שאילת יעבץ, חלק א ל״זSheilat Yaavetz, Volume I 37
א׳שאלתני כדי הילוך כ"ב אמה דווקא הוא דמיקרי הפסק לנטילה. בציר מהכי לא כמ"ש בהגה דש"ע א"ח ריש סי' קס"ו. או אפילו פסיעה א' כמ"ש א"מ הגאון ז"ל בתשובה סימן קכ"ג. שהקשה קושיא חמורה על התו' ד"פ א"נ שמשם יצא דין זה לבהג"ה. אנן כמאן נעביד:
1
ב׳תשובה
2
ג׳מה שהקשו הגאטנים אחרונים על התוס' והג"ה דש"ע א"ח סימן קס"ו
גם הגאון במג"א ז"ל בסי' הנ"ל עמד על קושיא זו וסלקא ליה בתיקו לדחות דברי התו' ופסקא דהג"ה מהלכה מחמת הקושיא הנז' שנלאו כל חכמי לב ליישבה. וכבר כתבתי ע"ז בחידושי מזמן רב. אך אני בעניי אנה אני בא. לעמוד במקום גדולים חקרי לב כהגאונים ז"ל מי יתנני לע"ל מצע תחתיהם. ואם לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. בודאי כל השומע יצחק לי ויאמר שתיקתי יפה מדיבורי. מכל מקום אני בתומתי החזקתי ולא ארפה כאיש אשר אין מעצר לרוחו. אומר תורה היא וללמוד אני צריך. אולי מצאתי האמת כסומא בארובה. ולא אוכל להעלים ממך כי לבבי לא כן ידמה. שלענ"ד דברי התו' ברורים ונכונים מאד. ושניהם המלכים ז"ל אחרי נשיקת עפרותם לא עמדו על דעתם בזה לפום ריהטא. שגם התו' מודים והכל שוים בזה דלפעמים אפילו פסיעה א' הויא הפסק. ולק"מ מה שהקשו ז"ל על התוס' דאי ס"ד בציר מכ"ב אמה לא הוי הפסק. א"כ מ"ט לא מצי לאשכוחי תיכף לסמיכה שחיטה. אפילו למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. לסמוך לפני הפתח וליעייליה ולשחוט. למ"ד כל העזרה כשרה לשחיטה. אלא ע"כ אפילו פסיעה א' הוי הפסק. זוהי קושיתם והוכחתם לעקור דברי התוס':
גם הגאון במג"א ז"ל בסי' הנ"ל עמד על קושיא זו וסלקא ליה בתיקו לדחות דברי התו' ופסקא דהג"ה מהלכה מחמת הקושיא הנז' שנלאו כל חכמי לב ליישבה. וכבר כתבתי ע"ז בחידושי מזמן רב. אך אני בעניי אנה אני בא. לעמוד במקום גדולים חקרי לב כהגאונים ז"ל מי יתנני לע"ל מצע תחתיהם. ואם לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. בודאי כל השומע יצחק לי ויאמר שתיקתי יפה מדיבורי. מכל מקום אני בתומתי החזקתי ולא ארפה כאיש אשר אין מעצר לרוחו. אומר תורה היא וללמוד אני צריך. אולי מצאתי האמת כסומא בארובה. ולא אוכל להעלים ממך כי לבבי לא כן ידמה. שלענ"ד דברי התו' ברורים ונכונים מאד. ושניהם המלכים ז"ל אחרי נשיקת עפרותם לא עמדו על דעתם בזה לפום ריהטא. שגם התו' מודים והכל שוים בזה דלפעמים אפילו פסיעה א' הויא הפסק. ולק"מ מה שהקשו ז"ל על התוס' דאי ס"ד בציר מכ"ב אמה לא הוי הפסק. א"כ מ"ט לא מצי לאשכוחי תיכף לסמיכה שחיטה. אפילו למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. לסמוך לפני הפתח וליעייליה ולשחוט. למ"ד כל העזרה כשרה לשחיטה. אלא ע"כ אפילו פסיעה א' הוי הפסק. זוהי קושיתם והוכחתם לעקור דברי התוס':
3
ד׳לא קשיא מידי ואין הוכחה לסתור מ"ש בענין שיעור תכיפ' דנט"י לברכה בכ"ב אמה
ועדיין דברי התוס' במקומן הן עומדים דהתם ודאי איכא הפסקה אפילו בפסיעה א' אם יסמוך בחוץ ויכניס לפנים וישחוט. כיון דרשויות מפסיקות. דאפילו בעלמא חשיב הפסקה כה"ג. כאותן המקומות שהביא במג"א מבה"מ. וכ"ש בסמיכה דבעינן לפני ה' בעזרה. דכה"ג לא הוי תיכף לסמיכה שחיטה. וגם התו' וההג"ה מודים בכך אפילו לענין נט"י. דחשיב הפסק גם בפסיעה א'. אם שינה מקומו והלך. ואינהו לא קמיירו אלא בשיעור שהייה. דהיינו כדי הילוך. כמבואר מאד בלשונם ברור מללו דשיעור תכיפה היא כדי הילוך כ"ב אמה. שאם שהה כל כך מיקרי הפסק. הא בהדיא דבדלא הלך כלל אילך ואילך עסקינן. אלא בשוהה ועומד במקומו. קמ"ל כמה ישהה ויחשב הפסק. והא ודאי שמעינן שפיר מהתם דכ"ב אמה ודאי הוו הפסק אפילו במקום א' (וס"ל להתו' דלא שנא הליכה לא שנא שהיה כדי הליכה כשיעור הזה. חדא מילתא היא) ולא תידוק מידי דאפילו בציר מהכי הוי הפסק. דבשינה מקומו לא קמיירי. אלא משהייה במקום א'. דבוודאי שהייה גרידא לא חשיבא הפסקה בכל דהו. כדמשמע בדוכתי טובא דוק ותשכח (עיין א"ח ס"ח וק"ד וזולת) ולהר"י התם אפילו הילוך אינו מפסיק. וא"כ למה בסמיכה חשיבא הפסקה בכל שהו. אלא ע"כ דיש כאן ב' מיני תכיפות. ר"ל א' בקירוב המקום שאין רחוק יותר מכ"ב אמה. והב' שצ"ל ברשות א' לאפוקי מבית לבית (אף בסמוכים זה לזה) דלא כנזכר גבי בה"מ. ודכוותה בסמיכה (דאיכא קפידא טפי) דעיקר מצותה לפני ה' בעזרה. אם יסמוך לפני הפתח. חשוב הפסק אפילו בכ"ש. דלא הוי במקום שסומכין שוחטין (דהיינו לישנא יתירא דמתניתין דספ"ט דמנחות ודוק. כמ"ש שם בס"ד) אבל בעזרה דכולה חשיבא מקום א'. אין הפסק אלא בכ"ב אמה כדברי התוס'. כיון דמוקמינן כריב"י דמרחק צפון וביאה במקצת לא שמה ביאה. והוי מצי לעייל ידיה. אלא משום דשוחט בצד מזבח. לא הוי תיכף לסמיכה. ש"מ דעל כרחך כי מפסקי כ"ב אמה אפילו בחד מקום. הוא דהוי הפסקה. ובבציר לא מצית לאוכוחי מידי דליהוי הפסקה במקום אחד. כדאיירי בה בהג"הה דהיינו שהייה כדי הילוך. דעל כרחו הוא עומד במקום א' והוא הדין להולך כשיעור הזה ברשות אחת וכאמור:
ועדיין דברי התוס' במקומן הן עומדים דהתם ודאי איכא הפסקה אפילו בפסיעה א' אם יסמוך בחוץ ויכניס לפנים וישחוט. כיון דרשויות מפסיקות. דאפילו בעלמא חשיב הפסקה כה"ג. כאותן המקומות שהביא במג"א מבה"מ. וכ"ש בסמיכה דבעינן לפני ה' בעזרה. דכה"ג לא הוי תיכף לסמיכה שחיטה. וגם התו' וההג"ה מודים בכך אפילו לענין נט"י. דחשיב הפסק גם בפסיעה א'. אם שינה מקומו והלך. ואינהו לא קמיירו אלא בשיעור שהייה. דהיינו כדי הילוך. כמבואר מאד בלשונם ברור מללו דשיעור תכיפה היא כדי הילוך כ"ב אמה. שאם שהה כל כך מיקרי הפסק. הא בהדיא דבדלא הלך כלל אילך ואילך עסקינן. אלא בשוהה ועומד במקומו. קמ"ל כמה ישהה ויחשב הפסק. והא ודאי שמעינן שפיר מהתם דכ"ב אמה ודאי הוו הפסק אפילו במקום א' (וס"ל להתו' דלא שנא הליכה לא שנא שהיה כדי הליכה כשיעור הזה. חדא מילתא היא) ולא תידוק מידי דאפילו בציר מהכי הוי הפסק. דבשינה מקומו לא קמיירי. אלא משהייה במקום א'. דבוודאי שהייה גרידא לא חשיבא הפסקה בכל דהו. כדמשמע בדוכתי טובא דוק ותשכח (עיין א"ח ס"ח וק"ד וזולת) ולהר"י התם אפילו הילוך אינו מפסיק. וא"כ למה בסמיכה חשיבא הפסקה בכל שהו. אלא ע"כ דיש כאן ב' מיני תכיפות. ר"ל א' בקירוב המקום שאין רחוק יותר מכ"ב אמה. והב' שצ"ל ברשות א' לאפוקי מבית לבית (אף בסמוכים זה לזה) דלא כנזכר גבי בה"מ. ודכוותה בסמיכה (דאיכא קפידא טפי) דעיקר מצותה לפני ה' בעזרה. אם יסמוך לפני הפתח. חשוב הפסק אפילו בכ"ש. דלא הוי במקום שסומכין שוחטין (דהיינו לישנא יתירא דמתניתין דספ"ט דמנחות ודוק. כמ"ש שם בס"ד) אבל בעזרה דכולה חשיבא מקום א'. אין הפסק אלא בכ"ב אמה כדברי התוס'. כיון דמוקמינן כריב"י דמרחק צפון וביאה במקצת לא שמה ביאה. והוי מצי לעייל ידיה. אלא משום דשוחט בצד מזבח. לא הוי תיכף לסמיכה. ש"מ דעל כרחך כי מפסקי כ"ב אמה אפילו בחד מקום. הוא דהוי הפסקה. ובבציר לא מצית לאוכוחי מידי דליהוי הפסקה במקום אחד. כדאיירי בה בהג"הה דהיינו שהייה כדי הילוך. דעל כרחו הוא עומד במקום א' והוא הדין להולך כשיעור הזה ברשות אחת וכאמור:
4
ה׳אמנם בתכיפה דברכ' להנא' או למצוה ודאי יש קפידא בכל שהו ומ״מ גם בזה לא מהני' תפיס' במג״א על רמ״א
ואע"ג דלא מוכח נמי דכ"ב דווקא הוא השיעור דילמא אפילו בציר מהכי נמי. ותלמודא קושטא דמילתא נקט. מיהו כיון דלא מצינו למיקם עלה דמילתא ולא פירשו לנו שיעור פחות מזה. אין לנו לתפוס אלא השיעור שמצאנו מפורש. וכיון דתכיפת נט"י לברכה מילתא דרבנן היא. המחמיר עליו ראיה ללמד. משו"ה נקטינן ודאי כדברי התוס' בהא. ואף התוס' לא החליטו שאין תכיפה פחותה מזו. דבוודאי לכתחלה בכל דהו נמי איכא קפידא להסמיך כל מאי דאפשר. אלא שא"א לגדוש בו המדה אחר שאין משם הכרח רק לשיעור הילוך כ"ב אמה בלבד דהא ודאי שמעינן מהתם דתו לא הויא תכיפה כלל. איברא בעלמא ודאי אשכחן קפידא בהפסקה כל דהיא אפילו כדי דיבור נמי לכתחלה לא שפיר דמי כבא"ח בסי' ר"ו לענין סמיכת הברכה להנאה והוא הדין למצוה שצריך לתוכפה מיד. והארכתי בענין זה בחיבורי מו"ק סי' ח'. אמנם בדיעבד ודאי התם נמי לא מעכב. כמ"ש שם במקומו. הילכך מה שהניח במג"א בצ"ע מ"ש רמ"א בי"ד לענין ברכת השחיטה ברחוק ד"א. נמי לאו מילתא היא. כיון דלא אפשר בענין אחר. חשוב כדיעבד ואצ"ל לענין תכיפה דנט"י דקילא טובא. ולא דמי לההיא כלל וכל זה ברור מאד לענ"ד. יעבץ ס"ט:
ואע"ג דלא מוכח נמי דכ"ב דווקא הוא השיעור דילמא אפילו בציר מהכי נמי. ותלמודא קושטא דמילתא נקט. מיהו כיון דלא מצינו למיקם עלה דמילתא ולא פירשו לנו שיעור פחות מזה. אין לנו לתפוס אלא השיעור שמצאנו מפורש. וכיון דתכיפת נט"י לברכה מילתא דרבנן היא. המחמיר עליו ראיה ללמד. משו"ה נקטינן ודאי כדברי התוס' בהא. ואף התוס' לא החליטו שאין תכיפה פחותה מזו. דבוודאי לכתחלה בכל דהו נמי איכא קפידא להסמיך כל מאי דאפשר. אלא שא"א לגדוש בו המדה אחר שאין משם הכרח רק לשיעור הילוך כ"ב אמה בלבד דהא ודאי שמעינן מהתם דתו לא הויא תכיפה כלל. איברא בעלמא ודאי אשכחן קפידא בהפסקה כל דהיא אפילו כדי דיבור נמי לכתחלה לא שפיר דמי כבא"ח בסי' ר"ו לענין סמיכת הברכה להנאה והוא הדין למצוה שצריך לתוכפה מיד. והארכתי בענין זה בחיבורי מו"ק סי' ח'. אמנם בדיעבד ודאי התם נמי לא מעכב. כמ"ש שם במקומו. הילכך מה שהניח במג"א בצ"ע מ"ש רמ"א בי"ד לענין ברכת השחיטה ברחוק ד"א. נמי לאו מילתא היא. כיון דלא אפשר בענין אחר. חשוב כדיעבד ואצ"ל לענין תכיפה דנט"י דקילא טובא. ולא דמי לההיא כלל וכל זה ברור מאד לענ"ד. יעבץ ס"ט:
5
ו׳שוב ראיתי קושיא הנ"ל גם בס' חות יאיר סי' רכ"ז אם אמנם האריך לשון. ולא היה לי עדיין פנאי לעיין בדבריו:
6