שאילת יעבץ, חלק א נ״דSheilat Yaavetz, Volume I 54
א׳ז"ל השואל תוך אגרתו לעוורדין
1
ב׳באתי לשאול ממנו שאלה מה שנתהווה פה בחג השבועות העבר ומעשה שהיה כך היה הש"ץ כאן הוא כהן ואין לנו כהן אחר והוא רגיל בכל פעם לישא כפיו. אמנם בי"ט הנ"ל היה כאן כהן אחר וכשהגיע הש"ץ לרצה באו הלויים ונטלו ידי הכהן האורח. ואז אמר המנהיג שגם הש"ץ יטול ידיו והיה שם למדן א' ואמר שלא ליטול והש"ץ ציית להחכם. ועתה בא המנהיג להעליל ולומר שעבר בעשה הואיל שנאמר לו לעלות ולא עלה כמ"ש רמ"א בא"ח. ולכאורה זר בעיני כי מאחר שהלמדן אמר לו שלא לעלות וגופא בתר רישא גריר. כי הש"ץ ציית לחכם בד"ת. בכן בקשתי ממנו שיחווני דעתו הרמה בזה. ועוד ארים ידי בדבר הקשה ממני ולא אוכל שאת כי מאחר שדוד מלך ישראל קרא לנפשיה חסיד לטהר אשה לבעלה כו'. אמנם דין כזה כאשר אבאר גדול עלי מנשוא לכן אמרתי אלך אל אדוני כו'. יאיר עיני ואמצא מרגוע וזהו טופס השאלה אשה שיש לה ווסת קבוע וכבר חלף ועבר חצי שנה שלא היתה יכולה לטהר עצמה דהיינו באופן כזה על שני עדים אשר דרך בנות ישראל לשמשות בהן לא נמצא כלום וגם בשעת הבדיקה לפני התשמיש ולאחר כן לא מצאה. אמנם לפעמים ביום או בלילה כשהשתינה ובדקה עצמה מצאה מראה דם טמא. ובגין זה חלפו ועברו ימים שלא נזדקקה לבעלה. יתר על זה הרגישה כאב תחת החזה השמאלית לפעמים והלכה אצל רופא גוי מומחה והוא אמר לה שיש לה מכה או מורסא תוך הגוף ולפעמים היא פתוחה ולפעמים היא סתומה וכל עת ועידן שמרגשת כאב המכה אין הדם יוצא ממקורה מאחר שהיא סתומה. אכן כשאינה מרגשת כאב הנ"ל אזי המכה פתוח ונוזל הדם ממנה ע"כ דברי הרופא הנ"ל. וגם האשה בעצמה אומרת שכדבריו כן הוא. ומעתה יורנו מורנו אם יש לתלות בדם מכה אם לא כי כל הדרים כאן אין להם מורה כו' ומשא כזה כבד עלי לכן על תשובתו הרמה אצפה וזריזין מקדימין ומעתה אצא בקידה אפים הק"יע:
2
ג׳תשובה
3
ד׳למדן שמיחה בש"ץ הרגיל שלא יעלה לנ"כ עם כהנים זולתו אף שאמרו לו ליטול ידיו ולעלות כדרכו ביחיד לא טב הורה וזה הש"ץ לא יפה עשה ששמע אליו
כתבו בא אלי בשבוע זו שבאתי לביתי ואני עיף ויגע ואינני מופנה מכל צד. אעפ"כ פניתי מעסקי ונדרשתי לאשר שאלני. ובעז"ה אשיב הנראה בעיני. על דבר הש"ץ שהוא כהן דש בעירו לישא את כפיו כי אין זולתו שם. ואירע שבא לשם כהן אחר. וכשנטלו הלויים ידי הכהן האורח. אז אמר המנהיג שגם הש"ץ יטול ידיו. ולמדן א' מיחה בידו שלא ליטול והש"ץ שמע אליו. ועתה אומר המנהיג שעבר הש"ץ בעשה הואיל שאמרו לו לעלות ולא עלה. וכ"ת אמר בלשון זה נראה זר בעיני מאחר שהלמדן אמר שלא לעלות כו'. כי הש"ץ ציית לחכם בד"ת עכ"ל. ואני אומר אין זה דבר זר כלל. כי אין לשמוע אל כל למדן שיהיה אם אומר על שמאל שהוא ימין. ולא מחכמה אמר כן. האומר שלא יעלה הש"ץ לדוכן. מאחר שכבר נאמר לו מאחר שיעלה. ומעתה הרי הוא עובר בעשה אם לא יעלה. ומה לו למחות בזה. וכ"ש שהרי אינו דבר מוסכם שלא יעלה ש"ץ. אפי' אם יש שם כהנים אחרים כאשר אבאר בעז"ה:
כתבו בא אלי בשבוע זו שבאתי לביתי ואני עיף ויגע ואינני מופנה מכל צד. אעפ"כ פניתי מעסקי ונדרשתי לאשר שאלני. ובעז"ה אשיב הנראה בעיני. על דבר הש"ץ שהוא כהן דש בעירו לישא את כפיו כי אין זולתו שם. ואירע שבא לשם כהן אחר. וכשנטלו הלויים ידי הכהן האורח. אז אמר המנהיג שגם הש"ץ יטול ידיו. ולמדן א' מיחה בידו שלא ליטול והש"ץ שמע אליו. ועתה אומר המנהיג שעבר הש"ץ בעשה הואיל שאמרו לו לעלות ולא עלה. וכ"ת אמר בלשון זה נראה זר בעיני מאחר שהלמדן אמר שלא לעלות כו'. כי הש"ץ ציית לחכם בד"ת עכ"ל. ואני אומר אין זה דבר זר כלל. כי אין לשמוע אל כל למדן שיהיה אם אומר על שמאל שהוא ימין. ולא מחכמה אמר כן. האומר שלא יעלה הש"ץ לדוכן. מאחר שכבר נאמר לו מאחר שיעלה. ומעתה הרי הוא עובר בעשה אם לא יעלה. ומה לו למחות בזה. וכ"ש שהרי אינו דבר מוסכם שלא יעלה ש"ץ. אפי' אם יש שם כהנים אחרים כאשר אבאר בעז"ה:
4
ה׳ואילו קודם מעשה ציווי המנהיג אמרה. שלא היה הדבר בא לידי ביטול עשה. אפשר ששומעין לו. משא"כ לאחר מעשה שחל עליו קיום העשה אין שומעין לו שלא אמר כהלכה. ואלמלא היה שותק ומחריש לחכם יחשב. ואפי' הי' פשוט שאינו רשאי לעלות בלי אמירה. ונאמר לו אפי' מפי מי שאינו חכם שיעלה. אין ספק שחל עליו חובת הברכה. וממקומו הוא מוכרע. שהרי הרמ"א ז"ל תופס בפשיטות דברי הר"מ מרוטנבורק ז"ל הסובר שאינו רשאי לעלות כשיש כהנים אחרים בב"הכ. לפי שלא ראה חולק עליהם. מ"מ כתב שאם אמרו לו שיעלה צריך לעלות דעובר בעשה אם אינו עולה. הא קמן אע"ג דאליביה דרמ"א ז"ל זה האומר לש"ץ שיעלה. לא כיוון יפה להלכה וחזקתו שאינו חכם. ולא יודע הדין. שטעה בדבר משנה לפי סברת הפוסקים לדעת רמ"א. שהם סוברים שלא יעלה ומוחים בידו. אפ"ה פשיטא ליה ז"ל דבאמירה דהך מתחייב לעלות. ונדחין מפניו דברי הפוסקים. שאין להם מקום בזה אלא מתחלה. כל שלא בא לכלל חיוב מן התורה. וכל זה פשוט מאד כמעט לא ניתן ליכתב:
5
ו׳אמנם אפי' לא נאמר לו ביחוד שיעלה אם הוא רגיל ובוטח לישא כפיו ולחזור לתפלתו לא לבד שראשי לעשות כן אלא אפי' חיובא נמי איכא לענ"ד בשקרא שמש הכנסת כהנים דלא כפסק הש"ע ושמא כה"ג כ"ע מודו ואולי אפי' באינו מובטח צריך לעלות בכה"ג ופירוש חדש משובח ומרווח במשנה שלא שיערוהו הפוסקים והמפרשים
אמנם אין מדרש בלא חידוש. על כן אודיע לו מה שחידשתי בעז"ה בענין זה. זה לי כמה שנים מלפנים. והוא דבר הגון מאד לפרש המשנה שלא כדעת הר"מ מרוטנבורק אע"פ ששטתו תפוסה ביד רוב האחרונים ז"ל. אני בעניי כתבתי על זה בחידושי לא"ח ובפירושי למשנה שחנני הש"ית ברחמיו. וכלשון הזה אמרתי שם אלמלא הייתי כדאי אמינא ולא מסתפינא דבמחילה מכבוד הקדוש מהר"מ והנמשכים אחריו בפירוש משנה זו דש"ץ לא ישא כפיו אם אין שם כהן אלא הוא. דאזלי בתר איפכא. ולא נהירא להוסיף על לשון התנא ולומר חסורי מחסרא מסברתינו. מה שלא מצינו בתלמוד. שלדעתו ז"ל משמעו כאלו היה שונה ואפי' אין שם כהן אלא הוא. ולענ"ד אין הכרח לפרש כך. דהאי תנא דווקנא הוא ולא קמץ במלת אפי'. אלא דווקא קתני אם אין שם כהן אלא הוא אינו רשאי לישא את כפיו בלא הבטחה. דכיון דאין שם כהן אחר. נקטינן דאינו קורא כהנים. וכשאין קוראין כהנים אינו עובר אם אינו עולה. כבריש סי' קכ"ח. ולא איכפת לן דמתבטלא נ"כ. כיון דליכא חיובא אלא בקריאה כדמתרגמינן כד יימרון להון. ומאחר שיש לחוש לביטול תפלה שכבר הותחלה. טפי אית לן למיחש. אבל בשיש שם כהנים אחרים דהשתא מיבעי למיקרינהו לעלות (וכפי' התו' ור"ח שחזן הכנסת הוא הקורא כהנים) אין אומרין לזה עבור בג' עשה. משום חשש בעלמא דילמא מיפסקא תפלה דרבנן. ואית ביה נמי משום פגמא. דכשקוראין כהנים כל הכהנים שבב"הכ בכלל. (ואע"ג דלדעת הב"ח אין הפסולין בכלל. היינו דווקא הפגומים ואינן ראויין לברך. אבל הראוי. אלא שמחמת התפלה אינה עולה. ודאי לא אתיא תפלה דרבנן ומספיקא בעלמא. ודחיא עשה דאורייתא. ועל כרחך צ"ל כן לדעת הרב"י. דס"ל שאפי' אמרו להן לפסולים לנ"כ בפירוש שיעלו. אינן עוברין. ואילו בש"ץ. כ"ע מודו שאם אמרו לו שיעלה צריך לעלות. הרי עכ"ל שאינו מכלל הפסולין לד"ה. ואית ביה משום הני תרי טעמי. חדא דעבר בעשה. ותו איכא נמי לתא דפגמא) משו"ה פשיטא ליה לתנא דצריך לעלות אפי' אין הבטחתו שחוזר לתפלתו. דבכה"ג לא משגחינן בתפלה דרבנן. לחוש לספק ביטולה. ותו אפשר נמי באחר שיעבור תחתיו. (וא"ל הא ע"כ לדברי רמ"א צ"ל דלא דמי קריאת כהנים. לכשאומרין בפי' שיעלה. דאע"ג דכי אמרינן ליה לש"ץ בהדיא שיעלה. עובר אם אינו עולה. מ"מ בקריאה דרך כולל. ע"כ ס"ל דלית לן בה בש"ץ. לפי שחכמים מנעוהו. דאל"ה מאי דעתיה. הא לק"מ. דרמ"א לטעמיה אזיל דס"ל. כדעת הפוסקים דש"ץ עצמו קורא כהנים. לפיכך מן הסתם אינו עובר אפי' יש שם כהנים שצריך לקרותן. שהרי הוא הקורא. ואינו נקרא. לכן א"א שיעבור אם לא ע"י שיאמרו לו בפירוש. ובמג"א כתב משום דקריאת כהנים אחר רצה הוא. אינו עובר. וצ"ע. ודידן עדיפא. מ"מ קשיא דהא מתניתין שפיר מיתרצא כדכתיבנא ומנ"ל וק"ל) אי נמי אפי' תימא בהבטחה מיהא עולה. אפי' איתנהו לכהנים אחריני בהדיה. וחיובי נמי מחייב מטעמא דאמרן. ודיוקא דמתני' הכי הוא. אם אין שם כהן כו' אם הבטחתו שחוזר לתפלתו רשאי. רשות גרידא הוא. ובדידיה תליא כנ"ל. משא"כ כשיש שם כהנים. שלא הוא שנזקקין לקרותן כנ"ל. אז לא לבד שרשאי. אלא שגם חובה היא עליו שיעלה אם הבטחתו. והרי זה כפתור ופרח בכוונת המשנה בדיוק עכ"ל בחידושי הנ"ל. ובעז"ה ראיתי ונתון אל לבי בכמה מקומות כיוצא בזה להעמיד לשון המשנה על מכונו וליישבו כהווייתו ועלתה בידי ת"ל. הוא ית' יאיר עיני בתורתו ואל יצל מפי דבר אמת עד מאד:
אמנם אין מדרש בלא חידוש. על כן אודיע לו מה שחידשתי בעז"ה בענין זה. זה לי כמה שנים מלפנים. והוא דבר הגון מאד לפרש המשנה שלא כדעת הר"מ מרוטנבורק אע"פ ששטתו תפוסה ביד רוב האחרונים ז"ל. אני בעניי כתבתי על זה בחידושי לא"ח ובפירושי למשנה שחנני הש"ית ברחמיו. וכלשון הזה אמרתי שם אלמלא הייתי כדאי אמינא ולא מסתפינא דבמחילה מכבוד הקדוש מהר"מ והנמשכים אחריו בפירוש משנה זו דש"ץ לא ישא כפיו אם אין שם כהן אלא הוא. דאזלי בתר איפכא. ולא נהירא להוסיף על לשון התנא ולומר חסורי מחסרא מסברתינו. מה שלא מצינו בתלמוד. שלדעתו ז"ל משמעו כאלו היה שונה ואפי' אין שם כהן אלא הוא. ולענ"ד אין הכרח לפרש כך. דהאי תנא דווקנא הוא ולא קמץ במלת אפי'. אלא דווקא קתני אם אין שם כהן אלא הוא אינו רשאי לישא את כפיו בלא הבטחה. דכיון דאין שם כהן אחר. נקטינן דאינו קורא כהנים. וכשאין קוראין כהנים אינו עובר אם אינו עולה. כבריש סי' קכ"ח. ולא איכפת לן דמתבטלא נ"כ. כיון דליכא חיובא אלא בקריאה כדמתרגמינן כד יימרון להון. ומאחר שיש לחוש לביטול תפלה שכבר הותחלה. טפי אית לן למיחש. אבל בשיש שם כהנים אחרים דהשתא מיבעי למיקרינהו לעלות (וכפי' התו' ור"ח שחזן הכנסת הוא הקורא כהנים) אין אומרין לזה עבור בג' עשה. משום חשש בעלמא דילמא מיפסקא תפלה דרבנן. ואית ביה נמי משום פגמא. דכשקוראין כהנים כל הכהנים שבב"הכ בכלל. (ואע"ג דלדעת הב"ח אין הפסולין בכלל. היינו דווקא הפגומים ואינן ראויין לברך. אבל הראוי. אלא שמחמת התפלה אינה עולה. ודאי לא אתיא תפלה דרבנן ומספיקא בעלמא. ודחיא עשה דאורייתא. ועל כרחך צ"ל כן לדעת הרב"י. דס"ל שאפי' אמרו להן לפסולים לנ"כ בפירוש שיעלו. אינן עוברין. ואילו בש"ץ. כ"ע מודו שאם אמרו לו שיעלה צריך לעלות. הרי עכ"ל שאינו מכלל הפסולין לד"ה. ואית ביה משום הני תרי טעמי. חדא דעבר בעשה. ותו איכא נמי לתא דפגמא) משו"ה פשיטא ליה לתנא דצריך לעלות אפי' אין הבטחתו שחוזר לתפלתו. דבכה"ג לא משגחינן בתפלה דרבנן. לחוש לספק ביטולה. ותו אפשר נמי באחר שיעבור תחתיו. (וא"ל הא ע"כ לדברי רמ"א צ"ל דלא דמי קריאת כהנים. לכשאומרין בפי' שיעלה. דאע"ג דכי אמרינן ליה לש"ץ בהדיא שיעלה. עובר אם אינו עולה. מ"מ בקריאה דרך כולל. ע"כ ס"ל דלית לן בה בש"ץ. לפי שחכמים מנעוהו. דאל"ה מאי דעתיה. הא לק"מ. דרמ"א לטעמיה אזיל דס"ל. כדעת הפוסקים דש"ץ עצמו קורא כהנים. לפיכך מן הסתם אינו עובר אפי' יש שם כהנים שצריך לקרותן. שהרי הוא הקורא. ואינו נקרא. לכן א"א שיעבור אם לא ע"י שיאמרו לו בפירוש. ובמג"א כתב משום דקריאת כהנים אחר רצה הוא. אינו עובר. וצ"ע. ודידן עדיפא. מ"מ קשיא דהא מתניתין שפיר מיתרצא כדכתיבנא ומנ"ל וק"ל) אי נמי אפי' תימא בהבטחה מיהא עולה. אפי' איתנהו לכהנים אחריני בהדיה. וחיובי נמי מחייב מטעמא דאמרן. ודיוקא דמתני' הכי הוא. אם אין שם כהן כו' אם הבטחתו שחוזר לתפלתו רשאי. רשות גרידא הוא. ובדידיה תליא כנ"ל. משא"כ כשיש שם כהנים. שלא הוא שנזקקין לקרותן כנ"ל. אז לא לבד שרשאי. אלא שגם חובה היא עליו שיעלה אם הבטחתו. והרי זה כפתור ופרח בכוונת המשנה בדיוק עכ"ל בחידושי הנ"ל. ובעז"ה ראיתי ונתון אל לבי בכמה מקומות כיוצא בזה להעמיד לשון המשנה על מכונו וליישבו כהווייתו ועלתה בידי ת"ל. הוא ית' יאיר עיני בתורתו ואל יצל מפי דבר אמת עד מאד:
6
ז׳ויצא לנו מהאמור שעכ"פ בהבטחה יש מקום חשוב לסמוך עליו להניח להש"ץ הרגיל שיעלה לכתחלה. וכן עמא דבר. חזי מאן גברא דקמסהיד עלה. הרב במג"א ז"ל. אע"פ שכתב ולא ידעתי למה. בעז"ה נתגלה על ידינו טעם מנהגן של ישראל. שהוא תורה ע"פ עיקר הדין במשנתינו. וגם הלום ראיתי שהביאו בשם רש"ל ז"ל שכך היא דעתו ג"כ והנאני. אע"ג דלא אמרה מטעמא דילן. וכ"ש בנ"ד שאמרו לו בהדיא שיעלה. מאן הא דלא חש לקמחיה ומיחה. שלד"ה חייב לעלות. והרי לדעת הב"ח אפי' הפסולין. כה"ג חייבין לעלות ועברי בעשה. כ"ש וק"ו לש"ץ זה. שביטל עשה בודאי. וזה אינו צריך לפנים:
7
ח׳אך לא ידעתי מה מקום להעליל עליו בזה. כיון ששגגה היא בידו. ואפי' עבר על עשה במזיד ושב. אינו זז משם עד שמוחלין לו:
8