שלח תשלח, חלק האגדה, טעמי המצוה ה׳Shaleach Teshalach, Aggadic Part, Reasons for the Mitzvah 5
א׳הטעם החמישי - תשלום גמול הרחמים
1
ב׳כתבו הרבה מהאחרונים טעם נוסף, דהלא האם היתה יכולה לעוף ולברוח מיד כשהתקרבו אליה, וכדרך העופות, אלא שמצד רחמנותה על בניה היא מוסרת נפשה עליהם ולא עוזבת אותם. ואין זה מדרך הישר שיארע לעוף מכשול ע"י פעולה טובה של רחמנות.
2
ג׳הרחב דבר
הטעם החמישי
הטעם החמישי
3
ד׳טעם זה מבואר בצפנת פענח עה"ת למהרי"ט, הביאו בילקוט מעם לועז. וכן כתבו בחת"ס בחידושיו לחולין (דף קלט, ב ד"ה יכול), ובפירוש העמק דבר להנצי"ב, ובפירוש רש"ר הירש, ובספר אזנים לתורה להג"ר זלמן סורוצקין זצ"ל. כל אחד בדרכו ובלשונו מכוונים לרעיון אחד. ונעתיק בזה לשון האזנים לתורה, וז"ל: והאם רבצת. מלבד עצם הדין, שזה דוקא ברובצת, אבל "מעופפת" ואין כנפיה נוגעת בקן פטור (חולין ק"מ) יש למצוא בזה טעם על מצות שילוח הקן, שהרי מדרך העוף, כשהאדם מתקרב אליו, הוא ממהר לברוח מפניו, ולמה נשארה ה"אם רבצת" ולא הצילה את עצמה מיד האדם המבקש את נפשה? מפני שהיא "רבצת על האפרוחים או על הביצים", מפני אהבתה הנפרזה לתולדותיה עד כדי מסירות נפש (ואהבה זו הטביע ה' בה, כדי שלא יכלה המין ושתשב ימים רבים גם על הביצים, שאין בהם רוח חיים וכבמאמר הקודם) וגזרה התורה, שלא ישתמש האדם במדה טובה זו, שיש באם, כדי לתפשה: "שלח תשלח את האם", שהיתה יכולה לברוח מפניך ולא ברחה מפני אהבתה לבניה; יש לך רשות לצוד עופות בכל מיני אמצעים, במצודות וברשתות, אבל לא ע"י מסירת נפשה בעד זרעה, עכ"ל.
4
ה׳והוסיפו החת"ס (שם) והאזנים לתורה שכן מדויק מלשון הרמב"ם (פי"ג משחיטה ה"ז): לא אסרה תורה אלא לצוד והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהם שלא ילקחו וכו'.
5
ו׳תוספת נופך יש בספר "שם משמואל" (פרשת בשלח תרע"ג) בשם אביו בעל האבני נזר וז"ל: וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד כי טעם שילוח הקן משום דמה שכל בע"ח משועבדים לאדם הוא מפני שהם חומריים וחומר משועבד לשכל, והאם שישבה על האפרוחים ואינה יכולה לזוז מהם מצד מדת הרחמנות שבה כמ"ש הרמב"ם ג"כ בטעם מצוה זו לפי דרכו, מדה זו היא ג"כ כח שכלי בצד מה, כי כל חומרי הוא רק לגרמי', ואינו בדין שבזו הרגע שמקשקש בקרבה כח שכלי תמסר לרשות האדם, עכ"ל.
6
ז׳ומן הענין להוסיף מעשה מופלא מהגרי"ח זונענפעלד זצ"ל, המבוסס על טעם זה, מובא באוצרות צדיקי וגאוני הדורות (פרשת כי תצא).
7
ח׳בעיה"ק ירושלים חי יהודי חסיד וגדול בתורה שבנו יצא לתרבות רעה, היו חסידים שהתחילו לרדוף את היהודי הזה על שמתייחס באהבה לבנו החילוני. על זה הגיב הגה"צ ר' יוסף חיים זונענפעלד זצ"ל: לכאורה קשה להבין את מצוות שילוח הקן, וכי יכול אדם לתפוס צפור שהיא זריזה ממנו לעוף ולהמלט? אלא, שבשעה שהאם יושבת בקן שלה והיא מגינה על האפרוחים שלה, אפילו אם היא מבחינה בבואו של הצייד, היא לא עוזבת את האפרוחים, וכך היא נופלת לידיו של הצייד. נמצא שאדם עומד לנצל את המסירות נפש האמהית של הצפור לאפרוחים שלה. לפיכך אמרה תורתינו הקדושה: "שלח תשלח את האם", כלומר, אין לך רשות לנצל את הרחמנות שלה, כדי ללכוד אותה.
8