שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן ל״הShaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 35
א׳גם ע"י לימוד הלכות שלוח הקן זוכה לסגולת המצוה
1
ב׳בספר ארחות רבינו (הסטייפלער זצ"ל כרך ד' עמ' כ"ט) מובא בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שהמשתדל לקיים מצות שלוח הקן ולא עלתה בידו, כגון ששלח האב במקום האם, זוכה בזה ג"כ לסגולת התוה"ק של 'ואת הבנים תקח לך'. וע' בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א להלן בספרנו (תשובה קט"ו) שכותב שאולי זוכים לסגולת המצוה גם אם לומדים הלכות שלוח הקן.
2
ג׳וכן איתא בספר אמרי פנחס (לרבי פנחס מקוריץ זצ"ל חלק ענינים שונים אות ק"ג), וז"ל: "כתיב גבי שילוח הקן ואת הבנים תקח לך, ודרשו רז"ל במדרש אם אין לך בנים תקח לך ע"י המצוה ותזכה לבנים. ואמר (האדמו"ר רבי פנחס זצ"ל) שלכך יש לקרות לחשוכי בנים פרשת שילוח הקן שיהיה נחשב כאילו קיים מצוה זו", עכ"ל.
3
ד׳ועיין בחידושי הכתב סופר שכותב (חולין קמ"ב, א) בזה"ל: "ואיתא בילקוט שמעוני (פרשת כי תצא) במצות שלוח הקן אמר הקב"ה אם אתם מקיימים מצות שלוח הקן אני שולח לכם אליהו הנביא דכתיב הנני שולח לכם את אליהו הנביא וכו' דעל ידי שאנו מקיימים מצות שילוח נעורר רחמיו ית"ש ויזכור אותנו לטובה וירחמינו ויחנינו לקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ וישלח לנו את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. והנה מאחר דכתיב כי יקרא פרט למזומן ואין צריך לחזור כדי לקיים מצוה זו, מעט מזעיר שמקיימים מצוה זו ובמה יעוררו רחמי ה' עלינו? אבל כבר אמרו חז"ל כתיב זאת התורה וכו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב כל הקרבנות, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. וכן בכל מצוה שעוסקים בה כאילו קיים המצוה, ועשה אותה בפועל ורצוי לפני ה', ולכן אנחנו שזכינו לסיים המסכת בפרק שלוח הקן ועסקנו במצוה זו ועיינו בה, אנו לה' ואליו עינינו שזכות התורה תעמוד לנו ולבנינו וירחמינו ויקבצינו וישלח לנו במהרה משיח צדקינו וכו'", עכ"ל.
4
ה׳וכעין זה איתא בשפת אמת (פרשת כי תצא שנת תרנ"ט), וז"ל: "ולכן כתיב במדרש שצריכין ליזהר במצוה קלה כבחמורה שתכלית התיקון בא בשמירת כל המצות דווקא. ואפילו בזמן הזה שאינו יכול לקיים כל המצות במעשה יכולין לקיים בדיבור ומחשבה כמו שכתוב חישב אדם לעשות מצוה. וכמו כן העוסק בפרשת חטאת ועולה כאילו הקריב (מנחות ק"י, א). וזה שסמך המדרש על מצות קן ציפור שעל ידי שליחות האם יתעורר רחמים למעלה ומזמנים מן השמים קן צפור לאיש ישראל כדי שעל ידו יתעורר הרחמים למעלה, בעבור שרצונו יתברך שעל ידי בני ישראל יהיה כל התיקונים", עכ"ל.
5
ו׳ושוב מצאתי ב'בן יהוידע' (חולין קל"ט, ב) דכתב גם כן זאת, ואף הוכיח כן מהגמרא בפרק שלוח הקן, וז"ל: "מצא קן בראשו של אדם. קשה למה נקיט בראשו הוה ליה למימר בגבו, דזהו שכיח טפי שהאדם ישן על פניו וגבו למעלה ותרדמה נפלה עליו ובא עוף ועשה קן על גבו, אך בראשו קשה המציאות של הקן שם. ונ"ל בס"ד נקט בראשו כי החכמים דרכם לרמוז בהלכות ומאמרים שלהם רמז של סוד בענינים אחרים, וכאן נקיט שאילה זו בלשון זה, לרמוז בזה שאילה אחרת בענין מצוה דשלוח הקן. והוא דאם האדם לא היה יכול לעשות מצוה זו בידו בפועל, אך הוא לומד הסוד שלה ומצייר עשייתה במחשבתו כאלו קן לפניו והוא מקיים מצות שלוח הקן כאשר צותה תורה, כמו שעושים המקובלים החסידים אם חל ראש השנה וראשון של סוכות בשבת, דאין תוקעין ואין נוטלין לולב בידים, רק מקיימים המצוה במחשבה שמחשבים בכונות שלהם ומציירים במחשבתם קולות השופר וגם הנענוע בלולב ומיניו, ובזה נחשב להם כאילו קיימו אותם במעשה ממש וכו'. נמצינו למידין שאפשר לעשות תיקון ע"י המחשבה שיצייר הדברים במחשבתו וכו' וא"כ ה"ה דמהני בשלוח הקן במחשבה לבד", עכ"ל.
6
ז׳ועיין בספר 'סדר פרשיות' לבעל האדר"ת (פרשת תולדות עמ' רכ"ח), שכתב בזה"ל: "וזהו שכתוב בעובדא בתענית (כ"ה, א) וכו' והנה ר' אלעזר בן פדת ודאי קיים מצות שלוח הקן, וכיבוד אב ואם, ואף שיש לומר שלא קיים בפועל, מכל מקום הרי כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת (מנחות ק"י, א) והכי נמי בכל התורה", עכ"ל.
7
ח׳ויש להוסיף כי רצונו, מחשבתו ולימודו של אדם באלו ההלכות, מסוגלים לזכותו לבוא לקיום המצוה בפועל, וכדכתב בספר 'אזור אליהו' לרבי אליהו הורשובסקי זצ"ל (ריש פרשת לך-לך. בעל ה'אזור אליהו' היה מקורב מאד לבעל ה'שואל ומשיב', ולזקני בעל הדברי חיים זצ"ל מצאנז), וז"ל: "לך לך. ונראה, דהנה אמרו חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ופירשו המפרשים דכיון שרואה הקב"ה שהצדיק חושב מחשבה לעבוד אותו וחושק לזה כל הימים, שוב ממלא הקב"ה רצונו שיעשה גם המעשה של מצוה. למשל אם חושק לקיים מצות שלוח הקן או למול בנו, הקב"ה היודע מחשבות ממציא לו קן או בן לקיים מצות אלו. וכן היה כאן שקודם שאמר הקב"ה לך לך היה משתוקק אברהם אבינו להיות בארץ ישראל וכמבואר במדרש", עכ"ל.
8
ט׳והחפץ חיים בספרו תורה אור (פרק ד') כותב בזה"ל: "כמו דאיתא במדרש (עיין מדרש משלי ל"א) שכל מצוה ומצוה אומר להאבר עשה בי מצוה שבשבילי תזכה לעולם הבא. והנה לפי זה יש לנו לשאול שאלה עצומה, התינח בזמן שבית המקדש קיים היה אפשר להשתלם כל מצוות התורה במעשה ואף כי יש הרבה מצוות עשה שתלויים בכהנים בלבד וכיוצא בהם שאין שייך לכל ישראל, יש לומר כיון דכל ישראל נפש אחד נקראו וכמו שאמר הכתוב בראשית (מו, כו) "כל הנפש הבאה לבית יעקב". וברוב פרשיות שבתורה נקראו כולם בלשון יחיד, לכן אף המצוות שציוויין רק על הכהנים מועיל להשלמת הנפש של כלל ישראל כי נפש אחד הן בכללן, וכן כתבו הספה"ק. אבל בזמן שאין בית המקדש קיים הלוא יחסר מהכל מצות מרובות שהרבה פרשיות שבתורה בנויות עליהן ובמה תושלם צורת הנפש לעתיד לבא שהוא רק על ידי קיום כל העשין והלאוין שבתורה וכו'. ועל כרחך צריך לומר כמו שכתבו הספרים שהמצוות שאי אפשר לקיימן בפועל יושלמו על ידי הלימוד והחזרה בהן שיחשוב הקב"ה כאילו קיים אותם בפועל כיון שעמל עליהם ומצפה שיבואו לידו נחשב לו כמעשה", עכ"ל. ועיין עוד מה שכתב על זה החפץ חיים בהקדמה לספרו לקוטי הלכות.
9
י׳ויש לציין שמצינו אף לענין הלכה שיש מעליותא בלימוד הלכות כשאי אפשר לקיים המצוה בפועל, והוא, בדברי האליה רבה (אורח חיים סי' ש') לענין מצות אכילת 'מלוה מלכה' במקום שאינו יכול לאכול, והובאו דבריו בשערי תשובה (שם), וז"ל: "כתב השל"ה במי שמתענה במוצאי שבת כגון שמפסיק מבעוד יום וכו', ילמד המאמרים ודינים המוזכרים בסעודה", עכ"ל.
10
י״אוכעין זה מצינו לענין בניית סוכה במוצאי יוה"כ. דאיתא ברמ"א (או"ח סי' תרכ"ד), "המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכפורים בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה", עכ"ל. וכן הוא ברמ"א (סי' תרכ"ה), וז"ל: "מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום הכיפורים דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה". ועיין בכף החיים (סי' תרכ"ד, סעיף ל"ה) שכתב בזה"ל: "ואם קשה עליו להתחיל בעשיית הסוכה במוצאי יוה"כ מחמת התענית והתפילות, או מפני שאינו מורגל לעסוק בעשיית סוכה בעצמו מאיזו סיבה, אזי לפחות ידבר מענייני סוכה עם בני ביתו", עכ"ל. וכעין זה איתא בערוך השולחן (או"ח סי' תרכ"ד, סעיף ז') בזה"ל: "ומי שאין לו מה לעשות (בעשיית סוכה), ילמוד קצת ממסכת סוכה או מדיני סוכה ולמחרת מיוה"כ יתחיל לעשות הסוכה מיד", עכ"ל.
11
י״בוכן איתא בספר עליות אליהו (עמוד פ"ה) על רבינו הגר"א זיע"א וז"ל׃ "וסיפר לי הרב המפורסם רבי ישראל גארדין נ"י רב בווילנא, אשר ראה כי במוצאי יוה"כ תיכף בלילה אמר הגאון נ"ע להגאון החריף מ' דוד שמואל פייגעש מווילנא הלא נכון לקבוע יחד בסוכה כמנהג העולם לכו אתי ונקיים יחד והביאו החדרה ויקח מסכת סוכה וילמדו כל הלילה המסכת סוכה וזהו היתד שקבעתי במקום נאמן אמר לו הגאון", עכ"ל. הרי לנו כי לימוד בהלכות מצוה מסוימת יש בזה כעין קיום המצוה.
12
י״ג•
13