שאילת יעבץ, חלק א קכ״טSheilat Yaavetz, Volume I 129
א׳בהמבורג
1
ב׳שלו' רב לאוהבי תורתיך כו'. ה"ה מ"ו הגאון הגדול כמהור"ר יעקב נר"ו יאיר:
2
ג׳שאל שוא"ל לאר"י. במסכת יומא (דף ס"ט) בפיסקא וקורא כו' עד ע"א בפיסקא ומברך כו'. ואמרתי דע"כ קושית ונייתי אחרינא כו' פירושו שיביאו ב' ס"ת אחת תהא גלולה על פ' א"מ. ובזו יגללו לפ' אמור בלי ט"צ. והשני' תהא גלולה על פ' פנחס. וזה הוא פי' רש"י ד"ה ונייתי וכו'. דליכא לפרש דפריך שיביאו ג' ס"ת. אחת על א"מ. וב' על אמור. וג' על פנחס. ואע"ג דיכול לגלול בלי ט"צ מפ' א"מ לפ' אמור ובתרי יהא סגי. מידי דהוה ר"ח טבת שחל להיות בשבת. דמביאין ג' ס"ת אע"פ דיכול לגלול פ' ג' בס"ת א' בשעת דיקראו בס"ת ב' וא"צ אלא ב' ס"ת. וע"כ צ"ל דהכי עדיפא. א"כ ה"נ. דזה אינו דאני אומר רש"י חזי בלישנא דגמ'. חד גברא בתרי ספרא. ולא אמר בתלתא ספרי. ש"מ דלא הקשה אלא שיביאו ב' ס"ת. וא"ל דפריך שיביאו ב' ס"ת א' גלולה על א"מ. וב' על אמור ובשעת דיקראו פ' אמור בס"ת ב' יגללו פ' פנחס בס"ת א'. חדא דהשתא דמביא ב' ס"ת מוטב שיגלול מפ' א"מ לפ' אמור משיגלול לפנחס דרחוקה טפי. ועוד דא"כ לא משני מידי משום פגמא. דהיינו כשיביאו ס"ת ב' יאמרו דס"ת א' חסר פרשה ב'. דהשתא חזי דהדר יקראו בה כנ"ל. ועוד אם כנ"ל פריך לפרוך מיד על המתני' דקורא א"מ ואמור ובחד ס"ת ע"י גלילה. יביאו ב' ס"ת. אע"ג דליכא ט"צ בגלילה זו. דהכי עדיפא כדמוכח מר"ח טבת וכנ"ל. אע"כ צ"ל דהמקשה ס"ל היכי דיש לגלול בלי ט"צ מוטב שיגלול משיביא ס"ת אחרת בשבילו. והא דר"ח טבת שחל להיות בשבת ניחא. והא דאין מביאין ב' הוא מטעם דהגוללים פ' ג' בס"ת א'. אינם שומעים פ' ב' דצריכי לשמוע. וא"כ מוכרח רש"י לפרש כנ"ל:
3
ד׳רק לפי הצעה זו קושית העולם במ"ע דמקשים למה פריך מר"ח טבת לפריך מכל ר"ח שחל להיות בשבת דמביאין ב' ס"ת ולא חיישינן לפגמא. ותירצו מב' ס"ת ל"מל. די"ל לעולם חיישינן לפגמא. והא דל"ח גבי ב' דהתם יאמרו דהביאו משו"ה ב' ס"ת כדי שלא יהא ט"צ אם יגללו. משא"כ מג' ס"ת פריך שפיר. דהתם בוודאי לא יאמרו דעושין כן כדי שלא יהא ט"צ דא"כ בתרי סגי וכנ"ל. ע"כ קושית העולם ותירוצם. ובלא מ"ש אמרתי דהעולם דתירצו כן חולקים על רש"י הנ"ל. וס"ל דקושית ונייתי כו' פירושו שיביאו ג' וכנ"ל. ולשיטת רש"י הנ"ל ס"ל באמת דקושיתם במ"ע. רק הם תירצו כן לשיטתם ה"נל. אבל לפמ"ש והוכחתי דאין לפרש אלא כרש"י הנז' דיביאו ב'. קושייתם במ"ע לפרוך מב' ס"ת ואת"ל כתירוצם דהתם ל"ל לפגמא. מכ"ש דפריך שפיר דה"נ חשש פגמא ליכא וקושית ונייתי כו' במ"ע. ודוק. אבל מהא שכתבתי לעיל דזה דיגללו בס"ת א' בשעת קריאת הב'. ליתא כנ"ל. ליכא לסתור תירוצם הנ"ל די"ל דאע"פ אליבא דאמת ליתא כנ"ל. אעפ"כ המון עם יטעו וילמדו כן וק"ל. ואין לתרץ קושייתם אע"פ דמוציא הכא ב'. אעפ"כ למ"ל מב' דעלמא. דהתם יאמרו משו"ה מביאים ב' ס"ת שלא היו רוצים לגלול. אבל הכא ראו דגללו מפ' א"מ לפ' אמור ואינם מדקדקים על טרחת גלילה בציבור. בוודאי יאמרו דס"ת א' חסירה פ' ג' דאל"כ יגללוה נמי בה. ולא ילמדו כלל חילוק בין גלילה שהיא בכדי שיפסיק או לא. דז"א דא"כ מר"ח טבת נמי לא פריך מידי. דבג' נמי יאמרו שלא היו רוצים לגלול ודוק. גם ילמדני רבינו מתני' עם ברטנורא שדברתי ממנה בהיותי עמו במחיצתו מחיצת הקודש. קדוש יאמרו לו. לו אני אייחל. תלמידו דכאיף ליה פב"ב. והיה אם יבוא דבר קדשו אלי אענדם ואעשם עטרה לראשי:
4
ה׳תשובה
5
ו׳באלטונא כ' מרחשון תצה"ל
6
ז׳הרימותי בחור מעם. שואל ומשיב דברי טעם. המשכיל התורני כה"פ יצ"ו:
7
ח׳פלפולא בעלמא בגמרא דיומא ד"ע ולא נצרכה אלא לחדודי דקב"ה בה חדי
ראיתי דבריך בפשט גמרא דיומא (ד''ע) טובים ונכוחים. מ"מ אין בהם כדי לדחות תירוץ קושית העולם ולהראות חיבתך אצלי אציג טענותיך אחת לאחת ותדע שכולם אינם מוכרחים. ריש מלין אומר מ"ש דליכא לפרש דפריך שיביאו ג' ס"ת כו' מידי דהוה ר"ח טבת שח"ל בשבת כו' וע"כ צ"ל דהכי עדיפא. דזה אינו דא"א רש"י חזי בלישנא דגמרא חד גברא בתרי ספרי ולא אמר בתלתא. ע"כ דבריך. ואין מזה שום הוכחה. די"ל הגמ' נקטה הרבותא דאפילו בתרי ספרי איכא פגמא ואין צ"ל בתלת. גם תחילת דבריך אינו מדוקדק. באמרך מידי דהוי ארח"ט דצ"ל דהכי עדיפא. ולכל זה לא הוצרכת כי אין דמיון זה עולה יפה. וכי מה ענין ג' ס"ת שמוציאין בשבת רח"ט. דהתם איכא ט"צ אם היו גוללין. משא"כ כאן ששתי הפרשיות סמוכות. למה יוציאו ג' אם מספיקים שתים. שהרי בגלילה א' ליתא ט"צ הכא. לכן ודאי שלא עלה זה על דעת אדם. ואף המתחילים לעיין גפ"ת לא יטעו בזה. דודאי אין קושית הגמ' רק שיוציאו ב'. ולא היית צריך לסניגור שנעשה קטיגור. וכנראה שלא עמדת על התירוץ ולא סיימוה קמך. ומתוך דברי יתבאר בעז''הי.
ראיתי דבריך בפשט גמרא דיומא (ד''ע) טובים ונכוחים. מ"מ אין בהם כדי לדחות תירוץ קושית העולם ולהראות חיבתך אצלי אציג טענותיך אחת לאחת ותדע שכולם אינם מוכרחים. ריש מלין אומר מ"ש דליכא לפרש דפריך שיביאו ג' ס"ת כו' מידי דהוה ר"ח טבת שח"ל בשבת כו' וע"כ צ"ל דהכי עדיפא. דזה אינו דא"א רש"י חזי בלישנא דגמרא חד גברא בתרי ספרי ולא אמר בתלתא. ע"כ דבריך. ואין מזה שום הוכחה. די"ל הגמ' נקטה הרבותא דאפילו בתרי ספרי איכא פגמא ואין צ"ל בתלת. גם תחילת דבריך אינו מדוקדק. באמרך מידי דהוי ארח"ט דצ"ל דהכי עדיפא. ולכל זה לא הוצרכת כי אין דמיון זה עולה יפה. וכי מה ענין ג' ס"ת שמוציאין בשבת רח"ט. דהתם איכא ט"צ אם היו גוללין. משא"כ כאן ששתי הפרשיות סמוכות. למה יוציאו ג' אם מספיקים שתים. שהרי בגלילה א' ליתא ט"צ הכא. לכן ודאי שלא עלה זה על דעת אדם. ואף המתחילים לעיין גפ"ת לא יטעו בזה. דודאי אין קושית הגמ' רק שיוציאו ב'. ולא היית צריך לסניגור שנעשה קטיגור. וכנראה שלא עמדת על התירוץ ולא סיימוה קמך. ומתוך דברי יתבאר בעז''הי.
8
ט׳ומש"ע וא"ל דפריך שיביאו ב' ס"ת כו' ובשעת דיקראו באמור יגללו פ' פנחס בס"ת א'. חדא דמוטב שיגלול מפ' א"מ לפ' אמור משיגלול לפנחס דרחוקה טפי. ועוד דא"כ לא משני מידי משום פגמא דהשתא חזי דהדר יקראו בה. ועוד א"כ לפרוך מיד על המתני' כו' דיביאו ב' ס"ת. אע"ג דליכא ט"צ בגלילה כו' אע"כ צ"ל היכא די"ל בלי ט"צ מוטב שיגלול כו'. והא דרח"ט ניחא והא דאין מביאין ב' הוא מטעם דהגוללים פ"ג בס"ת א'. אינם שומעים פ"ב דצריכים לשמוע עכ"ד. ואין בכל זה תשובה מספקת שאני אומר לעולם הפירוש כך הוא דמקשה שיביאו ב' ס"ת ובשנייה יגללו לחומש הפקודים. ודקשיא מוטב שיגללו לפ' קרובה הא לאו מילתא היא ומתורץ בירך קושיא אחרת. דבלא"ה צריך ליישב לפ"ז אמאי לא פריך מיד אמתני' יביאו ב' ס"ת. גם מה שדקדקת דא"כ לא משני מידי. לכאורה שפיר קאמרת. איברא לכי מעיינת לק"מ וכולא ניחא. דמעיקרא לא בעי למיפרך נייתי אחרינא לצורך פ"ב. דכיון דלית ביה משום ט"צ דהיינו בכדי שיפסיק המתורגמן וכי קריאה חדא חשיבא. למה לן לאפוקי ס"ת בחנם. דהא לא דמי כלל לרח''ט ודכוותה. שמוציאין ב' וג' ס"ת. משום דלא סגי בלא"ה. דקיי"ל אין גוללין בציבור יותר מכשיעור הנזכר וכאמור. ומהיכא תיתי להקשות בלי שום הכרח. ברם השתא דקשיא לן הא דקורא ע"פ ולא מתוך הס"ת. דהא קיי"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ. ואמרת משום דאין גוללין. פריך שפיר האיכא תקנתא אחריתא דנייתי ס"ת אחרינא גלולה על פ' אמור. אע"פ שאין בזו משום ט"צ. כדי שנרוויח בזה שיוכל לקרות פ"ג מתוך הכתב ג"כ. בס"ת ראשונה שיגללוה בעוד שיקרא בשנייה. דכה"ג דילמא שפיר דמי ולית לן בה. לא משום ט"צ. שהרי אין צריכין להמתין. וגם הגוללים שמא אפשר להם לשמוע כמו כן. או דילמא לא חיישינן להא. כיון דלא אפשר לא קפדינן אי לא שמעי כולהו. משו"ה פריך השתא דווקא נייתי אחרינא גלולה לפ"ב. אע"ג דלא צריך משום אותה פרשה עצמה. אלא משום פ"ג שיוכל לקרותה מתוך ס"ת ראשונה כנ"ל. ולא רצה להקשות נייתי אחרינא גלולה לפ"ג. כי אז היה פשוט גם להמקשן דאיכא למיחש לפגמא. מאחר שלא יחזור ויקרא בראשונה. משא"כ כשהשנית גלולה לפ''ג. וצריך לגלול הראשונה לפ"ב. הוי ס"ד דל"ח כה"ג לפגמא כדסליק אדעתך דכיון דיראו שיחזור ויקרא בה. תו ליתא לפגם. זו היתה דעת המקשן. וחידש לו התרצן אפ"ה איכא פגמא. והיינו משום דבאמת איכא למיחש משום הנכנסין והיוצאין שלא ידעו שקראו בזו ב"פ. כדגזרינן דכוותה טובא ודוק שבזה מיושב הכל היטב ונסתלקו כל טענותיך לגמרי. דקושית העולם ודאי היא מתרי אתרי הוה ליה למיפרך כנ"ל:
9
י׳תירוץ נכון לק"ע
וכיון שנתקעקעה ההצעה ופירשנו קושית הגמרא דפריך ונייתי אחרינא דקאי אפרשה ב'. דס"ד דבהכי איכא רווחא למיקרי אף פ"ג בס"ת קמא. דקסבר כה"ג ליכא פגמא ולא חשש ביטול שמיעה כנ"ל. עד דמסיק תלמודא. דאפ"ה הוי פגמא. אע"ג דבאמת משום שמיעת הגוללים לא איכפת לן. השתא דאתית להכי אתי שפיר דלא מצי למיפרך עלה מר"ח ושבת דעלמא ומב' ס"ת. דהתירוץ גלוי די"ל לעולם חיישינן לפגמא. והא דל"ח גבי תרי. דהתם אמרי וודאי משום ט"צ אייתו ב' ס"ת כדי שלא יגללו. משא"כ כאן דליתא לט''צ אפילו יגללו פ"ב. שהרי היא סמוכה בכדי שלא יפסיק המתורגמן. ויקשה להמון למה הוצרכו מיד לס"ת אחרת. אם לא שהראשונה פגומה. וזה ודאי לא יעלה על דעתם שלכך הביאוה כדי שיוכלו לחזור ולגלול הא' ודוק. משו"ה לא פריך מידי מתרי דעלמא. אבל מתלתא פריך שפיר. דהא התם נמי לא יאמרו משום ט"צ הביאו ג'. דא"כ בב' סגי אלא ע"כ אע"ג דליכא למיתלי בט"צ. לא חיישינן לפגמא. ובכן התירוץ עולה בטוב והבינהו כי ישר הוא מצד הסברא:
וכיון שנתקעקעה ההצעה ופירשנו קושית הגמרא דפריך ונייתי אחרינא דקאי אפרשה ב'. דס"ד דבהכי איכא רווחא למיקרי אף פ"ג בס"ת קמא. דקסבר כה"ג ליכא פגמא ולא חשש ביטול שמיעה כנ"ל. עד דמסיק תלמודא. דאפ"ה הוי פגמא. אע"ג דבאמת משום שמיעת הגוללים לא איכפת לן. השתא דאתית להכי אתי שפיר דלא מצי למיפרך עלה מר"ח ושבת דעלמא ומב' ס"ת. דהתירוץ גלוי די"ל לעולם חיישינן לפגמא. והא דל"ח גבי תרי. דהתם אמרי וודאי משום ט"צ אייתו ב' ס"ת כדי שלא יגללו. משא"כ כאן דליתא לט''צ אפילו יגללו פ"ב. שהרי היא סמוכה בכדי שלא יפסיק המתורגמן. ויקשה להמון למה הוצרכו מיד לס"ת אחרת. אם לא שהראשונה פגומה. וזה ודאי לא יעלה על דעתם שלכך הביאוה כדי שיוכלו לחזור ולגלול הא' ודוק. משו"ה לא פריך מידי מתרי דעלמא. אבל מתלתא פריך שפיר. דהא התם נמי לא יאמרו משום ט"צ הביאו ג'. דא"כ בב' סגי אלא ע"כ אע"ג דליכא למיתלי בט"צ. לא חיישינן לפגמא. ובכן התירוץ עולה בטוב והבינהו כי ישר הוא מצד הסברא:
10
י״אונ"מ לדינא ומסייעא למ"ש במג"א בשם רי"ל
ויצא לנו מזה נפקותא אליבא דדינא דלפ"ז כשצריכין לקרות ג' פרשיות נפרדות. ואין להם כי אם ב' ס"ת. יכולין לגלול האחת. בעוד שקוראים בשנית. ולית ביה משום כבוד וט"צ. כיון דהוכחנו דתלמודא לא קפיד אהכי לפירוש הנ"ל. וזה שלא כדבריך שכתבת מדעתך בהפך כאילו הדין כך פשוט. אבל כבר הביא במג"א בשם רי"ל שכתב בפשיטות דמותר לעשות כן. ולא איכפת ליה בגלילה שבתוך הקריאה וכנ"ל:
ויצא לנו מזה נפקותא אליבא דדינא דלפ"ז כשצריכין לקרות ג' פרשיות נפרדות. ואין להם כי אם ב' ס"ת. יכולין לגלול האחת. בעוד שקוראים בשנית. ולית ביה משום כבוד וט"צ. כיון דהוכחנו דתלמודא לא קפיד אהכי לפירוש הנ"ל. וזה שלא כדבריך שכתבת מדעתך בהפך כאילו הדין כך פשוט. אבל כבר הביא במג"א בשם רי"ל שכתב בפשיטות דמותר לעשות כן. ולא איכפת ליה בגלילה שבתוך הקריאה וכנ"ל:
11
י״באיברא לדידן מסתברא דליתא וקושטא דמילתא בפי' גמרא הנ"ל אליבא דהילכתא ומוטב שידחה כבוד ציבור בכה"ג ולא לגלול בשעת ק"הת
אמנם לא אכחיד תחת לשוני שלא נראו לי דברים הללו להלכה. כמ"ש בעז"הי בחיבורי ויותר נ"ל שאין לגלול כלל בצבור אם הוא בכדי שיפסיק המתורגמן. אע"פ שאין הציבור צריך להמתין. מ"מ לא שפיר דמי משום ביטול שמיעת הגוללים וטרדתם. ויפה כיוונת בזה לענ"ד. דאי איתא לא הוה שתיק מנה תלמודא. וגם בפי' הגמ' הנ"ל אע"פ שיישבתי ק"ע כנז'. אינו אלא לחדודי. והאמת הוא דקושית הגמרא היא נייתי ס"ת לפ' ג' וכן פירש"י בהדיא. וטעמו ונימוקו עמו דאין לפרש הקושיא אפ"ב כדי לגלול הא' כנז'. בר מטעמא דאמרן מוכח נמי הכי. מההיא דרח"ט שחל בשבת דמפקי תלת. ולא תסגי לן בתרי. ש"מ דלא ש"ד למגלל בעוד שקורין. ולדברי רי"ל הנ"ל צריך לדחוק בו ולפרש הא דר"י נפחא דקאמר מוציאין ג'. פירושו אם רצו. וקמ"ל דלית ביה משום פגמא. אבל חיובא ליכא. דאי בעו אין הכי נמי דסגי בתרי ואין זה נראה אמת. אך אין התשובה של רי"ל בידי לידע טעמו ושורש דבר נמצא בו. אעפ"כ למעשה כך נ"ל שלא לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך. מוטב שימחלו הצבור כבודם. וימתינו על הגלילה. כדפסקינן האידנא מחלו טורח ציבור בכה"ג. אף שגם בזה יש מקום פקפוק. כבר תקנתיו יפה בחיבורי בס"ד. ופוק חזי מה עמא דבר:
אמנם לא אכחיד תחת לשוני שלא נראו לי דברים הללו להלכה. כמ"ש בעז"הי בחיבורי ויותר נ"ל שאין לגלול כלל בצבור אם הוא בכדי שיפסיק המתורגמן. אע"פ שאין הציבור צריך להמתין. מ"מ לא שפיר דמי משום ביטול שמיעת הגוללים וטרדתם. ויפה כיוונת בזה לענ"ד. דאי איתא לא הוה שתיק מנה תלמודא. וגם בפי' הגמ' הנ"ל אע"פ שיישבתי ק"ע כנז'. אינו אלא לחדודי. והאמת הוא דקושית הגמרא היא נייתי ס"ת לפ' ג' וכן פירש"י בהדיא. וטעמו ונימוקו עמו דאין לפרש הקושיא אפ"ב כדי לגלול הא' כנז'. בר מטעמא דאמרן מוכח נמי הכי. מההיא דרח"ט שחל בשבת דמפקי תלת. ולא תסגי לן בתרי. ש"מ דלא ש"ד למגלל בעוד שקורין. ולדברי רי"ל הנ"ל צריך לדחוק בו ולפרש הא דר"י נפחא דקאמר מוציאין ג'. פירושו אם רצו. וקמ"ל דלית ביה משום פגמא. אבל חיובא ליכא. דאי בעו אין הכי נמי דסגי בתרי ואין זה נראה אמת. אך אין התשובה של רי"ל בידי לידע טעמו ושורש דבר נמצא בו. אעפ"כ למעשה כך נ"ל שלא לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך. מוטב שימחלו הצבור כבודם. וימתינו על הגלילה. כדפסקינן האידנא מחלו טורח ציבור בכה"ג. אף שגם בזה יש מקום פקפוק. כבר תקנתיו יפה בחיבורי בס"ד. ופוק חזי מה עמא דבר:
12
י״גק"ע הנז' מתורצת עוד בב' אופנים ישרים
ובאופן אחר נ"ל לתרץ קושית העולם בדרך אמיתי ישר וקיים לע"ד. אף שבאמת הקושיא מעיקרא ליתא. דודאי מתרי דעלמא ליכא למיפרך דלא אשכחן בשום דוכתא בתלמודא דבשבת ר"ח קורין בב' ס"ת. אלא דמכללא דרי"נ שמעינן לה. וזו היא מדה בכל הש"ס דניחא לפרוכי ממשנה וברייתא או מימרא. ממאי דפריך מסברא חצונה. אע"ג דפשיטא טובא. כ"ש בהא דלא ידעינן אלא מכללא דאידך דרי"נ כנ"ל וזה פשוט ידוע למתחיל. וארי"נ נמי ל"ק מ"ט שביק ר"ח וי"ט. דהא פשיטא דנקט רבותא לאשמועינן דאפילו בתלתא ל"ח לפגמא. וה"ה לתרי וכל דכן הוא. א"כ לא היינו צריכים להטריח עצמנו כלל לפרק קושיא זו. שהיא פרוקה ועומדת. מ"מ להפיס דעת התלמידים אני אומר דמתרי לק"מ. דהוי ידע לחלק ביניהם. דבעלמא מאחר שהקורא בשנייה הוא המפטיר. וכבר נסתלקה קריאת חובת היום והופסקה בקדיש כ"ע ידעי דקריאה אחרת היא ול"ח לפגמא. לאפוקי הכא ביה"כ דכל הג' פרשיות קריאה אחת הן חשובות. ואין הפסק והיכר ביניהם בשום דבר. כה"ג וודאי יש מקום לחוש לפגמה של ס"ת הראשונה. משא"כ מג' ס"ת הקושיא חזקה. כיון דהקורא בס"ת הב' הוא נחשב מכלל העולים לחובת היום. ועדיין לא נשלם מנין הקרואים מבלעדו. ולפי דין המשנה עדיין לא בירך ב"הת לאחריה. כי הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ולא הפסיק בקדיש הו"א דנחשב כמו כן הכל כקריאה אחת. ואם איתא דחיישינן לפגמא. כה"ג נמי ליחוש. וחדית ליה התרצן דשאני חד גברא. מתלתא וה"ה לתרי. ובזה סרה התמיהה באופן נאות:
ובאופן אחר נ"ל לתרץ קושית העולם בדרך אמיתי ישר וקיים לע"ד. אף שבאמת הקושיא מעיקרא ליתא. דודאי מתרי דעלמא ליכא למיפרך דלא אשכחן בשום דוכתא בתלמודא דבשבת ר"ח קורין בב' ס"ת. אלא דמכללא דרי"נ שמעינן לה. וזו היא מדה בכל הש"ס דניחא לפרוכי ממשנה וברייתא או מימרא. ממאי דפריך מסברא חצונה. אע"ג דפשיטא טובא. כ"ש בהא דלא ידעינן אלא מכללא דאידך דרי"נ כנ"ל וזה פשוט ידוע למתחיל. וארי"נ נמי ל"ק מ"ט שביק ר"ח וי"ט. דהא פשיטא דנקט רבותא לאשמועינן דאפילו בתלתא ל"ח לפגמא. וה"ה לתרי וכל דכן הוא. א"כ לא היינו צריכים להטריח עצמנו כלל לפרק קושיא זו. שהיא פרוקה ועומדת. מ"מ להפיס דעת התלמידים אני אומר דמתרי לק"מ. דהוי ידע לחלק ביניהם. דבעלמא מאחר שהקורא בשנייה הוא המפטיר. וכבר נסתלקה קריאת חובת היום והופסקה בקדיש כ"ע ידעי דקריאה אחרת היא ול"ח לפגמא. לאפוקי הכא ביה"כ דכל הג' פרשיות קריאה אחת הן חשובות. ואין הפסק והיכר ביניהם בשום דבר. כה"ג וודאי יש מקום לחוש לפגמה של ס"ת הראשונה. משא"כ מג' ס"ת הקושיא חזקה. כיון דהקורא בס"ת הב' הוא נחשב מכלל העולים לחובת היום. ועדיין לא נשלם מנין הקרואים מבלעדו. ולפי דין המשנה עדיין לא בירך ב"הת לאחריה. כי הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ולא הפסיק בקדיש הו"א דנחשב כמו כן הכל כקריאה אחת. ואם איתא דחיישינן לפגמא. כה"ג נמי ליחוש. וחדית ליה התרצן דשאני חד גברא. מתלתא וה"ה לתרי. ובזה סרה התמיהה באופן נאות:
13