שאילת יעבץ, חלק א נ׳Sheilat Yaavetz, Volume I 50
א׳עמדין
1
ב׳שאלת קרני הבופלו אם כשרים לשופר של מצוה. שראית להרב במג"א ז"ל בסימן תקפ"ו שכתב דראם טהור הוא. ומשמע דס"ל דכשר לשופר:
2
ג׳השגה על במג"א ושירי כנה"ג בענין קרני ראם לשופר
תשובה זה ימים כתבתי על זה שלא ירדתי לסוף דעתו. במ"ש שם על מ"ש בהג"ה לפסול שופר מבהמה טמאה. שהראם טהור. (והוא מהתו' שכתבו כן בזבחים ד' קי"ג ע"ב) וזה לשוני שם אבל לא ידעתי מה הועילה לו טהרתו. דמכל מקום בודאי פסול לשופר ממ"נ. ראם זה היכי דמי. אם במין המצוי אצלנו ר"ל הבופלו. שכן לועזין אותו בטעות (וכמ"ש התוס') הלא מין בהמה הוא באמת. דשור הבר הוא. וקיי"ל כמ"ד שור בר מין בהמה. וכ"כ התו' שם דבופלוש שלנו חלבן אסור. וכן נפסק בי"ד סי' פ' וכ"ט. שהוא שור הבר ששנינו בכלאים. וכיון דמינא דשור הוא אין פסול יותר ממנו. ואין בבהמות כי אם ג' מינין שה ועז ושור. ופשיטא דלאו מינא דשה ועז הוא:
תשובה זה ימים כתבתי על זה שלא ירדתי לסוף דעתו. במ"ש שם על מ"ש בהג"ה לפסול שופר מבהמה טמאה. שהראם טהור. (והוא מהתו' שכתבו כן בזבחים ד' קי"ג ע"ב) וזה לשוני שם אבל לא ידעתי מה הועילה לו טהרתו. דמכל מקום בודאי פסול לשופר ממ"נ. ראם זה היכי דמי. אם במין המצוי אצלנו ר"ל הבופלו. שכן לועזין אותו בטעות (וכמ"ש התוס') הלא מין בהמה הוא באמת. דשור הבר הוא. וקיי"ל כמ"ד שור בר מין בהמה. וכ"כ התו' שם דבופלוש שלנו חלבן אסור. וכן נפסק בי"ד סי' פ' וכ"ט. שהוא שור הבר ששנינו בכלאים. וכיון דמינא דשור הוא אין פסול יותר ממנו. ואין בבהמות כי אם ג' מינין שה ועז ושור. ופשיטא דלאו מינא דשה ועז הוא:
3
ד׳ואם כוונתו ז"ל על ראם האמיתי הבלתי מצוי אצלנו. שהוא המתורגם ורימא. דמין חיה הוא. הא נמי פשיטא דפסיל טפי. חדא מפני שהוא קרן. דכל פסולו של שור מפני שנקרא קרן. לא למדנו אלא ממנו. דכתיב בכור שורו וקרני ראם קרניו. ותו משום שאינו חלול ואין זכרות לקרניו. כדכתבו בהדיא התו' והר"ן. דמשו"ה לא איצטריך תנא לאשמועינן פסולא דקרני ראם. משום דלא חזו כלל מה"ט. אפי' לא היה נקרא קרן. על כן אין מקום כלל לדבר זה כאן ודו"ק:
4
ה׳ותמיה לי טובא דאזיל בתר איפכא. דהרי אם יצוייר עוד מין ראם שהוא טמא. לא בריר פסוליה כולי האי. שהרי הר"ן נסתפק בדבר ולא החליט איסור קרני הטמאה. (ועיין בחיבורי מש"ע בהסרת תמיהת מהר"ם רבקש ז"ל בענין זה) עיין עוד מ"ש שם סתרמ"ח לענין שופר הבא מכלאים. ומה שבעל הג"ה פסק לפוסלן. הוא רק מחומרא דספק דאורייתא. מ"מ אינו ודאי פסול. משא"כ במיני הטהורים שזכרנו איסורן ברור וק"ל:
5
ו׳גם בס' שיירי כנה"ג נפל בטעות בדבר זה במ"כ. שכתב כאן שראם הוא טמא לענין שופר. ונעלם גם ממנו ז"ל מ"ש התו'. והעלה חרס בידו אף הוא ז"ל. דבלא"ה פסול לשופר כדאמרן. יעב"ץ ס"ט:
6