שאילת יעבץ, חלק א קל״חSheilat Yaavetz, Volume I 138
א׳וזהו מה שכתבתי בגמרא הנ"ל בימי חרפי
1
ב׳זבחים פט"י (דק"ב) מרים מי הסגירה א"ת אהרון קרוב היה. בתו' בספרי אמר אהרן נמצאת מפסיד לאחותינו שאינו יכול לא לטהרה ולא לטמאה. והקשו ע"ז תימא כ"ש שהיא טהורה:
2
ג׳איבעיא אי בעינן כהן לנגע מוחלט או לא
צל"ע טובא בהאי ענינא היך הוא דבר זה שהטומאה והטהרה בידי כהן. כמו ששנינו ריש פ"ג דנגעים הכל כשרין לראות את הנגעים וכו' אומרים לו אמור טהור ואומר טהור. דלא ידענא היכי מיירי. אי אפי' בסימני טומאה מובהקין. או דילמא דווקא במסופקים לשואל. אז תלוי בכהן להורות על פיו דווקא. וכל זמן שלא אמר טמא. לא מטמינן ליה מעיקרא. אע"ג דכי חזא ליה כהן איטמי ליה. באותן סימני טומאה שהיה בו קודם שנזקק לו. אפ"ה אינו מטמא למפרע רצוני משעה שנראו בו. לפי שלא היו ודאין לטומאה. אבל בסימנין מובהקין לטומאה. מכי חזי להו אפי' ישראל. מיטמא מאותה שעה ואילך:
צל"ע טובא בהאי ענינא היך הוא דבר זה שהטומאה והטהרה בידי כהן. כמו ששנינו ריש פ"ג דנגעים הכל כשרין לראות את הנגעים וכו' אומרים לו אמור טהור ואומר טהור. דלא ידענא היכי מיירי. אי אפי' בסימני טומאה מובהקין. או דילמא דווקא במסופקים לשואל. אז תלוי בכהן להורות על פיו דווקא. וכל זמן שלא אמר טמא. לא מטמינן ליה מעיקרא. אע"ג דכי חזא ליה כהן איטמי ליה. באותן סימני טומאה שהיה בו קודם שנזקק לו. אפ"ה אינו מטמא למפרע רצוני משעה שנראו בו. לפי שלא היו ודאין לטומאה. אבל בסימנין מובהקין לטומאה. מכי חזי להו אפי' ישראל. מיטמא מאותה שעה ואילך:
3
ד׳מסייע להך סברא בתרא ממתני' פ"ד דנגעים
ומסתייעא הך סברא מהא דתנינן פ"ד מ"ז התולש סימני טומאה. ולטהרה עד שלא בא אצל כהן טהור. ואי ס"ד דגם בסימן טומאה מובהק אינו טמא כי אם ע"פ כהן דווקא. מאי איריא תולש. אפי' לא תלשן עד שלא בא אצל כהן טהור הוא. דאין לומר דאצטריך לגופיה לאשמועינן דטהור אע"ג דתלשן. ולא קנסינן ליה כדקנסינן לאחר החלטו. דפשיטא דליכא למיקנסיה ולטמוייה. אי אמרת שהטומאה והטהרה בידי כהן דווקא. ואפי' בשלשה סימנים. אינו טמא אלא ע"פ כהן דווקא. וכל כמה דלא חזי ליה כהן ודאי דלא מצי לטמויי. דהא בעינן דווקא שיתן עיניו במקום הנגע. כ"ש בדליתיה לנגע כלל. דלא מצי כהן לטמוייה עד שלא בא לידו. ועד כאן לא שנו בקצצה לבהרת מתכוין טמא משום קנס. אלא בבהרת שבאת ליד כהן ונזקק לטומאה. דאע"ג דמדאורייתא אפ"ה האידנא טהור הוי. קנסינן ליה. אבל לא בא ליד כהן. שוב אין טומאתו ביד כהן. ולא שייך למקנסיה. אלא כי אמרינן דמעיקרא נמי טמא מכל מקום. על פי עצמו בצרעת ידועה. ומאי קמ"ל:
ומסתייעא הך סברא מהא דתנינן פ"ד מ"ז התולש סימני טומאה. ולטהרה עד שלא בא אצל כהן טהור. ואי ס"ד דגם בסימן טומאה מובהק אינו טמא כי אם ע"פ כהן דווקא. מאי איריא תולש. אפי' לא תלשן עד שלא בא אצל כהן טהור הוא. דאין לומר דאצטריך לגופיה לאשמועינן דטהור אע"ג דתלשן. ולא קנסינן ליה כדקנסינן לאחר החלטו. דפשיטא דליכא למיקנסיה ולטמוייה. אי אמרת שהטומאה והטהרה בידי כהן דווקא. ואפי' בשלשה סימנים. אינו טמא אלא ע"פ כהן דווקא. וכל כמה דלא חזי ליה כהן ודאי דלא מצי לטמויי. דהא בעינן דווקא שיתן עיניו במקום הנגע. כ"ש בדליתיה לנגע כלל. דלא מצי כהן לטמוייה עד שלא בא לידו. ועד כאן לא שנו בקצצה לבהרת מתכוין טמא משום קנס. אלא בבהרת שבאת ליד כהן ונזקק לטומאה. דאע"ג דמדאורייתא אפ"ה האידנא טהור הוי. קנסינן ליה. אבל לא בא ליד כהן. שוב אין טומאתו ביד כהן. ולא שייך למקנסיה. אלא כי אמרינן דמעיקרא נמי טמא מכל מקום. על פי עצמו בצרעת ידועה. ומאי קמ"ל:
4
ה׳וליכא למימר נמי דאצטריכא ליה משום סיפא דאחר החלטו. דהיא גופא לא נצרכה. דהא תנינן זימנא אחריתא. קצצה מתכוין טמא עד שתפרח בכולו. אם הכי כולה כדי נסבה:
5
ו׳והכי מוכח נמי מדברי הר"מ ז"ל וביאור לשונו פ"ט מהל' ט"צ
והכי נמי מוכח מהא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' טומאת צרעת. שכהן שטיהר את הטמא או שטימא את הטהור לא עשה ולא כלום. דבשלמא טימא את הטהור ניחא. אלא טיהר את הטמא. מאי לא עשה ולא כלום. הא אפי' לא טיהר. טהור הוא כל כמה דלא טימאו. ואי משום דסד"א אם טיהר כהן א'. שוב אין כהן אחר יכול לטמאו. קמ"ל דלא עשה ולא כלום לטהרו עולמית. אלא כהן אחר מטמאו מכאן ולהבא. ולעולם למפרע טהור היה. כיון שלא טימאו שום כהן. הא ודאי לאו מילתא. מאי קמ"ל בהכי. לא יהא. אלא טהור ממש היה. אטו אם נטהר פ"א. שוב לא יטמאנו הכהן אם נראה בו עוד נגע טמא. והכא נמי עד השתא טהור הוי. ופשיטא דאתא כהן אחר ומטמי ליה בסימני טומאה. ותו מאן לימא לן דמעיקרא טמא הוה כדהשתא. דילמא נשתנה אח"כ. ופנים חדשות באו לכאן. דאי הוה כהן קמא קמן. איהו נמי הוי מטמי ליה השתא. פשיטא דמצי בתרא לטמויי ליה כה"ג. ואי בדאיתיה לקמן השתא נמי. והאידנא נמי מטהר. אטו בשופטני עסקינן דאצטריך לאשמועינן דלא ניזיל בתריה. וכי לחנם נכתבו משפטי הנגעים והצרעת. שצריך שיהא הכהן בקי בהן לטמא ולטהר ע"פ דין התורה. ומי לא ידע דלא עשה ולא כלום. שאין הטומאה והטהרה תלוייה בכהן לפסוק שלא כדין תורה:
והכי נמי מוכח מהא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' טומאת צרעת. שכהן שטיהר את הטמא או שטימא את הטהור לא עשה ולא כלום. דבשלמא טימא את הטהור ניחא. אלא טיהר את הטמא. מאי לא עשה ולא כלום. הא אפי' לא טיהר. טהור הוא כל כמה דלא טימאו. ואי משום דסד"א אם טיהר כהן א'. שוב אין כהן אחר יכול לטמאו. קמ"ל דלא עשה ולא כלום לטהרו עולמית. אלא כהן אחר מטמאו מכאן ולהבא. ולעולם למפרע טהור היה. כיון שלא טימאו שום כהן. הא ודאי לאו מילתא. מאי קמ"ל בהכי. לא יהא. אלא טהור ממש היה. אטו אם נטהר פ"א. שוב לא יטמאנו הכהן אם נראה בו עוד נגע טמא. והכא נמי עד השתא טהור הוי. ופשיטא דאתא כהן אחר ומטמי ליה בסימני טומאה. ותו מאן לימא לן דמעיקרא טמא הוה כדהשתא. דילמא נשתנה אח"כ. ופנים חדשות באו לכאן. דאי הוה כהן קמא קמן. איהו נמי הוי מטמי ליה השתא. פשיטא דמצי בתרא לטמויי ליה כה"ג. ואי בדאיתיה לקמן השתא נמי. והאידנא נמי מטהר. אטו בשופטני עסקינן דאצטריך לאשמועינן דלא ניזיל בתריה. וכי לחנם נכתבו משפטי הנגעים והצרעת. שצריך שיהא הכהן בקי בהן לטמא ולטהר ע"פ דין התורה. ומי לא ידע דלא עשה ולא כלום. שאין הטומאה והטהרה תלוייה בכהן לפסוק שלא כדין תורה:
6
ז׳ואם נפשך לומר דטיהר את הטמא מיירי דווקא בשטיהר (שלא כדין) את הנטמא כבר ע"י כהן. א"כ טימא את הטהור דכוותיה. דווקא טהור ע"י כהן הוא דלא מצי מטמא. וטהור אחר מצי מטמא בתמיהא. אלא ודאי לא שנא. וסיפא דומיא דרישא. ואין דרכו של הרמב"ם ז"ל לסתום ודוק:
7
ח׳אלא לאו כה"ג אצטריך לאשמועינן בצרעת גמורה. ונודע אח"כ שטעה כהן וטיהרה. דקמ"ל דלא עשה ולא כלום אפי' לטהרו למפרע. דלא נימא שהטומאה תלויה בכהן כמו בצרעת מסופקת. דאע"ג דלא טיהרה כהן. דלא מטיא לידו ההיא שעתא ואע"ג דלא אשתני מדהשתא. אפ"ה מעיקרא הוי טהור ולא אמרינן איגלאי מילתא דטמא הוא למפרע. כ"ש היכא דראה כהן וטיהרה. דאינו טמא. אלא אזלינן בתר בתרא. ומכאן ולהבא הוא דמטמא טפי לא. משו"ה קאמר לא עשה כלום לגמרי משמע. דאפי' למפרע נטמא כל הנוגע בו. ואצ"ל להבא שאין משגיחין בכהן בכה"ג. שלמדנו שאין אנו צריכים לכהן אלא להורות במסופק. כי אז הטהרה תלויה בכהן. אבל בברור לנו שהנגע טמא. אין הדבר תלוי בו:
8
ט׳הערה נגדיית הראויה והצלה מצויה
ולא תקשה עלי מאותה ששנינו ספ"ח יש מראה נגעו לכהן ומפסיד. כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה לא הספיק להראות לכהן עד שפרחה בכולו. טהור. שאילו הראה לכהן היה טמא. ש"מ דאע"ג דברור אצלנו שבודאי היה מטהרו הכהן. אלמלא הראה לו. והדר הו"ל פורח מן הטהור שטמא בודאי. ואמאי מטהרינן ליה מפני שלא הראה לכהן. אע"כ אפי' טומאה ברורה אינה תלויה אלא בכהן. משו"ה לא ק"מ דאמינא לך טהרה לא קמבעיא לי דאינה אלא בידי כהן. כי קמבעיא לי טומאה ודאית. ותו דילמא התם משום דקמיירי במוחלט שכבר בא לידי כהן שאז אינו יוצא מידי טומאתו אלא כמו כן ע"פ כהן (ועיין פ"ק דחולין (ד"י ע"ב) היכי דאתחזק שאני ודוק). אבל כל שלא בא לידי כהן. לעולם אימא לך בטומאה ודאית מיטמא ומיטהר שלא ע"פ כהן:
ולא תקשה עלי מאותה ששנינו ספ"ח יש מראה נגעו לכהן ומפסיד. כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה לא הספיק להראות לכהן עד שפרחה בכולו. טהור. שאילו הראה לכהן היה טמא. ש"מ דאע"ג דברור אצלנו שבודאי היה מטהרו הכהן. אלמלא הראה לו. והדר הו"ל פורח מן הטהור שטמא בודאי. ואמאי מטהרינן ליה מפני שלא הראה לכהן. אע"כ אפי' טומאה ברורה אינה תלויה אלא בכהן. משו"ה לא ק"מ דאמינא לך טהרה לא קמבעיא לי דאינה אלא בידי כהן. כי קמבעיא לי טומאה ודאית. ותו דילמא התם משום דקמיירי במוחלט שכבר בא לידי כהן שאז אינו יוצא מידי טומאתו אלא כמו כן ע"פ כהן (ועיין פ"ק דחולין (ד"י ע"ב) היכי דאתחזק שאני ודוק). אבל כל שלא בא לידי כהן. לעולם אימא לך בטומאה ודאית מיטמא ומיטהר שלא ע"פ כהן:
9
י׳עוד שמירה מסתירה
ולא תותיב עלואי מהא דתנינן גבי טומאת בתים אע"פ שהוא ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי אל יגזור ויאמר נגע נראה לי אלא כנגע. דמשמע מהא דאפי' בנגע ודאי אינו מיטמא קודם שיבוא הכהן. דשמא שניא היא טומאת נגעי בתים דחידוש הוא שחידשה תורה כדאי' פ"ק דמ"ק. (אע"פ שלא כתבתי כן בספרי לח"ש ספ"ק דמגלה. עדיין הדבר צריך הכרע) וצ"ע שם בגמרא. (דז"ב) ובתי"ט מן הירו' שעל אותה משנה משמע ג"כ קצת כדברי ודוק:
ולא תותיב עלואי מהא דתנינן גבי טומאת בתים אע"פ שהוא ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי אל יגזור ויאמר נגע נראה לי אלא כנגע. דמשמע מהא דאפי' בנגע ודאי אינו מיטמא קודם שיבוא הכהן. דשמא שניא היא טומאת נגעי בתים דחידוש הוא שחידשה תורה כדאי' פ"ק דמ"ק. (אע"פ שלא כתבתי כן בספרי לח"ש ספ"ק דמגלה. עדיין הדבר צריך הכרע) וצ"ע שם בגמרא. (דז"ב) ובתי"ט מן הירו' שעל אותה משנה משמע ג"כ קצת כדברי ודוק:
10
י״אואיפשיטא בעיין דספיקא דאורייתא הוי ולחומרא
ודאתאן עלה הא דתניא בספרי נמצאת מפסיד לאחותינו אם יש מקום לדברינו. אתי שפיר דנמצא מפסידה בסימני טומאה מובהקין. ואע"פ שילכו להן. אינה טהורה אלא ע"פ כהן בבהרת גמורה (כמעשה שהיה מצורעת כשלג שנטמאת מאליה) אע"פ שאפשר אינו מביא קרבן לכשנרפא. דלא גרע ממה שפסק הרמב"ם ז"ל בספק בהרת קדם. דמטמינן ליה מספק ודוק כנלע"ד. ובזה נבין היטב מ"ש שמפסידה לפי שאינה יכול לטמאה. דלטהרה ניחא כדאמרן דממילא מיטמיא. וטהרה אין לה אלא ע"פ כהן. מיהו אכתי לטמאה מי ניחא. דהא אמינא דטמאה מעצמה. ובלא"ה נמי לא ידעינן מאי קאמרי רבנן בהא. ומאי פסידא איכא דאינו יכול לטמאה. וקשיין אהדדי רישא וסיפא. אלא האמת יורה דרכו דהכי הוא עיקרא דמילתא ודאי בבהרת עזה מיד טמאה כדין מצורע מוסגר. אפי' לא באה לידי כהן ולא הסגירה. אבל אינה טעונה פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים. שאינם נוהגים אלא במוחלט ע"י כהן בסימני טומאה. ושוב אינה יוצאה מידי טומאה אלא ע"י הסגר כהן וראייתו שתתמעט מד' מראות. שאפי' שהלכה לה כולה עדיין אינה טהורה. והקב"ה רצה שתצטרע מרים ותוחלט לטומאה כי היכי דליהוי לה מזבח כפרה. ע"כ בדין היה שיחליטנה כהן תחלה ותנהוג כל דין מצורע מוחלט כדי להשלים כפרתה שעל כן באה לה הצרה הזאת. דלא הוי סגי לה בלא"ה. נמצא ודאי שתקנתה קלקלתה וטומאתה בתחלה היא רפואתה וצרי למחלתה. לכן יפה אמרו שנמצא מפסידה שאי אפשר לטהרה בלי כהן מאחר שכבר נטמאת ודאי. ועדיין אינה מטמאה טומאה גמורה כמוחלט. שמבלעדה אין לה תקנה כפי הראוי והכוונה. כדי לסלוח לעונה. והרי זה מבואר מאד:
ודאתאן עלה הא דתניא בספרי נמצאת מפסיד לאחותינו אם יש מקום לדברינו. אתי שפיר דנמצא מפסידה בסימני טומאה מובהקין. ואע"פ שילכו להן. אינה טהורה אלא ע"פ כהן בבהרת גמורה (כמעשה שהיה מצורעת כשלג שנטמאת מאליה) אע"פ שאפשר אינו מביא קרבן לכשנרפא. דלא גרע ממה שפסק הרמב"ם ז"ל בספק בהרת קדם. דמטמינן ליה מספק ודוק כנלע"ד. ובזה נבין היטב מ"ש שמפסידה לפי שאינה יכול לטמאה. דלטהרה ניחא כדאמרן דממילא מיטמיא. וטהרה אין לה אלא ע"פ כהן. מיהו אכתי לטמאה מי ניחא. דהא אמינא דטמאה מעצמה. ובלא"ה נמי לא ידעינן מאי קאמרי רבנן בהא. ומאי פסידא איכא דאינו יכול לטמאה. וקשיין אהדדי רישא וסיפא. אלא האמת יורה דרכו דהכי הוא עיקרא דמילתא ודאי בבהרת עזה מיד טמאה כדין מצורע מוסגר. אפי' לא באה לידי כהן ולא הסגירה. אבל אינה טעונה פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים. שאינם נוהגים אלא במוחלט ע"י כהן בסימני טומאה. ושוב אינה יוצאה מידי טומאה אלא ע"י הסגר כהן וראייתו שתתמעט מד' מראות. שאפי' שהלכה לה כולה עדיין אינה טהורה. והקב"ה רצה שתצטרע מרים ותוחלט לטומאה כי היכי דליהוי לה מזבח כפרה. ע"כ בדין היה שיחליטנה כהן תחלה ותנהוג כל דין מצורע מוחלט כדי להשלים כפרתה שעל כן באה לה הצרה הזאת. דלא הוי סגי לה בלא"ה. נמצא ודאי שתקנתה קלקלתה וטומאתה בתחלה היא רפואתה וצרי למחלתה. לכן יפה אמרו שנמצא מפסידה שאי אפשר לטהרה בלי כהן מאחר שכבר נטמאת ודאי. ועדיין אינה מטמאה טומאה גמורה כמוחלט. שמבלעדה אין לה תקנה כפי הראוי והכוונה. כדי לסלוח לעונה. והרי זה מבואר מאד:
11
י״בביאור הגון מאד בגמרא וספרי הנ"ל החמורים ביותר
ונ"מ נמי ממאי דכתיבנא שאם כך הוא האמת כמ"ש. שבצרעת גמורה וברורה א"צ כהן. ומעצמו הוא טמא כנז'. לפ"ז אם אירע כך בזמן בגלותינו. צריך שינהוג בדין הצרעת. שהוא חובת הגוף ונוהג בכל מקום ובכל זמן. ואע"פ שלא דיברו בו מוני המצות. משום שאין בקיאין בכך. אולם בבהרת עזה כשלג. מסתברא דאיכא בקיאין. ואע"ג דלא ממטי לידי כהן. הרי הוא טמא. נ"מ לחומרא לאסרו בת"שה וכמ"ד דאף המוסגר נאסר בו. אבל לא להקל. לטהרו עכשיו ולהתירו באשתו. כי מידי ספק של תורה לא יצא כמש"ל (סקל"ו) כך נ"ל. יעב"ץ ס"ט:
ונ"מ נמי ממאי דכתיבנא שאם כך הוא האמת כמ"ש. שבצרעת גמורה וברורה א"צ כהן. ומעצמו הוא טמא כנז'. לפ"ז אם אירע כך בזמן בגלותינו. צריך שינהוג בדין הצרעת. שהוא חובת הגוף ונוהג בכל מקום ובכל זמן. ואע"פ שלא דיברו בו מוני המצות. משום שאין בקיאין בכך. אולם בבהרת עזה כשלג. מסתברא דאיכא בקיאין. ואע"ג דלא ממטי לידי כהן. הרי הוא טמא. נ"מ לחומרא לאסרו בת"שה וכמ"ד דאף המוסגר נאסר בו. אבל לא להקל. לטהרו עכשיו ולהתירו באשתו. כי מידי ספק של תורה לא יצא כמש"ל (סקל"ו) כך נ"ל. יעב"ץ ס"ט:
12