שאילת יעבץ, חלק א קל״הSheilat Yaavetz, Volume I 135

א׳קושיא עצומה בבתרא דיומא בשם אמה"ג ז"ל
הואיל ואתא לידן דימוע וביטול איסור בשבת נימא בה מילתא חדתא. בבתרא דיומא (דפ"גא) גמ' טבל ותרומה בדאפשר בחולין כ"ע לא ל"פ דמתקנינן. כי פליגי היכא דלא סגי ליה. מר סבר טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה. כד הוינא טליא שמענא לאבא מארי הגאון ז"ל שהקשה קושיא חמורה בסוגיא זו. דכיון דפשיטא לן כל כמה דמצינן לתקוני מתקנינן. ולא מוספינן ליה איסורא בידים כל היכא דאפשר. ולא חיישינן לאיסורא דרבנן. דמשו"ה מתקנינן הטבל בדאפשר. ר"ל דספיק בחולין המתוקנין. אע"ג דאין מפרישין תרומה ומעשר בי"ט. וא"ה כי נמי לא ספיק. אמאי פליגי. ומ"ט לא ניתקניה לטבל דבמיתה. ונוציא ממנו תרומתו ומעשרותיו. והדר ניבטלינהו ברובא דחולין. דאע"ג דאין תרומה בטלה בפחות מק"א. היינו מדרבנן כדכתב הר"ש. דקרא דאת מקדשו ממנו. הוא אסמכתא בעלמא. ודאורייתא ברובא מיבטלא. ופקע איסורייהו דטבל ותרומה בודאי. ואי משום אין מבטלין איסור לכתחלה. הא נמי לא אסיר אלא מדרבנן. ואמאי לא עבדינן ליה כי האי מילתא דשויא לתרוייהו איסורי. דהאיכא טצדקי למיפקעינהו. דלא ליכול איסורא דאורייתא לגמרי לא טבל ולא תרומה. ובאמת קושיא אלימתא היא. הקשיתיה בשמו לכמה מופלגים בתורה ולית נגר דיפרקינה:
1
ב׳ואע"ג דבאמת איכא מ"ד דמן התורה אין מבטלין איסור. כדאי' בי"ד סי' צ"ט בשם הראב"ד ז"ל. א"כ אליביה לק"מ. דאין אומרין לאדם חטוא כדי שיזכה חברך. כיון דתרוייהו איסורי דאורייתא. אע"ג דחד חמור. מ"מ תיקשי אליבא דכה"פ דפליגי אדראב"ד. ומי נימא מסייע ליה מהכא. ותו מסתבר נמי דאפי' למ"ד מן התורה אסור לבטל איסור. כה"ג שרי. וכי דיעבד דמי. דלגביה דהיאך דבשבילו מתבטל הא אשתרי:
2
ג׳אמנם עדיין י"ל קצת דאליבא דר"י איתמר. דסבירא ליה מין במינו אפילו באלף לא בטיל מן התורה וצ"ע:
3
ד׳תירוץ נכון ויצא ממנו דין מחודש לענין ביטול איסורין נ"מ נמי לחלה שחזרה לעסה שלה דאינה בטלה ובמ"א כתבתי דין חלת ח"ל בענין זה
עי"ל תרומה שחזרה למקומה שאני. דלית לה ביטול. עיין בדמאי פ"ד מ"א בתרומת מעשר שחזרה למקומה. דאיתא עלה בירו' מה בין למקומה לשלא במקומה. ומשני דלמקומה נעשה טבל גמור ואינו עושה דימוע כלל. אע"ג דשלא במקומה מדמעת. ש"מ דכי הדרא תרומה למקומה. הדרא לטיבלא ואינה עושה דימוע. ומשמע דהוא מן התורה. דבהדיא איתא התם דמתרת את השירים באכילה. ותו דאי מדרבנן אמאי הקלו בנפלה וחזרה למקומה בלי טעם בעולם. דאי משום דמאי הקלו. הלא שלא במקומה אוסרת. אלא ודאי מן התורה הדרא לטיבלה (ואפשר דמקרא דאת מקדשו נפקא ליה. וס"ל דילפותא גמורה היא) ומ"מ שיעורא דמאה מדרבנן בשנפלה שלא למקומה. אבל למקומה. אפי' בודאי ג"כ חוזרת וטובלת ודוק וצל"ע:
4
ה׳עוד ישוב הגון לקושיא הנ"ל ולמדנו דבר חדש בדחיית איסור תורה מפני איסורין של דבריהם
עי"ל אפי' לא משכחינן בה שום איסורא דאורייתא. אפ"ה אתי שפיר דלא דחינן לאיסורי דרבנן טובא. מקמי חד דאורייתא דהאיכא משום תיקון טבל והפרשת תרומה ומעשר. וביטול איסורין דאסור אפי' בחול. ועוד איסור נוסף דמבטל בי"ט ושבת. דאסור נמי משום מתקן. כבי"ד סי' צ"ט. ועבמג"א א"ח סוף סי' שכ"ג. ומצינו לפעמים שחכמים העמידו דבריהם אף במקום כרת. וכ"ש כאן שאין אפי' שום איסור לאו. אצ"ל כרת דלא שייך הכא. דמשום פקוח נפש הכל שרי. והיתירא הוא לגביה. ואולי אף בדאפשר בחולין. לא בעינן לתקוני ליה. אלא משום חולה עצמו כדי שתהא דעתו מיושבת עליו. ולא יהא לבו נוקפו לאכול איסור גמור (דאל"ה מ"ט לכ"ע שרי להיאך למעבד איסורא זוטא. דלא ליעבד אידך איסורא רבה. והא תלי בפלוגתא דרבי ורשב"ג ודוק) דהיינו בכלל פקוח נפש. משא"כ בכה"ג דעבדי ליה איסורי טובא. ואכתי איסורא רביע עליה מדרבנן. ודאי לא ניחא ליה בהכי טפי. עכ"פ ודאי אינו דומה איסור אחד דרבנן. לג' איסורי דבריהם. דלכ"ע לא שרי למעבד ליה. וכולי האי למה. הא אשתרי ליה למיכל מידי דאיסורא משום פ"נ. וכהיתירא דמי לגביה. וכיון דכל הני איסורי דרבנן קיימי באפיה. הדר הו"ל כדלא אפשר ודוק. נ"ל יעב"ץ ס"ט:
5