שאילת יעבץ, חלק א ק״לSheilat Yaavetz, Volume I 130
א׳ישוב הגון לקושי הנראה בפירוש הר"מ מי"א פ"ג דסוכה
ואשר בקשת להעמידך על מה שפירש הברטנורא במשנת לוקח לולב וכו' נגד סוגית ש"ס שעליה כנראה משם. כבר הגהתי בגליון ספרי דאיברא הך פירושא דרביה הרמב"ם הוא. ונ"ל דס"ל כפי' רש"י בב"ק בהא דגרסינן וסתם עצים להסקה תנאי. וס"ל דכל האי שקלא וטריא דגמ' דהכא לאו קושטא דמילתא אלא משום יגדיל תורה. כדאי' טובא ובמסקנא לא קאי. דכי אתינן למימר וסתם עצים להסקה תנאי היא. תו לא צריכין למימר דלולב נהגא ביה שביעית. אלא האמת דעצים בעלמא הוא. כדבעי תלמודא למימר מקמי הכי. ואע"ג דדחיק ומהדר לשנויי דלולב כיון דהנאתו וביעורו שווין נוהג דין שביעית בו. היינו מעיקרא כי סברוה דכ"ע ס"ל בכל מידי דהנאתו וביעורו שוה נוהג דין שביעית. אבל למאי דמסיק ליתא להך כללא. דקשיא לן עצים דמשחן. ושנינן סתם עצים להסקה. דאע"ג דלזימנין הו"ל הנאתן וביעורן שוה. אפ"ה לא נהגא בהו שביעית. ואפילו בעצים דמשחן לא. כדס"ל לחכמים דפליגי אר' יוסי. וכפי' רש"י הנ"ל בשם רבותיו. א"כ לא עדיף לולב מעצים דמשחן. דאע"ג דלזימנין עשוי לכבד הבית ומיקרי הנאתו וביעורו שוה. אפ"ה לא נפיק מכלל סתם עצים. ויהבינן ליה דין קנים ועצים שלקטן לחובה ודוק. והשתא לא צריכינן למדחק דלולב יש לו דין פירות האילן. אלא אתיא מתני' כרבנן. משו"ה רשאי ליתן לו דמי לולב. לפי שאינו אלא עצים בעלמא. דלא שייך ביה קדושת שביעית:
ואשר בקשת להעמידך על מה שפירש הברטנורא במשנת לוקח לולב וכו' נגד סוגית ש"ס שעליה כנראה משם. כבר הגהתי בגליון ספרי דאיברא הך פירושא דרביה הרמב"ם הוא. ונ"ל דס"ל כפי' רש"י בב"ק בהא דגרסינן וסתם עצים להסקה תנאי. וס"ל דכל האי שקלא וטריא דגמ' דהכא לאו קושטא דמילתא אלא משום יגדיל תורה. כדאי' טובא ובמסקנא לא קאי. דכי אתינן למימר וסתם עצים להסקה תנאי היא. תו לא צריכין למימר דלולב נהגא ביה שביעית. אלא האמת דעצים בעלמא הוא. כדבעי תלמודא למימר מקמי הכי. ואע"ג דדחיק ומהדר לשנויי דלולב כיון דהנאתו וביעורו שווין נוהג דין שביעית בו. היינו מעיקרא כי סברוה דכ"ע ס"ל בכל מידי דהנאתו וביעורו שוה נוהג דין שביעית. אבל למאי דמסיק ליתא להך כללא. דקשיא לן עצים דמשחן. ושנינן סתם עצים להסקה. דאע"ג דלזימנין הו"ל הנאתן וביעורן שוה. אפ"ה לא נהגא בהו שביעית. ואפילו בעצים דמשחן לא. כדס"ל לחכמים דפליגי אר' יוסי. וכפי' רש"י הנ"ל בשם רבותיו. א"כ לא עדיף לולב מעצים דמשחן. דאע"ג דלזימנין עשוי לכבד הבית ומיקרי הנאתו וביעורו שוה. אפ"ה לא נפיק מכלל סתם עצים. ויהבינן ליה דין קנים ועצים שלקטן לחובה ודוק. והשתא לא צריכינן למדחק דלולב יש לו דין פירות האילן. אלא אתיא מתני' כרבנן. משו"ה רשאי ליתן לו דמי לולב. לפי שאינו אלא עצים בעלמא. דלא שייך ביה קדושת שביעית:
1
ב׳והכי נמי מסתברא טפי. ולא תימא שינויא דחיקא משנינא לך. אלא הכרחיות גדולות יש ג"כ לפירוש זה. מדסתם תנא במסכת שביעית ולא קמ"ל בשום זימנא דאף בלולבי תמרים נהגא קדושת שביעית. כדפסיק ותני התם פ"ז בלולבי זרדים והאלה והבטנה והאטדין. דכולהו בני אכילה נינהו. וכן מוכיחות כמה משניות שם. אלא שאין לי להאריך. גם כאן ממקומו הדבר מוכרע דאם איתא נילף מנה מיהת ללולב של שביעית שאין מוסרין דמיו לע"ה ודוק. ויספיק זה כפי דוחק השעה ומיעוט הפנאי. כבר הארכתי יותר מדאי. עם היות עוד לאלוה מלין. אכן באמת לולא פניך אני נושא. לא הייתי משיב כעת. שאני טרוד מאד ועסקי הבית מוטלים עלי. ועול ד"א על צוארי. כי אין מלאכתי נעשית ע"י אחרים. ותורתי מתי נעשית. אין נכון לבטל קביעות בשביל דברים הללו. אך להיות חבה יתרה נודעת לך מאתי. פניתי היום מכל עסקי להשיבך מיד לקיים הבטחתי. ובתנאי גמור להחזיר לי העתקה תוך איזה ימים. כי אין לי מעתיק. ועלי כבד הדבר. ואתה שלו' כנפש יעב"ץ ס"ט:
2