שאילת יעבץ, חלק א י״דSheilat Yaavetz, Volume I 14
א׳שאלתני על מה סמכו בדורות הללו בקצת מדינות שנוהגין לקדש את הקטנה. דהא אמרינן אסור לקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. ועוד הוקשה לך. דשמעינן נמי איפכא דאי בעי אב מסר לה למנוול ומוכה שחין: כדאיתא בדוכתי טובא. הרי דלא איכפת לן בדעתה. ובעל כרחה מתקדשת.
1
ב׳תשובה
2
ג׳לכ"ע האב שקדש בתו קטנ' בכל אופן מה שעשוי עשוי
על אחרון ראשון זו אינה צריכה לפנים דודאי מצי אב לקדשה על כרחה ומה שעשה עשוי אע"פ שמן הדין. אסור לו לעשות כן לכתחלה. והרבה יש כיוצא בה דאפי' בשל תורה אשכחן אע"ג דאמר רחמנא לא תעביד. אי עביד מהני כדאי' ריש תמורה. כ"ש זו דאיפשר אין איסור בדבר אלא מדרבנן. ולהטור והבאים אחריו דקיימי בשטת הר"מ ז"ל. איסורא נמי ליכא. אלא מצוה היא להמתין עד שתגדיל. ולדבריהם צ"ל דלא קיימא הך דרב דאמר אסור:
על אחרון ראשון זו אינה צריכה לפנים דודאי מצי אב לקדשה על כרחה ומה שעשה עשוי אע"פ שמן הדין. אסור לו לעשות כן לכתחלה. והרבה יש כיוצא בה דאפי' בשל תורה אשכחן אע"ג דאמר רחמנא לא תעביד. אי עביד מהני כדאי' ריש תמורה. כ"ש זו דאיפשר אין איסור בדבר אלא מדרבנן. ולהטור והבאים אחריו דקיימי בשטת הר"מ ז"ל. איסורא נמי ליכא. אלא מצוה היא להמתין עד שתגדיל. ולדבריהם צ"ל דלא קיימא הך דרב דאמר אסור:
3
ד׳עיוון בהג"א פ' אע"פ וחילוק נכון ומוכרח שאין כל הקטנו' שוות לענין זה להזה' לכתחלה
וכן מצאתי בהג"א פ' אע"פ אההיא דאין פוסקין על הקטנה להשיאה אלא כשהיא גדולה. כתבו בהג"ה פירש"י דווקא בלא קידושין. אבל בקידושין בקטנות לא דאר"י אמר רב אסור לקדש את בתו כשהיא קטנה. ואומר ר"ת מאן לימא לן דהילכתא כוותיה הא אמרינן בפ' י' יוחסין עבר מר אדרב ואדרב חסדא (נ"ל שצ"ל וכדרב חסדא) עכ"ל. ולא הבנתי זה דאדרבה משם ראיה. וא"ל דמעשה רב. ומרב חסדא מייתי ראיה להיתירא. דהרי קול"א זו שוברה עמה מאחר שכיהה בו חמיו ולא מהדר ליה ולא מידי. ועוד סתם מתני' דהאיש מקדש בתו כשהיא נערה סיועי מסייעא נמי לדרב כדאוקימנא לה התם. גם התו' לשם נראה דס"ל דהכי הלכתא אלא שדחקו עצמן למצוא היתר מטעם שאנו בגלות יע"ש וכנ"ז גם בהגהת הש"ע סי' ל"ז. ואין זה מה שיספיק. גם ממעשה דרב חביבא דריש פ' התינוקת שהביא עוד בהג"א אין ראיה דאיכא למימר דלא עבר אדרב. אע"ג דהויא קטנה דלא חזיא דמא. כדאיתא התם. שמא בתוך שתים עשרה היתה. ולא הביאה סימנין. דאכתי לאו נערה היא. ואף דקטנה היא לשאר דברים כיון דלענין הפלאה בת בדיקה היא. חזיא נמי להנשא לרצונה: דמחזקינן לה ביודעת. איש ובת דעת לבחור בטוב לומר בפלוני אני רוצה. דתו לית לן בה משום הא דרב. כן נ"ל נכון מצד הסברה הישרה:
וכן מצאתי בהג"א פ' אע"פ אההיא דאין פוסקין על הקטנה להשיאה אלא כשהיא גדולה. כתבו בהג"ה פירש"י דווקא בלא קידושין. אבל בקידושין בקטנות לא דאר"י אמר רב אסור לקדש את בתו כשהיא קטנה. ואומר ר"ת מאן לימא לן דהילכתא כוותיה הא אמרינן בפ' י' יוחסין עבר מר אדרב ואדרב חסדא (נ"ל שצ"ל וכדרב חסדא) עכ"ל. ולא הבנתי זה דאדרבה משם ראיה. וא"ל דמעשה רב. ומרב חסדא מייתי ראיה להיתירא. דהרי קול"א זו שוברה עמה מאחר שכיהה בו חמיו ולא מהדר ליה ולא מידי. ועוד סתם מתני' דהאיש מקדש בתו כשהיא נערה סיועי מסייעא נמי לדרב כדאוקימנא לה התם. גם התו' לשם נראה דס"ל דהכי הלכתא אלא שדחקו עצמן למצוא היתר מטעם שאנו בגלות יע"ש וכנ"ז גם בהגהת הש"ע סי' ל"ז. ואין זה מה שיספיק. גם ממעשה דרב חביבא דריש פ' התינוקת שהביא עוד בהג"א אין ראיה דאיכא למימר דלא עבר אדרב. אע"ג דהויא קטנה דלא חזיא דמא. כדאיתא התם. שמא בתוך שתים עשרה היתה. ולא הביאה סימנין. דאכתי לאו נערה היא. ואף דקטנה היא לשאר דברים כיון דלענין הפלאה בת בדיקה היא. חזיא נמי להנשא לרצונה: דמחזקינן לה ביודעת. איש ובת דעת לבחור בטוב לומר בפלוני אני רוצה. דתו לית לן בה משום הא דרב. כן נ"ל נכון מצד הסברה הישרה:
4
ה׳ומוכרח עוד מראיה ברורה מדאמרינן ביבמות (ד' ס"ב) ובריש הנשרפין. המשיא בניו ובנותיו סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהליך וגו'. הא בהדיא דמצוה היא להשיאן קודם שיגדלו. אלא ודאי כדאמרן והיינו נמי סמוך לפירקן ודאי. ודרב הילכתא היא דלא אשכחן מאן דפליג עליה. ולא שרי אלא בתוך זמן כנ"ל (ואי קשיא הא קשיא לי מהא דאמרינן פ' האומר אמתני' דהמקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל הא קטנה בכלל משום דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליה קפסיק ותני לא שנא קטנה גמורה ול"ש בת הפלאה הכל בכלל מצוה דרמיא עליה היא. משמע לכאורה דליתא לדרב. וקשיין סתמי אהדדי. וי"ל דההיא ודאי בכל גווני מיתוקמא. ואי מיירי בקטנה של זמן בדיקה. שפיר קרי לה מצוה דרמיא עליה. ואי נמי בקטנה ממש. מ"מ רמיא עליה טפי מבוגרת. דלאו אדידיה רמיא. וקטנה מיהת עליה רמיא לכשתבוא לכלל שנותיה. ואומדנא היא דחשיב לה אב כמצוה דרמיא עליה. ולגבי בוגרת קרי לה מצוה):
5
ו׳שמירה מעולה מן הסתירה
וא"ת אי הכי הא דאמרינן פוסקין על הקטנה ולא להשיאה כשהיא קטנה. להשיאה אמאי לא. כיון דכבר בת דעת היא הך קטנה דהכא.י"ל דלהשיאה היינו טעמא דאסור משום שמא תתעבר ותמות דקיי"ל כחכמים דאינה רשאי לשמש במוך אלא משמשת והולכת כדרכה ושומר פתאים ה'. והיינו בדיעבד שכבר נישאת. אבל לכתחילה לא סמכינן אניסא. ולא תנשא אפי' בשנת י"ב. שבה עיקר הסכנה מן העיבור כדאמרינן בפ"ק דיבמות בשמעתא דג' נשים. גבול יש לה קודם לשנת י"א ויום א' אינה מתעברת משנת י"א ויום א' עד שנת י"ב ויום א' מתעברת ומתה כו'. והא דאשכחן ברב חביבא דהשיא לבתו הקטנה. צ"ל דהיתה בסוף שנת י"ב. שאז אפי' תתעבר שוב לא תסתכן לפי שתכנס לשנת י"ג דמשם ואילך אין סכנה. אי נמי אינהו שאנו דרב גוברייהו למי למיסמך אניסא. מ"מ לדידן לא שנא קידושין וכ"ש נישואין בתרווייהו לא שפיר דמי למיעבד עובדא בקטנה ממש מיהת. ונ"מ נמי לענין פרנסה ומזונות אחר מות אביה. הנלע"ד נכון כתבתי יעב"ץ ס"ט:
וא"ת אי הכי הא דאמרינן פוסקין על הקטנה ולא להשיאה כשהיא קטנה. להשיאה אמאי לא. כיון דכבר בת דעת היא הך קטנה דהכא.י"ל דלהשיאה היינו טעמא דאסור משום שמא תתעבר ותמות דקיי"ל כחכמים דאינה רשאי לשמש במוך אלא משמשת והולכת כדרכה ושומר פתאים ה'. והיינו בדיעבד שכבר נישאת. אבל לכתחילה לא סמכינן אניסא. ולא תנשא אפי' בשנת י"ב. שבה עיקר הסכנה מן העיבור כדאמרינן בפ"ק דיבמות בשמעתא דג' נשים. גבול יש לה קודם לשנת י"א ויום א' אינה מתעברת משנת י"א ויום א' עד שנת י"ב ויום א' מתעברת ומתה כו'. והא דאשכחן ברב חביבא דהשיא לבתו הקטנה. צ"ל דהיתה בסוף שנת י"ב. שאז אפי' תתעבר שוב לא תסתכן לפי שתכנס לשנת י"ג דמשם ואילך אין סכנה. אי נמי אינהו שאנו דרב גוברייהו למי למיסמך אניסא. מ"מ לדידן לא שנא קידושין וכ"ש נישואין בתרווייהו לא שפיר דמי למיעבד עובדא בקטנה ממש מיהת. ונ"מ נמי לענין פרנסה ומזונות אחר מות אביה. הנלע"ד נכון כתבתי יעב"ץ ס"ט:
6
ז׳מתוך הדברים הנאמרים למעלה נולד לי ספק בענין הקטנה אם נשארת ברשות אביה כל זמן שלא הביאה שתי שערות עד שיצאו רוב שנותיה כשלא נראו בה סימני איילונית לאחר עשרים. וצריכא רבה:
7