שאילת יעבץ, חלק א קי״בSheilat Yaavetz, Volume I 112
א׳מפני שראיתי בספרו דמר תבנית המזבח מצויר. אודיעהו מה שלא הבנתי בלמדי זבחים בחורף הלז למה אמרו ז"ל שעשו כבש קטן ליסוד לשפוך בו שיריים. מה היה חסר אם היה עומד על הרצפה ושופך השיריים על היסוד שגבהו אמה. וכי חמורים הם מעיקר הזריקה של כל הדמים הנתנין למטה מהחוט שהיה עומד על הריצפה וזורק. גם מה זה שאמרו ז"ל בעולת העוף שאם עשאן למטה מרגליו אמה א' כשר מפני שגם זה נחשב למעלה מהחוט כפי החשבון לא הבנתי זה כלל והלא על הסובב הוא עומד וכי ידכה ישוח ולכוף כאגמון ראשו לעשות למטה מרגליו וכי דרך שירות בכך. וא"ת על היסוד היה עומד. זה אינו כי א' שעלה בכבש ופנה לסובב ועוד אפילו אם היה עומד על היסוד אין בני אדם בינונים יכולים להגיע לעשות עבודה באופן הלז בגובה יותר מד' אמות. בציור תבנית המזבח בספרו דמר בסימן ט"ז לא הבנתי לשונו על נכון ז"ל הבדלה קטנה בין כבש למזבח וכך היה בינו לסובב מד' רוחות מהו המכוון של כך היה וכו':
1
ב׳תשובה
2
ג׳האח נפשי הגביר התורני המופלא יקר רוח איש תבונה גבר חכם בעוז של תורה קנה חכמה קנה בינה כהרר"י נר"ו:
3
ד׳כבש קטן דיסוד למה היה
עתה באתי להוסיף שנית ידי לה'. על ד"ת עתה באתי ראשון תחלה נאמר לתלמודו הוא בא ללמד ונמצא למד מן הלמד בקדשים. אשר נתקשה מעכ"ת במ"ש ז"ל שעשו כבש קטן ליסוד לשפיכת שיריים מה היה חסר אם היה עומד על הרצפה כו'. לזאת אשיב הנלע"ד פשוט שהוצרכו לו כדי שלא לעבור על המצוה. ר"ל שלא יתעכב בהליכתו עד תכלית הכבש. ושוב יצטרך להקיף מבחוץ עד שמגיע ליסוד. נמצא שעובר על פני היסוד: שמגמתו אליו לקיים מצותו. והוא מניחו ופונה אליו עורף לא פנים. ומתרחק ממנו והלאה ומשתהה בהילוכו והרי זה מחמיץ המצוה. ועוד מטעם אחר ג"כ נראה בעיני שא"א לעשות כן. מפני שאם אתה אומר שירד למטה ויצא מהכבש כולו. עד שנמצא עומד על הרצפה. ומחזיר פניו לצפון לעשות דרכו נוכח מקום היסוד. א"כ בהכרח היה צריך לפנות לימין. כדרך שפנה בעלייתו לסובב למתן דמים. מטעם פניית ימין. כסדר כל הפונים. ויצטרך לקיים מצות שפיכת שיריים בצד שני של כבש למזרח. ואנן יסוד דרומי מערבי בעינן. דקפגע ביה ברישא בירידתו מן המזבח. והיינו נמי מטעם ימין דמיקרב טפי לגבי ההוא קרן שהוא סמוך לו בעוברו דרך שם. וכדאמרינן ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל. והרי זה ברור בלי ספק. אבל רצפה ודאי אינה מעכבתו. ופשיטא לי דבאינך שיריים דחטאות פנימיות ונשרפות ששיריהן על יסוד מערבי נעשין. שהוא עומד על הרצפה בודאי. ואי אפשר לומר בענין אחר וק"ל. הא על כרחך אין קפידא מחמת זה כלל:
עתה באתי להוסיף שנית ידי לה'. על ד"ת עתה באתי ראשון תחלה נאמר לתלמודו הוא בא ללמד ונמצא למד מן הלמד בקדשים. אשר נתקשה מעכ"ת במ"ש ז"ל שעשו כבש קטן ליסוד לשפיכת שיריים מה היה חסר אם היה עומד על הרצפה כו'. לזאת אשיב הנלע"ד פשוט שהוצרכו לו כדי שלא לעבור על המצוה. ר"ל שלא יתעכב בהליכתו עד תכלית הכבש. ושוב יצטרך להקיף מבחוץ עד שמגיע ליסוד. נמצא שעובר על פני היסוד: שמגמתו אליו לקיים מצותו. והוא מניחו ופונה אליו עורף לא פנים. ומתרחק ממנו והלאה ומשתהה בהילוכו והרי זה מחמיץ המצוה. ועוד מטעם אחר ג"כ נראה בעיני שא"א לעשות כן. מפני שאם אתה אומר שירד למטה ויצא מהכבש כולו. עד שנמצא עומד על הרצפה. ומחזיר פניו לצפון לעשות דרכו נוכח מקום היסוד. א"כ בהכרח היה צריך לפנות לימין. כדרך שפנה בעלייתו לסובב למתן דמים. מטעם פניית ימין. כסדר כל הפונים. ויצטרך לקיים מצות שפיכת שיריים בצד שני של כבש למזרח. ואנן יסוד דרומי מערבי בעינן. דקפגע ביה ברישא בירידתו מן המזבח. והיינו נמי מטעם ימין דמיקרב טפי לגבי ההוא קרן שהוא סמוך לו בעוברו דרך שם. וכדאמרינן ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל. והרי זה ברור בלי ספק. אבל רצפה ודאי אינה מעכבתו. ופשיטא לי דבאינך שיריים דחטאות פנימיות ונשרפות ששיריהן על יסוד מערבי נעשין. שהוא עומד על הרצפה בודאי. ואי אפשר לומר בענין אחר וק"ל. הא על כרחך אין קפידא מחמת זה כלל:
4