שאילת יעבץ, חלק א ק״בSheilat Yaavetz, Volume I 102
א׳אמרת שבא לידך מעשה בתרנגולת שהטילה ביצה גמורה בחלבון וחלמון וקליפה רכה עליה. והורה לך למדן א' שצריך למלחה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳ביצה גמורה נולדה כדרכה בקליפה רכה והורה למדן למלחה שלא כהלכה
דבר פשוט הוא שנשתבש אותו בר בי רב. כי הלא נתבאר בסי' ע"ה דבצים גמורות אינן צריכין מליחה מדינא. אף הנמצאים במעי שחוטה. אלא דכה"ג נוהגין למלחן כי היכי דלא ליתי לאחלופי בשאינן גמורות דדינן כבשר. משא"כ בנולדת כדרכה אע"פ שעדיין קליפתה החצונה רכה מ"מ גמורה היא ודאי. ולמאי ניחוש לה:
דבר פשוט הוא שנשתבש אותו בר בי רב. כי הלא נתבאר בסי' ע"ה דבצים גמורות אינן צריכין מליחה מדינא. אף הנמצאים במעי שחוטה. אלא דכה"ג נוהגין למלחן כי היכי דלא ליתי לאחלופי בשאינן גמורות דדינן כבשר. משא"כ בנולדת כדרכה אע"פ שעדיין קליפתה החצונה רכה מ"מ גמורה היא ודאי. ולמאי ניחוש לה:
3
ד׳ואם איתא דאיכא למיחש בה משום דם. תיתסר לגמרי משום אמ"ה. מאחר דלא הותרה בשחיטה. והא ודאי דשריא באכילה בכל גוונא כדקיי"ל גיעולי ביצים מותרות. ואפי' בהכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה מותרת. כל שאינו מעורה בגידין כדקיי"ל בסי' פ"ו. ואע"ג דהפילה קודם זמן לידתה ע"י הכאה אפ"ה לא בעינן קליפה קשה וסגי בקרום רך. כ"ש בנולדה בקרום רך. וכיון דלית בה משום אמ"ה לגמרי. פשיטא דתו לא שייך לאוסרה משום דם כשאר ביצה גמורה הנולדת. שעם יציאתה נגמרה. ומותרת לאכלה. אפי' בחלב:
4
ה׳וגדולה מזו שאפי' בנמצאת במעי שחוטה אם נגמרה רק בחלבון וחלמון. פסקינן דמותרת לאכלה בחלב כדאי' סי' פ"ז. ואף לשטת המחמירים וסוברים דכל זמן שלא נתקשית קליפתה החצונה. דין בשר עליה. היינו דווקא לענין הנמצאת במעי אמה אחר שחיטה. מיהא בהטילה אותה בחייה כדרכה פשיטא דליכא מ"ד דדינה כבשר כמו שהוכחתי. דא"כ נאסרנה לגמרי משום אמ"ה ובשר הפורש מן החי. וכבר זכרתי שכל הפוסקים הושוו להתיר בעלה עליה רק קרום אפי' נפלה ממנה דרך הכאה. הא ע"כ ליכא דסליק אדעתיה לתת לה דין בשר. וזה ברור ביותר והאי צורבא מרבנן לא חש לקמחיה. ושלו' יעב"ץ ס"ט:
5