שאילת יעבץ, חלק א קס״וSheilat Yaavetz, Volume I 166
א׳אמרתם שנפל פלפול בין הלומדים בא' שנפטר לעולמו והלבישוהו בטלית חדש. שקצתם הקפידו על זה. באמרם מדוע לא לקחו הטלית שלבש אותו בחייו למצות ציצית. ואין ראוי להלבישו בחדש. שלא נעשה לשם מצוה. ומהם אמרו כיון שכבר נעשה עודנו בחיים. אע"פ שלא נתעטף בו. הרי הוא כאילו כבר נשתמשה בה מצוה. ולדברי כולם צריך דווקא טלית של מצוה. ולא כשעושין מחדש לשם תכריכין שאין בו מצוה לגמרי:
1
ב׳לומדי הזמן שחשבו שאין להלביש המת כ"א בטלית של מצוה דווקא קטעו בתרתי
דעו שנתעלמה גמרא ערוכה מכולם וטעו בתרתי. דהא בהדיא אמרינן בהתכלת אההיא דשמואל דכ"ק חייבין. ומודה בזקן שעשאה לכבודו שפטורין. הא בהדיא דטלית שעושה הזקן לתכריכין אין בהם משום מצוה. ואעפ"כ ראויין לו לתכריכין וכבודו בכך:
דעו שנתעלמה גמרא ערוכה מכולם וטעו בתרתי. דהא בהדיא אמרינן בהתכלת אההיא דשמואל דכ"ק חייבין. ומודה בזקן שעשאה לכבודו שפטורין. הא בהדיא דטלית שעושה הזקן לתכריכין אין בהם משום מצוה. ואעפ"כ ראויין לו לתכריכין וכבודו בכך:
2
ג׳ושמעת מנה תו דהא נמי ליתא. דאע"ג דעשאם בחייו לד"ה פטורין. ואפי' לדברי האומר כ"ק חייבין. אע"ג דהכא שאני. דבהזמנה נמי איכא חיובא מריבויא דקרא ה"מ דעבידי לאיכסויי בהו לחיים. משא"כ הזמנה כה"ג. ודאי לאו מילתא. (וגדולה מזו אמרו שאפי' לובשן לפעמים בחייו פטורין כמ"ש בש"ע סי' י"ט) ולא שייך בהו מצוה. ואפ"ה לא עבדינן להו אלא משום לועג לרש בלבד. ולא משום מצוה. אדרבה הרי כבר אמרו לפוסלן כמ"ש הפוסקים. ותו מוכח נמי בפירוש ממ"ש ההיא שעתא ודאי רמינן להו. דמשמע להדיא שבאותה שעה עושין להם מחדש. הנלע"ד כתבתי יעבץ ס"ט:
3