שאילת יעבץ, חלק א כ״טSheilat Yaavetz, Volume I 29
א׳באשר א' מאנשי קהלתנו שבק חיים לכל חי לנו ולכל ישראל ולא הניח זר"ק ולא היה לו שום אח רק א' שיצא מן הכלל קודם נשואין של הנפטר ואנחנו יודעין בבירור ונתברר לפנינו שהיה כמה וכמה שנים אחר חתונת אחיו הנפטר ג"כ מומר גם היה בגלילות אלה. ועוד העיד לפנינו ב"ד עד א' כמבואר העתק אות באות מן העדות במותב תלתא כו' ואתא ר' יחיאל ב"ר שלמה זלמן והגיד בחרם ובכל האיומים והוא בן אחותו של הנפטר בזה"ל מיין גרוש מוטר האט גיזאגט פר מיר בנה אפרים שיצא מן הכלל האט זיא גיהערט דאז לע"ע אין איטלי' איז אונ האט פיל געלט אונ האט גיזאגט ווען ער איינס פון דיא זייניגען קענט קריגן צו זעהן וועלט אוהם פיל געלט געבן. אח"ז בין לאיטליא גיגאנגין אונ שם חוקר ודורש גיוועזין אויף איהם אבר איז שוהן משם אוועק גיוועזין נאך עיר רוים גיפארן בין איך ג"כ לעיר רוים גיגאנגן אונ שם חוקר ודורש גיוועזין אויף איהם האב איך גיהערט מן ערל אחד בשמו אנטוני פאר דער פאר קערט פיל אין קלוסטר דיא שם זיינן אונ' וואול דרינן ביקאנט האט מיר גיזאגט דאס יהודי אחד בשמו. דער זיך גיטאפט האט גיהייסן אפרים פון המבורג איז גישטארבן אין קלוסטר בעיר רוים שוהן מער אלז צוועלף יאר דאס ער שם גישטארבן איז. אך קודם איך נאך עיר רוים גיקומן בין איך נאך אין עפרארא גיוועזן האב איך קרושפנדירט מיט יהודי אחד בשמו בר רפאל זאלכר אין רוים גיוועזין האט ער מיר גשריבן דרייא מומרים זיינן ברוים גיוועזין צווייא זיינן גיפרט אונ איינר האט פליטה גימאכט אבר דער בר רפאל האט קיינן פורט בשמו גיוועזין עכ"ל הוגב' כו' יום ד' י"ז אדר ראשון תצ"ט לפ"ק פה ק"ק אלטונא. וכהיו' האלמנה העלובה צועקת לפני להתירה כי הי' ילדה ורוצת להנשא למען יהיה לה חוטר' לידה ומר' לקבורה וכו':
1
ב׳תשובה באשר השאלה פה קהלתנו יצ"ו אמרתי לפתח בקטן החל ובגדולי' כלה אף שיודע אדם בנפשו מיעט ערכו וידענ' בנפשאי כי אין בי דעת נוטה אעפ"כ מוטל עלי לחפש בשריותא דאיתתא דא ולהציע דברי לפני הגאוני' גדולים. ותחלה אלקט אורות שהיבם משומד ובדבר זה מחלוקת ישנים מלכים מדני' זע"ז ר' יהודאי גאון ורב שמואל גאון. (ובספר בשר ע"ג גחלים מתירין בלי חליצה כי אינה זקוקה כלל והיתנו באופן שהיה מומר בעת קידושי אחיו אך ר"ח מתיר אף שנשתמד אח"ז כיון דבשעת מיתת אחיו היה משומד דהילכת' מיתה מפלת ובתשו' ר"י מינץ סי' י"ב נטה להתיר כדעת ר"ח וכן דעת הרא"מ בתשו' סי' מ"ז וכן בתשו' ר' משה מינץ סי' ק"ה וחתמו על התשובה שלשה מטיבי צעד. וכן הועתק בהג"ה מרדכי באנשי השם בשם ר' אברהם הגדול להתיר בלי חליצה ובשאר פוסקים). אך ר' שרירא גאון אוסר וכ"כ רש"י בתשוב' דשפיר זקוקה דאע"פ שחטא ישראל הוא. וכתב רש"י חלילה לסמוך על המתירין והר"ם העתיקו המרדכי בפ' ב' דיבמות כתב אף שדעתו נוטה לדעת המתירין לא רצה להתיר נגד דעת רש"י ור"י מינץ ג"כ מסיק שירא להתיר נגד דעת רש"י כמו הר"ן ומהרי"ן חביב מן כתי האוסרין וכתב לדעתו גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מן האוסרין עיין בתשו' מזרחי סי' ר"ל והרא"ם כתב שאין הוכחה שהרי"ף ס"ל כן לאסור וכן הרמב"ם והרא"ש וסתר הוכחה מהרינ"ח ע"ש וכן הרשב"א ומהריק"ו שורש קט"ו והרדב"ז סי' צ"א כת האוסרין וכן בתשו' תרה"ד סי' רכ"ג ועיין בשאר שו"ת. והנה מי אנכי ביצת כנים ונהי לחגור ציפורן וביותר שבעל המשבר קבע להלכה כרש"י בסי' קנ"ז. אך אמרתי לדון בקרקע כל שהוא בפלפלת כל שהוא. הנה קצת נתנו טעם לר' יהודאי גאון וכת דיליה דאין נקרא אח לקיים כי ישבו אחים יחדו זע"ז זה סותר וזה בונה. ולענ"ד לא מטעם זה דה"ט ליתא יעקב קרא לעשו אח הצילני נא וגו' ומשה רבינו שלח אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל. והנביא צווח הלא אח יעקב לעשו. ומה שמפטמים בלשונם דאין ע"י אח כזה נקרא יחדו דיחדיו משמע שניהן יהודאין הא נמי לית' דמן ישבו ילפינן אח שלא היה בעולמו ומן יחדו דמיוחדים בנחלה ואי איצטריך ללמד למשומד מנלן ללמוד מיוחדים בנחלה. ולבי אומר לי טעם נכון לדעתי השפלה דכתיב יקום ע"ש אחיו המת פי' שירש היבם חלק המת בנחלת אביו וזה לא שייך במשומד ח"ו שיזכהו המקו' לנחלה והוא מן המורידין ולא מעלין וק"ל. עפ"ז נסתר הוכחה מהרינ"ח שכתב דהא ממזר גרע דבא מחייבי מיתות ב"ד וזקוק ליבם עכ"ל ומה"ט אמר שהרי"ף והרא"ש כתבו ממזר וק"ו משומד. לדברינו ליתא דטעם מכח הנחלה וממזר יורש נחלה אפי' חלק בכורה משא"כ משומד מורידין ולא מעלין וזה ברור וק"ל. ועפ"ז סרה תלונת רש"י דהא אע"פ שחטא ישראל הוא לדידן ניחא שהכתוב מיעטה שאין ראוי לקיים ע"ש אחיו המת לנחלה. משא"כ משומד שקידש אשה שחוששין לקידושין דלא תלוי בנחלה וק"ל. ועתה אבינה חידש בטור סי' קנ"ז מעתיק ר"י גאון כתב כד נסב בעלה היה יבם משומד לא בעי חליצה: ואם הבעל משומד וישבה תחתיו ומת בהמרי' בלי בנים א"צ חליצה ויבום ע"כ ומתמי' הטור וכתב לא ידענא למה לא תהי' אשת מומר זקוקה וגם מה חילק בין אם היה יבם מומר בעת קידושין או לא עכ"ל וקשה לכאורה למה מתמיה על אשת מומר ולא על יבמ' מומר לדידן ניחא יבמ' מומר נתמעט מן יקום ע"ש וגו' משא"כ בעלה מומר כנ"ל דאדרבה יקוים שישראל המיבם ינחל נחלת המומר בירושת אביו וק"ל. וידענא בנפשאי לחולשי' דעתי למה מחלקים הגאונים והיתנו שיהיה משומד בעת קדושי אחיו תפק בעת נפילה להקים ע"ש אחיו מיעט תורה למשומד י"ל איפכא קמ"ל דבאמת קידושין מפילין דעמ"כ נתקדשה ושלא נימא אף שעשה תשובה קודם מיתת האח והיא לא חפצה בו או שהוא בארץ רחוקה קמ"ל אם בעת מפלה בר קיימ' שיש לזה להקים ע"ש אחיו זקוקה לו וזה דעת ר"י מינץ ומספק מצרכי שתהי' בעת קידושין משומד ודוק וזה לענ"ד ברור. עוד מצאתי כתוב בתרה"ד סי' רך"ג כתב טעם הגאונים דפסקו כי אין זקוקה דהוי כאילו התנה שלא יחלו הקדושין זה שייך דוקא כשהיה משומד בעת הקידושין של אחיו משא"כ נשתמד אח"ז לא עלתה ע"ד ונחת' לספיקא ולא אמרינן כאלו התנה והב"ח סי' קנ"ז מסכים לדבריו שזה טעם ר"י גאון וכת דיליה ולדידי תמי' לי טובא א"כ אם בעת קידושין היו לו עו' אחים כשרים ומתו ג"כ לא אסיק אדעת' ונחתא בספיקא דלמא לא ימותו וזה לא נזכר בשום פוסק בדברי הגאוני' והאחרונים אבל לדידן מטעם הנ"ל הכל ניחא בס"ד:
2
ג׳אמנם אין ביד הגאונים להמצי' דין חדש מה שאין נזכר ומרומז בשום פוסק בש"ס בפרט כי כמה גאונים פסקו שהי' זקוקה. והר"ם הביאו המרדכי כתב דראי' מגמרא פרק הגוזל דף ק"ט אביי דאמר ש"מ כסף מכפר חצי' דאלת"ה מהדר כולי ליורשי'. ופריך א"מ יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תצא בלא חליצה דאדעת' דהכי לא קדש' עצמה ומשני אנן סהדי דכל דהו ניחא לה כדר"ל טב למיתב טן דו וכו'. וס"ל להגאון ר' יהודאי וכת דיליה דוקא במו"ש אמרינן טב כו' משא"כ במשומד עכ"ל. הנה מי אנכי ומה אנכי השפל לפקפק בדברי הר"מ מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דהתו' שם כתבו דוקא בנפלה ארוסה אבל נשואה לבעל לא אלא ארוסה מיירי דמן הקידושין שאין לה שום טובה עכ"ל. וכל כת המתירין אף בנשואה והב"ח תי' דס"ל במשומד אף בנשואה והתוספ' כתבו לענין מו"ש עכ"ל ולענ"ד לא כן הדבר דקשה מאי רצו התוס' לפרש דברי המקשן הא למסקנא לא קיימי דאמרינן אנן סהדי טב כו' ונ"ל ברור דס"ל דנ"מ ביבם משומד דאמרינן דאדעתא דהכי לא קידש' וקמ"ל התוס' דוקא בארוסה במשומד קיימי הקושיא משא"כ בנשואה ואם נאמר שלש מחלוקת בדבר לר"י גאון אף בנשואה אין זיקה ולהתו' דוקא בארוסה ולרש"י לעולם זקוקה דאעפ"י שחטא ישראל הוא א"כ אפושי פלוגתא וגם למה לא הזכיר שום פוסק דעת התוספת לחלק בין ארוסה לנשואה ועוד דרש"י מפרש ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק שמא ימות וכו'. ועוד פי' בד"ה טן דו כלומ' אשה בכל דהו ניחא תיקן דלא על מו"ש אמר טב כו'. ואם הגאון ר' יהודאי וכת דילי' בשביל יבם מו"ש מכנס' בספק מטעם טן דו משא"כ ביבם משומד. אך לפ"ז הסברא איפכא אם היה משומד בעת קידושין ידע ונתרצה ולא אמרינן דאדעתא דהכי נתקדשה משא"כ נשתמד אח"כ והגאונים היתנו שדוקא אם היה משומד בעת קידושין למ"ד נישואין מפילין ור"ח דס"ל מיתה מפלת אך הוא לא אמר כי אם אף שנשתמד אח"כ אבל מודה בנשתמד קודם הקידושין. ואם הספק פן יעשה תשובה כבר אמרו כל בוא' לא ישובון אחר שנשרש בשמד'. וכתב הגאון ר"י מפרש טב למיתב על מו"ש ודלא כרש"י שפי' לראשון ובמשומד לא אמרינן טב כו'. אך זה ליתא אם אומרת לא חפצתי בו וצועקת לא בעינ' ובסוכה דף ך"ג אמר ר"א ב"ע מנין ליבמה שנפלה לפני מו"ש שאין חוסמין אותה (אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו רש"י) דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו לפ"ז חזינן דאין רוצה בו והזהרנו הכתוב לא תחסום ודוק. וראיתי כמה שו"ת מפרשים דברי הר"מ דדייק לה דפריך א"מ נפלה לפני מו"ש ולא פריך נפלה לפני משומד ע"כ אין זיקה במשומד ע"כ. לדין הזה נבהלתי די"ל לא רצה לפרך א"מ נפלה לפני משומד די"ל אה"נ לא תחלוץ משא"כ לפני מו"ש א"א לומר אה"נ דהא מאמר ראב"ע דצריך חליצה מדסמך ללא תחסום ואין זיקה ל"ל קרא אלא ודאי זקוקה ועומדת ומסמך קרא לבל לגער בה שתתייבם וצריכה חליצה ודוק: עפ"ז מצאתי מנוח דהר"ם מקשה ב' תשובות דרש"י אהדדי והניח בקושי' דרש"י פסק בתשוב' משומד שרצה לגרש אשתו ולא היתה האשה שם דמזכה לה ע"י אחר דזכות הוא לה לפ"ז לא חייש לטב למיתב כו' במשומד ולמה פסק ביבמה משומד דזקוקה דחייש למיתב טן דו. לדידן ניחא דרש"י מפרש טב כו' על בעלה הראשון ומתקדשה א"ע מכח ספק משא"כ בעלה משומד שמגרשה ודאי ניחא לה ולא אמרינן טב למיתב כו' וק"ל. אך לולא פחד פחדתי מן מלכים אדירי' הר"מ וכל הנמשכי' אחריו הייתי אומר לא זה המקום בש"ס טעמא דר"י גאון וכת דילי' ויש להם על מה לסמוך גמרא חולין דף ו' ר"ג וב"ד נמנו על שחיטת כותי ואסרו ור"מ גזר על יינם וכו' ור' אמי ור' אסי לא זזו משם עד שעשאו' כגוים גמורים. ופריך אי לשחיטה וי"נ התם גזרו פי' ר"ג ור"מ אינהו גזרו ולא קיבלו רש"י שהיו רגילים עמהם ולא היה אפשר לפרש מהם אתא ר"א ור"א וקיבלו וע"ז קאמר מאי ג"ג אר"נ לבטל רשות וכו' אפילו מבטל לא מהני עד שישכר עמהם כגוים עכ"ל. הנה ר"ג ור"מ ס"ל דכותים גירי אמת הן. אעפ"כ גזרו דאי נאמר שעתה נתברר לפנינו. ר"ג בגיטין שחתמו עדים כותים כשר ור"מ בבכורות ועיין בתוספות חולין שם: והנה מסתמא גם ר"א ור"א סבירא להו גירי אמת אעפ"כ גזרו דאי נאמר שעתה נתברר לפנינו ר"א ור"א דהאמת כמ"ד גירי אריות הן מאי פריך והא רבנן היינו ר"ג ור"מ גזרו הא נ"מ טובא בכל מצות שבתורה וק"ל והא דלא משני דנ"מ לענין ביטל רשות דלא גזרו רבנין ר"ג ור"מ ור"א ור"א גזרו דקשה למה באמת גזרו לענין עירוב שאין קונה כג"ג להכותי לישראלים וגם למה לא גזר ר"מ אחר שמצאו דמות יונה בה"ג והיו עע"ז ע"כ משני לא קיבלו מהם. ובאמת ר"ג ור"מ גזרו ג"כ כג"ג אך לא קיבלו מהם. לפ"ז אחר דגירי אמת הן וישראלים כשרים היו איך עשאום כג"ג הא נפקא מינה חורבא אם יהיה לישראל בן מן אשה כשירה ובן זנונים מן כותית ויטעה אחר שהן ג"ג בנה כבן הנולד מן העכו"ם וימות בן הישראלית ויטעה שתפק בלי חליצה אם ימות בלי זרע קיימא אלא ודאי כן האמת מאחר שעע"ז וכעכו"ם גמור אין זקוקה לו כמו כן משומד. וכ"ת משומד כותי גרע מן משומד ליתא דבהדיא אמר בברייתא חולין דף ד' הכל שוחטין אפילו מומר אפילו כותי שמע מניה דשוין הם. וגם ר"ג סבירא ליה כל מצוה שמחזיקין כותים הרבה מדקדקים יותר מישראל ובמשומד אנו רואין שפורק מעצמו כל התורה ואינו מקיים שום מצוה ודוק: זה נלענ"ד טעמא דר"י גאון וכת דיליה: ואחר שמצאנו ראיה לדעת ר"י הגאון מן הגמרא וטעם נכון למה אין זקוקה למשומד מקרא יקום על שם אחיו המת. שמעתתא דידן מרפסן איגרא רמא ובירא עמיקתא בעמק יהושפט ששפטו ופלפלו בהרבה שו"ת והאריכו למעניתם הכל אזדו. אחר הודעני ה' כל אלה י"ל דהלכה כדעת ר"י גאון וכת דיליה בפרט כי ר"ח ג"כ סבירא ליה כן דדבריהם דברי קבלה. ומה שאחרונים נטו אחרי דעת רש"י כי הלכו בשיטת הר"ם וע"ז המה דנין זה בונה וזה סותר אבל לדידן נוחין דעת ר"י גאון וכת דיליה:
3
ד׳אמנם אף כי אזעק וקולי כעגור לית דמשגח בן כי המחבר ומשבר קבע יתד במקום נאמן בש"ע סימן קנ"ז כדעת רש"י וגם רמ"א שתק ליה כי אם בעברה ונשאה בלי חליצה וכו' וזה דעת ר"י מינץ. ע"כ אמרתי לצרף עדות העד הנה דעת הרי"ף וכמעט כל הפוסקים וגם קבע המשבר סימן קנ"ח אפילו עבד ואפילו עכו"ם מסיח לפי תומו ועד מפי עד כו' נאמן שמת היבם כדין עדות אשה שמת בעלה והרא"ש לבדד ישכון דלא מהני עד אחד להעיד שמת היבם וכתב מהריק"ו שורש קל"ו ובתשובת מהר"ם סימן ל"ו וב"ח ומהר"ם פאדווי סימן פ"ד ובד"מ במקום עיגון יש לסמוך על עד אחד. אמנם במשומד דאיכא הרבה דעות דאין זקוקה כלל דהוי ס"ס וכן כתב ב"ש סימן קנ"ז וסימן קנ"ח:
4
ה׳אך דא עקתא של העלובה הזאת כי העכו"ם לא הגיד מסיח לפי תומו כמבואר בעדות שחקר העד ודרש: אך אחר העיון אף דא לא תברא דכתב זקני הגאון בתשובת משאת בנימין סימן ס"ח כי דייקינן חזינין דלא במסיח לפי תומו תליא מילתא אלא במתכוין להעיד או להתיר כו' ור' יוחנן לא קאמר אלא בסתם דלא ידעינן אי קושטא קאמר צריך מסיח לפי תומו אבל בידעינן דקושטא קאמר מודה ר"י אע"ג דשאלוה תחלה וכו' ונקט מסיח לפי תומו על הרוב וכו'. אבל אם מוכח מתוך הגדת עכו"ם דלא להעיד מתכוין אין נ"מ אם שאלוה או לא עכ"ל. והסכימו לדבריו כל גאוני דורו וכ"פ בתשובות מבי"ט וכן כתב מהר"ם מלובלין סימן ק"י.
5
ו׳אמנם בתשובת ע"ג סימן ע"ג כתב כי יש להשיב על דעת תשובה משאת בנימין הנ"ל ולא כתב וז"ל מהר"ם אע"פ ששאל זה היהודי אם הרג את יוסף וכו' דלא שייך לומר להעיד נתכוין וכן כ' בתשובת צ"צ סימן מ"ה אם אמנם בתשובת ע"ג סימן ע"ג כתב כי יש להשיב על דעת תשובת מ"ב ולא כתב מה יש להשיב מקובלים אנחנו מפי פוסקים היכן דלא גילה מה דקשה ליה אין משגיחין ביה. כי אולי אם היה כתב מה דקשה ליה היינו מתרצין קושייתו. ובתשובת מהרי"קו שורש קכ"א ובתשובת ב"י כתבו מסיח לפי תומו אינו נאמן מדין עדות עכו"ם דלאו בר עדות הוא אלא דקיי"ל דקושטא קאמר עכ"ל. ומהרא"י בפסקיו מסכים כדעת זקני מ"ב ג"כ ע"ש וכן משמע ברמב"ם פרק י"ג מהלכות גירושין שכתב אל יקשה בעינך שהתירו ערוה חמורה בעדות עכו"ם מס"לת דלא הקפידה תורה וכו' אלא בדבר שא"א לעמוד על בוריו אלא מפי העדים כגון פ' לוה מפ' אבל דבר שאפשר לעמוד שלא מפי העד ואין העד יכול לשמוט אם אין הדבר אמת כגון פלוני מת לא הקפידה תורה בדבר רחוק שיעיד שקר עכ"ל. וכתב הרב המגיד בעגונה הקילו במילתא דעבידא לגלויי. וכתב הכ"מ שכן כתב הרי"א וכן כתב הרמב"ן הביאו הריב"ש בתשובת סימן שע"ח ע"ב. והנה לכאורה קשה על הרמב"ם דנאמן מטעם גילוי מלתא א"כ מאי פריך שילהי יבמות והא איו חברינו קאמר דלמא מטעם גילוי מילתא אמנם אחר העיון חן תמצא אם שואלין את העכו"ם על פ' חיישינן שמא מבין בודאי נאבד פלוני ועכו"ם מפעי פעי בהחלט שמת משא"כ באין חשש הלז וק"ל ע"ש: עו' לענ"ד חילק דדעת הרמב"ם הא דבעינן דווקא מסיח לפי תומו דהא ע"פ דבורו של עכו"ם מתירין האשה הוי הגדת הגוי כמו עדות להתיר או להעיד או פן בלב העכו"ם כן דעתו להתיר או להעיד משא"כ מסיח לפי תומו דאין דומה לעדות כלל כי לעדים שואלין שיגידו עדות וזה נראה פירש הגמרא יבמות דף קכ"א אר"י א"ש ל"ש אלא במתכוין להתיר אבל במתכוין להעיד נאמן וכן אר"ל א"ל ר"י לר"ל לא כך היה מעשה באושיע בריבי עם פ"ה זקנים שהתיר ואמר כן ולא הודו לו חכמים אלא מתניתן דקתני ובנכרי אם מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה רש"י היכי משכחת שלא נתכוין להעיד ולא להתיר ומשני במסיח לפי תומו עכ"ל. וקשה מאי פריך היכי משכחת דלמא בסיפר דברים בעלמא ולא להתיר ולא להעיד לדידן ניחא דפריך הא חשש דלמא מתכוין או דדומה להגדת עדות כנ"ל ומשני במסיח לפי תומו כו' ודו"ק. לפ"ז בנ"ד שהעד חקר ושאל אחריו שרצה לקבל ממנו מעות ובאותו פעם לא היה שייך שום עדות או היתר כי אחיו היה חי כמה שנים אחר זה א"צ מסיח לפי תומו ונאמן העכו"ם וזה ברור:
6
ז׳עוד יש מקום עיון כי ריעותא בהגדת העכו"ם שלא הזכיר שם אביו רק אפרים מהמבורג שהיה בקלוסטר הנה מפורש ושום שכל בהרבה שו"ת דסגי אפילו בערוה החמורה בא"א בשמו ושם עירו וקצת מהם אני מ"ר מ"ק. במהר"ם מלובלין סימן נ"ז ובמהריב"ל כלל א' שמו ושם עירו סגי א"צ להזכיר ש"א ובמשפטי שמואל סימן פ"א ובתשובת זקני משאת בנימין סימן מ"ד מ"ה עוד במהר"ם מלובלין סימן קל"ג והרבה בעלי תשובת מסכימים לזה. ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל שחברתי בעז"ה סימן נ"ב. ובפרט בנ"ד שהיה משומד ומסקנת ר"י מינץ ורמ"א בהג"הה שאם נשאת לא תצא דין נפל למים שאין להם סוף הוא דג"כ אם נשאת לא תצא. וכתבו הפוסקים מאחר דאם נשאת לא תצא יצא מכלל איסור דאורייתא ואיסור דרבנן וספק להקל עיין סימן י"ז בקונטרס ובב"ש ובב"י והעיד הרשד"ם סימן מ"ג שנהגו ב"ד בשלאנוקי להתיר בשמו ושם עירו אף שלא הגיד ש"א בפרט כי לא הוחזקו ר"ל מאותו זמן שיצא מן הכלל שהיה אפרים אחר מהומברג שיצא מן הכלל ובלא הוחזקו תרי רובי של פוסקים וכמעט כולם מסכימין שאין צריך להזכיר שם אביו מצורף לזה שכתב לאמו שאם יבא אחד ממשפחתו שיתן לו מעות והוא באטליא והעד חקר באטליא ואמרו שכן היה שם והלך לרוים. ודאי הוא האיש רע ובליעל ואין פקפוק מכח שלא הוזכר שם אביו וק"ל:
7
ח׳עוד לפקפק באותו עדות אם הלכה כרא"ש דחד סהדי אינו נאמן להעיד שמת היבם ואנו מתירין מכח שהיה משומד אשר מתירין הרבה פוסקים א"כ יש לחוש פן עשה תשובה והלך משם א"כ נשאר רק עדות העכו"ם דלהרא"ש לא מהני והפוסקים דמתירין במשומד היינו שיודעין שעדיין הוא משומד. הא נמי אין חששא: הנה כל הפוסקים במקום עיגון לא חשו לדברי הרא"ש כמ"ש למעלה. ובתשובת כנסת יחזקאל שחברתי סימן מ"ה שדעת התוספת כדעת הרי"ף שנאמן ע"א במת יבם ומקובלים אנחנו מפי סופרים וספרים בכ"מ שהרי"ף בדעת אחד עם בעלי תוספת פוסקין כמותן ואין משגיחין בשאר פוסקים וכן כתב מהרי"קו ועיין תמ"ע בפרט במקום עיגון כמ"ש למעלה פוסקין דלא כהרא"ש ונכונה דיבר ודקדק הב"ח בתשובת סימן ע"ו מלשון הרא"ש שכתב קשה הדבר להקל בע"א שמעיד על מיתת יבם מדאמר קשה פי' באם היה אפשר לחקור הטיב אמנם במקום עיגון מודה הרא"ש להרי"ף דנאמן עכ"ל. עוד אחר שהיה בגלילות אלו משומד שנים הרבה מוקמינן אחזקה דלא עשה תשובה כל באי' לא ישובן ואם ישובן לא ישיגו אורחת חיים. וגם אם הי' עשה תשובה וחזר לדת ישראל לא היה מונע לנחם את אמו ומשפחתו דומה לס"ד דר"נ על חסא אם אין חסא קלא אית ליה אף דמסקנא דגמרא לא כן אף על פי כן מצטרפין להיתר כמ"ש בכמה ש"ות ע"כ יש לסמוך בלי פקפוק על דעת הרי"ף ושאר פוסקין מסיח לפי תומו נאמן במת היבם:
8
ט׳עוד יש כאן ספק פן מת דאף דקאמר ביומא מיתה לא שכיחא פירשו התוספת והרבה המפרשים ופוסקים דפירש מיתה פתאום כמו אשתו של כה"ג שתמות פתאום בי"כ אבל מיתה שכיחא כדאיתא ביבמות. וכמו דמספקינן אם עשה תשובה כן ספק פן מת או פן עדיין עומד בשמדות: והרד"ך בתשובת בית ט' הסכים במשומד בלי שום ספק רק היה רחוק מן החלוצה והוא בעין בלי חליצה אם יסכימו עמו שאר רבנים ע"ש. וק"ו בנ"ד שיש לסמוך על עדות העד והגדת העכו"ם כדעת הרי"ף בלי פקפוק. דעתי הנמוכה וקלושה באופן שיסכמו עמי שני גאוני ארץ אשכנז המפורסמים ואז אף אני נקטה נפשי בשלוחי דגלימא שהאשה הנ"ל אינה זקוקה כלל ומותרת לכל גבר די תצביין: נלענ"ד אם יסכמו עמי כנ"ל גמרתי וחתמתי יום הששי לסדר כל אשה חכ"מת ל"ב וגו' כ"ו אדר הקטן יחזקאל מבית קצנאלנפוגין:
9
י׳ע"כ דברי הרב אות באות מלה במלה. כאשר נשתלחו לידינו ולא שלחנו בו יד להגיה אף אם נמצאו בו זר"ות כפול יתיר חליף מ"מ כוונתו רצויה וניכרת למבין בנקלה:
10