שאילת יעבץ, חלק א קס״הSheilat Yaavetz, Volume I 165
א׳המגדל יתום בביתו. גם יש לו בנים. ונדר מבנים סתם. אם היתום בכלל:
1
ב׳המגדל יתום או בנו של אדם אחר וקוראו בנו והלה קורא לו אבי שנדרו זה מזה בשם בן ואב בסתם או שנתנו מתנה זה לזה בלי זכרון שם העצם ספיקא הוי ואזלינן לחומרא דהיינו בנדרים נאסרים זא"ז ובממון חומרא לתובע
תשובה מדקמיבעיא לך בשיש לו בנים. משמע דבדלית ליה פשיטא לך דנאסר. ומילתא דפשיטא לך אכתי מספקא לי. דאע"ג דלענין שכר מצוה אמרו המגדל יתום כאילו ילדו. מ"מ לענין דינא דנדרים לא שמעינן. ולכאורה לא עדיף מבני בנים דחשובין כבנים. בכמה מקומות במקרא. ואפ"ה לענין נדרים (וכן במתנה) אינן בכלל. דבנדרים הלך אחר לשון ב"א. ולשון תורה לחוד. אפ"ה מספיקא לא נפקא דאיברא איכא למימר דעדיף אם מגדלו לש"ש. שהרי הוא ודאי כאילו ילדו. ולא ביתום בלבד. אלא אפי' יש לו אב ואם. ומתגדל אצל אחר לשם מצוה. אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו לבן ליורשו וזה קוראו אב והוא קורא לו בני. גם בזה אני מסופק. וקרובני לומר שנאסרים זה בזה כשנדר זה מאביו והוא מבנו. שזה נחשב אצלו כאילו ילדו ממש. והרי זה דרך לשון ב"א ג"כ. ולא עוד אלא שלפעמים הולכים אחר לשון תורה. אפי' כשאינו כל כך לשון ב"א כההוא עובדא דפמ''ש (דקמג"ב) רק מפני קצת ספק. אמרו יבוא לשון הכתוב ויכריע (ועיין בריב"ש (סר"ז) ומ"ש בס"ד בהגהותי ח"מ סרמ"ז) כ"ש היכא דלשון ב"א מסייע ללשון תורה:
תשובה מדקמיבעיא לך בשיש לו בנים. משמע דבדלית ליה פשיטא לך דנאסר. ומילתא דפשיטא לך אכתי מספקא לי. דאע"ג דלענין שכר מצוה אמרו המגדל יתום כאילו ילדו. מ"מ לענין דינא דנדרים לא שמעינן. ולכאורה לא עדיף מבני בנים דחשובין כבנים. בכמה מקומות במקרא. ואפ"ה לענין נדרים (וכן במתנה) אינן בכלל. דבנדרים הלך אחר לשון ב"א. ולשון תורה לחוד. אפ"ה מספיקא לא נפקא דאיברא איכא למימר דעדיף אם מגדלו לש"ש. שהרי הוא ודאי כאילו ילדו. ולא ביתום בלבד. אלא אפי' יש לו אב ואם. ומתגדל אצל אחר לשם מצוה. אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו לבן ליורשו וזה קוראו אב והוא קורא לו בני. גם בזה אני מסופק. וקרובני לומר שנאסרים זה בזה כשנדר זה מאביו והוא מבנו. שזה נחשב אצלו כאילו ילדו ממש. והרי זה דרך לשון ב"א ג"כ. ולא עוד אלא שלפעמים הולכים אחר לשון תורה. אפי' כשאינו כל כך לשון ב"א כההוא עובדא דפמ''ש (דקמג"ב) רק מפני קצת ספק. אמרו יבוא לשון הכתוב ויכריע (ועיין בריב"ש (סר"ז) ומ"ש בס"ד בהגהותי ח"מ סרמ"ז) כ"ש היכא דלשון ב"א מסייע ללשון תורה:
2
ג׳ברם ביש לו בנים למגדל נראה פשוט שאפי' בנדרי' אין המתגדל נאסר ואפשר דה"ה איפכא דאם יש אב למתגדל אין המגדל נאסר בסתם ולא פשיטא כולי האי אמנם במתנה כה"ג פשיטא טפי דאין המתגדל בכלל בנים ואפי' במקום בת אין לו כלום כך נ"ל וכן בכל אופן אין המגדל במשמע אב טבעי לענין ממון
מיהו ביש לו בנים לזה המגדל בן חברו. נ"ל שלבניו ממש נתכוין וראיה מהא דקיי"ל בח"מ (סרמ"ז) כהרמ"ה במאן דאמר נכסי לבני ואית ליה בר ברא וברתא. לבר בריה קאמר. ומפסדינן לברתא. אע"ג דקיי"ל כמ"ד לא קרו אינשי לבר ברא ברא במקום בן. ואפ"ה במקום בת אמרינן דלדידיה איכוין. ואם להקל כך דהיינו להפסיד זכותה של בת. ק"ו להחמיר בסתם נדרים דאיסורא דאורייתא הוא. ואם בבני בנים עם הבת כך. עאכ"ו בבנים עם בן איש אחר שהולכין להקל אף בנדרים. דכה"ג סתמו כפירושו ודאי בנים ממש דווקא עד שיפרש. ואצ"ל בממון כה"ג דאזלינן לקולא לנתבע:
מיהו ביש לו בנים לזה המגדל בן חברו. נ"ל שלבניו ממש נתכוין וראיה מהא דקיי"ל בח"מ (סרמ"ז) כהרמ"ה במאן דאמר נכסי לבני ואית ליה בר ברא וברתא. לבר בריה קאמר. ומפסדינן לברתא. אע"ג דקיי"ל כמ"ד לא קרו אינשי לבר ברא ברא במקום בן. ואפ"ה במקום בת אמרינן דלדידיה איכוין. ואם להקל כך דהיינו להפסיד זכותה של בת. ק"ו להחמיר בסתם נדרים דאיסורא דאורייתא הוא. ואם בבני בנים עם הבת כך. עאכ"ו בבנים עם בן איש אחר שהולכין להקל אף בנדרים. דכה"ג סתמו כפירושו ודאי בנים ממש דווקא עד שיפרש. ואצ"ל בממון כה"ג דאזלינן לקולא לנתבע:
3
ד׳אכן ביש לו אב. אע"פ שהמגדל מחשיבו לבנו ונאסר בו. גם זה מידי ספק לא יצא. כי מ"מ כשנדר הבן. י"ל שלאביו האמיתי נתכוין. כי א"א לו להיות בר מאה פפי. עם היות שי"ל שאם זה מגדלו לתורה ולמצוה והוא רבו. אפשר דחשוב יותר לאב גמור מוחלט. ממי שהולידו שזה הביאו לחיי העו"הז ואב לגופו בלבד הוא. וזה הביאו לחיי הע"הב ואביו לנפשו ונשמתו. שכן אלישע קורא לאליהו אבי. ומלך ישראל לאלישע. וכיון שהדבר שקול כי ליכא הוכחה מדעת הנודר והנותן. אזלינן הכא והכא לחומרא:
4
ה׳וחורגו שאינו מגדלו פשיטא דלאו בכלל בן הוא. וכלב שמא נתגדל אצל קנז. ואפ"ה הקניזי גרידא איקרי. בן לא איקרי:
5
ו׳חורגו שאינו גדל אצלו ודאי אינו בכלל בן לשום דבר פלפול בתשו' מיימוני בענין זה
שוב זיכני הש''ית ומצאתי כדברי בתשו' הגהות מיימון ס' משפטים (סמ"ח) לענין מתנה שאם כתב לבן אשתו מתנה בלשון ותנו לבננו. לישנא מעליא הוא דאית ליה קריין טובא וא"כ פשיטא ה"ה לענין נדר. אלא דמסייע גמור לא הוי. דילמא התם שאני משום דאשתו נמי כתבה בהדיה הוא דמוכחא מילתא. גם שם לא נתבאר אם הי"ל בנים אמיתיים. דאילו כה"ג אפי' בכתבה איהי נמי. אכתי איכא לספוקי דמאי חזית דאזיל מר בתר דידיה. ולא בתר דידה. דהא דכוותה אשכחן נמי במגדלת. כדאמרינן והלא מירב ילדה ומיכל גידלה כו'. אלא דבהא איכא למימר מ"מ אומדנא דמוכח הוא דמדכתבה בהדיה. מכלל דמנכסי דידה קיהבה ליה. ואפ"ה כתב ליה איהו נמי. נ"מ דילמא מייתא איהי מקמיה. מיהא ודאי לא שבקה לבנה דידה. ויהבה לבנין דידיה. ובכולי האי לא מייתבא דעתאי בהך תשובה דאימא נמי איפכא דילמא חייש דמיית איהו מקמה ושקלה לכולהו נכסי בכתובה. אהכי אצטריך למיכתבה לדידה נמי. וזיל בתר דידיה דלא שבק לבניה ממש. דדמא דידהו סומק טפי. משו"ה לא קאימנא שפיר אההיא. ומסתברא מסתמא לא הו"ל בנין לדידיה. ולא קמיבעיא מילתא אלא אי איכא למיחש לזיופא ושיקרא. ופשטה דקושטא הכי הוא. ואפשר דאדכיר ליה בשמיה נמי. והכי מוכח קצת ממאי דעסיק התם תו בדקרי נמי לחמותו אמו. דליכא למיחש למידי מדאסיק לה בשמא. וקמ"ל דלא הו"ל מזוייף מתוכו בהכי. כיון דאורחיה דקרא דמשתעי הכי. הא לא"ה ודאי לא סא"ד לפרושי לשטרא דאימא אחמות. ה"נ דכוותה. בדפריש שם עצמי של חורגו קמיירי. א"כ מהכי ליכא למשמע מידי לע"ד בנודר ונותן סתם הן במקום בנים או שלא במקום בנים הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
שוב זיכני הש''ית ומצאתי כדברי בתשו' הגהות מיימון ס' משפטים (סמ"ח) לענין מתנה שאם כתב לבן אשתו מתנה בלשון ותנו לבננו. לישנא מעליא הוא דאית ליה קריין טובא וא"כ פשיטא ה"ה לענין נדר. אלא דמסייע גמור לא הוי. דילמא התם שאני משום דאשתו נמי כתבה בהדיה הוא דמוכחא מילתא. גם שם לא נתבאר אם הי"ל בנים אמיתיים. דאילו כה"ג אפי' בכתבה איהי נמי. אכתי איכא לספוקי דמאי חזית דאזיל מר בתר דידיה. ולא בתר דידה. דהא דכוותה אשכחן נמי במגדלת. כדאמרינן והלא מירב ילדה ומיכל גידלה כו'. אלא דבהא איכא למימר מ"מ אומדנא דמוכח הוא דמדכתבה בהדיה. מכלל דמנכסי דידה קיהבה ליה. ואפ"ה כתב ליה איהו נמי. נ"מ דילמא מייתא איהי מקמיה. מיהא ודאי לא שבקה לבנה דידה. ויהבה לבנין דידיה. ובכולי האי לא מייתבא דעתאי בהך תשובה דאימא נמי איפכא דילמא חייש דמיית איהו מקמה ושקלה לכולהו נכסי בכתובה. אהכי אצטריך למיכתבה לדידה נמי. וזיל בתר דידיה דלא שבק לבניה ממש. דדמא דידהו סומק טפי. משו"ה לא קאימנא שפיר אההיא. ומסתברא מסתמא לא הו"ל בנין לדידיה. ולא קמיבעיא מילתא אלא אי איכא למיחש לזיופא ושיקרא. ופשטה דקושטא הכי הוא. ואפשר דאדכיר ליה בשמיה נמי. והכי מוכח קצת ממאי דעסיק התם תו בדקרי נמי לחמותו אמו. דליכא למיחש למידי מדאסיק לה בשמא. וקמ"ל דלא הו"ל מזוייף מתוכו בהכי. כיון דאורחיה דקרא דמשתעי הכי. הא לא"ה ודאי לא סא"ד לפרושי לשטרא דאימא אחמות. ה"נ דכוותה. בדפריש שם עצמי של חורגו קמיירי. א"כ מהכי ליכא למשמע מידי לע"ד בנודר ונותן סתם הן במקום בנים או שלא במקום בנים הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
6