שאילת יעבץ, חלק א ק״אSheilat Yaavetz, Volume I 101
א׳המבורג
1
ב׳שאל הגביר יצ"ו בימי אבלו אם חובה לשכב על הארץ. לפי שאמר לו א' מהמתחסדים שאין רמז לדבר זה ולא הניחו לעשות כן. כאלו יש בו משום בל תוסיף:
2
ג׳איסור שכיבה ע"ג מטה לאבל ב"מ פשוט מגמרא וסברא לאפוקי מההוא חסידא דתני תנוייה לברא
ואני כשמעי עמדתי מרעיד. כי אין זו משנת חסידים. אלא חיוב גמור כמ"ש האחרונים ז"ל בפשיטות סי' שפ"ז שאסור לאבל לישן אלא על הקרקע כל ז' ימי אבלו. וכן נראה פשוט אע"פ שאינו מבואר כל כך בגמ' מ"מ מכללא שמעינן לה. מדנאסר האבל בזקיפת המטה. וארז"ל שלא מטתו לבד הוא כופה. אלא כל מטות שבבית. ואם אין לו זקופה. במה ישכב אם לא במטה כפויה או ע"ג קרקע. והאידנא דלא נהוג בכפיית המטה כיון דלא אפשר כמ"ש ז"ל. מיהת ודאי שלא באו להקל עליו עוד בדרך השכיבה להתירו לישן ע"ג מטה כבודה. הס כי לא להזכיר נשתקע הדבר ולא יעלה על לב בר דעת. ואם בישיבת עראי. נאסר ע"ג מטה וכסא. כ"ש בשכיבה דרך קבע:
ואני כשמעי עמדתי מרעיד. כי אין זו משנת חסידים. אלא חיוב גמור כמ"ש האחרונים ז"ל בפשיטות סי' שפ"ז שאסור לאבל לישן אלא על הקרקע כל ז' ימי אבלו. וכן נראה פשוט אע"פ שאינו מבואר כל כך בגמ' מ"מ מכללא שמעינן לה. מדנאסר האבל בזקיפת המטה. וארז"ל שלא מטתו לבד הוא כופה. אלא כל מטות שבבית. ואם אין לו זקופה. במה ישכב אם לא במטה כפויה או ע"ג קרקע. והאידנא דלא נהוג בכפיית המטה כיון דלא אפשר כמ"ש ז"ל. מיהת ודאי שלא באו להקל עליו עוד בדרך השכיבה להתירו לישן ע"ג מטה כבודה. הס כי לא להזכיר נשתקע הדבר ולא יעלה על לב בר דעת. ואם בישיבת עראי. נאסר ע"ג מטה וכסא. כ"ש בשכיבה דרך קבע:
3
ד׳והא דס"ד דתלמודא למימר דוד מילתא יתירתא עבד דשכב ארצה. היינו משום דבכפיית המטה לחוד ודאי סגי. ואם ישן ע"ג קרקע ולא כפה מטתו. נמי לא יצא עד שיקיים כפיית המטה דוקא. ויש לו לשכב על מטה כפויה. דלהרמב"ם דס"ל דצריך לישן דווקא על גבי מטה כפוייה. והיינו כעין ארצה כדאי' בגמ'. מ"מ על מטה כפויה הוי כעין ארצה כדאי' בגמ'. והוא כדפי' הריב"ש בתשו' שמטותיהן לא היו להן נקליטין למעלה וכשכופין אותה נמצאת שטוחה ע"ג קרקע. א"כ היינו ע"ג קרקע. ולהחולקים על הר"מ ז"ל ס"ל דע"ג קרקע עדיף דקעביד מילתא יתירתא. ושפיר דמי לכ"ע. וכ"ש האידנא דליכא כפיית המטה פשיטא דלא אפשר אלא ע"ג קרקע כנז':
4
ה׳ואפי' באונן דאיכא מ"ד דאינו נוהג בו דיני אבילות לא הותר לו לישן אלא ע"ג קרקע. אע"ג דאין זה מדיני אנינות כ"ש באבל. ועל זה השיבני החסיד שאני טועה בדבר זה. שאין א' מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שיאמר שאונן אסור בדברים שאבל אסור בהן. דאנינות לחוד ואבילות לחוד. והאסור בזה מותר בזה. והנה נתלה בהרא"ש שכ"כ בשם קצת פוסקים. (מכאן תוכחה למורים מתוך משנתן שאינו סדורה ותלמודן שאינה ערוך על פי הלכה ברורה):
5
ו׳וקטעי לכאורה בלישנא דרמ"ר קסבר דנסיב טעמא לאיסורא ולא היא אלא קמהדר אהיתרא
איברא אנן לא ס"ל הכי אלא כהרמב"ן כדאי' בסי' שמ"א בטור והגהת ש"ע. דאונן אסור בכל עניני אבילות לבר מחליצת מנעל ודכוותיה. וכאשר הראתי לו זה החידוש שלא ידעו עדיין. הוה קבעי לאשתמוטי דאינו אלא משום שלא יתרשל בצרכי המת. והנה אמת הדבר אגב שיטפיה לעיין בש"ע לחתור בקיר ולתור לו מנוח אשר ייטב לו לכאורה לא הבין החסיד הנ"ל מ"ש ר"מ רבקש בגליון שם. דהטעם שלא יהיו עסקי המת נפסדין בכך. קסבר דאאיסורא קמהדר. ר"ל שלא נאסר באלו מחמת האנינות אלא כדי שישים אל לבו עסקי המת ולא יהא טרוד בעסקיו. ונתעצם בזה כדי להעמיד דבריו ונשתבש בהבנתו במ"כ. דאיפכא קבעי למימר ואהתירא דחליצת סנדל ושארא קאי. לפרושי מ"ט התירוהו באלו. ואהא קאמר דבדין הוא שיהא נאסר בכל כאבל. אלא דלא אפשר להחמיר עליו באלה. מטעם הנ"ל. הילכך פשוט בעיני דבר זה לאסור וכן עמא דבר. וכמ"ש האחרונים ז"ל ולא הוצרכו לראיה. כי לרוב פשיטותו כמעט לא ניתן להכתב. ועיין במשנה פ' בתרא דתענית רשב"ג מחייב בכפיית המטה ודו"ק שמשם גם כן ראיה ברורה דכפיית המטה לאסור השכיבה על גבי מטה כמעט תלמוד ערוך הוא ע"ש ברש"י ורע"ב ובפיסקא דגמרא שם ודוק. לכן אני אומר המתיר דבר זה סופו שיתיר איסור תורה. וברור הוא בס"ד כמ"ש נ"ל יעב"ץ ס"ט:
איברא אנן לא ס"ל הכי אלא כהרמב"ן כדאי' בסי' שמ"א בטור והגהת ש"ע. דאונן אסור בכל עניני אבילות לבר מחליצת מנעל ודכוותיה. וכאשר הראתי לו זה החידוש שלא ידעו עדיין. הוה קבעי לאשתמוטי דאינו אלא משום שלא יתרשל בצרכי המת. והנה אמת הדבר אגב שיטפיה לעיין בש"ע לחתור בקיר ולתור לו מנוח אשר ייטב לו לכאורה לא הבין החסיד הנ"ל מ"ש ר"מ רבקש בגליון שם. דהטעם שלא יהיו עסקי המת נפסדין בכך. קסבר דאאיסורא קמהדר. ר"ל שלא נאסר באלו מחמת האנינות אלא כדי שישים אל לבו עסקי המת ולא יהא טרוד בעסקיו. ונתעצם בזה כדי להעמיד דבריו ונשתבש בהבנתו במ"כ. דאיפכא קבעי למימר ואהתירא דחליצת סנדל ושארא קאי. לפרושי מ"ט התירוהו באלו. ואהא קאמר דבדין הוא שיהא נאסר בכל כאבל. אלא דלא אפשר להחמיר עליו באלה. מטעם הנ"ל. הילכך פשוט בעיני דבר זה לאסור וכן עמא דבר. וכמ"ש האחרונים ז"ל ולא הוצרכו לראיה. כי לרוב פשיטותו כמעט לא ניתן להכתב. ועיין במשנה פ' בתרא דתענית רשב"ג מחייב בכפיית המטה ודו"ק שמשם גם כן ראיה ברורה דכפיית המטה לאסור השכיבה על גבי מטה כמעט תלמוד ערוך הוא ע"ש ברש"י ורע"ב ובפיסקא דגמרא שם ודוק. לכן אני אומר המתיר דבר זה סופו שיתיר איסור תורה. וברור הוא בס"ד כמ"ש נ"ל יעב"ץ ס"ט:
6