שאילת יעבץ, חלק א נ״וSheilat Yaavetz, Volume I 56
א׳חיזוק דברי הראשונים שאין למחות בכח ביד המקל בנאמנות החייט משני טעמים
ומה שחלם חלום עוד ובא ברוב דברים. על מה שכתבתי בקודם בענין נאמנות החייט גוי בתפירת בגדי הצמר שאין בידינו למחות בחזקת היד כו'. ונראה למעלתך שהדבר מוטל על כל רב ומורה לכנוס בעובי הקורה בעבור זה ולהכריח בחרם שלא לעשות כמעשים האלה אם הראשונים שגו. ע"כ לשון כתבו. לא ידעתי מה החלום הזה אשר חלמת. ובאיזה מראה ראית. וכל עיקר דברי לא הבנת. ולא עמדת על האמת ושורש הדברים. כי באמת ובתמים אין להחמיר על כיוצא בזה אלא ממדת חסידות. כאשר נראה קצת מלשוני בקודם. וכמו שאוסיף כאן ביאור בעז"ה. אחר שראיתי שאין די ברמז ובלישנא קלילא. ועוד טעם אחר בדבר שאין להוכיח ולהכריח על כך ביד חזקה כי אם במענה רך ובסבר פנים יפות. אם נחשוב שיהו דברינו נשמעים. אבל במקום שלא נשער שישמעו לדברינו בכאלה. אסור להוכיחם מתלמוד ערוך ריש פ"ד דביצה ומובא בא"ח סי' תר"ח. הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו'. כשברור לנו שלא ישגיחו. בפרט בכה"ג שמוצאים הדבר מפורש בש"ע להקל. ולשני הענינים רמזתי בקודמת באמרי שאין כחנו יפה כל כך למחות בזרוע במי שיסמוך על זה בחוזק יד. כיון שיש לו יתד לתלות בו וליחנק באילן גדול. ואע"פ שאיסור כלאים מפורש בתורה. אפ"ה לא דמי לבין השמשות דיו"הכ דמחינן בהו. משום דהוי איסור כרת. וגם הוא ספק גמור וקרוב ליכשל באיסור חמור של תורה. משא"כ בנאמנות זה שהוא ספק רחוק. חדא דניחוש לאחלופי. ועוד שהפשתן דמיו יקרין מן הקנבוס. ותו דחייט אומן מובהק ומומחה ידוע בעירו. ודאי אית ליה חזקת אומן דלא מרע נפשיה במידי דאיכא קפידא:
ומה שחלם חלום עוד ובא ברוב דברים. על מה שכתבתי בקודם בענין נאמנות החייט גוי בתפירת בגדי הצמר שאין בידינו למחות בחזקת היד כו'. ונראה למעלתך שהדבר מוטל על כל רב ומורה לכנוס בעובי הקורה בעבור זה ולהכריח בחרם שלא לעשות כמעשים האלה אם הראשונים שגו. ע"כ לשון כתבו. לא ידעתי מה החלום הזה אשר חלמת. ובאיזה מראה ראית. וכל עיקר דברי לא הבנת. ולא עמדת על האמת ושורש הדברים. כי באמת ובתמים אין להחמיר על כיוצא בזה אלא ממדת חסידות. כאשר נראה קצת מלשוני בקודם. וכמו שאוסיף כאן ביאור בעז"ה. אחר שראיתי שאין די ברמז ובלישנא קלילא. ועוד טעם אחר בדבר שאין להוכיח ולהכריח על כך ביד חזקה כי אם במענה רך ובסבר פנים יפות. אם נחשוב שיהו דברינו נשמעים. אבל במקום שלא נשער שישמעו לדברינו בכאלה. אסור להוכיחם מתלמוד ערוך ריש פ"ד דביצה ומובא בא"ח סי' תר"ח. הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו'. כשברור לנו שלא ישגיחו. בפרט בכה"ג שמוצאים הדבר מפורש בש"ע להקל. ולשני הענינים רמזתי בקודמת באמרי שאין כחנו יפה כל כך למחות בזרוע במי שיסמוך על זה בחוזק יד. כיון שיש לו יתד לתלות בו וליחנק באילן גדול. ואע"פ שאיסור כלאים מפורש בתורה. אפ"ה לא דמי לבין השמשות דיו"הכ דמחינן בהו. משום דהוי איסור כרת. וגם הוא ספק גמור וקרוב ליכשל באיסור חמור של תורה. משא"כ בנאמנות זה שהוא ספק רחוק. חדא דניחוש לאחלופי. ועוד שהפשתן דמיו יקרין מן הקנבוס. ותו דחייט אומן מובהק ומומחה ידוע בעירו. ודאי אית ליה חזקת אומן דלא מרע נפשיה במידי דאיכא קפידא:
1
ב׳ובראיות גמורות ברורות
והרי אפי' תכלת נקחת מתגר גוי מומחה. ולא חיישינן לקלא אילן אע"פ שדמיה יקרין מאד. והבדיקה קשה לעמוד על הדבר. ולאו ק"ו בן ק"ו הוא מה בדבר שהוא שלו. אין האומן חשוד להחליף למכור הרע הזול ביוקר. אע"פ שבדיקתה רחוקה מאד. ואצל טעימה אין לה בדיקה כלל. שא"א לעמוד עליו כדאי' במנחות. אפ"ה סמכינן אמומחה. עאכ"ו שאין לחשוד האומן בדבר הנמסר בידו שיחליפנו רע בטוב. ר"ל לתת בעדו דבר יקר. אע"פ שיש לו בו קצת תועלת. דלא מרע נפשיה בדבר שיש בו קפידא. כיון שהוא אומן. ומה גם בדבר שאולי אפשר לעמוד עליו בבדיקה. אע"פ שאיננו מבחן גמור מוחלט. וזה ברור מאד. ועיין בי"ד סי' קי"ד שמותר ליקח יין רימונים מתגר גוי אע"פ שדמיו יקרין מן היין. לא חיישינן שיערבנו בו לחזקו ולהטיב טעמו. וכ"ש לנ"ד והוא פשוט וא"צ לפנים שזהו מעיקר הדין ויסודו. שהחייט האומן נאמן אפי' בשלו. כ"ש בדבר הניתן לו שלא יחליפנו. אפי' היה הפשתן בזול מן הקנבוס. משום חזקה דלא מרע נפשיה. וכ"ש שהפשתן ביוקר. אע"פ שנוח לו יותר לתפור בו:
והרי אפי' תכלת נקחת מתגר גוי מומחה. ולא חיישינן לקלא אילן אע"פ שדמיה יקרין מאד. והבדיקה קשה לעמוד על הדבר. ולאו ק"ו בן ק"ו הוא מה בדבר שהוא שלו. אין האומן חשוד להחליף למכור הרע הזול ביוקר. אע"פ שבדיקתה רחוקה מאד. ואצל טעימה אין לה בדיקה כלל. שא"א לעמוד עליו כדאי' במנחות. אפ"ה סמכינן אמומחה. עאכ"ו שאין לחשוד האומן בדבר הנמסר בידו שיחליפנו רע בטוב. ר"ל לתת בעדו דבר יקר. אע"פ שיש לו בו קצת תועלת. דלא מרע נפשיה בדבר שיש בו קפידא. כיון שהוא אומן. ומה גם בדבר שאולי אפשר לעמוד עליו בבדיקה. אע"פ שאיננו מבחן גמור מוחלט. וזה ברור מאד. ועיין בי"ד סי' קי"ד שמותר ליקח יין רימונים מתגר גוי אע"פ שדמיו יקרין מן היין. לא חיישינן שיערבנו בו לחזקו ולהטיב טעמו. וכ"ש לנ"ד והוא פשוט וא"צ לפנים שזהו מעיקר הדין ויסודו. שהחייט האומן נאמן אפי' בשלו. כ"ש בדבר הניתן לו שלא יחליפנו. אפי' היה הפשתן בזול מן הקנבוס. משום חזקה דלא מרע נפשיה. וכ"ש שהפשתן ביוקר. אע"פ שנוח לו יותר לתפור בו:
2
ג׳אם לא ממד"ח ובמענה רך
ולכן טעות גדול טעית במה שהחלטת הדבר לאיסור ודאי. ולרדוף ההולכים לתומם עד החרמה. לא זו העיר ולא זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם הנלבב. הרוצה לזכות הרבים בכאלה. אם לא בהמשיך לבות ההמון בנחת ולאט אם ישמעו ישמעו. ולא בכח יגבר עליהם אם יחדלו. כי אז יניא את לב העם למרות עיני כבודו. וליתן מכשול לפניהם. לעשות בזדון. את פני האדון. בחושבם החכם מכביד עולו עליהם שלא לש"ש ח"ו:
ולכן טעות גדול טעית במה שהחלטת הדבר לאיסור ודאי. ולרדוף ההולכים לתומם עד החרמה. לא זו העיר ולא זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם הנלבב. הרוצה לזכות הרבים בכאלה. אם לא בהמשיך לבות ההמון בנחת ולאט אם ישמעו ישמעו. ולא בכח יגבר עליהם אם יחדלו. כי אז יניא את לב העם למרות עיני כבודו. וליתן מכשול לפניהם. לעשות בזדון. את פני האדון. בחושבם החכם מכביד עולו עליהם שלא לש"ש ח"ו:
3
ד׳וכבוד הקדמונים לעולם במקומו עומד זכר צדיקים יבורך
ואתמה מאד על לשון השואל ששלח רסן מפיו ושלח יד לשונו. באונו שרה את אלקי' קדושי עליון רבותינו הגאונים הקדמונים ז"ל באמור עליהם ששגו. דא עקא ולא תהא כזאת בישראל. אף ששגיאות מי יבין. מ"מ חלילה לומר בכאן משגה הוא כאלו נתנו ח"ו מכשול לרבים. הלא ידע כי לא ביין שגו ונבלעו. או בשכר תעו מדרך השכל חלילה. ליפול ברשת המוקש להעביר את העם. הס מלהזכיר ועתיד ליתן הדין ע"ז. כי בהמתן של צדיקים אין הק"בה מביא תקלה ע"י. צדיקים עצמן לא כ"ש. הלא הם אבותינו ורבותינו ז"ל אשר מפיהן אנו חיין: הם שהעמידונו על האמת. הם שהנחילונו חיי עד. ואיך יעלה על לבנו שיצאה שגגה כזאת מלפני השליטים ז"ל. אלא שאין ספק בדבר שאין כאן חשש וספק איסור דאורייתא כל עיקר. לכן סמכו על אותה בדיקה שהזכירו ז"ל להתיר לאחרים בזמנן. לפי שראו מעיקר הדין אין להחמיר עליהן אפי' לא יהא סימן מובהק לגמרי. ומ"מ הן החמירו על עצמן ממדת חסידות וזהירות יתרה. כמ"ש בדבריהם. ואף אמנה אותה בדיקה שזכרו לא הוחזקה במוכחשת וכפרנית בודאי. דאפשר לזימנין דהויא סימנא. או אין כל המינין שוין ואולי המקום גורם. הא מיהת חזינן מאן ומאן גברי רברבי דקמסהדי עלה. ומזקנים נתבונן. ואם ראשונים כמלאכים אין אנו אפי' כחמורים שלהן וטובה צפרנן. משו"ה ניחא לן למשכוני נפשין אקמאי מרנן ורבנן. ולא להוציא לעז עליהן ולעשותן כעד זומם. והמפריז על המדה להתריס נגד רבותיו קרינן עליה אל תתחכם יותר למה תשומם. מ"מ הכל לפי מה שהוא אדם ולפי המקום הדבר מסור ללב טהור מחלאת נגעי הזמן. היודע להוכיח לבני אדם מומן. והיה ה' עם השופט ורועה נאמן. לעשות לו בית נאמן. כה יאמר הש"ית לרחמנו ולעזרנו לטוב לנו כל הימים להתברך באלהי אמן:
ואתמה מאד על לשון השואל ששלח רסן מפיו ושלח יד לשונו. באונו שרה את אלקי' קדושי עליון רבותינו הגאונים הקדמונים ז"ל באמור עליהם ששגו. דא עקא ולא תהא כזאת בישראל. אף ששגיאות מי יבין. מ"מ חלילה לומר בכאן משגה הוא כאלו נתנו ח"ו מכשול לרבים. הלא ידע כי לא ביין שגו ונבלעו. או בשכר תעו מדרך השכל חלילה. ליפול ברשת המוקש להעביר את העם. הס מלהזכיר ועתיד ליתן הדין ע"ז. כי בהמתן של צדיקים אין הק"בה מביא תקלה ע"י. צדיקים עצמן לא כ"ש. הלא הם אבותינו ורבותינו ז"ל אשר מפיהן אנו חיין: הם שהעמידונו על האמת. הם שהנחילונו חיי עד. ואיך יעלה על לבנו שיצאה שגגה כזאת מלפני השליטים ז"ל. אלא שאין ספק בדבר שאין כאן חשש וספק איסור דאורייתא כל עיקר. לכן סמכו על אותה בדיקה שהזכירו ז"ל להתיר לאחרים בזמנן. לפי שראו מעיקר הדין אין להחמיר עליהן אפי' לא יהא סימן מובהק לגמרי. ומ"מ הן החמירו על עצמן ממדת חסידות וזהירות יתרה. כמ"ש בדבריהם. ואף אמנה אותה בדיקה שזכרו לא הוחזקה במוכחשת וכפרנית בודאי. דאפשר לזימנין דהויא סימנא. או אין כל המינין שוין ואולי המקום גורם. הא מיהת חזינן מאן ומאן גברי רברבי דקמסהדי עלה. ומזקנים נתבונן. ואם ראשונים כמלאכים אין אנו אפי' כחמורים שלהן וטובה צפרנן. משו"ה ניחא לן למשכוני נפשין אקמאי מרנן ורבנן. ולא להוציא לעז עליהן ולעשותן כעד זומם. והמפריז על המדה להתריס נגד רבותיו קרינן עליה אל תתחכם יותר למה תשומם. מ"מ הכל לפי מה שהוא אדם ולפי המקום הדבר מסור ללב טהור מחלאת נגעי הזמן. היודע להוכיח לבני אדם מומן. והיה ה' עם השופט ורועה נאמן. לעשות לו בית נאמן. כה יאמר הש"ית לרחמנו ולעזרנו לטוב לנו כל הימים להתברך באלהי אמן:
4
ה׳הערה ואזהרה לשוחטי ובודקי בני מדינת הים פריזיא דאיתרע להו חזקתן וצריכין בדיקה והשגחה יתרה וה"ה לכל יושבי פרזות וכפרים ביחוד כששוחטין לעצמן דרובא לאו מומחין נינהו
והואיל ואתי לידן שמעכ"ת עוררני לתת ידי ואצבעי בדבר הנוגע לתיקון ההמון שמתי אל לבי מכשולות ומהמורות. קשות מאלה וחמורות. בעסק השוחטים הפריצים ועזי פנים המצוין לרוב אצל שחיטה במדינה זו. שאין בודקין מן המז"בח ולמעלה. כי לא אדונים לאלה. איש הישר בעיניו יעשה. באין מוחה ואין משים לנצח. על זה אש עצור בעצמותי ברצח. כי קנוא קנאתי בהוללים. ונזכרתי מעשה שבא לידי בעברי על דעלף זיל בנוסעי מאמשטרדם לביתי ושבתי שם. כי לא יכולנו להגיע לכאן בעש"ק. והבע"ה אדם ישר בעיני מוחזק בכשר כ' יעקב יצ"ו. רצה לשחוט בן עוף לכבודי וטבוח טבח והכן. עודנו העוף בידו כמעט שלא נשחט. לקחתי המאכלת מידו לבודקו: והיה מלא פגימות גדולות. והי' שם שוחט מומחה עמי בחברתי נתתיו לו ומצאו פגום כדברי. עד שהודה ולא בוש דלאו בר הרגשה הוא כלל. ונתתי שבח והודאה לאל ית' שלא האכילני מבשר נבלה. כמעט קט אלו היינו סומכין על החזקה. ודנתי ק"ו אם באדם כשר כך בהדיוטות לא כ"ש. ביום א' שלחתי אחר ב"ב אחר השוחט לעצמו שיראה לי סכינו. ובקושי אמצי לי נפשיה. כי אמר מי אדון לי. ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי. ושוב נמלך בעצמו והביאו לפני. אחר זמן רב ושהות גדול שעסק בתיקון סכינו. שאלנוהו ואמר שבדקו יפה יפה והוא טוב אצלו בלי ספק. וכשבדקנוהו עמדנו מרעידים. וכמה אנשים עדים. שהיו שם באותו מעמד גם נתננוהו להם לבחנו ולנסותו ומצאוהו כמגרה. כי מי יאכל בשר כשר ולא יחוש. כי אם בשרו נחוש. וזה העיז פניו ומצחו נחושה. עודנו מחזיק בטומאתו וערפו הקשה. לומר שהוא טוב ובדוק אצלו. ואינו משגיח בשום אדם שיאמר בהפך. אלמלא ראיתי בעיני לא האמנתי. וזה היה סבת שתיקתי עד הנה. וכשראינו שאין בו תועלת הלכנו לדרכנו. וכבואנו לביתנו הכרזנו עליו בב"הכ שלנו לאסור את שחיטתו כשחיטת כותי. על כן איתרע להו חזקתייהו דשוחטי מדינה זו. ביחוד שהם שוחטים ובודקים לעצמן מבלי משגיח. וכן לא יעשה:
והואיל ואתי לידן שמעכ"ת עוררני לתת ידי ואצבעי בדבר הנוגע לתיקון ההמון שמתי אל לבי מכשולות ומהמורות. קשות מאלה וחמורות. בעסק השוחטים הפריצים ועזי פנים המצוין לרוב אצל שחיטה במדינה זו. שאין בודקין מן המז"בח ולמעלה. כי לא אדונים לאלה. איש הישר בעיניו יעשה. באין מוחה ואין משים לנצח. על זה אש עצור בעצמותי ברצח. כי קנוא קנאתי בהוללים. ונזכרתי מעשה שבא לידי בעברי על דעלף זיל בנוסעי מאמשטרדם לביתי ושבתי שם. כי לא יכולנו להגיע לכאן בעש"ק. והבע"ה אדם ישר בעיני מוחזק בכשר כ' יעקב יצ"ו. רצה לשחוט בן עוף לכבודי וטבוח טבח והכן. עודנו העוף בידו כמעט שלא נשחט. לקחתי המאכלת מידו לבודקו: והיה מלא פגימות גדולות. והי' שם שוחט מומחה עמי בחברתי נתתיו לו ומצאו פגום כדברי. עד שהודה ולא בוש דלאו בר הרגשה הוא כלל. ונתתי שבח והודאה לאל ית' שלא האכילני מבשר נבלה. כמעט קט אלו היינו סומכין על החזקה. ודנתי ק"ו אם באדם כשר כך בהדיוטות לא כ"ש. ביום א' שלחתי אחר ב"ב אחר השוחט לעצמו שיראה לי סכינו. ובקושי אמצי לי נפשיה. כי אמר מי אדון לי. ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי. ושוב נמלך בעצמו והביאו לפני. אחר זמן רב ושהות גדול שעסק בתיקון סכינו. שאלנוהו ואמר שבדקו יפה יפה והוא טוב אצלו בלי ספק. וכשבדקנוהו עמדנו מרעידים. וכמה אנשים עדים. שהיו שם באותו מעמד גם נתננוהו להם לבחנו ולנסותו ומצאוהו כמגרה. כי מי יאכל בשר כשר ולא יחוש. כי אם בשרו נחוש. וזה העיז פניו ומצחו נחושה. עודנו מחזיק בטומאתו וערפו הקשה. לומר שהוא טוב ובדוק אצלו. ואינו משגיח בשום אדם שיאמר בהפך. אלמלא ראיתי בעיני לא האמנתי. וזה היה סבת שתיקתי עד הנה. וכשראינו שאין בו תועלת הלכנו לדרכנו. וכבואנו לביתנו הכרזנו עליו בב"הכ שלנו לאסור את שחיטתו כשחיטת כותי. על כן איתרע להו חזקתייהו דשוחטי מדינה זו. ביחוד שהם שוחטים ובודקים לעצמן מבלי משגיח. וכן לא יעשה:
5
ו׳לכן ראיתי חובה היא עלי להזכירם ולהזהירם ולהתרות בהן. אע"פ שאינני כדאי להוכיח. אכן מפני שהתקלה גדולה. והמכשלה הזאת סמוכה ונראת לנו וקרובים אל החי"לול. ואנשים אחים ושכנים אנחנו. ומבני קהלנו העוברים ושבים. אוכלים משחיטתם. בכן הדבר מוטל עלינו להסיר מכשול מדרך עמי. ואל יחשדוני שאני דורש לטובת עצמי. ולכבודי למען ספר שמי. כי אני בתומי. אקרא להם אנשי שלומי. אם יאותו לדברינו אלה אשר איעצם ויהי אלקים עמם. ילכו אצל חכם אשר ייטב בעיניהם. או לב"ד שבאמשטרדם. ימנו עליהם איש ירא ה' וחרד על דברו מומחה ובקי להשגיח על שוחטיהם ובודקים שלהם. בעינא פקיחא בלי משא פנים. ותשובתו הרמתה לחזור עליהם בכל שנה או שתים לכל הפחות. או שילכו לפניו ויעמדו על הנסיון. ולא יפרקו מעליהם עול מלכות שמים. ולא תהיה עדת ה' כצאן ושה תועה. אשר אין להם רועה. והיה אם כה יעשון. לא יקראם אסון. ולפני ה' יהיו לרצון. ואם ח"ו יאמרו נואש לדברינו. מה שלא אקוה. אזי נחלץ חושים לפני ה' למלחמה. למען תורת ה' תמימה. ונכריז על שחיטתם ופתן ושאר הרחקות. ונפרסם אותן בשערי בת רבים בקהלות קדושות גדולות הידועות לנו. עד שיכנעו אל ה' ואל תורתו הקדושה ופקודיו הישרים. לעשות משמרת וסייג לתורה כראוי והגון לזרע ישראל הכשרים. ואזי יהיו אהובים וקרובים אל ה' ואל עמו. ועליהם ועלינו יהי נועמו. כ"ד הדורש טוב לעמו. ודובר שלו' לכל מתהלך בתומו. המך מערכו ומכיר מקומו. שפל מארץ אדם להבל דמה. אנוש רמה. תולעת יעקב שועל בן ארי החי הגאון החסיד המפורסם כמוהר"ר צבי אשכנזי זצ"ללה"ה ס"ט:
6
ז׳לא ידעתי עי"מ אשלח לו אגרתי עד שיזדמן לפני מי שילך לשם:
7