שאילת יעבץ, חלק א מ״טSheilat Yaavetz, Volume I 49
א׳עמדין התצ"א לפ"ק
1
ב׳בא מעשה לידי באשה שבכרה וילדה זכר. וכבר הפילה קודם זה. ולא שתו אל לבן הנשים שהיו עמה אז כשהפילה. להראות השפיר לחכם לידע אם היה מרוקם אם לאו. ועכשיו אומרות שלא היו יכולות להכיר בטוב אם ולד היה אם לאו. רק לדעתן קרוב הדבר שלא היה ולד. לפי שזוכרות שראו הנפל שהיה דבר לבן עצביי כעין חוטין וגידין דקין מאד ארכו ועביו כאורך וכעובי מחט גדול של נשים. והיה ניכר הראש כערך ראש של מחט הנז'. ושני עינים כשני טיפין. גם שערה א' היתה בראשו. אלא שהיה לו זנב ארוך. שמזה שפטו שהוא בריה כעין שרץ העכבר:
2
ג׳והוריתי שהולד הבא אחריו בכור לכהן לה' סלעים. אמנם לא יברך האב על הפדיון. וסמכתי בזה על תשו' מהרי"ק סי' קמ"ג והובא בהג"ה סי' ש"ה שאם לא ראו בו ריקום איברים. אינו פוטר הבא אחריו. ובתשו' הנ"ז משמע דה"ה לספק ריקום שאינו פוטר. משום דמוקמינן לאשה בחזקת שלא נפטר רחמה. והשפיר בחזקת שלא נתרקם:
3
ד׳תשו' מהרי"ק בספק ריקום דאינו פוטר הבא אחריו צ"ע
אע"ג דלכאורה איכא לתמוהי טובא. היכי מצינן למימר דכה"ג הוי חזקה מעליא. א"כ אותה ששנינו ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה פטור שהמע"ה. נימא אוקי אשה בחזקת שלא נפטר רחמה. והיא תימא גדולה על מהרי"ק ז"ל. ולא יתכן שנעלם מהגאון דין פשוט זה ומשנה שלמה:
אע"ג דלכאורה איכא לתמוהי טובא. היכי מצינן למימר דכה"ג הוי חזקה מעליא. א"כ אותה ששנינו ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה פטור שהמע"ה. נימא אוקי אשה בחזקת שלא נפטר רחמה. והיא תימא גדולה על מהרי"ק ז"ל. ולא יתכן שנעלם מהגאון דין פשוט זה ומשנה שלמה:
4
ה׳וראיתי לא"מ הגאון ז"ל בספרו (סי' קח) הקשה ג"כ על מהרי"ק מגמ' דנדה (ד' כט) דמוכח דלא אמרינן גבי מפלת אוקי אחזקה. וטמאה מספק. א"כ דון מנה דהוי ספק לגבי בכור נמי. משו"ה פירש דברי מהרי"ק שהיה ידוע שלא היה ולד ולא ריקום. רק לצאת ידי חומרא לומר שמא אין אנו בקיאין. ואע"ג דלדידן לא הוי ריקום דילמא משום דלא בקיאינן שפיר הוא. משו"ה סמך הרב על אותן החזקות. הא לאו הכי ר"ל בספק ריקום. משמע מתשו' א"מ הגאון ז"ל. דהמע"ה מהוכחה הנז'. ובודאי לכאורה דברי מהרי"ק מטין קצת כפירושו והבנתו:
5
ו׳אמנם אין הכרח שיסבור מהרי"ק בספק ריקום שפוטר הבא אחריו. דהא הני חזקות גמורות נינהו קאמר. ואי משום גמ' דנדה הנז'. נ"ל ליישב דודאי לא נעלם כל זה ממהרי"ק. וגם על הגאון א"מ ז"ל יפלא מדוע הוצרך להקשות עליו מענין טומאת נדה. שאע"פ שהיא טמאה מספק. אין לקחת משם ראיה כל כך. על שיהא ספק גבי בכור. כה"ג דלא הוחזקה עוברה: דדילמא משום חומרא דנדה היא. ואע"פ שאינו ספק גמור החמירו בו. והלא נוכל להקשות ביתר עז דספק בכור דפטור. היכי משכחת אליבא דמהרי"ק. דאזיל בתר חזקה:
6
ז׳וישוב דעתו ז"ל על נכון להצילו מהשגת אמ"הג ז"ל
איברא כי מעיינינן משכחינן טעמא בדברי מהרי"ק לפטור אפי' בספק ריקום. ותמה על עצמך דהא ודאי שפיר קאמר דחזקה גמורה היא. ואמאי לא ניזול בתרה הכא. ואי משום דלגבי ממון המוטל בספק אמרינן העמידנו על חזקתו. דחזקת ממון עדיפא. אי משום הא לא איריא. דהא קיי"ל כר"ג דאזיל בתר חזקה דגופא. אפי' לגבי ממונא. ואע"ג דכי ליכא טענת בריא. לא אזלינן בתרה. וקיי"ל אוקי ממונא בחזקת מריה עדיף. היינו בדליכא אלא חד חזקה דגופא. הוא דמהני חזקת ממון. אבל תרי חזקי. אלימי טפי מחזקת ממונא. כדאי' בהמדיר(ד' ע"ו) ותו זימנין משכחינן דלא מהני חזקת ממונא גרידא והיינו דצריכינן לתרי חזקי גבי ב"ה עם שכיר אחר זמנו בהמקבל (ד' קי"ג) אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה. א"כ בלאו תרתי חזקה. נמי ב"ה משתבע. דאוקי חזקה להדי חזקה ואוקי ממונא בחזקת מריה:
איברא כי מעיינינן משכחינן טעמא בדברי מהרי"ק לפטור אפי' בספק ריקום. ותמה על עצמך דהא ודאי שפיר קאמר דחזקה גמורה היא. ואמאי לא ניזול בתרה הכא. ואי משום דלגבי ממון המוטל בספק אמרינן העמידנו על חזקתו. דחזקת ממון עדיפא. אי משום הא לא איריא. דהא קיי"ל כר"ג דאזיל בתר חזקה דגופא. אפי' לגבי ממונא. ואע"ג דכי ליכא טענת בריא. לא אזלינן בתרה. וקיי"ל אוקי ממונא בחזקת מריה עדיף. היינו בדליכא אלא חד חזקה דגופא. הוא דמהני חזקת ממון. אבל תרי חזקי. אלימי טפי מחזקת ממונא. כדאי' בהמדיר(ד' ע"ו) ותו זימנין משכחינן דלא מהני חזקת ממונא גרידא והיינו דצריכינן לתרי חזקי גבי ב"ה עם שכיר אחר זמנו בהמקבל (ד' קי"ג) אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה. א"כ בלאו תרתי חזקה. נמי ב"ה משתבע. דאוקי חזקה להדי חזקה ואוקי ממונא בחזקת מריה:
7
ח׳ביאור דיני חזקת גופא וממונא
א"כ נחזי אנן דה"ט דמהרי"ק דס"ל אפי' ספק ריקום פוטר. ולא דמי לשאר ספק בכור דלא מספקינן כלל בריקום דמיירי בהוחזקה מעוברת ועוברה ניכר אלא שאין ידוע אם ולד היה אם לאו. כגון שנסתפקנו בצורת אדם. או ספק אם הפילה אם לאו. דכיון דלא מסייע חזקת עובר. (ואיברא בהוחזקה מעוברת אדרבא חזקת עובר מסייע לאידך גיסא לחומרא. כיון שיצא מכלל שפיר ובא לכלל עובר. אוקי אחזקה דולד מעליא הוה) הו"ל ספק בכור ממש. מאי אמרת העמד אשה על חזקתה. אדרבה העמד ממון על חזקתו דעדיף. ומסייע נמי רובא דנשי ולד מעליא ילדן. משא"כ בנפל כזה שעדיין אין לו חזקת ולד. שאנו מסופקים אם נתרקם. דאע"ג דהפילה לאחר מ' לטבילתה. מ"מ אינו אלא ספק. שאין זה ודאי שמתעברת סמוך לטבילתה. ואינו רק חוששת לו מספק. לענין נדה ולידה. משא"כ לענין בכור. אזלינן נמי לחומרא ואוקמינן אחזקה. וכ"ש בדאיכא ריעותא לפנינו. שאנו מסופקים בריקום. דלא אלימא חזקת ממון כנגד שתי חזקות גמורות כנז'. משו"ה כל ספק ריקום גרע טפי. והכי נמי דייק לישנא דמהרי"ק ז"ל דמסיים בה וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו איבריו. וק"ל:
א"כ נחזי אנן דה"ט דמהרי"ק דס"ל אפי' ספק ריקום פוטר. ולא דמי לשאר ספק בכור דלא מספקינן כלל בריקום דמיירי בהוחזקה מעוברת ועוברה ניכר אלא שאין ידוע אם ולד היה אם לאו. כגון שנסתפקנו בצורת אדם. או ספק אם הפילה אם לאו. דכיון דלא מסייע חזקת עובר. (ואיברא בהוחזקה מעוברת אדרבא חזקת עובר מסייע לאידך גיסא לחומרא. כיון שיצא מכלל שפיר ובא לכלל עובר. אוקי אחזקה דולד מעליא הוה) הו"ל ספק בכור ממש. מאי אמרת העמד אשה על חזקתה. אדרבה העמד ממון על חזקתו דעדיף. ומסייע נמי רובא דנשי ולד מעליא ילדן. משא"כ בנפל כזה שעדיין אין לו חזקת ולד. שאנו מסופקים אם נתרקם. דאע"ג דהפילה לאחר מ' לטבילתה. מ"מ אינו אלא ספק. שאין זה ודאי שמתעברת סמוך לטבילתה. ואינו רק חוששת לו מספק. לענין נדה ולידה. משא"כ לענין בכור. אזלינן נמי לחומרא ואוקמינן אחזקה. וכ"ש בדאיכא ריעותא לפנינו. שאנו מסופקים בריקום. דלא אלימא חזקת ממון כנגד שתי חזקות גמורות כנז'. משו"ה כל ספק ריקום גרע טפי. והכי נמי דייק לישנא דמהרי"ק ז"ל דמסיים בה וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו איבריו. וק"ל:
8
ט׳ומשו"ה אזיל הכא והכא לחומרא לחייב בפדיון בלי ברכה
ונ"ד נמי לא נפיק מידי ספק. אע"פ שממה שאומרות הנשים שהיה ראש ניכר ושתי עינים כטיפין. נראה שהיו בו סימני ריקום הנזכרים בגמרא. מ"מ כיון דלא הוי רמיא עלייהו למידק בהכי. והן עצמן אומרות שלא היו יכולות להכירו בטוב. לא משגיחינן בהו. דלא הוה דעתייהו עלה ההיא שעתא. ולא חשבו שיש צורך לידע דבר זה. ומסתמא מספיקא לא נפקא:
ונ"ד נמי לא נפיק מידי ספק. אע"פ שממה שאומרות הנשים שהיה ראש ניכר ושתי עינים כטיפין. נראה שהיו בו סימני ריקום הנזכרים בגמרא. מ"מ כיון דלא הוי רמיא עלייהו למידק בהכי. והן עצמן אומרות שלא היו יכולות להכירו בטוב. לא משגיחינן בהו. דלא הוה דעתייהו עלה ההיא שעתא. ולא חשבו שיש צורך לידע דבר זה. ומסתמא מספיקא לא נפקא:
9
י׳ותו דהא אמרי נמי דהוה צורת עכבר. ומאן לימא לן דהוי ליה חצי פרצוף אדם. דהא ודאי לא אפשר למיקם עלה כה"ג. ובהדיא איפסיקא הילכתא בש"ע דאם אין חצי פרצוף דומה לשל אדם אינו פוטר הבא אחריו. והכא דאכתי לא הוי פרצוף ניכר. הו"ל כמי שאינו. ואפי' ספק אינו נקרא. והאיכא ריעותא בפנינו. ודאי אין זה הספק כדאי להוציא מידי ודאי. אפי' להחזיק ממון ברשות בעליו. בכל כי הא ודאי סמכינן אחזקי דמהרי"ק הנ"ל (אע"פ שמהוכחתי הראשונה בלבד היה לבי נוקפי לעשות מעשה שלא כדעת א"מ הגאון ז"ל. אפי' שהיה להחמיר (וחומרא דממון נמי ליכא דנהגו להחזיר הפדיון. וכן נכון לדעתי כמ"ש בס"ד במ"א) לפי שאינני כדאי להרהר אחר דבריו ז"ל שהיה לבו פתוח כפתחו של אולם: ואנכי תולעת ולא איש נבער מדעת דך ונכלם):
10
י״אואפי' ברכה היה מהראוי לברך על הפדיון. דהא ספק של תורה הוא. ואע"ג דהך מילתא תליא באשלי רברבי (ועיין בי"ד סי' כ"ח ובמ"ש שם בס"ד ובהל' חנוכה) ועוד תדע שזה דבר אחר. ואינו נחשב בכלל ספק כמו כוי ודכוותה. דהכא סמכינן אחזקה ודאורייתא היא. דמשו"ה מפקינן בה ממונא מיד המוחזק. על כן אינו בגדר ספק. אעפ"כ חששתי לספק ברכה לבטלה חלילה. ושב אל תעשה עדיף. והא ברכות אינן מעכבות:
11
י״בומ"מ עדיין צ"ע להתיישב בדבר. ואם יבוא לידי עוד. אולי אראה להורות אפי' בברכה. וקרוב הוא בעיני. ואלהי אמת יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות הטרוד יעב"ץ ס"ט:
12