שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״בShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 7:12
א׳המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער, לפי שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. פירות הארץ שיצאו לחוצה לארץ, מתבערין במקומן ולא יעבירם ממקום למקום. * והך דינא, דנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, נוהג בין מארץ לארץ שבשלשת החלוקות הכלליות, כמו מיהודה לגליל ומגליל ליהודה וכיוצא בזה, בין מארץ פרטית לחברתה, למאן דאמר לעיל שאין סומכין גם בפרטי הארצות מאחת על חברתה, ואין אוכלין בהר שביהודה על שפלה שביהודה, ולא משפלה על העמק וכדומה אפילו בארץ אחת, וכשמוליך ממקום למקום נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם. ובענין איסור הוצאת פירות שביעית מא"י לחו"ל כבר נתבאר לעיל,* דיש אומרים שבאופנים שמותרים פירות שביעית לסחורה מותר ג"כ להוציאם לחוץ לארץ, והאופנים המותרים לסחורה מבוארים למעלה בדברינו בענין סחורה. ופשוט הוא, שבאופנים שמותר להוציא אותם לחוץ לארץ ק"ו שמותר להעבירם ממקום למקום, אחר שהוציאם בהיתר. ונראין הדברים, שאם הוציא פירות שביעית בארץ ישראל ממקום שלא כלו למקום שכלו, אע"פ שחייב לבערם כל זמן שהם במקומם, כיון שכלו שם, מ"מ אם החזיר אותם למקומם הראשון, שעדיין לא כלו, אינו חייב לבערם, שלא מצינו שיקלוט אותם המקום שכלו שהיו שם, לאוסרם אחר שכבר שבו למקום שלא כלו. ויותר נראה לומר, שגם לכתחילה מותר להחזיר אותם למקום שלא כלו, כדי להפקיע מהם חובת ביעור ואיסורו, ואין זה בכלל האיסור שלא יעבירם ממקום למקום. גם זה נראה, שאם רוצה הוא להחזיר פירות שביעית, שהוציאם מהארץ לחוץ לארץ, למקומן בארץ, שמותר, ולא אמרו שלא יעבירם ממקום למקום, אלא שאסור להעבירם בחוץ לארץ ממקום למקום, אחר שהוציאם באיסור מארץ ישראל לחוץ לארץ, אלא צריך שיבערם במקומן, אבל אם רוצה הוא להעלותם לארץ ולבערם שם בקדושת שביעית ודאי שמותר, ותבא עליו ברכה.
1