שאילת יעבץ, חלק א ל״טSheilat Yaavetz, Volume I 39
א׳דין ישראל הקונה חובו שעל ישראל חברו
ולשנית אשיב מענית. שהוא פשוט לענ"ד שאין איסור בדבר. ורשאי ראובן השותף בקניית הסחורה אשר שילם הדמים מיד לגוי המוכר. להתפרע מחברו חלקו המגיע עליו לשלם בלי ניכוי וגירעון ד' פרצענט שנשתכר ראובן במה שפרע לגוי מיד והקדים לו המעות. דלענין זה אין דינו של גוי פחות מישראל. שאפילו בישראל כה"ג שהמקח נעשה בהיתר. בלי שיפרש אם מעכשיו בפחות ולזמן ביותר. בדבר שאין שומתו ידועה שהמקח בהיתר נגמר באופן זה. יכול שוב המוכר לומר לקונה שיקח ממנו בפחות אם יתרצה לפורעו מיד. או יוכל למכור חובו והקפתו לאחר בפחות כדינו. והישראל לוקח החובות חוזר על הב"ח וגובה ממנו הכל. כל זה בישראל מישראל: ויפה כחו של גוי שאע"פ שפירש אם מעכשיו בפחות. ואחר כך נתרצה למכור על זמן ביותר. והעלהו הרבה ומכר לו בהקפה. שהרי אעפ"כ נתקיים המקח בודאי. לפי שאין הגוי מוזהר שלא לשוך. והלוקח הישראל מתחייב לו לעולם בכל אופן שגמר המקח בין שניהם. פשוט שיכול הגוי למכור חובו זה לישראל בפחות (בתנאי שאבאר עוד אי"ה) וגם בזה יפה כחו של גוי שאינו צריך לסלק אחריותו. מה שאין כן בישראל שאינו יכול למכור חובו בפחות. אם לא ע"י סילוק:
ולשנית אשיב מענית. שהוא פשוט לענ"ד שאין איסור בדבר. ורשאי ראובן השותף בקניית הסחורה אשר שילם הדמים מיד לגוי המוכר. להתפרע מחברו חלקו המגיע עליו לשלם בלי ניכוי וגירעון ד' פרצענט שנשתכר ראובן במה שפרע לגוי מיד והקדים לו המעות. דלענין זה אין דינו של גוי פחות מישראל. שאפילו בישראל כה"ג שהמקח נעשה בהיתר. בלי שיפרש אם מעכשיו בפחות ולזמן ביותר. בדבר שאין שומתו ידועה שהמקח בהיתר נגמר באופן זה. יכול שוב המוכר לומר לקונה שיקח ממנו בפחות אם יתרצה לפורעו מיד. או יוכל למכור חובו והקפתו לאחר בפחות כדינו. והישראל לוקח החובות חוזר על הב"ח וגובה ממנו הכל. כל זה בישראל מישראל: ויפה כחו של גוי שאע"פ שפירש אם מעכשיו בפחות. ואחר כך נתרצה למכור על זמן ביותר. והעלהו הרבה ומכר לו בהקפה. שהרי אעפ"כ נתקיים המקח בודאי. לפי שאין הגוי מוזהר שלא לשוך. והלוקח הישראל מתחייב לו לעולם בכל אופן שגמר המקח בין שניהם. פשוט שיכול הגוי למכור חובו זה לישראל בפחות (בתנאי שאבאר עוד אי"ה) וגם בזה יפה כחו של גוי שאינו צריך לסלק אחריותו. מה שאין כן בישראל שאינו יכול למכור חובו בפחות. אם לא ע"י סילוק:
1
ב׳אימתי הוא מותר
מיהו הכי חזי לן בס"ד דאיכא לפלוגי בין אם זקף הגוי חובו שעל הלוקח ישראל בשטר. ובין היכא דלא נעשה אצלו רק מלוה בע"פ גרידא. דדוקא כי נקיט הגוי שטרא בידיה. הוא דשרי לזבוני לשטרא לראובן חברו של זה הלוקח באמנה ואשראי. ובכה"ג דמכר שטרו שבידו כהלכה בקניית שטרות. הוא דהדר ראובן על שמעון ומפיק מניה לגמרי בלי שום ניכוי. דבמכירת שטרות כדינא דידן ודידהו דיינינן להו:
מיהו הכי חזי לן בס"ד דאיכא לפלוגי בין אם זקף הגוי חובו שעל הלוקח ישראל בשטר. ובין היכא דלא נעשה אצלו רק מלוה בע"פ גרידא. דדוקא כי נקיט הגוי שטרא בידיה. הוא דשרי לזבוני לשטרא לראובן חברו של זה הלוקח באמנה ואשראי. ובכה"ג דמכר שטרו שבידו כהלכה בקניית שטרות. הוא דהדר ראובן על שמעון ומפיק מניה לגמרי בלי שום ניכוי. דבמכירת שטרות כדינא דידן ודידהו דיינינן להו:
2
ג׳ומתי יש איסור בדבר
אבל במלוה ע"פ. נלע"ד כיון דאי בעי מצי הך שמעון לאשתמוטי ואמר לא פרענא לך מידי. ולא מטעם ריבית. אלא טעם אחר יש בדבר. דהא אי ליבעי היאך לא מיחייב לשלומי כלל לראובן מה שפרע לגוי בעבורו. מדין הפורע חובו של חברו שלא מדעתו. מאחר שהלה לא נתרצה. (ואי לרצונו ולדעתו דשמעון עבד. גרע טפי דהלוואה הויא ודאי. ואית ביה משום ריבית) לפרוע לגוי אלא לזמנו. וכי קיהיב ליה ראובן מדעתיה לחוד אפילו בסתמא. הניח מעותיו על קרן הצבי. דמצי אמר ליה אידך לאו בעל דברים דידי את. דלית לך מידי גבאי. ולא מתחייבנא לך לגמרי דמאי אוזפת ניהלי. ודפרעת לגוי בחריקאי שקילא טיבותך ושדיא אחיזרי. דילמא הוינא מפייסנא לגוי במילי או עירוקיה מסתייה. (ועוד טעמים אחרים נאמרו בו שא"צ להאריך בהם כאן) איך שיהיה פשוט וידוע שהפורע חובו של חברו שלא מדעתו. הלה פטור לכשירצה (ואע"ג דלחדא דיעה בהגהת ש"ע סקכ"ח בגוי צריך לשלם מה שנתן בעבורו. התם מיירי בעניני מסים וארנוניות אע"פ שאינן קצובים. שבאותן ענינים לא שייך פיוס וקיי"ל במס אדם נתפס על חברו. ותשו' מהרי"ל איירי בכה"ג. אבל בשאר חובות שהיחיד חייב לגוי שאינו אנס ופרע זה בשבילו. היינו מבריח ארי. ולדברי הכל אין לו דמים על החייב כך נ"ל פשוט. ואף בחוב שבשטר. דהא קיי"ל אפילו הי' חוב בשטר פטור הלוה בפורע חובו של חברו. והוא הדין לב"ח גוי שאינו אלם. דאפילו בשטר דינא הכי אם לא בדרך מכירה כמו שאפרש.)
אבל במלוה ע"פ. נלע"ד כיון דאי בעי מצי הך שמעון לאשתמוטי ואמר לא פרענא לך מידי. ולא מטעם ריבית. אלא טעם אחר יש בדבר. דהא אי ליבעי היאך לא מיחייב לשלומי כלל לראובן מה שפרע לגוי בעבורו. מדין הפורע חובו של חברו שלא מדעתו. מאחר שהלה לא נתרצה. (ואי לרצונו ולדעתו דשמעון עבד. גרע טפי דהלוואה הויא ודאי. ואית ביה משום ריבית) לפרוע לגוי אלא לזמנו. וכי קיהיב ליה ראובן מדעתיה לחוד אפילו בסתמא. הניח מעותיו על קרן הצבי. דמצי אמר ליה אידך לאו בעל דברים דידי את. דלית לך מידי גבאי. ולא מתחייבנא לך לגמרי דמאי אוזפת ניהלי. ודפרעת לגוי בחריקאי שקילא טיבותך ושדיא אחיזרי. דילמא הוינא מפייסנא לגוי במילי או עירוקיה מסתייה. (ועוד טעמים אחרים נאמרו בו שא"צ להאריך בהם כאן) איך שיהיה פשוט וידוע שהפורע חובו של חברו שלא מדעתו. הלה פטור לכשירצה (ואע"ג דלחדא דיעה בהגהת ש"ע סקכ"ח בגוי צריך לשלם מה שנתן בעבורו. התם מיירי בעניני מסים וארנוניות אע"פ שאינן קצובים. שבאותן ענינים לא שייך פיוס וקיי"ל במס אדם נתפס על חברו. ותשו' מהרי"ל איירי בכה"ג. אבל בשאר חובות שהיחיד חייב לגוי שאינו אנס ופרע זה בשבילו. היינו מבריח ארי. ולדברי הכל אין לו דמים על החייב כך נ"ל פשוט. ואף בחוב שבשטר. דהא קיי"ל אפילו הי' חוב בשטר פטור הלוה בפורע חובו של חברו. והוא הדין לב"ח גוי שאינו אלם. דאפילו בשטר דינא הכי אם לא בדרך מכירה כמו שאפרש.)
3
ד׳ואיך גובה ממנו
וכיון דבדינא מצי למיפטר נפשיה ולא צריך לשלומי לגמרי. השתא נמי אע"ג דהא קבעי לשלומי. מצי אמר דילמא הוה מפייסנא לגוי בבציר פורתא. ושמא היה הגוי לוקח ממני כמו שלקח ממך. אע"פי שהמתין לי לזמן. א"כ בודאי ראובן זה שהקדים המעות לגוי. אשר לא טוב עשה בעמיו. ק"ו מהבא בהרשאה. ובמדה כפושה מדד ולא הועילה ערמתו כלום. שבשום ענין אינו יכול לקבל מחברו כ"א כפי מה שנתן לגוי (כשהוא חוב שבע"פ כדקיימינן השתא):
וכיון דבדינא מצי למיפטר נפשיה ולא צריך לשלומי לגמרי. השתא נמי אע"ג דהא קבעי לשלומי. מצי אמר דילמא הוה מפייסנא לגוי בבציר פורתא. ושמא היה הגוי לוקח ממני כמו שלקח ממך. אע"פי שהמתין לי לזמן. א"כ בודאי ראובן זה שהקדים המעות לגוי. אשר לא טוב עשה בעמיו. ק"ו מהבא בהרשאה. ובמדה כפושה מדד ולא הועילה ערמתו כלום. שבשום ענין אינו יכול לקבל מחברו כ"א כפי מה שנתן לגוי (כשהוא חוב שבע"פ כדקיימינן השתא):
4
ה׳ומאי תקנתיה
אלא שאם בא לשאול אומרים לו הוי פקח ושתוק. ואל תגלה לחברך שפרעת בשבילו מאומה. וכשיגיע תור התשלומין. יקבל הגוי משמעון הלוקח כל הדמים שפסק משלם ויתנם לראובן. ובזה האופן יוכל לעשות אם ראובן בטוח בהגוי (ושמעון לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה דגוי וק"ל):
אלא שאם בא לשאול אומרים לו הוי פקח ושתוק. ואל תגלה לחברך שפרעת בשבילו מאומה. וכשיגיע תור התשלומין. יקבל הגוי משמעון הלוקח כל הדמים שפסק משלם ויתנם לראובן. ובזה האופן יוכל לעשות אם ראובן בטוח בהגוי (ושמעון לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה דגוי וק"ל):
5
ו׳תשלו' ביאור סעיפי דין פורע חובו של חברו מדעתו ושלא מדעתו
אבל מיניה דשמעון גופיה לא מצי מפיק דאפי' אי תימא דפורע חובו של חברו צריך לשלם. ולא כדכתבינן מעיקרא. מיהת לא מיבעי ליה לשלומי. אלא כשיעור זוזי דיהיב לגוי. דההוא טופיינא במאי קני ליה ראובן. ואפי' בגוף הקרן אין לו שום זכייה. וכשירצה הלה משחק בו אי ראובן קציית דינא דישראל. דהני מילי נינהו. ולא מיקנו כלל. ואפילו מטבע בעין בפקדון אינו נקנה בחליפין. כ"ש הלואה דבעל פה במאי אקנייה הגוי הב"ח לראובן. וזה פשוט מאד. (ואף כשת"ל בפורע חובו של חברו חוזר וגובה ממנו לפי שהצילו מן ההפסד ודאי שאינו רשאי ליקח ממנו יותר ממה שנתן בעבורו) והשתא דקעבד שמעון לפנים משורת הדין. לא גרע. דאע"ג דמדעתיה יהיב ליה. דינא הוא דמעכב עליה דלא לשקול טפי ממאי דיהיב איהו לגוי. ועל כן זה שזכרנו למעלה מפורע חובו של חברו. לא נצרכא אלא לרווחא דמילתא ולהתלמד במקום אחר שכך הוא באמת. ולא שאנו צריכים לכך בנ"ד שאפילו לא כך היה ויתחייב שמעון לפרוע מטעם זה. מ"מ לא קנה ראובן המותר כי במה זכה בו אפי' היה בשטר אם לא קנאו. וכ"ש שבאמת יש כאן גם משום פורע חובו של חברו. שלא כדין דקי"ל דפטור וכן הלכה רווחת:
אבל מיניה דשמעון גופיה לא מצי מפיק דאפי' אי תימא דפורע חובו של חברו צריך לשלם. ולא כדכתבינן מעיקרא. מיהת לא מיבעי ליה לשלומי. אלא כשיעור זוזי דיהיב לגוי. דההוא טופיינא במאי קני ליה ראובן. ואפי' בגוף הקרן אין לו שום זכייה. וכשירצה הלה משחק בו אי ראובן קציית דינא דישראל. דהני מילי נינהו. ולא מיקנו כלל. ואפילו מטבע בעין בפקדון אינו נקנה בחליפין. כ"ש הלואה דבעל פה במאי אקנייה הגוי הב"ח לראובן. וזה פשוט מאד. (ואף כשת"ל בפורע חובו של חברו חוזר וגובה ממנו לפי שהצילו מן ההפסד ודאי שאינו רשאי ליקח ממנו יותר ממה שנתן בעבורו) והשתא דקעבד שמעון לפנים משורת הדין. לא גרע. דאע"ג דמדעתיה יהיב ליה. דינא הוא דמעכב עליה דלא לשקול טפי ממאי דיהיב איהו לגוי. ועל כן זה שזכרנו למעלה מפורע חובו של חברו. לא נצרכא אלא לרווחא דמילתא ולהתלמד במקום אחר שכך הוא באמת. ולא שאנו צריכים לכך בנ"ד שאפילו לא כך היה ויתחייב שמעון לפרוע מטעם זה. מ"מ לא קנה ראובן המותר כי במה זכה בו אפי' היה בשטר אם לא קנאו. וכ"ש שבאמת יש כאן גם משום פורע חובו של חברו. שלא כדין דקי"ל דפטור וכן הלכה רווחת:
6
ז׳והסרת כל ספק ופקפוק
וכיון שאין החוב שבע"פ חוב גמור אצל הגוי לענין שיוכל למוכרו. דמלוה ע"פ במאי קני ליה ראובן. ואף ע"ג דהפקעת הלואה דגוי כה"ג אסירא. מ"מ אי הוה ליה זוזי לשמעון למיהב לאלתר הוי שקיל מניה בציר מהכי. אשתכח דמאי דיהיב הך בגיניה הדר הויא לה הלוואה גביה. לא שנא עשה כן שלא מדעתו או מדעתו כדכתיבנא. ומה דשקיל מניה טפי. הוי ליה ריביתא בודאי. ואפי' הבטיחו שמעון לראובן לפרוע לו הכל. משום דהא דטפי ליה שכר הלוואתו הוא. ואפי' מדעת שניהן אסורין. (איברא מגרע גרע דהשתא שלוחו הוי) דאגר נטר ברור הוא. בהלוואה גמורה. על כן אין היתר כי אם על ידי מכירת השטר כהלכתו. דקנייה לשטרא וזכי בההוא טופיינא מדינא:
וכיון שאין החוב שבע"פ חוב גמור אצל הגוי לענין שיוכל למוכרו. דמלוה ע"פ במאי קני ליה ראובן. ואף ע"ג דהפקעת הלואה דגוי כה"ג אסירא. מ"מ אי הוה ליה זוזי לשמעון למיהב לאלתר הוי שקיל מניה בציר מהכי. אשתכח דמאי דיהיב הך בגיניה הדר הויא לה הלוואה גביה. לא שנא עשה כן שלא מדעתו או מדעתו כדכתיבנא. ומה דשקיל מניה טפי. הוי ליה ריביתא בודאי. ואפי' הבטיחו שמעון לראובן לפרוע לו הכל. משום דהא דטפי ליה שכר הלוואתו הוא. ואפי' מדעת שניהן אסורין. (איברא מגרע גרע דהשתא שלוחו הוי) דאגר נטר ברור הוא. בהלוואה גמורה. על כן אין היתר כי אם על ידי מכירת השטר כהלכתו. דקנייה לשטרא וזכי בההוא טופיינא מדינא:
7
ח׳וא"ל אם כן כי תפיס שטרא נמי. דהא שמעינן לרבותינו האחרונים ז"ל דסמכו לפסוק בלוקח שט"ח שעל ישראל ביד גוי בפחות. שאין גובין בו כלל. לפי שיכול לומר הייתי מפייס לגוי על זמנים רחוקים. ההוא בנתקלקל החוב לגמרי איירי. שאינו שוה כלום שכבר נתייאש ממנו הגוי. כגון אלו הבעלי פלטות והשרידים אשר שרדו אל ערי המבצר ולקחו להם רשות שררה אחרת מקום שאין יד המלוה שולטת שם בדיניהם. או בענין שהעני הלוה ונתייאש ממנו הגוי ולא תבעו (דכל כי האי שטרא חספא בעלמא הוא) שזה הקונה מיד הגוי מזיק בידים הוא. ומשום קנסא נגעו בה. אבל אם הוא בענין שהב"ח לא נשבר ולא ברח אל העבר. שהחוב לא נתקלקל ושוה דמיו. אע"פ שזה נתן בעדו רק דבר מועט. נקנה לו השט"ח שאין אונאה לשטרות. וגובה בו כל הכתוב בו. ובלבד שקנה כדינו במכירה גמורה. ואף כתיבה בקנין כדידן אינו צריך. רק כפי הנהוג בדינא דמלכותא. דבכתיבה (על שמו של הקונה) לחוד קני כל שיעבודיה. לאפוקי אי לא אקני ליה גוף השטר לגמרי. דמצי אמר לאו בע"ד דידך אנא. אבל בקונה כהלכתו. אין ספק שקנאו ישראל ונשתעבד הב"ח להלוקח. כל שלא פקע כחו של הגוי מישראל הלוה ודוק. כל זה נ"ל ברור מאד:
8
ט׳ביאור דין שנים שקנו סחורה ביחד בע"פ או בכתב לענין ערבו' ולנדון שלנו
ולכן אני אומר בנ"ד אם שט"ח היה שקנאו ראובן כדין. גובהו משלם משמעון שחייב על כרחו לפרוע לו כסך חוב הכתוב בו. משא"כ אם חוב ע"פ הוא. אי בעי האי לא משלם ליה מידי. וכי משלם נמי לא לשקול מיניה איהו בע"כ. אלא כמה דיהיב לגוי. טפי לא. ואם מדעת שמעון עשה ראובן שפרע לגוי בעבורו. יש בדבר להקל ולהחמיר. חומרא לתובע שהרי נעשה בזה הלואה גמורה אצלו. וריבית גמור הוא מה שנוטל ממנו יותר ממה שנתן לגוי. ואפילו שמעון רוצה בכך אסור מן הדין. קולא לתובע ויפה כחו של ראובן בזה שעכשיו הקרן שלו בטוח דעל שמעון הדר בודאי. ולא מצי אשתמוטי מניה. ולא זו בלבד אלא אפילו נעשו בפירוש ערבים זה לזה (וכגון שנים שלוו או קנו ביחד באשראי מישראל. דקיי"ל שהן אחראין זה לזה. ומשתעבדי אף בע"פ אי פירשו בהדיא מעיקרא. דה"ל כערב בשעת מתן מעות אי נמי בשטרא. ואפילו בסתמא נמי ער"ס ע"ז) או היכא דדייני אינהו נמי הכי כדינא דידן דמשתעבדי בהדדי אף בסתמא. נמי פשיטא דתו לא מצי היאך לאשתמוטי כלל. ומיבעי ליה לשלומי לחבריה ודאי. דהא מיחייב לסלוקי היזיקיה. (זהו כדעת הטור. ואמנם לדעת הרמב"ם שהובא בסי' ק"ל אפילו בערבות גמור פטור אם שילם הערב שלא מדעתו. (אם לא נעשו ערבים קבלנים) וצ"ע אם אמר אפילו בערב לגוי) ואפ"ה טפי ממאי דיהיב לא מצי למשקל מניה דידיה בהך גוונא דאמרן דהיינו אם בע"פ נתחייבו. מטעמי דלעיל. מיהא אם נכתב עליהן שטר ביחד. והלך אחד ופרע כל החוב בפחות. וקנה השט"ח לעצמו. כה"ג נמי דינא הוא דהדר ומפיק מחבריה כי כשורא לצלמא. כאילו היה מתחייב בשטר בפ"ע כדלעיל. הכי נמי לא שנא. ואע"ג דדינא דגוי דאזל בתר ערבא. וקרובני לומר דאפילו נעשו ערבים קבלנים זה לזה. לא אשתני דינא בהא דוק ודי בזו למבין מדעתו כך נלע"ד. לפום ריהטא דהכין הוא עיקרא דהך מילתא. והדברים מבוארים למאן דעייל ונפק בספרי המחברים ז"ל. ואם כי היה מקום אתי בעז"ה להאריך בקצת פרטים. אלא שאין דנין משא"א כעת לפי דוחק השעה. ואתם העמידו דבר על בוריו ותבררו המקח. תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח:
ולכן אני אומר בנ"ד אם שט"ח היה שקנאו ראובן כדין. גובהו משלם משמעון שחייב על כרחו לפרוע לו כסך חוב הכתוב בו. משא"כ אם חוב ע"פ הוא. אי בעי האי לא משלם ליה מידי. וכי משלם נמי לא לשקול מיניה איהו בע"כ. אלא כמה דיהיב לגוי. טפי לא. ואם מדעת שמעון עשה ראובן שפרע לגוי בעבורו. יש בדבר להקל ולהחמיר. חומרא לתובע שהרי נעשה בזה הלואה גמורה אצלו. וריבית גמור הוא מה שנוטל ממנו יותר ממה שנתן לגוי. ואפילו שמעון רוצה בכך אסור מן הדין. קולא לתובע ויפה כחו של ראובן בזה שעכשיו הקרן שלו בטוח דעל שמעון הדר בודאי. ולא מצי אשתמוטי מניה. ולא זו בלבד אלא אפילו נעשו בפירוש ערבים זה לזה (וכגון שנים שלוו או קנו ביחד באשראי מישראל. דקיי"ל שהן אחראין זה לזה. ומשתעבדי אף בע"פ אי פירשו בהדיא מעיקרא. דה"ל כערב בשעת מתן מעות אי נמי בשטרא. ואפילו בסתמא נמי ער"ס ע"ז) או היכא דדייני אינהו נמי הכי כדינא דידן דמשתעבדי בהדדי אף בסתמא. נמי פשיטא דתו לא מצי היאך לאשתמוטי כלל. ומיבעי ליה לשלומי לחבריה ודאי. דהא מיחייב לסלוקי היזיקיה. (זהו כדעת הטור. ואמנם לדעת הרמב"ם שהובא בסי' ק"ל אפילו בערבות גמור פטור אם שילם הערב שלא מדעתו. (אם לא נעשו ערבים קבלנים) וצ"ע אם אמר אפילו בערב לגוי) ואפ"ה טפי ממאי דיהיב לא מצי למשקל מניה דידיה בהך גוונא דאמרן דהיינו אם בע"פ נתחייבו. מטעמי דלעיל. מיהא אם נכתב עליהן שטר ביחד. והלך אחד ופרע כל החוב בפחות. וקנה השט"ח לעצמו. כה"ג נמי דינא הוא דהדר ומפיק מחבריה כי כשורא לצלמא. כאילו היה מתחייב בשטר בפ"ע כדלעיל. הכי נמי לא שנא. ואע"ג דדינא דגוי דאזל בתר ערבא. וקרובני לומר דאפילו נעשו ערבים קבלנים זה לזה. לא אשתני דינא בהא דוק ודי בזו למבין מדעתו כך נלע"ד. לפום ריהטא דהכין הוא עיקרא דהך מילתא. והדברים מבוארים למאן דעייל ונפק בספרי המחברים ז"ל. ואם כי היה מקום אתי בעז"ה להאריך בקצת פרטים. אלא שאין דנין משא"א כעת לפי דוחק השעה. ואתם העמידו דבר על בוריו ותבררו המקח. תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח:
9