שאילת יעבץ, חלק א קל״אSheilat Yaavetz, Volume I 131
א׳אמרו רז"ל אפי' כי הא מילתא נשאל אינש מרביה יודיעני מעכ"ת דעתו הרמה בפירושא דהדא מתני' ר"ה (כ"א ע"ב) מעשה ועברו יותר ממ' זוג מתי היה מעשה זה בשבת או בחול ועל תשובתו אצפה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳אלהי' יענה את שלו' ידיד נפשי כו':
3
ד׳אוי ליו' ד' י' אייר תצח"ל אלטונא
4
ה׳ידים מוכיחות ונכוחות לפרש ההיא מתני' דפ"ק דר"ה שעברו מ' זוג ועכבן ר"ע מעשה כי הוה בשבת הוה
גי"ה מכ"ח ניסן הגיעני כיו' אתמול כו'. אף כי באמת ראשי וידי כבדים עלי כעת בסבת מיחוש מגיד הזהוב המתעולל בי לפרקים ל"ע. אך אהבתו דחקה את הבשר והשעה. להשיב אמרים קצרים כאשר תשיג ידי הכהה היום. ואי"ה בפ"א אאריך יותר אי ניחא קמיה. ותחלת דינו של אדם עד"ת לכן מוכרחני להשיבו דבר על ההיא דמספקא להו פירושא דמתני' דמעשה שעברו מ' זוג. מתי היה זה בשבת או בחול ע"כ תואר השאלה. ובאמת לא ידענא מאי קמיבעיא מאי נ"מ בין האי להאי. ואיברא מסתברא ודאי דבשבת הוה מעשה דה"ט דעכבן ר"ע או שזפר שלא יחללו שבת לחנם. מאחר שאינם צריכים להם. אף שיוכל הדוחה להתעקש ולומר לעולם מעשה כי הוה בחול הוה. וטעמא דעכבן דלא לאטרוחי ב"ד בכדי. וא"צ לומר דבשבת לא ילכו. ואפשר דלד"ה לא יחללו שבת יותר משנים. אבל זה ודאי אינו. דפשיטא מאן דס"ל אפי' נראה בעליל מחללין עליו השבת. אית ליה דאפי' טובא מחללין ושפיר דמי ור"ג בשיטתיה קאי. וגדולה מזו אפי' באידך מתני' דאב ובנו שראו א"ה ילכו. פירשוה בשבת. וילכו מספק שמא יצטרף אחד מהן עם אחר. אע"ג דודאי אין מצטרפין זה עם זה. וקאתי ספק רחוק ומוציא מידי ודאי כ"ש בהנך דאזלי זוג זוג כשרים. דודאי וודאי נינהו. מי נדחה מפני מי. וכן מוכח באידך פרקין גבי בית יזק. דבעינן למימר לישנא דצערא הוא. בראשונה שלא היו זזין משם כל היום. ש"מ דבשבת איירי נמי. דהיו מתכנסין לשם עדים רבים. ועוד הוא דבר הנלמד מענינו דבהכי עסקינן השתא. ואפלוגתא דר"י ות"ק דבבא דלעיל קאי. דמייתי תנא סייעתא לת"ק. דר"ע הוא דהוה קאי בשטת ר"י. ומיחה בו ר"ג. ובהא מסתייע פסקא דהילכתא. דפסק הר"מ ז"ל דלא כר"י. אע"ג דקיי"ל ר"י נימוקו עמו. מיהא בהא דעבד ר"ג מעשה דלא כוותיה סמכינן אמעשה רב:
גי"ה מכ"ח ניסן הגיעני כיו' אתמול כו'. אף כי באמת ראשי וידי כבדים עלי כעת בסבת מיחוש מגיד הזהוב המתעולל בי לפרקים ל"ע. אך אהבתו דחקה את הבשר והשעה. להשיב אמרים קצרים כאשר תשיג ידי הכהה היום. ואי"ה בפ"א אאריך יותר אי ניחא קמיה. ותחלת דינו של אדם עד"ת לכן מוכרחני להשיבו דבר על ההיא דמספקא להו פירושא דמתני' דמעשה שעברו מ' זוג. מתי היה זה בשבת או בחול ע"כ תואר השאלה. ובאמת לא ידענא מאי קמיבעיא מאי נ"מ בין האי להאי. ואיברא מסתברא ודאי דבשבת הוה מעשה דה"ט דעכבן ר"ע או שזפר שלא יחללו שבת לחנם. מאחר שאינם צריכים להם. אף שיוכל הדוחה להתעקש ולומר לעולם מעשה כי הוה בחול הוה. וטעמא דעכבן דלא לאטרוחי ב"ד בכדי. וא"צ לומר דבשבת לא ילכו. ואפשר דלד"ה לא יחללו שבת יותר משנים. אבל זה ודאי אינו. דפשיטא מאן דס"ל אפי' נראה בעליל מחללין עליו השבת. אית ליה דאפי' טובא מחללין ושפיר דמי ור"ג בשיטתיה קאי. וגדולה מזו אפי' באידך מתני' דאב ובנו שראו א"ה ילכו. פירשוה בשבת. וילכו מספק שמא יצטרף אחד מהן עם אחר. אע"ג דודאי אין מצטרפין זה עם זה. וקאתי ספק רחוק ומוציא מידי ודאי כ"ש בהנך דאזלי זוג זוג כשרים. דודאי וודאי נינהו. מי נדחה מפני מי. וכן מוכח באידך פרקין גבי בית יזק. דבעינן למימר לישנא דצערא הוא. בראשונה שלא היו זזין משם כל היום. ש"מ דבשבת איירי נמי. דהיו מתכנסין לשם עדים רבים. ועוד הוא דבר הנלמד מענינו דבהכי עסקינן השתא. ואפלוגתא דר"י ות"ק דבבא דלעיל קאי. דמייתי תנא סייעתא לת"ק. דר"ע הוא דהוה קאי בשטת ר"י. ומיחה בו ר"ג. ובהא מסתייע פסקא דהילכתא. דפסק הר"מ ז"ל דלא כר"י. אע"ג דקיי"ל ר"י נימוקו עמו. מיהא בהא דעבד ר"ג מעשה דלא כוותיה סמכינן אמעשה רב:
5