שאילת יעבץ, חלק א ל״חSheilat Yaavetz, Volume I 38
א׳לונדן ך"ו חשון תפ"טל
1
ב׳אד"ש הנה זה ימים שכתב לי אחי שי' שמעכ"ת מיחה בידו מליקח ח"כ על זמן מן ב"י מטעם אגר נטר. אמת הדבר שנוכל לומר טעם זה לגריעותא. רק גם נוכל לומר טעמים הרבה לשבח ראשון הוא שער שבשוק. שנית וכי אני אומר לו שאם יתן לי על זמן קצת יתן לי כך ואם על ב' חדשים יוסיף לי על המקח. אדרבה אפילו אני רוצה על זמן קצר אינו רוצה ליתן לי כלל גם ההוספה שנותן לי אינני מרויח כי אני צריך להוציא כל כך אם אני צריך למעות כמו ההוספה שנותן לי גם על זמן קצר אין לו רשות ליתן ח"כ וכו' רק אני איני בקי בדינים האלו:
2
ג׳ואגב אשאל דעת מעכ"ת ראובן ושמעון קנו סחורה בשותפות במקום שדרך לקנות על חצי שנה זמן. ואחר שקנו שאל ראובן מה ריוח יש אם נותני' מעות מיד. השיב הסוחר ד' פרצענט נכוי. אז ראובן אמר לשמעון שרוצה להרויח זה וליתן מעות מיד. ושמעון לא רצה רק כמו שקנה על זמן. והלך ראובן ושילם המעות מיד להעכו"ם. עכשיו יש לשאול אם יש בזה משום חשש ריבית כי ראובן בחשבון עם שמעון אינו מנכה לו כלום מן ד' פרצענט הנ"ל:
3
ד׳גם יודיעני מעכ"ת אם יש בשום מקום שאסור לטעום קודם קריאת ההלל וכו'. גם יודיעני מעכ"ת פירוש מהרי"א ז"ל בב"י ה"ל ק"ש שכתב זמן ק"ש של שחרית לפי שעות זמניות וכתב מהרי"א ז"ל על זה שלפי זה יש ליזהר בחורף למהר לקרות כי זמן רביע היום הוא קצר. ואני איני מבין זה כי אדרבה לענ"ד נראה להיפוך כי בחורף כשמאיר היום לז' וחצי עד ד' או ד' וחצי זמן ק"ש הוא לערך עד י' שעות. ובקיץ כשמאיר היום לד' שעות או ג' וחצי עד ח' וחצי. רביעית היום זמן ק"ש אינו כ"א עד ח' שעות לערך אף שיש לדחוק ולפרש שלענין הזמן של היום יש בקיץ ד' שעות זמן ובחורף לא יותר כי אם ב' שעות רק לענין שכיבה וקימה של העולם אין זה פירוש נכון. ע"כ יודיענו מעכ"ת דעתו הישרה. והש"י ימלא משאלות לבו לטובה מהרה אמן. ממנו אהוביו ד"ש וטובתו פ' ופ':
4
ה׳תשובה
5
ו׳שלום לאהובים וידידים קצינים נחמדים. אחים רעים דודים הדבקים ביראת ה' ונצמדים אתם שלום וביתכם שלום וכא"ל שלום וישע רב. רעה אליכם לא תאונה. ומחתה כי לא תקרב:
6
ז׳אד"ש אודיע מקבלת גי"ה ובאמת הי' לי למנוע מדרכי התשובה הפעם ולהיות נחבא אל הכלים. ולא להתהדר לעמוד במקום גדולים. במקום שבעלי תשובה עומדין להשיב לשואלים. כי מה יעשה פרעוש קצוץ כנפים אשר לא כרעים לנתר ולא ידים ורגלים לאסור או להתר. מה להרים גבנונים. ירצדו ירקדו כבני אלים. או מה יענה נפש נענה. ורוח נכאה מי ישאנה ולב אסיר תקוה הומה כחלילים. וכל עשתנותי יצאו מבוהלים. לקורות צרורות פגעוני הנה בטני כאובות מלאתי מלים. מה אדבר ואמר לי. והוא עשה יתברך בעל הסיבות נורא עלילה על בני אדם אשר לו לבד נתכנו עלילות. ועילות העלולים. לו ית' אקוה אראה בצדקתו. יעשה עמי אות לטובה אודה שמו נצח. כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. צר ומצוק מצאוני ויוציאני לרויה בחסד אל כל היום בטחתי. ואשר היה עמדי הרועה אותי מעודי בו שמתי תקותי. ואדע כי לא אבוש כי לא יכלמו כל החוסים בו ידעתי. שויתי ה' לנגדי תמיד יורני דרך זו אלך ואליו נפשי נשאתי. אל ישיבני ריקם מבקשתי. אל יבישני משברי אחת שאלתי. לעשות רצון אלהי חפצתי. בו בטח לבי ונעזרתי. ובעבור חושי בי נבוכים הם עדיין כמעט בטלה דעתי. מ"מ שעה א' מבית מדרשם לא מנעתי ולמלאות מבוקשם פניתי. ואם כי איני כדאי ששלחתם אלי לא להלכה למעשה הוצרכתי. ברם היאך דעת תלמיד קטן כמוני נוטה בחפזי אני אמרתי. האמנתי כי אדבר אני עניתי. לא שאני רשאי להורות כי הייתי כגבר עברו יין המצוקות ולשתוי חמר מלא מסך סכסוך הזמן אוי לי כי נדמיתי. אלא שלהיות דברים אלו פשוטים בעיני. אכתוב הנלע"ד ואתם תבחרו לא אני. ויהיו דברי אלה בקיצור נמרץ בלי אריכות דברים ראיה ועדים. כי דעת לנבון נקל למצוא כל הכתוב דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. ולעולם ישנה אדם דרך קצרה. ביחוד כשהמקום גורם (באכסניא בלי כלי אומנות) והשעה שאינה כשרה:
7
ח׳חומר איסור קניית ח"כ מישראל על זמן אינו יוצא מידי דופיו
ואומר אודות הראשונה מקניית ח"כ מב"י בזה אינני מטפל עצמי כלל לע"ע. שכבר כתבתי בדבר זה באריכות בעז"ה. ונתבארו בו פרטים שונים. ומכללם נלמוד שאין בכל מה שזכר מעכ"ת. מה שיועיל כדי להנצל מן האסור. וכל הדרכים הללו אין מוציאין מידי עברה. (ובאמת אני תמה עליך ידידי. כי מוחזקני בך שהיית בקי בחדרי תורה בימי נעוריך. אף כי ת"ל עתה שהיית לאיש איך מצאו מקום במוחך טענות המוניות כאלו השגורות בפי כל העם מקצה המחנה. למדו לשונם העוה נלאו והשיאו אותן עון אשמת לומדי הדור יתום הלז חכמים להרע להקל משא האסורין הלא מצאו מענה. ההולכים אחרי שרירות לבם הזונה. הנוטים אחרי הבצע איש לבצעו פונה. המלוה כלוה המוכר כקונה. אינם חסים על כספם לצרפו בעליל היושר והצדק שיהא עושר שמור ואושר אמיתי קיים ישבעו בנים ויתרם עוד יעבור ע"י מונה. אך רובם אינן חוששין כי אם למלא ממנו כפם המרבה לספר הרי זה משובח והמקצר מגונה. מתוך שהם להוטים אחר בולמוס הריוח והשכר ובהולים על הממון המושל והכסף יענה. מפני גאון רעים הבוטחים על חילם וישימו זהב כסלם עושי קנין ומקנה. שאין דורנו דומה יפה כל איש מצוק על פיו יסע ועל דגלו יחנה. לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם כי עד"ז נכסי ב"ב יורדים לטמיון וחרב התרבית היא שאכלה קציני הזמן ועקרה אילנות גדולות ר"ל נדדו ארזים כאשר ינוד הקנה. הש"ית ישמרנו וישמרך מהם ויזכנו לשמור פקודיו. לעשות רצונו רצון שוכני סנה. ומי שנפשו יקרה בעיניו וחביב עליו ממונו אף אם לא ידע ספר ירגיש בחולשת הטענה וזיופה. כסף סיגים מצופה. וכי מה כח שער שבשוק יפה. להתיר רבית גמור דאורייתא. והלא השער קצוב לפי הזמן תיפח רוחם של מחשבי קצין מפקיעי שערים יפקדוהו לרגעים ויבחנוהו לבקרים לפיהן יוסיף ויגרע מערכו ירדו לשערים והמה בכתובים ובדפוס ידועים לעין כל ואין מי מן התגרים שיסכל זאת. ואין הדבר מסור לרצון שאין בו טעם. וגם המפסיד בסבת חברו וצריך ללות ברבית. מחמת זה לא הותר לו לקחת הריבית ממי שעיכב מליתן. ואינו רשאי להשתלם ממנו הפסדו זה. אך רבית קצוצה היא בלי ספק מי שמחשב ללוה מה שהוציא בריבית ע"י שהיה דחוק למעות והוצרך ללות כנגד מה שחייב לו אפילו עשה ע"פ הלוה וזה ידוע לכל. ואף אם יאמר המוכר הח"כ שאין לו רשות למשוך על זמן קצר. התינח אם אין הקונה מנכה לו מן הדמים בעד הזמן שהאריך בח"כ. אבל הדבר ידוע שמקפידין מאד ומונין הימים והשעות. על פיהן ישלם המעות. ולא זו בלבד בח"כ הנעשה על משך זמן יותר מהצריך. אלא אפילו הנעשה לשלם מיד בהראותו אינו יוצא מידי איסור אצל הסוחרים הציקנין וקפדנין המדקדקים ורואין אם המוכר נדחק וצריך למעות דמוזיל גבייהו. מחמת הקדמת המעות. והוא הדין איפכא אם הקונה אינו משופה ומשופע לשלם מיד וממתין לו המוכר המעות. נגד זה מעלהו לו בדמים בלי ספק. כמנהג הפשוט שנעשה להם כהיתר מאחר ששנו בחטא והרגל נעשה טבע שני וחוק. על כן נחשב האיסור החמור בעיניהם כשחוק. ולא הביטו אל יוצרם מרחוק. לכן אהו' כנפשי כלך מדרך מסוכנת והזהר מפיתויי היצר המצר עם שידו תקיפה. כי על כן ראיתי לשחר פניך פה בדברים קצרים הללו (שאין כאן מקומם) ולהשיב בשפה רפה. ובמקומו יבואר בעז"ה באורך וברוחב כל אמרת אלוה צרופה) וא"א להעתיק עכשיו כי ארוך הדרוש כמבואר אצלי בעז"ה. ומטיבותייכו אמינא לשוויי נפשאי הדרנא בהא לא קאמינא:
ואומר אודות הראשונה מקניית ח"כ מב"י בזה אינני מטפל עצמי כלל לע"ע. שכבר כתבתי בדבר זה באריכות בעז"ה. ונתבארו בו פרטים שונים. ומכללם נלמוד שאין בכל מה שזכר מעכ"ת. מה שיועיל כדי להנצל מן האסור. וכל הדרכים הללו אין מוציאין מידי עברה. (ובאמת אני תמה עליך ידידי. כי מוחזקני בך שהיית בקי בחדרי תורה בימי נעוריך. אף כי ת"ל עתה שהיית לאיש איך מצאו מקום במוחך טענות המוניות כאלו השגורות בפי כל העם מקצה המחנה. למדו לשונם העוה נלאו והשיאו אותן עון אשמת לומדי הדור יתום הלז חכמים להרע להקל משא האסורין הלא מצאו מענה. ההולכים אחרי שרירות לבם הזונה. הנוטים אחרי הבצע איש לבצעו פונה. המלוה כלוה המוכר כקונה. אינם חסים על כספם לצרפו בעליל היושר והצדק שיהא עושר שמור ואושר אמיתי קיים ישבעו בנים ויתרם עוד יעבור ע"י מונה. אך רובם אינן חוששין כי אם למלא ממנו כפם המרבה לספר הרי זה משובח והמקצר מגונה. מתוך שהם להוטים אחר בולמוס הריוח והשכר ובהולים על הממון המושל והכסף יענה. מפני גאון רעים הבוטחים על חילם וישימו זהב כסלם עושי קנין ומקנה. שאין דורנו דומה יפה כל איש מצוק על פיו יסע ועל דגלו יחנה. לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם כי עד"ז נכסי ב"ב יורדים לטמיון וחרב התרבית היא שאכלה קציני הזמן ועקרה אילנות גדולות ר"ל נדדו ארזים כאשר ינוד הקנה. הש"ית ישמרנו וישמרך מהם ויזכנו לשמור פקודיו. לעשות רצונו רצון שוכני סנה. ומי שנפשו יקרה בעיניו וחביב עליו ממונו אף אם לא ידע ספר ירגיש בחולשת הטענה וזיופה. כסף סיגים מצופה. וכי מה כח שער שבשוק יפה. להתיר רבית גמור דאורייתא. והלא השער קצוב לפי הזמן תיפח רוחם של מחשבי קצין מפקיעי שערים יפקדוהו לרגעים ויבחנוהו לבקרים לפיהן יוסיף ויגרע מערכו ירדו לשערים והמה בכתובים ובדפוס ידועים לעין כל ואין מי מן התגרים שיסכל זאת. ואין הדבר מסור לרצון שאין בו טעם. וגם המפסיד בסבת חברו וצריך ללות ברבית. מחמת זה לא הותר לו לקחת הריבית ממי שעיכב מליתן. ואינו רשאי להשתלם ממנו הפסדו זה. אך רבית קצוצה היא בלי ספק מי שמחשב ללוה מה שהוציא בריבית ע"י שהיה דחוק למעות והוצרך ללות כנגד מה שחייב לו אפילו עשה ע"פ הלוה וזה ידוע לכל. ואף אם יאמר המוכר הח"כ שאין לו רשות למשוך על זמן קצר. התינח אם אין הקונה מנכה לו מן הדמים בעד הזמן שהאריך בח"כ. אבל הדבר ידוע שמקפידין מאד ומונין הימים והשעות. על פיהן ישלם המעות. ולא זו בלבד בח"כ הנעשה על משך זמן יותר מהצריך. אלא אפילו הנעשה לשלם מיד בהראותו אינו יוצא מידי איסור אצל הסוחרים הציקנין וקפדנין המדקדקים ורואין אם המוכר נדחק וצריך למעות דמוזיל גבייהו. מחמת הקדמת המעות. והוא הדין איפכא אם הקונה אינו משופה ומשופע לשלם מיד וממתין לו המוכר המעות. נגד זה מעלהו לו בדמים בלי ספק. כמנהג הפשוט שנעשה להם כהיתר מאחר ששנו בחטא והרגל נעשה טבע שני וחוק. על כן נחשב האיסור החמור בעיניהם כשחוק. ולא הביטו אל יוצרם מרחוק. לכן אהו' כנפשי כלך מדרך מסוכנת והזהר מפיתויי היצר המצר עם שידו תקיפה. כי על כן ראיתי לשחר פניך פה בדברים קצרים הללו (שאין כאן מקומם) ולהשיב בשפה רפה. ובמקומו יבואר בעז"ה באורך וברוחב כל אמרת אלוה צרופה) וא"א להעתיק עכשיו כי ארוך הדרוש כמבואר אצלי בעז"ה. ומטיבותייכו אמינא לשוויי נפשאי הדרנא בהא לא קאמינא:
8