שאילת יעבץ, חלק א ט״זSheilat Yaavetz, Volume I 16
א׳לכאורה י"ל קושיא חמורה בפסחים דצ"ה ומה שי"ל בזה לפום ריהאט אינו נראה
בתשו אבא מארי הגאון ז"ל סי' מ"ב הקשה בשם הרב החסיד מהר"ש אבוהב ז"ל על מ"ש הר"מ במחמץ עיסתו בפסח דלוקה. ואמאי הא אמרינן (פסחים דצ"ה) דלא יראה ולא ימצא הוי ליה לאו שניתק לעשה ואין לוקין עליו. עיין שם מה שתירץ א"מ ז"ל שהוא האמת הברור בלי ספק בדעת הר"מ ז"ל. אלא שיש לדקדק דלכאורה בלא"ה קשה טפי אגמרא הנ"ל היכי איכא למימר דהו"ל ל"ת שניתק לעשה דאין לוקין עליו. הא אמרינן בפ"ק דתמורה דלא אתי חד עשה. ועקר תרי לאוי. ואין לומר דחד לאו הוא כיון דלא לקי עלייהו אלא חדא. אפי' בעושה מעשה כדעת הר"מ. שמע מנה דחד לאו הוא. ואי משום הא אכתי לא ניחא. דהא לא יחליפנו ולא ימיר אותו נמי דכוותיה הוא ודוק. ותו הנך לאוי עדיפי דכל חד ממעט דבר אחר. דלא יראה אתי לגלוי ולא ימצא לטמון כדאי' פ"ק דפסחים. ואם תאמר אדרבה מהך טעמא גריעי הני תרי לאוי. מלאוין דתמורה דלא מיעקרי מקמי חד עשה: משום דדמו להדדי. משא"כ הנך תרי לאוי דידן דחמץ. דכל חד לחודיה ולגופיה קאתי. ושפיר ליעקריה עשה: וניחא דקרי ליה תלמודא לאו הניתק לעשה. איברא אכתי לא ניחא לי דקצת משמע דלעולם עובר על ב"י וב"י בין בגלוי בין בטמון דוק בהרבה מקומות בש"ס ופוסקים ותשכח. ועוד מניין לנו לחלק בכך דמשו"ה לא מיקרו תרי לאוין. מכל מקום מיהת תרווייהו לאזהורי אחד ענינא קאתו. דהיינו שהיית חמץ. ולכן איני רשאי לומר כן מסברת הכרס:
בתשו אבא מארי הגאון ז"ל סי' מ"ב הקשה בשם הרב החסיד מהר"ש אבוהב ז"ל על מ"ש הר"מ במחמץ עיסתו בפסח דלוקה. ואמאי הא אמרינן (פסחים דצ"ה) דלא יראה ולא ימצא הוי ליה לאו שניתק לעשה ואין לוקין עליו. עיין שם מה שתירץ א"מ ז"ל שהוא האמת הברור בלי ספק בדעת הר"מ ז"ל. אלא שיש לדקדק דלכאורה בלא"ה קשה טפי אגמרא הנ"ל היכי איכא למימר דהו"ל ל"ת שניתק לעשה דאין לוקין עליו. הא אמרינן בפ"ק דתמורה דלא אתי חד עשה. ועקר תרי לאוי. ואין לומר דחד לאו הוא כיון דלא לקי עלייהו אלא חדא. אפי' בעושה מעשה כדעת הר"מ. שמע מנה דחד לאו הוא. ואי משום הא אכתי לא ניחא. דהא לא יחליפנו ולא ימיר אותו נמי דכוותיה הוא ודוק. ותו הנך לאוי עדיפי דכל חד ממעט דבר אחר. דלא יראה אתי לגלוי ולא ימצא לטמון כדאי' פ"ק דפסחים. ואם תאמר אדרבה מהך טעמא גריעי הני תרי לאוי. מלאוין דתמורה דלא מיעקרי מקמי חד עשה: משום דדמו להדדי. משא"כ הנך תרי לאוי דידן דחמץ. דכל חד לחודיה ולגופיה קאתי. ושפיר ליעקריה עשה: וניחא דקרי ליה תלמודא לאו הניתק לעשה. איברא אכתי לא ניחא לי דקצת משמע דלעולם עובר על ב"י וב"י בין בגלוי בין בטמון דוק בהרבה מקומות בש"ס ופוסקים ותשכח. ועוד מניין לנו לחלק בכך דמשו"ה לא מיקרו תרי לאוין. מכל מקום מיהת תרווייהו לאזהורי אחד ענינא קאתו. דהיינו שהיית חמץ. ולכן איני רשאי לומר כן מסברת הכרס:
1
ב׳אמנם נתיישב' היטב עפמ"ש התו' דמכות
אבל באמת לק"מ שכבר עמדו התו' על כיוצא בזה ואנהרינהו לעיינין במס' מכות (דטו"א) דאיתא התם תנינא הבא אל המקדש טמא לוקה. משום דלא הוי לאו הניתק לעשה. שקדמו העשה. והקשו וא"ת דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוי לא יטמאו את מחניהם ולא יטמאו את מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי דהכי משנינן בתמורה. ותירצו דלא דמי דשאני גבי תמורה דתרי לאוין סמוכין להדדי. אבל הכא אינן סמוכין. אם איתא דלא קדמו עשה הו"ל ניתק עכ"ל. ומדבריהם למדנו תשובה ברורה לנ"ד ג"כ. דודאי שפיר קאמר תלמודא דלא יראה הו"ל לאו שניתק לעשה. אע"ג דהוו להו תרתי לאוי. לא מהני. כיון דלא סמיכי והוא ברור:
אבל באמת לק"מ שכבר עמדו התו' על כיוצא בזה ואנהרינהו לעיינין במס' מכות (דטו"א) דאיתא התם תנינא הבא אל המקדש טמא לוקה. משום דלא הוי לאו הניתק לעשה. שקדמו העשה. והקשו וא"ת דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוי לא יטמאו את מחניהם ולא יטמאו את מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי דהכי משנינן בתמורה. ותירצו דלא דמי דשאני גבי תמורה דתרי לאוין סמוכין להדדי. אבל הכא אינן סמוכין. אם איתא דלא קדמו עשה הו"ל ניתק עכ"ל. ומדבריהם למדנו תשובה ברורה לנ"ד ג"כ. דודאי שפיר קאמר תלמודא דלא יראה הו"ל לאו שניתק לעשה. אע"ג דהוו להו תרתי לאוי. לא מהני. כיון דלא סמיכי והוא ברור:
2
ג׳עי"ל בגמ' הנז'
איברא אכתי פש גבאי מאי דאיכא תו למידק בהא. דעדיין קשה על הגמרא הנז' היכי קרי ליה לאו שניתק לעשה לפום מאי דקיי"ל כר"י וכפסק הרמב"ם דלא מיקרי לאו הניתק אלא בביטל עשה שבו. אי הכי בהא נמי קיי"ל כוותיה במאי דס"ל כל לאו שקדמו עשה לוקין עליו אע"ג דניתק לעשה. כמו הבא אל המקדש טמא כד כדאיתא התם בגמרא הנזכר. ובזה אין להסתייע כמו כן ממ"ש התוס' שם דקדמו לאו דוקא. אלא היכא דשייך העשה קודם הלאו. דמשו"ה גזלה שפיר חשיבא לאו הניתק לעשה. אע"ג דקרא דוהשיב את הגזלה קדים. משום דלא מצי לקיומי לעשה אלא בתר דעקר ללאו. הא ליתא דודאי הכא בנ"ד שפיר מיקרי עשה קודם ללאו. ולא דמיא אלא ללאו דוישלחו מן המחנה דשפיר מצי לקיומי לעשה עד שלא יעבור. והכא נמי מצווה הוא להשביתו קודם שיעבור עליו. דהא ראשון דמעיקרא משמע. וליחייב כמו בבא למקדש טמא:
איברא אכתי פש גבאי מאי דאיכא תו למידק בהא. דעדיין קשה על הגמרא הנז' היכי קרי ליה לאו שניתק לעשה לפום מאי דקיי"ל כר"י וכפסק הרמב"ם דלא מיקרי לאו הניתק אלא בביטל עשה שבו. אי הכי בהא נמי קיי"ל כוותיה במאי דס"ל כל לאו שקדמו עשה לוקין עליו אע"ג דניתק לעשה. כמו הבא אל המקדש טמא כד כדאיתא התם בגמרא הנזכר. ובזה אין להסתייע כמו כן ממ"ש התוס' שם דקדמו לאו דוקא. אלא היכא דשייך העשה קודם הלאו. דמשו"ה גזלה שפיר חשיבא לאו הניתק לעשה. אע"ג דקרא דוהשיב את הגזלה קדים. משום דלא מצי לקיומי לעשה אלא בתר דעקר ללאו. הא ליתא דודאי הכא בנ"ד שפיר מיקרי עשה קודם ללאו. ולא דמיא אלא ללאו דוישלחו מן המחנה דשפיר מצי לקיומי לעשה עד שלא יעבור. והכא נמי מצווה הוא להשביתו קודם שיעבור עליו. דהא ראשון דמעיקרא משמע. וליחייב כמו בבא למקדש טמא:
3
ד׳ומיושב כמו כן עפ"ד התוספת בטוב טעם ונתבססו דברי אמה"ג
וי"ל דבא אל המקדש שאני דהוי לאו שיש בו מעשה. אבל הכא בנ"ד מקמי השבתתיה. לאו שאין בו מעשה הוא. ולא מהני ליה שקדמו עשה. מאי אמרת במחמץ בפסח בידים. ליחייב אפילו לא ביטלו עדיין (לאפוקי מדעת א"מ הגאון ז"ל) זה אינו ודאי מטעם התוספות דלא הוי שקדמו עשה. אלא בשייך העשה קודם הלאו. משא"כ במחמץ ועושה מעשה. דודאי הלאו קדים מקמי דניתק לעשה. על כרחך הו"ל ניתק לעשה. ולא מצית לחיוביה אלא לאחר שביטל עשה שבו לגמרי. דהיינו לאחר המועד. וכמ"ש א"מ הגאון ז"ל והם דברים ברורים ראוים אליו. איברא אי קשיא לי הא קשיא לי אעיקרא דדינא. דחשיב ליה הר"מ מחמץ כעושה בידים. מנא ליה הא. ומסתבר דלא הוי אלא גרמא. שאפי' נתן בו שאור. מ"מ אינו מחמיץ מיד. והו"ל כסוף חמה לבוא סוף צנה לבוא. דילמא במחמץ העסה בין ידיו איירי. דכה"ג ודאי החימום שבידיו מחמץ. והרי זה עושה מעשה בידים ממש. ועדיף מכפתו בחמה: נ"ל יעב"ץ ס"ט.
וי"ל דבא אל המקדש שאני דהוי לאו שיש בו מעשה. אבל הכא בנ"ד מקמי השבתתיה. לאו שאין בו מעשה הוא. ולא מהני ליה שקדמו עשה. מאי אמרת במחמץ בפסח בידים. ליחייב אפילו לא ביטלו עדיין (לאפוקי מדעת א"מ הגאון ז"ל) זה אינו ודאי מטעם התוספות דלא הוי שקדמו עשה. אלא בשייך העשה קודם הלאו. משא"כ במחמץ ועושה מעשה. דודאי הלאו קדים מקמי דניתק לעשה. על כרחך הו"ל ניתק לעשה. ולא מצית לחיוביה אלא לאחר שביטל עשה שבו לגמרי. דהיינו לאחר המועד. וכמ"ש א"מ הגאון ז"ל והם דברים ברורים ראוים אליו. איברא אי קשיא לי הא קשיא לי אעיקרא דדינא. דחשיב ליה הר"מ מחמץ כעושה בידים. מנא ליה הא. ומסתבר דלא הוי אלא גרמא. שאפי' נתן בו שאור. מ"מ אינו מחמיץ מיד. והו"ל כסוף חמה לבוא סוף צנה לבוא. דילמא במחמץ העסה בין ידיו איירי. דכה"ג ודאי החימום שבידיו מחמץ. והרי זה עושה מעשה בידים ממש. ועדיף מכפתו בחמה: נ"ל יעב"ץ ס"ט.
4