שאילת יעבץ, חלק א כ״הSheilat Yaavetz, Volume I 25
א׳שאלת איך הוא דין בן פקועה בבהמה דקה כי לא מצאת זה בשום מקום בפוסקים:
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין בן ה' בדקה שוה לבן ט' בגסה לענין ב"פ בהפריס ע"ג קרקע דברי התו' בתמורה צ"ע
דין בן פקועה דבהמה דקה ודאי שוה הוא בכל דיני בן פקועה לגסה. וצריך לחלק בו כל החילוקים שנאמרו בין בן שמונה לבן תשעה. הוא הדין בדקה שייכים אותן חילוקים בין בן ד' לבן ה' לפי שבהמה דקה יולדת לה' חדשים. ובאמת הוא פלא לא ראיתי כמוהו בהשמטת כל הפסקנים ראשונים ואחרונים כי אין א' ששת לבו לזוכרו. עם היות בו כמה נפקותות בהפריס ע"ג קרקע לענין דיני שחיטתו והנמשך ממנה או"ב ולגידו וחלבו ודמו. ותלמוד ערוך הוא בתמורה (דף י"א) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. וכתבו התוס' בפשיטות דאילו בן ה' בדקה אינה ניתרת לרבנן בשחיטת אמו בפ' בהמה המקשה. ואע"פ שלא נמצא כן בהדיא בבהמה דקה. אלא מכללא דגסה משתמע. מדמצרכי התם שחיטה לבן ט'. ודברי התו' הללו אינן מכוונים דהא ר"מ הוא דס"ל הכי. ורבנן פליגי עליה וסברי שחיטת אמו מטהרתו אף לבן ט'. וא"כ הוא הדין לבן ה' בדקה:
דין בן פקועה דבהמה דקה ודאי שוה הוא בכל דיני בן פקועה לגסה. וצריך לחלק בו כל החילוקים שנאמרו בין בן שמונה לבן תשעה. הוא הדין בדקה שייכים אותן חילוקים בין בן ד' לבן ה' לפי שבהמה דקה יולדת לה' חדשים. ובאמת הוא פלא לא ראיתי כמוהו בהשמטת כל הפסקנים ראשונים ואחרונים כי אין א' ששת לבו לזוכרו. עם היות בו כמה נפקותות בהפריס ע"ג קרקע לענין דיני שחיטתו והנמשך ממנה או"ב ולגידו וחלבו ודמו. ותלמוד ערוך הוא בתמורה (דף י"א) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. וכתבו התוס' בפשיטות דאילו בן ה' בדקה אינה ניתרת לרבנן בשחיטת אמו בפ' בהמה המקשה. ואע"פ שלא נמצא כן בהדיא בבהמה דקה. אלא מכללא דגסה משתמע. מדמצרכי התם שחיטה לבן ט'. ודברי התו' הללו אינן מכוונים דהא ר"מ הוא דס"ל הכי. ורבנן פליגי עליה וסברי שחיטת אמו מטהרתו אף לבן ט'. וא"כ הוא הדין לבן ה' בדקה:
3
ד׳גם לשון הר"מ ז"ל בחיבורו נראה בו כעין סתירה וצריך תלמוד
ומכאן צל"ע על הרמב"ם ז"ל שעם היות שפסק בפ"ה מה"ל מאכלות אסורות כחכמים דאפי' בן ט' ניתר בשחיטת אמו. בה"ל תמורה פ"ד כתב הברייתא הנז' כצורתה דהשוחט החטאת ומצא בהן בן ד' נאכלת כבשר החטאת. משמע דבן ה' הרי הוא כילוד. דלא מהניא ביה שחיטה. ולמיתה אזיל. ואתי כרבי מאיר דאי לרבנן מאי איריא בן ד'. אפי' בן ה' נמי דינו כאמו. ואף שיש ליישב בדוחק דהוא הדין לבן ה'. ולא נקיט בן ד' אלא משום דהויא מילתא פסיקא בכל גוונא. משא"כ בבן ה' משכחת לה זימנין דטעון שחיטה מדרבנן מיהא כגון שהפריס על גבי קרקע. והוא הדין דכה"ג בחטאת אינו נאכל לחומרא. מכל מקום אינו נ"ל לקושטא דמילתא. וביחוד רבינו הר"מ המבאר הגדול שאין דרכו לסתום. אינו נמלט מהטענה במקום זה שלא ביאר את זאת. והוא דבר מחויב:
ומכאן צל"ע על הרמב"ם ז"ל שעם היות שפסק בפ"ה מה"ל מאכלות אסורות כחכמים דאפי' בן ט' ניתר בשחיטת אמו. בה"ל תמורה פ"ד כתב הברייתא הנז' כצורתה דהשוחט החטאת ומצא בהן בן ד' נאכלת כבשר החטאת. משמע דבן ה' הרי הוא כילוד. דלא מהניא ביה שחיטה. ולמיתה אזיל. ואתי כרבי מאיר דאי לרבנן מאי איריא בן ד'. אפי' בן ה' נמי דינו כאמו. ואף שיש ליישב בדוחק דהוא הדין לבן ה'. ולא נקיט בן ד' אלא משום דהויא מילתא פסיקא בכל גוונא. משא"כ בבן ה' משכחת לה זימנין דטעון שחיטה מדרבנן מיהא כגון שהפריס על גבי קרקע. והוא הדין דכה"ג בחטאת אינו נאכל לחומרא. מכל מקום אינו נ"ל לקושטא דמילתא. וביחוד רבינו הר"מ המבאר הגדול שאין דרכו לסתום. אינו נמלט מהטענה במקום זה שלא ביאר את זאת. והוא דבר מחויב:
4
ה׳הגה"ה נמצאת בס' הר"מ בהל' תמור' מיוחסת למהר"י אבוהב ז"ל ח"ו לתלות בוקי סריקי בהגאון וזיל קרי בי רב
ושם בה"ל תמורה ראיתי הגהה תמוהה מיוחסת למהרי"א ז"ל ונ"ל שצ"ל בן ח' חי בגסה ובן ד' בדקה עכ"ל. ולא חש לקמחיה בעל אותה הגהה שטעה בדבר מבואר בתורה. שאין חטאת באה מן הבקר. אלא פר יוה"כ ופר העלם דבר של צבור וזכרים הם ונשרפים. על כן אי אפשר שיהא להם ולד ונאכל. ושאר כל החטאות הנאכלות בין דיחיד בין דציבור אינן באין אלא מן הכבשים ומן העזים. לכן פשוט שכך צ"ל בן ד' חי ותו לא מידי כגרסת גמרתנו יעבץ ס"ט:
ושם בה"ל תמורה ראיתי הגהה תמוהה מיוחסת למהרי"א ז"ל ונ"ל שצ"ל בן ח' חי בגסה ובן ד' בדקה עכ"ל. ולא חש לקמחיה בעל אותה הגהה שטעה בדבר מבואר בתורה. שאין חטאת באה מן הבקר. אלא פר יוה"כ ופר העלם דבר של צבור וזכרים הם ונשרפים. על כן אי אפשר שיהא להם ולד ונאכל. ושאר כל החטאות הנאכלות בין דיחיד בין דציבור אינן באין אלא מן הכבשים ומן העזים. לכן פשוט שכך צ"ל בן ד' חי ותו לא מידי כגרסת גמרתנו יעבץ ס"ט:
5