שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן ל״אShaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 31
א׳ליקוטי אמרים בענין שכר מצוות בעולם הזה
1
ב׳כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט, הלכה א), וז"ל: "מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות, והטובה שנזכה לה, אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה, היא חיי העולם הבא, שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים, והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה תהיה לנו וגו', עכ"ל.
2
ג׳ואיתא משל נפלא על דרך הרמב"ם, בספר 'אהל יעקב' להמגיד מדובנא (פרשת ראה ד"ה עוד יתכן) וז"ל: "כי האף אמנם כבר קבלנו מפי חז"ל ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא עם כל זה מן הראוי להעניק את הצדיק גם בעולם הזה בכמה טובות מה שהוא צריך אליהם אל השלמת עבודתו, לא לבד שלימות הבריאות וכל צרכי מחייתו לפרנסת ביתו וכו'. ממש ע"ד סוחר נוסע עם בעל עגלה למרחקים כאשר יתבע ממנו שכר נסיעתו, הלא יענה ויאמר שהשכירות משתלמת לבסוף, כאשר אבוא אל ביתי אשלם לך כי איש נאמן ובטוח אני, אכן כאשר יבקש על הוצאות לתת תבן ומספוא אל הסוסים או לתקן את העגלה, בהכרח יתן לו. וזהו את הברכה אשר תשמעו וכו', ר"ל כי מוכרח אנכי לתת לך על הוצאות ולהספיק כל מחסורך למען תוכלו לשמוע ולהקשיב לשמור ולעשות, וזהו מאמר היום לעשותם, פירוש היום הקב"ה עוזר לעשותם ומשלים את האדם בכל צרכי מחייתו למען יוכל לעשות ולמחר יקבל שכרם", עכ"ל.
3
ד׳והטעם שאין מקבלים שכר מצות בעולם הזה, איתא ב'מכתב מאליהו' (ח"א עמ' ד'), וז"ל: "הרי שיתבאר לנו היטב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא משום שאין לך שום מצוה מן המצות אפילו הקטנה ביותר אשר לא יהיה שכרה יותר מכל מה שאפשר שימצא שכר וטוב בכל העולם הזה כולו, ויהי' כתרגום המילים ממש דליכא בעולם הזה אין בכל העולם כולו מה שיהיה אפשר להיות שכר מצוה ואפילו למצוה היותר קטנה", עכ"ל.
4
ה׳ועיין בנצי"ב (דברים כ"ב, ז) שכתב בזה"ל: "אם כן אם היה כתוב בכיבוד אב ואם שכר עולם הזה, ובשלוח הקן שכר עולם הבא הייתי אומר דלהיפוך לא. משום הכי כתיב בכיבוד אב ואם שכר הרוחני מכל שכן בשלוח הקן. ובשלוח הקן כתיב שכר בעולם הזה כל שכן בכיבוד אב ואם. ומזה למדנו כמו כן בכל המצות שיש להם לכל אחד שכר בעולם הזה ובעולם הנשמות ובעולם התחי'. והיינו דתנן (קידושין ל"ט, ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. ופירוש רש"י מטיבין לו בעולם הזה, ונוחל את הארץ חיי עולם הבא והיינו עולם התחי'", עכ"ל.
5
ו׳ורבינו בחיי בספרו כד הקמח (אות א' מערכת אורחים) כתב בזה"ל: "כך המצוה יש בהן פירות בעולם הזה אבל עיקר השכר אינו אלא לעולם הבא וכו' יש לקצת מצוותיה של תורה פירות בעולם הזה, והפירות חלוקים זה מזה. כי יש לזה שכר אריכות ימים, וזה עושר וכבוד, ולזה שכר פרי הבטן", עכ"ל.
6
ז׳רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו דברי סופרים (אות כ"ה) כתב בזה"ל: "אבל פירות יש לכל מצוה שיוכל לזכות בהן בעולם הזה אם ראוי לכך, דרק שכר מצוה גופה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט, ב) אבל שכר פירות איכא לכל מצוה ענין מיוחד כמו עשר בשביל שתתעשר (שבת קי"ט, א), ובשילוח הקן בנים כמו שאמרו במדרש (דברים רבה ו' ו') על פסוק (דברים כ"ב ז') ואת הבנים תקח לך וכדומה", עכ"ל.
7
ח׳וב'תורה תמימה' כתב (דברים ה, ח): "קשה לומר דבהאי עלמא ליכא כלל מתן שכר, שזה סותר לכמה פרשיות וענינים שבתורה כנודע רבו מספור, אלא צריך לומר דהטובה שבעולם הזה היא רק לתכלית שיוכלו לשבת במנוחה לקנות שלימות לעולם הבא".
8
ט׳בספר 'כללי המצוות' לרבי יוסף גיקטיליא (בעל ה'שערי אורה') כתב (עמוד ל"ו) וז"ל: "ואת"ל הא דגרסינן בפרק התכלת (מנחות מ"ד) תניא אידך א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שבתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה וכו'. מכל מקום שתי תשובות בדבר, אחת שהרי רבי נתן בעצמו אומר שעיקר שכר המצוות שאין לו שיעור וגבול איננו כי אם לעולם הבא. ואע"פ שיש קצת שכר בעולם הזה השכר הגדול לעולם הבא" וכו'. ועיין עוד שם עוד אריכות נפלא בענין זה ששכר מצות הן לעולם הבא.
9
י׳ו'הבכור שור' מסכת בבא בתרא (ט, ב) מבאר ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא משום דעונש ליכא גם כן בהאי עלמא, משא"כ ל"ת אם עבר יש עונש מלקות וכדומה, ולכן ה"ה דיש על זה שכר בהאי עלמא.
10
י״אוז"ל ה'פני יהושע' (ברכות ל"ב, ב): "לצדיקים גופייהו לא ניחא להו לקבל שכר המצות בעוה"ז, לא מיבעיא למ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אלא אפילו למ"ד דאיכא אפילו הכי אין דרך צדיקים בכך לקבל שכרן בעולם הזה שכאפס ואין הוא נגד שכר עולם הבא הצפון וגנוז להם בעולם הבא", עכ"ל.
11
י״בובספר 'חפץ חיים' על התורה (פרשת אחרי מות) איתא משל נפלא לזה, וז"ל: "והנה בכמה מקומות בתורה כתוב אני ה' ומפרש רש"י 'נאמן לשלם שכר', והוא כמו שטר חוב חתום בידי מלך מלכי המלכים הקב"ה בעצמו כמאמרם ז"ל במדרש רבה רות הובא בילקוט לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם, ובשביל לקבל שויו של שטרי חוב החתום ביד המלך בעצמו, צריכים לנסוע לעיר הבירה לאוצר המלך כי אין בכח תושבי עיירה קטנה לפורטו כי כל הכסף הנמצא אצלם לא יספיק לזה. אולם מצוה שהרשע עושה אינה חשובה כ"כ כמו של הצדיק ואפשר להחליפה אפילו בעיירה קטנה, וע"כ משלם לשונאיו אל פניו כאן בעיירה הקטנה, כלומר בעולם הקטן, אבל עבור המצות שהצדיק עושה, אמרה תורה וחי בהם לעולם הבא, אני ד' נאמן לשלם שכר ובהאי עלמא ליכא התשלום אלא בעולם שכולו טוב", עכ"ל.
12
י״גוב'צפנת פענח' למהרי"ט (פרשת כי תצא. הובא נמי בחידושי מהרי"ט קידושין ל"ט, ב) כתב בענין זה, וז"ל: "וקשה טובא חדא דרבי יעקב היכי מצי למימר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלל, והא כמה קראי כתיבי בהדיא (דברים י"א, י"ג) והיה אם שמע תשמעו וגו' וכתיב (שם, כ"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', ואמרינן לעיל בההוא פירקא (ל"ד, א) גבי מזוזה דנשים חייבות דאטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי, הרי שמטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכו'. ונ"ל דר' יעקב מודה שאדם העושה מצוה מטיבין לו בעולם הזה כדכתיב בכמה קראי, ולא פליגי בהכי אלא מצוה דקאמר היינו שהשכר עצמו יטול ממנו בעה"ז, כגון אם צריך ליעשות לו נס דקיימא לן דמנכין לו מזכיותיו כדאמרינן בסדר תעניות אלו (תענית כ, ב) בההיא אשיתא רעיעתא דהואי בנהרדעא לא הוה חליף רב ושמואל תחותה וביתא רעיעתא דרב הונא, דמייתי התם שאם תמצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו דכתיב (בראשית ל"ב, י"א) קטונתי מכל החסדים, ור' יעקב סבר דאין עושים לו נס כלל דקיימא לן דשכר מצות בהאי עלמא שינכו לו מהעולם הבא ליכא", עכ"ל.
13
י״דעל איזה מצוות מקבלים שכר בעוה"ז
14
ט״והמהרש"א (סוטה י"ד, א) כתב דמצות שאין חיוב לעשותם, שרי לעשותן על מנת לקבל שכר בעוה"ז. וכן כתב הפרי מגדים ב'ספר המגיד' על פרקי אבות (פרק ב' משנה ט') שאם עושה מצוה יותר מהראוי ולפנים משורת הדין, אותו תוספת יש לו שכר בעולם הזה, וכן הוא ב'אגרות הפרי מגדים' (אגרת ג'), וכעין זה כתב הפרי מגדים בספרו 'ים התלמוד' (פתיחה אות י"ג).
15
ט״זוכעין זה איתא כבר ברמב"ן בספרו 'האמונה והבטחון' (פרק ז'), וז"ל: "כיוצא באלו יש בדברי רז"ל בדרשות ובאגדות שנראה מהן שיש מתן שכר בעולם הזה. תדע לך שאין השכר הזה על מצות התורה אלא על מצות שהאדם מסגל לעצמו בטוב מדותיו ורוב בריאות נפשו. ואין לאותן המצות כח גדול כמו של תורה על כן מתן שכרן בצדו בעולם הזה", עכ"ל. וכן כתב החיד"א בספר 'מדבר קדמות' (מערכת ת' אות י').
16
י״זאיתא בספר חסידים (סי' ר"י) בזה"ל: "אם ראית תלמיד חכם שהאריך ימים דע לך שהוסיף דקדוקים על חבירו, דברים שאינם כתובים בתורה. שהרי בפירוש אמרו במסכת מגילה (כ"ז, ב) במה הארכת ימים וכו' ואין שם דבר אחד מן התורה אלא דקדוקי של סברא שאינן של תורה, עכ"ל.
17
י״חובשינוי מעט איתא לרבינו הגר"א זיע"א בספרו 'קול אליהו' פרשת וירא (אות ט"ז), דכתב דאע"ג ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ בעד הטירחא והזריזות של עשיית המצוה יש שכר בעולם הזה, וע"ש דמפרש דמה שאנו אוכלים פירות ממעשה העקידה זה רק בעד ההכנה לעקידה, וישכם אברהם בבקר וכו', אבל שכר מצוה על עצם העקידה הוא שמור לעתיד לבא. וכן כתב ה'כתב סופר' (ריש פרשת בחוקתי), ומבאר דעצם קיום המצוה דהוי דבר רוחני שכרו בעולם הבא שכולו רוחני, אבל שכר טירחת המצוה כיון דנעשה בגופו יש שכר בגוף והיינו בעוה"ז.
18
י״טועיין עוד להחיד"א בספרו 'נחל אשכול' על מגילת קהלת (ח, ט"ו), על הפסוק ושבחתי אני את השמחה, דהגם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא וז"ל: "שכר המצות עצמן בגופן שלהם הוא דווקא לעולם הבא. אבל השמחה אשר ישמח האדם בעשיית המצות, שכרה שלם ישלם בעולם הזה", עכ"ל. וכן כתב החיד"א בספר דבש לפי (מערכת מ"ם אות י"ג) "דאף על פי שאמרו חז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא מכל מקום שכר שמחה שאדם שמח בעשיית המצוה פורעין לו בעולם הזה", עכ"ל.
19
כ׳ורבי יעקב עמדין בספרו עץ אבות על פרקי אבות (פרק ב' משנה א) כותב בזה"ל: "ואמרתי אף על פי שאין שכר מצוה בעולם הזה, היינו שכר דמצוה עצמה, אבל שכר חיבוב והידור מצוה מן המובחר, זהו ריווח של כל מצוה ופירותיהם בעולם הזה וודאי. ומה מתוק מאד לפי זה לשון 'מתן שכרן' כי לפי מיטב הרצון ועוצם תשוקת המקיים צווי המלך, לעשותו על הצד היותר טוב ומשובח האפשרי, יותר ממה שנצטווה. ככה מהראוי למלך לכפול שכרו ולהרחיב לו מתן ומשאת כיד המלך ברוח נדיבה עודף על השכר הקצוב למוכרח במעשהו בלבד", עכ"ל. וכעין זה כתב התוספות יום טוב על משניות אבות (פרק ב' משנה א). וכן כתב ה'בן איש חי' בפירושו 'חסדי אבות' על משניות אבות (פרק ד' משנה ב).
20
כ״אשכר ד'מצוה גוררת מצוה'
21
כ״בבספר 'ימלא פי תהלתך' (חלק ב', עמוד תק"ב) כתב מורנו הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א בזה"ל: "באבות (פרק ד' משנה ב) תנן מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. והנה אף על פי דבקידושין (ל"ט, ב) אמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ומפרשים לפי דכל העולם אינו מספיק לשלם אפילו שכר מצוה אחת, מ"מ מה שזוכה לעשות מצוה לא נחשב שכר המצוה. וע"כ דאין זה התשלום, דא"כ וכי כשזוכה למצוה השניה מפסיד שכר הראשונה וכן הלאה וישאר ללא שכר על המצוות. אלא דבודאי השכר שמור, אלא דחוץ מהשכר המצוה גוררת מצוה. ורואים בהרבה מקומות שיש שייכות וקשר למצוה אחת עם הקודמת, וכדפרש"י על הפסוק (דברים כ"ב, ח) כי תבנה בית חדש וגו', אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה שמצוה גוררת מצוה ותגיע לכרם ובגדים נאים", עכ"ל.
22
כ״גשכר בעוה"ז על מצות שלוח הקן
23
כ״דבחולין (קמ"ב, א) איתא: "תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב", עכ"ל. ונראה מכאן דפשוטו של מקרא נדרש לענין שכר בעוה"ב. אכן בתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כ"ב ז) על הפסוק למען ייטב לך והארכת ימים כתב בזה"ל: "מן בגלל דיוטב לך בעלמא הדין, ותוריך יומין בעלמא דאתי", עכ"ל.
24
כ״הובילקוט שמעוני (רמז תתק"ל) איתא בזה"ל: "העושה מצוה אחת מטיבין ומאריכין לו את ימיו. אמר הקב"ה אם קיימתם מצות שלוח הקן אפילו היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים שנאמר (כ"ב, ז) שלח תשלח, אם עשית כן ואת הבנים תקח לך", עכ"ל. ובפירוש 'זית רענן' על הילקוט שמעוני (לבעל ה'מגן אברהם') כתב שם בזה"ל: "ספ"ק דקידושין אפילו מצוה אחת יתירה על זכיותיו וזהו שמסיים אם קיימת מצות שלוח הקן וכו' פי' דס"ל ששלוח הקן נמי אוכל מפירותיהן בעוה"ז שיהיו לו בנים" עכ"ל.
25
כ״וובספר 'אמונה ודעות' לרבינו סעדיה גאון (מאמר החמישי עמוד קפ"ו) כתב וז"ל: "ואבאר עוד הזכויות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה ואפילו כפר האדם, ואומר שהן שש תחילתן כבוד ההורים כאמרו כבד את אביך ואת אמך, והרחמנות על בעלי חיים כאמרו שלח תשלח את האם", עכ"ל.
26
כ״זוכן כתב הספורנו (דברים כ"ב, ז): "למען ייטב לך והארכת ימים הנה בענין שלוח הקן וכו' אמר שאפילו בזה הקצת של גמילות חסדים יהיה אוכל פרותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא", עכ"ל.
27
כ״חוכן כתב הרמב"ן בפרשת שמות (כ, י"ב) "וע"ד רבותינו (קדושין ל"ט, ב) ענין הכתוב "למען יאריכון ימיך" ו"על האדמה" יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימותינו ארוכים, כי ימלא ה' ימינו בעולם הזה, ויהיו ארוכים בעולם הבא שכולו ארוך", עכ"ל.
28
כ״טבספר דרשות ופירושי רבינו יונה (פרשת יתרו) איתא בזה"ל: "כי יקרא וכו' למען ייטב לך, זו אחת מן המצות שאוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", עכ"ל.
29
ל׳ואיתא במהרש"א (קידשין מ, א ד"ה בשילוח הקן) בזה"ל: "ומשני כיון דאין לשילוח הקן פירי אלא קרן לחוד, לא תני ליה דלא נימא דשקולה מכרעת אלא היכא דאיכא פירי דהיינו טוב לשמים ולבריות כדמסיק מה שאין כן בשילוח הקן דלא הוי רק טוב לשמים אין לו פירי. והכפל דכתיב ביה בשילוח הקן היינו שיהיה לו מן הקרן שכר טוב בעוה"ז וגם אריכות ימים לעוה"ב", עכ"ל. וכן איתא במהרש"א במסכת שבת (קכ"ז, א).
30
ל״אבספר תורת משה להחתם סופר (דברים כ"ב, ז) כותב בזה"ל: "והכא בשלוח הקן למען ייטב לך בכל מיני טובות העולם הזה, ואפילו הכי והארכת ימים ליום שכולו ארוך, ולא תבעט מרוב טוב ולא יפסידוך טובות העולם הזה אריכות ימיך בעולם הבא. ע"כ סמיך לו כשתזכה למדריגה זו אז תזכה לבית וכרם ואשה", עכ"ל.
31
ל״בבספר טעמא דקרא (פרשת כי תצא) כותב הגר"ח קניבסקי שליט"א בזה"ל: "בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ובכיבוד אב ואם (בפרשת ואתחנן) כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, הקדים אריכות ימים וצריך טעם. וי"ל ע"פ תרגום יונתן כאן למען ייטב לך בעלמא הדין ולמען יאריכון ימיך בעלמא דאתי. ומבואר דטובה קאי על עולם הזה ואריכות ימים על עולם הבא. והנה בירושלמי ריש פאה אמרו דכיבוד אב ואם הוא מצוה חמורה שבחמורות ושילוח הקן הוא מצוה קלה שבקלות, ודרך התורה לכתוב בכל מקום לא זו אף זו, כמ"ש בזבחים (קי"ט, א), ולכן בשילוח הקן שהיא מצוה קלה שבקלות הו"א שמשלמין שכרה בעוה"ז קמ"ל קרא למען ייטב לך בעוה"ז ולא זו בלבד אלא אפי' בעוה"ב ג"כ יאריכון ימיך", עכ"ל.
32
ל״ג•
33
