שאילת יעבץ, חלק א קס״זSheilat Yaavetz, Volume I 167
א׳בחור א' הלך ביום ש"ק (לבערש) מקום קיבוץ הסוחרים. לבקש ב"ח גוי. מדאגת הפסד ממונו. והשיגו ולחץ אותו להעמיד לו ערב ובטחון על חובו. ורצו הקהל לקונסו משום מיגדר מילתא. לפי שגרם ח"ה בין הסוחרים הערלים באמרם היהודים אינם שומרים שבת כראוי. וביקשו לכופם ג"כ לדברים אחרים אשר לא יעשו בישראל ביש"ק. מאחר שפרצו הגדר. ובפי הבחור מענה שאין עליו אשמה כל מאומה. באשר לא עשה שום מלאכה קלה או גדולה. ולא עבר אפי' על שבות דרבנן בעלמא. בזה שחס על הפסד ממונו. וניתן ליתבע להציל את שלו. בפרטות שהיה בו חשש הפסד מרובה. ומה מקום להעניש אותו משום זה. ילמדנו רבנו אם נקה הבחור מעון. ואגב יורנו ג"כ אם יש איזה שמץ איסור בהליכה על (הבערש) ביש"ק בלי שום עסק ודיבור של חול. רק לטיול או לשמוע חדשות וקורות המתרגשות. כי לפ"ד אין רמז ורמיזה להחמיר בכך. ואף משום מנהג שכבר נמנעו מלילך לשם. אין הכרח להחליט איסורו. כי י"ל משום ביטול העסקים ומו"מ ביש"ק. אינם הולכים לשם. כי רוב ההולכים לשם לצורך עסקיהם הולכים. ומחמת זה אין לאסור ההליכה למטיילים בלבד:
1
ב׳לאסור הליכה על (בערש) מקום קיבוץ סוחרים לעסקי מו"מ יש לו עיקר בתלמוד
תשובה על אחרון ראשון. אודות ההליכה על (הבערש) לטיול בעלמא. היכא דנהוג נהוג ושפיר עבדי ויש להם על מה שיסמוכו. כי תלמוד ערוך הוא בידינו. פמ"ש (דנא"א) יושבין על ספסלי עכו"ם בשבת. ואין יושבין על ספסליהם בעכו כו'. הרי לפניך דבר זה מבואר בגמרא. שהוא מנהג טוב וישר. וטעמא דמיחזי כמקח וממכר. כדמפרשינן התם. והיינו הך ממש. דס"נ הן הן אצטבאות העשויות לישיבת הסוחרים במקום קיבוצם. שמדברים שם מענין מו"מ וסחורות דוגמת (בערש) שבמדינות הללו. דבר אחד הוא. והטעם אחד למנוע ההליכה והישיבה שם אפי' יושב ובטל. מ"מ אסור משום מראית העין. איידי דמיחזי כמו"מ. ואע"ג דבאתרא דלא נהוג. לא מחינן בהו. מיהא היכא דנהוג יאות עבדין. והו"ל דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור. שאין אתה רשאי להתירן בפניהן. ומאן דעבר אמנהגא שרי למקרייה עבריינא. דקעבר אל"ת דד"ק אל תטוש תורת אמך. אבל לקנוס בממון על זה איני רואה. אם לא שהשעה צריכה לכך משום מגדר מילתא. ודאי שכן כח ב"ד יפה:
תשובה על אחרון ראשון. אודות ההליכה על (הבערש) לטיול בעלמא. היכא דנהוג נהוג ושפיר עבדי ויש להם על מה שיסמוכו. כי תלמוד ערוך הוא בידינו. פמ"ש (דנא"א) יושבין על ספסלי עכו"ם בשבת. ואין יושבין על ספסליהם בעכו כו'. הרי לפניך דבר זה מבואר בגמרא. שהוא מנהג טוב וישר. וטעמא דמיחזי כמקח וממכר. כדמפרשינן התם. והיינו הך ממש. דס"נ הן הן אצטבאות העשויות לישיבת הסוחרים במקום קיבוצם. שמדברים שם מענין מו"מ וסחורות דוגמת (בערש) שבמדינות הללו. דבר אחד הוא. והטעם אחד למנוע ההליכה והישיבה שם אפי' יושב ובטל. מ"מ אסור משום מראית העין. איידי דמיחזי כמו"מ. ואע"ג דבאתרא דלא נהוג. לא מחינן בהו. מיהא היכא דנהוג יאות עבדין. והו"ל דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור. שאין אתה רשאי להתירן בפניהן. ומאן דעבר אמנהגא שרי למקרייה עבריינא. דקעבר אל"ת דד"ק אל תטוש תורת אמך. אבל לקנוס בממון על זה איני רואה. אם לא שהשעה צריכה לכך משום מגדר מילתא. ודאי שכן כח ב"ד יפה:
2
ג׳ומי שהלך לחפש ב"ח מדאגת בריחה והכריחו בערכאות להעמיד לו ערב יש מקום להפך בזכותו דשפיר עביד ואי איתשיל לכתחלה נמי מורינן להיתרא
אמנם כל זה בהליכה בטלה גרידא. איברא בנ"ד שהלך לשם להצלת ממונו. יש פנים לכאן ולכאן. כי אמנם אמת הדבר שאין כאן משום שמץ מלאכה ולא אפי' ריח שבות של דבריהם. אף כי להצלת ממון שחששו לו הרבה והתירו קצת שבותין בגללו. כמ"ש בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ומותר לגרום כיבוי וכמה קולות אחרות ומכסים פירות מפני הדלף. וכן אמרו בשאר דברים המאבדים. וכן התירו לת"ח להערים ליכנס בספינה כדי לסייר פירי:
אמנם כל זה בהליכה בטלה גרידא. איברא בנ"ד שהלך לשם להצלת ממונו. יש פנים לכאן ולכאן. כי אמנם אמת הדבר שאין כאן משום שמץ מלאכה ולא אפי' ריח שבות של דבריהם. אף כי להצלת ממון שחששו לו הרבה והתירו קצת שבותין בגללו. כמ"ש בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ומותר לגרום כיבוי וכמה קולות אחרות ומכסים פירות מפני הדלף. וכן אמרו בשאר דברים המאבדים. וכן התירו לת"ח להערים ליכנס בספינה כדי לסייר פירי:
3
ד׳ואי משום דאין דנין בשבת. בישראל שמענו. באו"ה לא שמענו. אדרבה הם אסורים לשבות. ומידי הוא טעמא אלא שמא יכתוב. והא לא שייך בערכאות שלהם. חדא דאינן מוזהרין כדאמרן. ותו מאן לימא דכתבי כל כי האי מילתא. ואפי' כתבי. לדעתייהו עבדי. מאי אמרת כיון דלהנאת ישראל עבדי. הו"ל עושה מלאכה בשביל ישראל בשבת. כמדליק הנר לצורך ישראל וכל דכוותיה. דאסירי אפי' בלא אמירה. דמיחזי כשלוחו ונהנה ממלאכת שבת. הא ודאי לאו מילתא. דבמקום הפ"מ כה"ג שרי ודאי אף למימר בהדיא כדלעיל. כ"ש דגוי כי קעביד אדעתיה דנפשיה קעביד להרבות לו שכר סופר. והישראל אינו רוצה בכך כלל. ובמקום מצוה והפ"מ מצינו להדיא בקונה בית בא"י שכותבין עליו אונו אפי' בשבת:
4
ה׳וגדולה מזו התיר בב"ח והעיד שכ"ה מנהג וועד קדוש דר"א. להחרים הב"ח בשבת ע"פ שמש הקורא בב"הכ מתוך הכתב:
5
ו׳תשובה למ"ש במג"א סי' של"ט ותרי"ג
ובמג"א הביא (בסי' של"ט) בשם תשו' הרי"ל דאסר ללכת בספינה אצל גוי החולה כדי להבטיח חובו. משום דלא ברי היזיקא משמע בהדיא דבברי ודאי שרי. אפי' לאעבורי בספינה. דאיכא שבות דרבנן. ואע"פ שבמג"א השיג עליו. דאפי' לדבר מצוה אסור לעבור בספינה מההיא דסי' תרי"ג. לא ידענא מאי תיובתא. דהתם נמי מי לא איכא בעה"ט דמקל. ומ"ט ניזיל לחומרא במילי דרבנן. כ"ש בהפ"מ דחמיר טפי מלהקביל פני רבו. דחשו ליה טובא. ומ"ש בסי' תרי"ג בשם הב"ח הוא דוחק. גם מש"ע המג"א שם לתמוה על הטור דהא אפי' לשמור פירות מותר לעבור במים ומוכח בגמרא דאסור בספינה. כמדומה שנתכוין למ"ש הב"י (סי' של"ט) אההוא עובדא דצורבא מרבנן דעבר במברא וסייר פירי ואמר למינם קמיכווינא. דלא שרי אלא לת"ח וע"י הערמה דווקא. ואי משום הא לק"מ דדווקא לסיירא בעלמא דאפי' ספק הפ"מ לא הוי. אסיר אלא ע"י הערמה ולת"ח לחוד. משא"כ בהפ"מ. ודאי לית דין צריך בשש דאפי' לאינש דעלמא ובלא הערמה נמי מישרי שרי כדמוכח מכל הנ"ל. ואדרבה ההוא עובדא מסייע נמי דמדשרי לצורבא מרבנן הערמה משום סיורא גרידא. פשיטא דבמקום הפסד מרובה מותר לכל אדם אף לכתחילה והוא ברור לדעתי (עם שלא ראיתי מ"ש הרי"ל שאין ספרו בידי):
ובמג"א הביא (בסי' של"ט) בשם תשו' הרי"ל דאסר ללכת בספינה אצל גוי החולה כדי להבטיח חובו. משום דלא ברי היזיקא משמע בהדיא דבברי ודאי שרי. אפי' לאעבורי בספינה. דאיכא שבות דרבנן. ואע"פ שבמג"א השיג עליו. דאפי' לדבר מצוה אסור לעבור בספינה מההיא דסי' תרי"ג. לא ידענא מאי תיובתא. דהתם נמי מי לא איכא בעה"ט דמקל. ומ"ט ניזיל לחומרא במילי דרבנן. כ"ש בהפ"מ דחמיר טפי מלהקביל פני רבו. דחשו ליה טובא. ומ"ש בסי' תרי"ג בשם הב"ח הוא דוחק. גם מש"ע המג"א שם לתמוה על הטור דהא אפי' לשמור פירות מותר לעבור במים ומוכח בגמרא דאסור בספינה. כמדומה שנתכוין למ"ש הב"י (סי' של"ט) אההוא עובדא דצורבא מרבנן דעבר במברא וסייר פירי ואמר למינם קמיכווינא. דלא שרי אלא לת"ח וע"י הערמה דווקא. ואי משום הא לק"מ דדווקא לסיירא בעלמא דאפי' ספק הפ"מ לא הוי. אסיר אלא ע"י הערמה ולת"ח לחוד. משא"כ בהפ"מ. ודאי לית דין צריך בשש דאפי' לאינש דעלמא ובלא הערמה נמי מישרי שרי כדמוכח מכל הנ"ל. ואדרבה ההוא עובדא מסייע נמי דמדשרי לצורבא מרבנן הערמה משום סיורא גרידא. פשיטא דבמקום הפסד מרובה מותר לכל אדם אף לכתחילה והוא ברור לדעתי (עם שלא ראיתי מ"ש הרי"ל שאין ספרו בידי):
6
ז׳איברא בנ"ד אם יראה בעיני ב"ד יפה שראוי לקנסו מפני צורך שעה למגדר מילת' רשאין הן מאחר שגרם לעז על היהודים בין הערלים ולא נמלך תחלה לעשות ע"פ חכם
ואי משום שגרם שיוציאו הערלים ש"ר על היהודים שאינם שומרים שבת כראוי ויתעללו בם להעבירם ג"כ בענינים הנוגעים לחילול שבת. כגון שיכריחום כמו כן לעמוד לדין לפניהם בשבת וזולת מה שיש לחוש בכמה דברים כיוצא בזה שימצאו מקום להתגולל ולהתעולל. לכאורה היה נ"ל שאין לחוש בזה מדאמר איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמינא יהודאי לא מינטרי שבתא. מ"מ הכל לפי הענין והמקום. אי איתא דנפק מנה חורבא. בר קנסא הוא על פי ראות עיני פרנסי הדור המנהיגין צבורם לש"ש. ביחוד מאחר שעשה שלא על פי הוראת חכם. והי"ל לשאול תחלה:
ואי משום שגרם שיוציאו הערלים ש"ר על היהודים שאינם שומרים שבת כראוי ויתעללו בם להעבירם ג"כ בענינים הנוגעים לחילול שבת. כגון שיכריחום כמו כן לעמוד לדין לפניהם בשבת וזולת מה שיש לחוש בכמה דברים כיוצא בזה שימצאו מקום להתגולל ולהתעולל. לכאורה היה נ"ל שאין לחוש בזה מדאמר איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמינא יהודאי לא מינטרי שבתא. מ"מ הכל לפי הענין והמקום. אי איתא דנפק מנה חורבא. בר קנסא הוא על פי ראות עיני פרנסי הדור המנהיגין צבורם לש"ש. ביחוד מאחר שעשה שלא על פי הוראת חכם. והי"ל לשאול תחלה:
7
ח׳להבטיח ספינה בשבת אפי' ע"י ערל ומפני סכנת ממון סך עצום ורב מ"מ אסור בלי ספק
שוב נזכרתי שנשאלתי מאת אהובי מאמשטרדם שקרה להם מקרה בלתי טהור בספינה שנתעכבה יותר מכשיעור וכמעט שנתייאשו ממנה שנאבדה בים והי"ל סך עצום ממון רב שקוע בתוכה. ועדיין היה זמן להבטיח עסקי הספינה בו ביום השמועה בש"ק. ונמנעו מזה. ויש שלעגו עליהם ואמרו שהוא חסידות של שטות. ובקשו לידע דעתי. וכבר יצא מלבי מה היה דעתי אז ומה שהשבתי ביחוד לענין עיקר הדין. רק את זאת ידעתי ששבחתי מעשיהם מאד. והבאתי להם מעשה דחסיד שנמנע אפי' מלגדור בחול מחמת מחשבה דשבת. אע"ג דהרהור מותר. והמלעיגים יחושו לעצמם תרתי הוא דעבדי מסתיינהו דלא גמירי אלא דמגמרי. וקרו לאינשי חסידי וגברי חמרי. יהא חלקי עם הנזהרים. ואמנם זו אינה מדת חסידות בלבד. אלא איסור גמור הוא בעיני. ואע"פ שהיה לצורך סך ממון גדול. לא ידעתי לו היתר כלל. כי דבר זה אע"פ שאינו אלא אמירה גרידא. ואפי' לא יצטרך לכתיבה לגמרי. עכ"פ מכלל מ"ומ ומקח מי הוציאו. ומאחר שהחיוב והשעבוד בע"פ הוא קנין גמור ומתקיים בדבור. הרי המקח והקנין איסורו מפורש בקבלה. ולא מצינו שהותר לצורך הצלת ממון. אף אם הותר מכללו אצל ש"מ מפני הסכנה בלבד. אבל לא להנאת ממון. דהיינו הך ומ"ומ גופיה איקרי. אע"ג דלא דמי מניעת ריוח להיזק. מ"מ מו"מ לתועלת ממון לא אשתרי לגמרי. כ"ש שאינו אלא מספק וברור הדבר שאסור אף בברי. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
שוב נזכרתי שנשאלתי מאת אהובי מאמשטרדם שקרה להם מקרה בלתי טהור בספינה שנתעכבה יותר מכשיעור וכמעט שנתייאשו ממנה שנאבדה בים והי"ל סך עצום ממון רב שקוע בתוכה. ועדיין היה זמן להבטיח עסקי הספינה בו ביום השמועה בש"ק. ונמנעו מזה. ויש שלעגו עליהם ואמרו שהוא חסידות של שטות. ובקשו לידע דעתי. וכבר יצא מלבי מה היה דעתי אז ומה שהשבתי ביחוד לענין עיקר הדין. רק את זאת ידעתי ששבחתי מעשיהם מאד. והבאתי להם מעשה דחסיד שנמנע אפי' מלגדור בחול מחמת מחשבה דשבת. אע"ג דהרהור מותר. והמלעיגים יחושו לעצמם תרתי הוא דעבדי מסתיינהו דלא גמירי אלא דמגמרי. וקרו לאינשי חסידי וגברי חמרי. יהא חלקי עם הנזהרים. ואמנם זו אינה מדת חסידות בלבד. אלא איסור גמור הוא בעיני. ואע"פ שהיה לצורך סך ממון גדול. לא ידעתי לו היתר כלל. כי דבר זה אע"פ שאינו אלא אמירה גרידא. ואפי' לא יצטרך לכתיבה לגמרי. עכ"פ מכלל מ"ומ ומקח מי הוציאו. ומאחר שהחיוב והשעבוד בע"פ הוא קנין גמור ומתקיים בדבור. הרי המקח והקנין איסורו מפורש בקבלה. ולא מצינו שהותר לצורך הצלת ממון. אף אם הותר מכללו אצל ש"מ מפני הסכנה בלבד. אבל לא להנאת ממון. דהיינו הך ומ"ומ גופיה איקרי. אע"ג דלא דמי מניעת ריוח להיזק. מ"מ מו"מ לתועלת ממון לא אשתרי לגמרי. כ"ש שאינו אלא מספק וברור הדבר שאסור אף בברי. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט:
8