שאילת יעבץ, חלק א ק״נSheilat Yaavetz, Volume I 150
א׳ברודא התפ"ג
1
ב׳לשון רש"י כתובות (דס"ט) שנתקשו בו הכל מבואר יפה
מאי דבדיק לן מר בהא דפרק מציאת האשה (דס"ט ע"א) גמ' והשתא דאמרת ב"ח הויא ב"ח דאבא או דאחי. למנ"מ וכו' ת"ש דרבינא אגבה לברתא דר"א ממר בריה דר"א בינונית בלא שבועה. מבריה דרב סמא בריה דר"א זיבורית בשבועה. פירש"י רב אשי מת ומת רב סמא בנו בחייו. שהכל תמהים על זה (וכמדומני שמעתי ג"כ שנמצאה קושיא זו בתשו' גדול מכת של קודמין. והודה דלא ידע לה פתר) מה הכריח רש"י לזה. לומר שר"ס מת בחיי אביו. דילמא בתר אבוה מית ונפלי נכסי קמי יתמי. משו"ה לא נפרעה מיתמי ר"ס אלא מן הזיבורית בשבועה:
מאי דבדיק לן מר בהא דפרק מציאת האשה (דס"ט ע"א) גמ' והשתא דאמרת ב"ח הויא ב"ח דאבא או דאחי. למנ"מ וכו' ת"ש דרבינא אגבה לברתא דר"א ממר בריה דר"א בינונית בלא שבועה. מבריה דרב סמא בריה דר"א זיבורית בשבועה. פירש"י רב אשי מת ומת רב סמא בנו בחייו. שהכל תמהים על זה (וכמדומני שמעתי ג"כ שנמצאה קושיא זו בתשו' גדול מכת של קודמין. והודה דלא ידע לה פתר) מה הכריח רש"י לזה. לומר שר"ס מת בחיי אביו. דילמא בתר אבוה מית ונפלי נכסי קמי יתמי. משו"ה לא נפרעה מיתמי ר"ס אלא מן הזיבורית בשבועה:
2
ג׳ולמדנו ארבע הלכות גדולות חדא וחדת היא דפרנסה לבת גדולה אינה נגבית מיתומים אלא בשבוע' שלא גבתה ושלא מחלה ושלא ידעה אם ציוה האב שלא תתפרנס מנכסיו ואחין גדולי' נמי כי אמרי תשתבע בעיא אשתבועי וכי טעני אינהו פרענו מהימני בשבועה ומיתמי האחין שמתו אחר אביהם אינה גובה אפי' בשבועה ונראין הדברים נכונים ומוכרחים מאד באמת אלא שצ"ע להלכה מחמת סתימת הפוסקים מכל זה ונמצינו למדין עוד דאף מלקוחות אינה גובה אלא בשבוע'
נראה לענ"ד דלק"מ ופשוט אצלי מאד שמוכרח לפרש כן. לפי מה דמסקינן לעיל דפרנסה אינה כתנאי כתובה. ואינה אלא ב"ח דאחין כדאמרינן הכא. מצי למיטען פרעתיה. כיון שאינו אלא חוב שבע"פ. ולא הוי כטוען אחר מעשה ב"ד (והכי משמע פ' אלמנה נזונת גבי מזונות דאי לאו דנכסי בחזקתה. הוה אמרינן עליה להביא ראיה. והכא בנ"ד נכסי בחזקת יתמי קיימי. דמשו"ה אמרינן ב"ח דאחי הויא ודוק) וה"ה דמר בריה דר"א דקיים הוה. נמי הוי מצי למיפטר נפשיה בשבועה כי הוה טעין פרעתי לה פרנסתה. אלא משום דלא קטעין איהו גופיה וקמודי. ולא קתבע מנה שבועה דלא אתפסה אבוה צררי. דכי אמר תשתבע ודאי בעיא אשתבועי. אע"ג דס"ל ב"ח דאחי הויא. אבל יתמי דר"ס. אי אמרת דר"ס מת אחר אביו. אנן טענינן להו דילמא סלוקי סלקה ר"ס אבוהון לאחתיה בזוזי מחלק פרנסתה שהוטל עליו. ואין בזה משום אין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו. דלא קביע ליה זימנא. ותו דחיישינן לאתפוסי צררי בגו זימנא. אע"ג דלא עביד איניש דפרע גו זימניה. וכיון שאינו אלא חוב שבע"פ ולא קביע ליה זימנא. איכא למיחש דילמא פרעה ר"ס לאחותו מקמי דמית. אי נמי אבוה צררי אתפסה דניחא ליה בהרווחא דידה (משו"ה נ"ל דאפי' מאחין קטנים לא שקלא אלא בשבועה) והכי טענינן להו נמי איפכא שמא ציווה האב שלא תתפרנס מנכסיו ששומעין לו. כיון דלא מתנאי כתובה הוא. ולא חייל חיובא איתמי. אע"ג דמר בר"א לא טעין מידי. מ"מ ב"ד טוענין ליתומים בכל אופן שיוכלו להפקיע החוב. ושפיר דמי כיון דלא נקיטא שטרא. אף למ"ד הטוען אחר מב"ד אינו כלום דכמאן דנקיט שטרא דמי. היינו בכתובה וכל דדמי לה. משא"כ פרנסה דלאו כתנאי כתובה הוא. ואינה אלא ב"ח שבע"פ דאחין. וכנ"ל. וא"כ כיון דאילו הוה ר"ס אבוהון דיתמי קיים. הוה מצי טעין פרעתי או טענה אחריתא כדלעיל. השתא נמי דליתיה. אנן טענינן ליתמי ולא מפקינן מידי מנייהו. שאפי' בשבועה אין מוציאין מן היתומים בחוב שבע"פ (כדאי' בח"מ סק"ח) וקיי"ל אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהם עיין פ' שום היתומים ובהנזקין. ועל כן הוצרך רש"י ז"ל לפרש דמת ר"ס בחייו של ר"א. דליכא למימר דילמא פרעה. וליכא אלא חששא דהתפסת צררי דאב מחיים. להכי בשבועה מיהת נקטה ודוק. וברור מאד לדעתי:
נראה לענ"ד דלק"מ ופשוט אצלי מאד שמוכרח לפרש כן. לפי מה דמסקינן לעיל דפרנסה אינה כתנאי כתובה. ואינה אלא ב"ח דאחין כדאמרינן הכא. מצי למיטען פרעתיה. כיון שאינו אלא חוב שבע"פ. ולא הוי כטוען אחר מעשה ב"ד (והכי משמע פ' אלמנה נזונת גבי מזונות דאי לאו דנכסי בחזקתה. הוה אמרינן עליה להביא ראיה. והכא בנ"ד נכסי בחזקת יתמי קיימי. דמשו"ה אמרינן ב"ח דאחי הויא ודוק) וה"ה דמר בריה דר"א דקיים הוה. נמי הוי מצי למיפטר נפשיה בשבועה כי הוה טעין פרעתי לה פרנסתה. אלא משום דלא קטעין איהו גופיה וקמודי. ולא קתבע מנה שבועה דלא אתפסה אבוה צררי. דכי אמר תשתבע ודאי בעיא אשתבועי. אע"ג דס"ל ב"ח דאחי הויא. אבל יתמי דר"ס. אי אמרת דר"ס מת אחר אביו. אנן טענינן להו דילמא סלוקי סלקה ר"ס אבוהון לאחתיה בזוזי מחלק פרנסתה שהוטל עליו. ואין בזה משום אין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו. דלא קביע ליה זימנא. ותו דחיישינן לאתפוסי צררי בגו זימנא. אע"ג דלא עביד איניש דפרע גו זימניה. וכיון שאינו אלא חוב שבע"פ ולא קביע ליה זימנא. איכא למיחש דילמא פרעה ר"ס לאחותו מקמי דמית. אי נמי אבוה צררי אתפסה דניחא ליה בהרווחא דידה (משו"ה נ"ל דאפי' מאחין קטנים לא שקלא אלא בשבועה) והכי טענינן להו נמי איפכא שמא ציווה האב שלא תתפרנס מנכסיו ששומעין לו. כיון דלא מתנאי כתובה הוא. ולא חייל חיובא איתמי. אע"ג דמר בר"א לא טעין מידי. מ"מ ב"ד טוענין ליתומים בכל אופן שיוכלו להפקיע החוב. ושפיר דמי כיון דלא נקיטא שטרא. אף למ"ד הטוען אחר מב"ד אינו כלום דכמאן דנקיט שטרא דמי. היינו בכתובה וכל דדמי לה. משא"כ פרנסה דלאו כתנאי כתובה הוא. ואינה אלא ב"ח שבע"פ דאחין. וכנ"ל. וא"כ כיון דאילו הוה ר"ס אבוהון דיתמי קיים. הוה מצי טעין פרעתי או טענה אחריתא כדלעיל. השתא נמי דליתיה. אנן טענינן ליתמי ולא מפקינן מידי מנייהו. שאפי' בשבועה אין מוציאין מן היתומים בחוב שבע"פ (כדאי' בח"מ סק"ח) וקיי"ל אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהם עיין פ' שום היתומים ובהנזקין. ועל כן הוצרך רש"י ז"ל לפרש דמת ר"ס בחייו של ר"א. דליכא למימר דילמא פרעה. וליכא אלא חששא דהתפסת צררי דאב מחיים. להכי בשבועה מיהת נקטה ודוק. וברור מאד לדעתי:
3
ד׳והתימה שהטור והב"י ז"ל סי' קי"ג לא חלקו בדבר בין אם מת בן בחיי אב או אחר מיתתו וסתמו דבריהם. משמע דס"ל דלעולם בת הבאה לגבות מהיתומים פרנסתה. נוטלת בשבועה. ולא שתו לב לפירש"י הנ"ל שדבריו מוכיחים ומוכרחים כדפרישנא בעז"הי. וצריך לפלוגי בינייהו ודאי כדאמרן:
4
ה׳ומותבינן אשמעתין האחין ששיעבדו אמאי מוציאין לפרנסה. הרי מלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים כמו מיתומים. וי"ל דלא דמי ממש לשאר מלוה דע"פ. דטעמא דלא טריף לקוחות. משום דלית ליה קלא דליזדהור לקוחות. משא"כ פרנסה דלא גביא אלא ממקרקעי. ומידע ידעי בה משעת מיתת האב שהקרקע משועבד לפרנסת הבת. והוי להו לאזדהורי. שלא יקנו מן האחין עד שיביאו ראיה. והיינו הא דאמרינן בשילהי פי"נ דילמא שאני פרנסה דאית לה קלא. והכי אמרינן נמי בהנזקין דמשו"ה טרפא ממשעבדי. וכל זה מיירי בשאחין ששיעבדו מן הנכסים הראויין לפרנסת הבת מודים בדבר שעדיין לא גבתה. משא"כ בשיש הכחשה ביניהם. י"ל שנשבעין ונפטרין. כמש"ל והוא פשוט בעיני. ומכל מקום (אפי' במודה) נראה שאין מוציאין ממשועבדים לפרנסה בלא שבועה. דלא עדיפא מכתובה. אע"ג דהאח החייב מודה. חיישינן לקנוניא ודוק כנלע"ד יעב"ץ ס"ט:
5