שאילת יעבץ, חלק א נ״זSheilat Yaavetz, Volume I 57
א׳אמשטרדם ח"ה דפסח תצ"ל.
1
ב׳למי כל חמדת ישראל כו' כמוהרר"י נר"ו:
2
ג׳הנהו אמרי"ן רכיכן סלקין מתתאי לעילאי גב"ר בגוברין ע"ד המאורע שאירע בימים ההמה אין מלך בישראל כאן איש הישר בעיניו יעשה והמורה הורה כו' וזה יצא ראשונה באשר שנוהגין פה קהלתינו מאז ומקדם ששוחטין הבהמות בבית הקצבים נכרי ולכשימצא כשרה מוליכין הבשר למקולין ישראל. והבני מעיים וכרכשות וראש עם הלשון והרגלים מוליכין לבית השוחט דמתא למכור. ועכשיו ביום אתמול אירע ששחט השוחט דמתא עשרה בהמות גסות כשרים משחיטה ובדיקה כנהוג ישראל. והיו מוליכין תיכף שבעה בהמות דהיינו החלקי כשרים למקולין שלנו למכור. ונשתיירו בבית הקצבים שלשה בהמות ובבית השוחט דמתא היה מוליכין העשרה בני מעיים עם כל השייך לו כנ"ל. ומכרו הטבחי ישראל במקולין מן השבעה בהמות אותו היום קרוב לבהמה אחת. דהיינו שני רביעי חלקי ראשונים. והשוחט דמתא מכר אחד או שנים מהכרכשות וטחולים. והראשים עם הלשונות כולם נשתיירו בבית השוחט. ובאה אשה א' לפני המורה בטחול של בהמה שלקחה היום משוחט דמתא. שהיא א' מן העשרה שנשחטו אותו יום. שבאו היום לביתו. ובתוכו מחט חלודה והוגלד המכה מונח לארכו של הטחול ולצד חלל הגוף. דאף לכל הדעות טריפה. דליכא למימר דרך הכרס אוכלין ומשקין דחקוהו ונכנס בטחול. ומעתה אין פוצה פה ומצפצף על הבהמה שטחול ממנה שהיא טריפה ודאי. ובזה ודאי אין לצדד להיתירא שלא יהי' אשה נאמנת בזה לאחרים. דזה מבואר כמה פעמים בש"ע ובשו"ת ורובם מהמה הביא הפרי חדש בסי' ס"ט. ומעתה מה יעשה במקולין עם הבשר. ובשלשה הבהמות הכשרים שעודם בבית הקצבים נכרי. והשוחט דמתא בבני מעיים והראשים והלשונות והרגלים. והמורה הורה כמו שהורה. ועלי יעבור רוח הבורא. ראיתי שהוא ממש מבואר בהדיא בש"ע סי' ק"י. רק ידוע למר פה קהלתינו קטן כגדול שומעין. לא גליתי דעתי פה ונשבעתי ואקיימה שגם למורה א' לא רציתי לגלות דעתי ודעת המורה. ואף שיש לי בהאי ענינא דבר נאה שחידשתי. משכתי ג"כ ידי ממנו משני טעמים ראשון המשכיל יבין מתוכו לאין הפגימה נוטה. וגם מפני כבוד המועד אקצר. ואומר בבקשה שיגלה דעתו דעת הרמה בבי דואר הראשון. ומי יודע במה שיש לאל ידי לעשות לו חטיבה מול חטיבה:
3
ד׳ועוד שמתי ידי לפי על מורה הנ"ל שהורה לאיש שמצא בתוך התרנגולת גרגיר מבוקעת מבוך וואטץ. והורה המורה שהוא חמץ גמור ואוסר התערובות כדין חטה שנמצא מבוקעת ואמר שהוא יחיד מומחה בדבר הזה. מי שמע ומי ראה כזאת. תו אקצר מפני כבוד המועד אהו' לנצח אברהם כו':
4
ה׳תשובה
5
ו׳יהא בעזרו מאריה דאברהם תלי תניא בדל"ו תניא כו' אהו' כמוהר"ר אברהם נר"ו:
6
ז׳טרפות נמצא במקולין אחר פרישת רובן של שחוטות למ"א אז נראה בבני מעיים של א' מהן דבר האוסרה ולא נודע מאיזה בהמה הוא
אד"ש אודיע גי"ה הגיעני והנאני. אולם האמת אגיד למעלתו כי לולא פניו אני נושא לבלתי השיבהו ריקם. שלא יאמר שהשלכתי דבריו אחרי גווי ח"ו. לא הייתי נזקק להשיב מאומה כהיום. באשר ביום אתמול לא הייתי בקו הבריאה ל"ע כידוע לאהו' מחותני ה"ק אי"א כ' יונתן הלוי יצ"ו שהביא לי אגרתו אתמול בתשעה שעות בלילה. ואני היום סמכוני באשישות ראשי ואיברי כבדין עלי בעונותי. ובעי מר מני מילתא דבעיא טעמא וצריכא רבה. נוסף לזה מיראי הוראה אני. ואפי' אחריות דנפשי לא ניחא לי. כ"ש לקבולי עלואי אחריות דאחריני שלא במקומי. חלילה לי להגיס לבי בהוראה. ומהו גם במקום שיש אנשים. מכל זה היה לי למנוע לגמרי ושתיקתי יפה מדיבורי. אך למען אהבתו ולעשות בקשתו. ריש מילין אומר בקיצור מופלג מה שנ"ל להלכה בלבד. וידעתי גם ידעתי שלא בא כי אם לבדקני ולתהות על קנקני הריקן. כי אינני כדאי ששלחתם אלי. ברם כך דעת תלמיד כמוני נוטה. לענין שאילתא דשאילנא קדמיכון בטריפות שאירע במקולין ולא נודע עד לאחר פרישת רוב הבהמות הנשחטות בחזקת כשרות למקום אחר. ונמכר מאחת או שתים מהנה. אז נתגלה ביד הלוקח שהיה טרפות בין הכשרות ולא ניכר האיסור. הנה לכאורה דין זה מבואר בסי' ק"י בטור וש"ע. דמה שפי' קודם שנודע האיסור מותר אפי' חה"ל. שאין אומרין קבוע למפרע. ומכאן ולהבא אסור ליקח מן התערובות אפי' חשאר"ל. והיא הלכה קבועה ומוסכמת מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל הכל שווין בדבר. וא"צ להטריח עצמנו בהבאת דברי הרשב"א ור"י והרא"ש. כאשר הכל מבואר בטור וב"י ואחרונים. וכ"ע מודו בפסק הש"ע הלזה. אין חולק עליו. א"כ בנ"ד נמי לא תיבעי לן מידי. ומה זו שאלה:
אד"ש אודיע גי"ה הגיעני והנאני. אולם האמת אגיד למעלתו כי לולא פניו אני נושא לבלתי השיבהו ריקם. שלא יאמר שהשלכתי דבריו אחרי גווי ח"ו. לא הייתי נזקק להשיב מאומה כהיום. באשר ביום אתמול לא הייתי בקו הבריאה ל"ע כידוע לאהו' מחותני ה"ק אי"א כ' יונתן הלוי יצ"ו שהביא לי אגרתו אתמול בתשעה שעות בלילה. ואני היום סמכוני באשישות ראשי ואיברי כבדין עלי בעונותי. ובעי מר מני מילתא דבעיא טעמא וצריכא רבה. נוסף לזה מיראי הוראה אני. ואפי' אחריות דנפשי לא ניחא לי. כ"ש לקבולי עלואי אחריות דאחריני שלא במקומי. חלילה לי להגיס לבי בהוראה. ומהו גם במקום שיש אנשים. מכל זה היה לי למנוע לגמרי ושתיקתי יפה מדיבורי. אך למען אהבתו ולעשות בקשתו. ריש מילין אומר בקיצור מופלג מה שנ"ל להלכה בלבד. וידעתי גם ידעתי שלא בא כי אם לבדקני ולתהות על קנקני הריקן. כי אינני כדאי ששלחתם אלי. ברם כך דעת תלמיד כמוני נוטה. לענין שאילתא דשאילנא קדמיכון בטריפות שאירע במקולין ולא נודע עד לאחר פרישת רוב הבהמות הנשחטות בחזקת כשרות למקום אחר. ונמכר מאחת או שתים מהנה. אז נתגלה ביד הלוקח שהיה טרפות בין הכשרות ולא ניכר האיסור. הנה לכאורה דין זה מבואר בסי' ק"י בטור וש"ע. דמה שפי' קודם שנודע האיסור מותר אפי' חה"ל. שאין אומרין קבוע למפרע. ומכאן ולהבא אסור ליקח מן התערובות אפי' חשאר"ל. והיא הלכה קבועה ומוסכמת מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל הכל שווין בדבר. וא"צ להטריח עצמנו בהבאת דברי הרשב"א ור"י והרא"ש. כאשר הכל מבואר בטור וב"י ואחרונים. וכ"ע מודו בפסק הש"ע הלזה. אין חולק עליו. א"כ בנ"ד נמי לא תיבעי לן מידי. ומה זו שאלה:
7
ח׳הבדל גדול שבין נ"ד לדין הש"ע סק"י שלא כמ"ש השואל בפשיטות
איברא לכי דייקינן משכחינן דצריכה לפנים. ושאלתן כשאלת הראשונים. דלפום ריהטא אמינא דנ"ד שאני ואין כאן קבוע כל עיקר. דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו. והיינו דווקא בדאיכא קבוע ודאי. אבל הכא ליתא לקבוע לגמרי. דאי בשלש בהמות שנשארו בבית הקצבים גוים ליכא קבוע. מאחר שפירשו רובן של בהמות. ולא איתחזק איסור הקבוע כלל. ואפי' בשבעה בהמות שפרשו למקולין. אע"ג דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה. מ"מ לית ליה דין קבוע. שכל עצמו חידוש הוא. וכ"ש בקבוע כי האי דלא ניכר האיסור במקום קביעותו. דאפי' ודאי איתיה לקבוע כה"ג קמן. אינו אלא מדרבנן כהסכמת רוב גדולי הפוסקים. והשתא הא לא איתחזק קבוע כלל במקולין. דנימא דהוי כמחצה על מחצה. עכ"פ לא יהא אלא ספק קבוע בדרבנן. והדרינן לכללא דחד בתרי ביבש ביבש בטל. ואפילו בחהר"ל כל שאין האיסור קבוע ודו"ק. שא"א בשום פנים להאריך לסבה הנז'. מ"מ נלע"ד שהם דברים ברורים למשכיל:
איברא לכי דייקינן משכחינן דצריכה לפנים. ושאלתן כשאלת הראשונים. דלפום ריהטא אמינא דנ"ד שאני ואין כאן קבוע כל עיקר. דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו. והיינו דווקא בדאיכא קבוע ודאי. אבל הכא ליתא לקבוע לגמרי. דאי בשלש בהמות שנשארו בבית הקצבים גוים ליכא קבוע. מאחר שפירשו רובן של בהמות. ולא איתחזק איסור הקבוע כלל. ואפי' בשבעה בהמות שפרשו למקולין. אע"ג דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה. מ"מ לית ליה דין קבוע. שכל עצמו חידוש הוא. וכ"ש בקבוע כי האי דלא ניכר האיסור במקום קביעותו. דאפי' ודאי איתיה לקבוע כה"ג קמן. אינו אלא מדרבנן כהסכמת רוב גדולי הפוסקים. והשתא הא לא איתחזק קבוע כלל במקולין. דנימא דהוי כמחצה על מחצה. עכ"פ לא יהא אלא ספק קבוע בדרבנן. והדרינן לכללא דחד בתרי ביבש ביבש בטל. ואפילו בחהר"ל כל שאין האיסור קבוע ודו"ק. שא"א בשום פנים להאריך לסבה הנז'. מ"מ נלע"ד שהם דברים ברורים למשכיל:
8
ט׳מעתה היה מקום להקל בכל התערובת הלז. וגם יש סניפים אחרים להקל בו. ואין דנין משא"א לדחוק את השעה ולפרש שיחתי. כדי שלא לעבור על דעת מעכ"ת להשיבו בפאשט ראשון. אמנם כל זה להלכה אני אומר. אבל לא למעשה חלילה. אם לא שיסכימו מורי הוראה. ומי לנו גדול מהרשב"א ז"ל שלא רצה לסמוך על הוראתו בדין קבוע זה להורות לאחרים. ועדיין אני צריך לעיין בו יפה. כי כתבתי זאת בחפזון נמרץ. ויש לי עוד דברים בגו. גם ידעתי שבס' ד"נ נזכר ג"כ מנדון זה ודבריו צ"ע. וא"א להאריך יותר כעת. ויתענג על רוב שלו' כנפשו ונפש אהו' הטרוד יעב"ץ ס"ט:
9
י׳בוכוואץ או היידן בל"א וטטרקי בלשון פולין מין אורז הוא ואינו מחמיץ
עמדתי מרעיד על הוראת המורה לאסור תרנגולת שנמצא עליה גרגיר זה (מין) אור"ז ולא ראה אורו"ת מימיו. ומאן הא דלא חש לקמחיה לאבד ממונן של ישראל בידים. ושור המזיק יתקרי. ליזל ולישלים דמי תרנגולתא למריה. דזיל קרי בי רב הוא בתשו' מהר"ם לובלין ז"ל ומובא באחרונים. ויפה אמר אותו מורה חץ שחוט לשונו שהוא יחיד בדבר. ובודאי כן הוא שלא מצינו לו חבר. וכל דאלים גבר:
עמדתי מרעיד על הוראת המורה לאסור תרנגולת שנמצא עליה גרגיר זה (מין) אור"ז ולא ראה אורו"ת מימיו. ומאן הא דלא חש לקמחיה לאבד ממונן של ישראל בידים. ושור המזיק יתקרי. ליזל ולישלים דמי תרנגולתא למריה. דזיל קרי בי רב הוא בתשו' מהר"ם לובלין ז"ל ומובא באחרונים. ויפה אמר אותו מורה חץ שחוט לשונו שהוא יחיד בדבר. ובודאי כן הוא שלא מצינו לו חבר. וכל דאלים גבר:
10