שאילת יעבץ, חלק א קמ״זSheilat Yaavetz, Volume I 147
א׳אי שתיקה כהודאת מחילה דמיא
ה וששאלת עוד מי שעבר ולקח ריבית קצוצה שיוצאה בדיינין. והלה אינו תובעו אם פטור בכך בדיני שמים:
ה וששאלת עוד מי שעבר ולקח ריבית קצוצה שיוצאה בדיינין. והלה אינו תובעו אם פטור בכך בדיני שמים:
1
ב׳לענין ר"ק תליא במ"ש הט"ז דבאינו תובע אין ב"ח גובה ממנו ש"מ דפטור מיהא בד"א
תשובה מדקמיבעיא לך בשותק מכלל דשמיע לך במוחל בהדיא פשיטא דמהניא מחילה כמ"ש בש"ע. ולא מספקא לך אלא בשתיקה גרידא. ומינה מה מחילה מיהא לכ"ע לא מהניא אלא לאחר שכבר נתן הרבית. ה"ה וק"ו לשתיקה דבשעת מתן מעות לאו כלום היא. כי תיבעי לך בשתיקה דלאחר מתן מעות אי מהניא הכא. ונראה לכאורה שדבר זה תלוי במ"ש הט"ז סי' קס"א ז"ל נראה דווקא אם תבעו הוא דיוצאה בדיינין. ומזה פסק באחד שטען שאין לו לשלם ולא נמצא לו ממון רק מה שלקח אחר ממנו ריבית קצוצה. והנושה בא לקחת זה הריבית בשביל הלוה. שאין הדין עמו. כיון שאין כאן תביעה מן הלוה אין שום כפייה מהב"ד על המקבל להחזירו עכ"ד. מזה נראה קצת שאינו חייב בדיני שמים כלום אם הלה שותק. דשמעת מנה דבדידיה תליא כשאר תביעת ממון. דכי שתק מחל ליה:
תשובה מדקמיבעיא לך בשותק מכלל דשמיע לך במוחל בהדיא פשיטא דמהניא מחילה כמ"ש בש"ע. ולא מספקא לך אלא בשתיקה גרידא. ומינה מה מחילה מיהא לכ"ע לא מהניא אלא לאחר שכבר נתן הרבית. ה"ה וק"ו לשתיקה דבשעת מתן מעות לאו כלום היא. כי תיבעי לך בשתיקה דלאחר מתן מעות אי מהניא הכא. ונראה לכאורה שדבר זה תלוי במ"ש הט"ז סי' קס"א ז"ל נראה דווקא אם תבעו הוא דיוצאה בדיינין. ומזה פסק באחד שטען שאין לו לשלם ולא נמצא לו ממון רק מה שלקח אחר ממנו ריבית קצוצה. והנושה בא לקחת זה הריבית בשביל הלוה. שאין הדין עמו. כיון שאין כאן תביעה מן הלוה אין שום כפייה מהב"ד על המקבל להחזירו עכ"ד. מזה נראה קצת שאינו חייב בדיני שמים כלום אם הלה שותק. דשמעת מנה דבדידיה תליא כשאר תביעת ממון. דכי שתק מחל ליה:
2
ג׳וכ"נ ברור דלא כבכה"ג שהשיג עליו בחנם אדרבה נראה שאינו יכול לחזור ולתבעו משמחל לו בלבו
ואולם ראיתי הלום לבכנה"ג דשדי בה נרגא וז"ל אין דעתי נוחה בזה דהא קיי"ל פריעת ב"ח מצוה ולמה לא נכוף ללוה שיקיים המצוה וישאל הריבית ויפרע ולא יהיה לוה רשע כו' עכ"ל. אכן לדעתי הקלה דינו של הרב ט"ז אמת עכ"פ במחל לו כבר. דהא קיי"ל מחילה מועלת מיהא אחר שכבר נתן הריבית. ואפי' לא פירש מחילתו. רק מעשיו מוכיחין שכבר מחל לו פ"א. מחילה א"צ קנין. ושוב אינו יכול לחזור בו אף לכשירצה. כל שכן באינו רוצה כל עיקר כנדון דידיה. שלא היה רצונו לתובעו. והרי הוא עומד במחילתו שאין לכופו לחזור ולתבוע שלא כדין מה שכבר נתן. אדרבה נ"ל שאם חוזר ונוטל מזה שלא ברצונו מה שכבר נתן לו ומחל עליו פ"א לגמרי. הרי זה קרוב בעיני להקרא גזלן. והלא אפי' המקבל אחריות מתנתו. צריך להעמידה בידו. ואם לא עשה כן הרי הוא בכלל לוה רשע ולא ישלם כדאי' בפ' חזקת ובח"מ סל"ז. כ"ש כשכבר זכה זה במעות ומטלטלין מוחזקים. כל מה שיוציא מידו בחזקה גזל הוא. ואצל בעל חוב לא נעשה רשע. אם אין לו מה לשלם ולקיים המ"ע. אנוס הוא ורחמנא פטריה. ובזה נדחו כל דברי הרב בכנה"ג בענין זה. ודברי הרב ט"ז עיקר לענ"ד:
ואולם ראיתי הלום לבכנה"ג דשדי בה נרגא וז"ל אין דעתי נוחה בזה דהא קיי"ל פריעת ב"ח מצוה ולמה לא נכוף ללוה שיקיים המצוה וישאל הריבית ויפרע ולא יהיה לוה רשע כו' עכ"ל. אכן לדעתי הקלה דינו של הרב ט"ז אמת עכ"פ במחל לו כבר. דהא קיי"ל מחילה מועלת מיהא אחר שכבר נתן הריבית. ואפי' לא פירש מחילתו. רק מעשיו מוכיחין שכבר מחל לו פ"א. מחילה א"צ קנין. ושוב אינו יכול לחזור בו אף לכשירצה. כל שכן באינו רוצה כל עיקר כנדון דידיה. שלא היה רצונו לתובעו. והרי הוא עומד במחילתו שאין לכופו לחזור ולתבוע שלא כדין מה שכבר נתן. אדרבה נ"ל שאם חוזר ונוטל מזה שלא ברצונו מה שכבר נתן לו ומחל עליו פ"א לגמרי. הרי זה קרוב בעיני להקרא גזלן. והלא אפי' המקבל אחריות מתנתו. צריך להעמידה בידו. ואם לא עשה כן הרי הוא בכלל לוה רשע ולא ישלם כדאי' בפ' חזקת ובח"מ סל"ז. כ"ש כשכבר זכה זה במעות ומטלטלין מוחזקים. כל מה שיוציא מידו בחזקה גזל הוא. ואצל בעל חוב לא נעשה רשע. אם אין לו מה לשלם ולקיים המ"ע. אנוס הוא ורחמנא פטריה. ובזה נדחו כל דברי הרב בכנה"ג בענין זה. ודברי הרב ט"ז עיקר לענ"ד:
3
ד׳מיהו כל כמה דלא מחל בלב שלם וי"ל אמתלא לשתיקתו מצי מפיק מניה ודאי ובמקום ב"ח שוב אין בידו למחול וכשטוען שכבר מחל לו מקודם אע"ג דמיהמן כה"ג צריך מיתון וחימוץ הדין
מיהא מודינא דבשעת נתינת הריבית. יכול ב"ח למחות ויתבע הוא עצמו הר"ק מן המקבל. שהרי מוציאין ממנו מדר"נ. ושוב לא יוכל הנותן למחול. וגם בלי מחאה אם אחר שנתחייב זה לראובן נתן ר"ק לשמעון. או שעדיין לא מחל לו על הריבית שכבר נתן אפי' קודם שנתחייב לזה. נ"ל שאין מחילתו מחילה אח"כ. מה"ט דלאו כל כמיניה כיון דמשועבד ליה מדאורייתא. כדקיי"ל בנושה מחברו וחברו בחברו. שאין הלה נאמן בטענת מחילה ופרעון. ומשום דריבית הוא לא גרע ודאי. ברם היכא דקדמה נתינת ריבית לחובו של זה. צ"ע קצת אי מהימן כי אמר דמחיל ליה מקמי הכי. היכא דליכא עדים וראיה או הוכחה גמורה. דשתיקה בעלמא זמן מועט. אינה ראיה. דילמא גברא אלמא הוא. וסבר למחר מוקמינא ליה בדינא. או אמתלא אחרת הי"ל בהמתנת תביעתו ודינים חלוקים שונים יש במשך זמן למחילה. יש שזמנה מועט מאד. ויש שזמנה ארוך הרבה כמ"ש במ"א:
מיהא מודינא דבשעת נתינת הריבית. יכול ב"ח למחות ויתבע הוא עצמו הר"ק מן המקבל. שהרי מוציאין ממנו מדר"נ. ושוב לא יוכל הנותן למחול. וגם בלי מחאה אם אחר שנתחייב זה לראובן נתן ר"ק לשמעון. או שעדיין לא מחל לו על הריבית שכבר נתן אפי' קודם שנתחייב לזה. נ"ל שאין מחילתו מחילה אח"כ. מה"ט דלאו כל כמיניה כיון דמשועבד ליה מדאורייתא. כדקיי"ל בנושה מחברו וחברו בחברו. שאין הלה נאמן בטענת מחילה ופרעון. ומשום דריבית הוא לא גרע ודאי. ברם היכא דקדמה נתינת ריבית לחובו של זה. צ"ע קצת אי מהימן כי אמר דמחיל ליה מקמי הכי. היכא דליכא עדים וראיה או הוכחה גמורה. דשתיקה בעלמא זמן מועט. אינה ראיה. דילמא גברא אלמא הוא. וסבר למחר מוקמינא ליה בדינא. או אמתלא אחרת הי"ל בהמתנת תביעתו ודינים חלוקים שונים יש במשך זמן למחילה. יש שזמנה מועט מאד. ויש שזמנה ארוך הרבה כמ"ש במ"א:
4
ה׳ולמדנו עוד לענין ב"ח דמלוה אם גובה מר"ק שלקח במקו' שאין תובעו דמגבינן מני' בסתמא וכי קאתי אידך ותבע או דהמקבל בעי לאהדורי מנפשיה מצי עביד אלא מיהא היאך לא מפיק ומפקיע מיד ב"ח אלא בשבועה
ונראה דבסתם נאמן אפי' בדאיכא עדים על נתינת הריבית. מ"מ אית ליה מגו דאי בעי מחיל ליה בהדיא. השתא נמי כי אמר דמחל לו בלבו קמי הכי מהימן. מיהו היכא דאיכא למיחש לקנוניא לפי ראות עיני הדיין. נ"ל דאית ליה עליה חרם סתם. (ומכלל דברים אלו באנו ללמד ג"כ לענין ב"ח של זה המלוה שלקח הריבית. אם גובה מהר"ק. מאחר ששתק הנותן ולא תבע. ונראה דסתמא מחילה הויא וגבי מניה כל כמה דלא תבע. וכי הדר קתבע שיילינן ליה אמאי שתק עד האידנא. וכי יהיב אמתלא מעליא שפיר. ואי לאו משבעינן ליה דלא מחל מעיקרא. והוא הדין כי אמר המקבל בעינא למעבד תשובה ולהחזיר הריבית. ודאי מצי לאפקועי מידי שיעבוד ב"ח. מיהא לא שקיל היאך אלא בשבועה. דהו"ל מוציא מן המשועבדים) וכל הא דאמרן לא נ"מ אלא לד"א. אבל לענין לצאת ידי שמים לא מילתא היא. דבכל גוונא צריך להחזיר ודאי. דלא גרע מגזלתיך הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך זה פשוט:
ונראה דבסתם נאמן אפי' בדאיכא עדים על נתינת הריבית. מ"מ אית ליה מגו דאי בעי מחיל ליה בהדיא. השתא נמי כי אמר דמחל לו בלבו קמי הכי מהימן. מיהו היכא דאיכא למיחש לקנוניא לפי ראות עיני הדיין. נ"ל דאית ליה עליה חרם סתם. (ומכלל דברים אלו באנו ללמד ג"כ לענין ב"ח של זה המלוה שלקח הריבית. אם גובה מהר"ק. מאחר ששתק הנותן ולא תבע. ונראה דסתמא מחילה הויא וגבי מניה כל כמה דלא תבע. וכי הדר קתבע שיילינן ליה אמאי שתק עד האידנא. וכי יהיב אמתלא מעליא שפיר. ואי לאו משבעינן ליה דלא מחל מעיקרא. והוא הדין כי אמר המקבל בעינא למעבד תשובה ולהחזיר הריבית. ודאי מצי לאפקועי מידי שיעבוד ב"ח. מיהא לא שקיל היאך אלא בשבועה. דהו"ל מוציא מן המשועבדים) וכל הא דאמרן לא נ"מ אלא לד"א. אבל לענין לצאת ידי שמים לא מילתא היא. דבכל גוונא צריך להחזיר ודאי. דלא גרע מגזלתיך הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך זה פשוט:
5