שאילת יעבץ, חלק א קכ״דSheilat Yaavetz, Volume I 124
א׳עמדין
1
ב׳מעשה אירע שמת אדם סומא שהיה מוכה גם בידיו ולא יכול להתעטף בציצית כל ימי חייו. שאלוני אם יש לקוברו בטלית של מצוה כשאר מתים:
2
ג׳מי שלא היה יכול לקיים מצות ציצית בחייו מחמת אונס אם יש לעשות לו טלית במותו מראה פנים לכאן ולכאן ופשר הדבר
והשבתי באמת איני יודע מדוע לא יקברוהו כדרך שקוברין שאר מתים. דהא סומא חייב בציצית דמרבינן מאשר תכסה בה לכסות סומא. ואפי' לא היו חייב בהן בחייו. הי"ל לעשות לו במותו. אטו פקח במותו בר חיובא הוא. הא כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. אלא צ"ל משום דמצות אינן בטלות לעתיד לבוא כדי שיעמדו בלבוש דמצוה. א"כ לסומא נמי מה"ט מיבעי למיעבד ליה טלית דמצוה. דאע"ג דעומדין במומן. מתרפאין מיד אבל אין צורך. שהרי הוא לענין זה ככל אדם דחייב בהן כנ"ל:
והשבתי באמת איני יודע מדוע לא יקברוהו כדרך שקוברין שאר מתים. דהא סומא חייב בציצית דמרבינן מאשר תכסה בה לכסות סומא. ואפי' לא היו חייב בהן בחייו. הי"ל לעשות לו במותו. אטו פקח במותו בר חיובא הוא. הא כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. אלא צ"ל משום דמצות אינן בטלות לעתיד לבוא כדי שיעמדו בלבוש דמצוה. א"כ לסומא נמי מה"ט מיבעי למיעבד ליה טלית דמצוה. דאע"ג דעומדין במומן. מתרפאין מיד אבל אין צורך. שהרי הוא לענין זה ככל אדם דחייב בהן כנ"ל:
3
ד׳אלא שמ"מ י"ל דלא צריך לקבור בטלית מי שלא התעטף בו בחייו. לפמ"ש התו' במנחות ובברכות דמי שלא נזהר בציצית בחייו אין קוברין אותו בהן. משום דאית ביה משום לועג לרש. כיון דבחייו לא היה מקיים המצוה. איך יקיים במותו ואע"ג דאיכא לפלוגי דהתו' מיירו בבני אדם שאין נזהרין במצות ציצית מחמת קלות ראש. משא"כ בהאי גברא דידיה הוא דהוה כאיב ליה. ואילולי זה ודאי היה מתעטף בו בחייו שאדם כשר היה. מ"מ אפשר דאיכא קצת משום לועג לרש כפי סברת התו' הנ"ל. דאל"כ תמה על עצמך. וכי מי שאכל שום וריחו נודף וכו' וק"ל:
4
ה׳אך אין סברת התו' הנז' מוכרחת כל כך. לכן אמרתי שהעושה לו טלית לא הפסיד. ולזה הדעת נוטה בשהניח ממון לעשות לו משלו. ואמנם לגבות מעות לצרכו. או לעשות מקופת חברה של ג"ח. הנמנע אין לתפוס אותו על כך. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
5