזהו הנשמה היתירה שמרגיש היהודי אז, ואת ה"אני" השנתי משיג האדם רק ביוהכ"פ "אחת בשנה", כשהוא צובר את כל נצוצות הקדושה שמכל שס"ה ימות השנה והוא מכניסם לתוך אוצר הקדשי קדשים שבחדרי חדרים שבנשמתו.
20
כ״אוכבר אמרנו, במקום אחר כי הדא הוא דכתיב "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת", כי עולם המעשה שבנו מתגלה דוקא לא בששת ימי המעשה, אך ביום השביעי שבו הוא שובת ממעשיו, כי דוקא ביום הזה הוא המאסף את כל פרורי החיות שנתפוררו ממנו לכל רוח בכל ימות השבוע, ויום הכפורים שהוא השבת שבתון, הוא גם כן המעשה רב שבעולם העשיה, כי בו הוא מקבץ את כל הנצוצים נצוצי החיים שבו, שנפזרו לכל רוחות העולם בכל ימות השנה.
21
כ״בכי על כן, אם בשבת קודש אנו מרגישים בקרבנו נשמה יתרה, הנה ביום הכפורים אנו מרגישים את כל עולם הנשמות בקרבנו.
22
כ״גכי על כן זהו מה שאמרנו למעלה, כי גם החלוקות המלאכותיות שחלקנו בין עולם המציאות ובין עולם הדמיון, בין עולם הזה ובין עולם הבא, כי כל זה הוא מן השקרים המוסכמים.
23
כ״דכי באמת כלפי לייא, אדרבא איפכא מסתברא, מה שאנו קוראים עולם המציאות באמת רק עולם הדמיון הוא, ומה שאנו קוראים עולם הדמיון הוא הוא עולם המציאות האמתי. והערכה שאנו מעריכים בה את העולם הזה והעולם הבא היא גם כן שלא בצדק, הננו מדמים, כי עולם הזה הוא דבר שברגש, שאפשר למשמש זה ממש ביד, בעוד שהעולם הבא הוא רק דבר של אמונה, אבל האמת לא כן, כי אדרבא העולם הבא הוא דבר שברגש, בעוד שהעולם הזה הוא דבר של אמונה, העולם הבא הוא הודאי והעולם הזה הוא הספק, כי אם כדברי הפילוסוף הנ"ל, שכל העולם הוא הציור שלי, או שהכל יש מפני שאני נמצא, הרי אין ספק שה"ציור" וה"אני" שבקרבנו יונק את יניקתו ביחוד מהעולם הבא, מעולם הנשמות, ונמצא, שכל העולם הזה הוא רק בבואה דבבואה של העולם הבא, כל עולם המציאות הוא רק צלו של עולם הדמיון.
24
כ״הכי צל ימינו.
25
כ״ו"כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם, כי תמול אנחנו ולא נדע, כי צל ימינו עלי ארץ", אומר בלדד השוחי בספר (איוב ח, ז-ח).
26
כ״זכשאנו מחלקים את הזמן לעבר, הוה ועתיד, אנו עושים הונאה עצמית, כי באמת יש רק עבר ועתיד וההוה כמעט שאיננו במציאות, כי מתי הוא ההוה שלנו? טרם שאנו מתחילים להרגיש את הרגע שבו אנו עומדים הרי הוא נחשב עדיין בגדר עתיד וכיון שאנו מרגישים בו הרי כבר נעשה לעבר ובטל מן העולם.
27
כ״חמונים אנו את הימים ואנו אומרים, תמול, היום, מחר אבל באמת "שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם" והם יאמרו לך "כי תמול אנחנו", אין כאן "היום" בחיינו, אך כל ימינו הוא כיום אתמול כי יעבור, אין כלל אנשים של בני יומם, אך בני תמול ושלשום.
28
כ״ט"ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ" (איוב ח, ט), הנה בעת שאנו עומדים נגד הקיר מרחוק יתראה צלנו שעליו גדול מאד, והננו דנים קל וחומר בעצמנו, אם מרחוק הננו גדולים כל כך, הרי מקרוב, כשנתקרב אל הקיר לא כל שכן, אבל המציאות הוא להיפך, כי כל מה שאנו מתקרבים אל הקיר יוקטן צלנו יותר ויותר, ולבסוף אחרי שאנו מגיעים אל המטרה והננו נגשים אל הקיר ממש, עד שאנו יכולים למשמש את הצל ממש ביד, הנה עורבא פרח, כי שוב אין כלל צל במציאות.
29
ל׳וסמל הצל הזה הם כל ימות חיינו, שעוברים ברדיפה אחרי מטרות שונות, אבל כל מה שאנו מתקרבים אל המטרה, כן תוקטן המטרה שבהמטרה, וכאשר חושבים אנו, כי כבר אפשר לנו למשמש אותה ביד, כבר איננה במציאות כלל.
30
ל״איום שכולו שבת.
31
ל״בואם יש איזה תענוג בחיים הנה מקורו הוא מעולם הבא שבעולם הזה. יום השביעי הוא שבת, יום הכפורים הוא שבת שבתון ועולם הבא הוא יום שכולו שבת, ואם אנו מרגישים בשבת איזה מין תענוג פנימי, שאי אפשר להרגישו בשום אופן בימות החול, אם אנו חשים ביוהכ"פ מין גילה מיוחדת, את ה"וגילו ברעדה", שאיננה במציאות בכל ימות השנה. הוא מפני שכל מה שאנו מתקרבים יותר ויותר אל עמוד השחר של היום שכולו שבת מתרבה אצלנו ה"גילה, רנה דיצה וחדוה" שבנו, כי אז רק אז הננו שבים אל ה"רנה" שבנו, אז הננו נעשים לבני היום ולא רק לבני תמול שלשום, אז הננו מתמלטים לרגע מהצל הרודף אחרנו והננו מתיחדים ביחודא שלים עם הישות שבנו.
32
ל״גואמנם כן "שחורה אני ונאוה, נאוה אני בשבת, נאוה אני ביוהכ"פ ונאוה אני בעולם הבא" זוהי השבת, השבת שבתון והיום שכולו שבת, החוט המשולש שלא ינתק.
33
ל״דכן, רבותי, הננו מרגישים ברגע זה מעין טעם של עולם הבא, הננו מרגישים ברגע זה לא רק נשמה יתרה, אך נשמות יתירות הרבה, הה, מה יפה הרגע הזה ומה נעים!
34
ל״השחורה אני ונאוה, שחורה אני בכל ימות החול ונאוה אני ביוהכ"פ, כן הדבר, כל הפנים נעשות ביוהכ"פ לפנים חדשות, שמקבלת מין יופי וזוהר מיוחד, והעינים מזהירות בזוהר של יום כפורים מיוחד, והלואי שהפנים הנאות הללו והעינים המזהירות הללו יארכו ימים באותו התואר וההדר של עכשיו, הלואי שכל השנה נוכל לקרוא את הדברים שקרינו זה לא כבר:
35
ל״ו"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
36
ל״זהלואי...
37