שאילת יעבץ, חלק א ס״אSheilat Yaavetz, Volume I 61
א׳בעיא דהלק"ט באוסר ספר על חברו אי שרי לעיין בו ע"י הרהור לא דייקא והפשטן איכפל וקמ"ל פסק הש"ע
בס' הלקט סי' ו' שאלה מי שאסר ספרו על חברו אם מותר ללמוד ע"י הרהור. תשובה קול מראה וריח אין בהם. משום מעילה. אבל איסורא מיהא איכא ע"כ:
בס' הלקט סי' ו' שאלה מי שאסר ספרו על חברו אם מותר ללמוד ע"י הרהור. תשובה קול מראה וריח אין בהם. משום מעילה. אבל איסורא מיהא איכא ע"כ:
1
ב׳ולי נראה שהשאלה היא שלא כהוגן. דמאי איריא ע"י הרהור. אפי' ע"י דיבור תיבעי לך. דאין ענין לכאן אם הרהור כדיבור דמי או לא. (ועמ"ש בס"ד במ"א על בחו"י בענין כתיבה אי כדבור חשיבא) דמנ"מ כיון דמ"מ אינו נהנה מן הספר כ"א ע"י ראיה. אע"פ שמוציא הדברים בפיו. הדיבור לא אסר על עצמו:
2
ג׳והא דקפשיט לאיסורא. נראה לכאורה כמשנה שאינה צריכה. שהרי מבואר הדבר בי"ד סי' רכ"א והוקבע להלכה פסוקה בש"ע ע"פ תשובת הג"מ. שאם אסר ספרו על חברו. אסור לנאסר בו שכן נהנה ע"ש:
3
ד׳אבל באמת לדידי חזי לי דלאו בכל גוונא מיתסר. דקשיא לי שופר שהנודר ממנו יוצא בתקיעתו. משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ולאו כל דכן הוא. מה התם דבגופו קעביד מעשה שרי. הכא דראיה בעלמא הוא מיבעיא:
4
ה׳איברא צריכא לפנים ולא תפשוט לאיסורא ולכאורה כחא דהתירא עדיף
אע"ג דמסתברא דמצי לאסור ספרו על חברו והנדר חל. אע"פ שמחויב להשאיל ספריו. דהיינו עושה צדקה בכל עת. מ"מ הנדר חל אפי' על ביטול עשה דאורייתא. כ"ש בהא דמד"ק הוא. היינו כדבעינן למימר בס"ד. אבל טובת הנאה אין לו בהן. ואינו רשאי ליטול שכר על שאלתן של ספרים. כמו שאסור לקבל שכר על הלימוד. ואותה ששנינו מצא ספרים לא ילמוד בהן בתחלה. היינו דווקא למוד בעיון גדול. שמשתמש בהם ושוחקן והן כלים. אבל בראיה בעלמא דלא מיקלי קלי להו שרי. מיהא לא אפשר למיסריה עליה באומר יאסר הנאת ספרי עליך. משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ואי בעית אימא נמי משום דמשועבד מן התורה להשאיל ספרו לחברו לראות בו בדרך שאינו מפסידו. ודילמא לא דמי לשאר ביטול עשה שאין לאחרים זכות בהן. משא"כ בזה שיש לאחרים זכות בו. והוי דומיא דבעל שאסר הנאת תשמישו על אשתו דלא חייל כלל. וא"כ בנ"ד אפי' איסורא ליכא. דלא דמי להקדש דאית ביה איסורא משום הנאה דראיה. משא"כ בראיה דמצוה דלא ליהנות ניתנה. שרי אפי' לכתחלה:
אע"ג דמסתברא דמצי לאסור ספרו על חברו והנדר חל. אע"פ שמחויב להשאיל ספריו. דהיינו עושה צדקה בכל עת. מ"מ הנדר חל אפי' על ביטול עשה דאורייתא. כ"ש בהא דמד"ק הוא. היינו כדבעינן למימר בס"ד. אבל טובת הנאה אין לו בהן. ואינו רשאי ליטול שכר על שאלתן של ספרים. כמו שאסור לקבל שכר על הלימוד. ואותה ששנינו מצא ספרים לא ילמוד בהן בתחלה. היינו דווקא למוד בעיון גדול. שמשתמש בהם ושוחקן והן כלים. אבל בראיה בעלמא דלא מיקלי קלי להו שרי. מיהא לא אפשר למיסריה עליה באומר יאסר הנאת ספרי עליך. משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ואי בעית אימא נמי משום דמשועבד מן התורה להשאיל ספרו לחברו לראות בו בדרך שאינו מפסידו. ודילמא לא דמי לשאר ביטול עשה שאין לאחרים זכות בהן. משא"כ בזה שיש לאחרים זכות בו. והוי דומיא דבעל שאסר הנאת תשמישו על אשתו דלא חייל כלל. וא"כ בנ"ד אפי' איסורא ליכא. דלא דמי להקדש דאית ביה איסורא משום הנאה דראיה. משא"כ בראיה דמצוה דלא ליהנות ניתנה. שרי אפי' לכתחלה:
5
ו׳ברם הכי הוא דאיכא למבעי כי אסר על נפשיה ספרו של חברו מהו וכה"ג מסתברא לאיסורא בכל גוונא בין ע"י דיבור או ע"י הרהור
ואי איכא למיבעי הך בעיא הכי הוא כגון שאמר קונם ספרו של חברו עלי. דכה"ג נ"ל ודאי דחייל נדרו. כמו באוסר הנאת תשמיש עליו דאסור. משום דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. או משום דאפשר באחריני. ואי נמי לא אפשר. אפ"ה כה"ג חייל. דנדרים חלין על דבר מצוה. אע"ג דמצות לאו ליהנות ניתנו. יכול לאסור החפץ על עצמו. והוי דבר האסור לו ודאי:
ואי איכא למיבעי הך בעיא הכי הוא כגון שאמר קונם ספרו של חברו עלי. דכה"ג נ"ל ודאי דחייל נדרו. כמו באוסר הנאת תשמיש עליו דאסור. משום דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. או משום דאפשר באחריני. ואי נמי לא אפשר. אפ"ה כה"ג חייל. דנדרים חלין על דבר מצוה. אע"ג דמצות לאו ליהנות ניתנו. יכול לאסור החפץ על עצמו. והוי דבר האסור לו ודאי:
6
ז׳ובהא נמי פשיטא לי דאסור בכל גוונא בין ע"י דיבור בין ע"י הרהור. דכבר אמרנו ששוין הן לענין זה. ובלי ספק אסור אפי' לראות בו כנ"ל ברור:
7
ח׳אי נמי באוסר בין על חברו בין על עצמו הנאת קריאת ספרים בכולל תיבעי וקמיפשטא לחומרא
איברא בנדון דבעל תשו' הנ"ל (ר"ל שחברו מדירו) נמי אכתי מספקא לי מילתא. כי קאסר עליה ספר בסתם. מי נימא דחייל אספרי רשות כגון של חכמות חיצוניות. ואיידי דחל אהני. חייל נמי אדשל מצוה בכולל. ועוד אפי' במפרש ספרי הקודש איכא לספוקי דילמא חל נדרא אספרי מקרא. שהרי מותר לקבל שכר על לימודן. ונאסרין במודר הנאה כמו ששנינו לא ילמדנו מקרא. וה"ה לחידושי סופרים שמותר לקבל עליהן שכר כנפסק בי"ד סי' רמ"ו. ונאסרין א"כ למודר הנאה. ואגב דחל אהני. חייל נמי אאינך. וכל שכן האידנא דנהוג לקבל שכר על כל לימוד שיהא. ונאסר הכל למודר. א"כ ה"ה ליהנות מספריו איך שיהיה נמי אסור בכל גוונא. ונראה דהיינו טעמא דתשו' הג"מ הנ"ל דסתם ופסק לאיסורא. ולא מפליג מידי. והוא הדין לאוסר על עצמו הנאת ספר סתם. שאסור בכל הספרים. נ"ל יעב"ץ ס"ט:
איברא בנדון דבעל תשו' הנ"ל (ר"ל שחברו מדירו) נמי אכתי מספקא לי מילתא. כי קאסר עליה ספר בסתם. מי נימא דחייל אספרי רשות כגון של חכמות חיצוניות. ואיידי דחל אהני. חייל נמי אדשל מצוה בכולל. ועוד אפי' במפרש ספרי הקודש איכא לספוקי דילמא חל נדרא אספרי מקרא. שהרי מותר לקבל שכר על לימודן. ונאסרין במודר הנאה כמו ששנינו לא ילמדנו מקרא. וה"ה לחידושי סופרים שמותר לקבל עליהן שכר כנפסק בי"ד סי' רמ"ו. ונאסרין א"כ למודר הנאה. ואגב דחל אהני. חייל נמי אאינך. וכל שכן האידנא דנהוג לקבל שכר על כל לימוד שיהא. ונאסר הכל למודר. א"כ ה"ה ליהנות מספריו איך שיהיה נמי אסור בכל גוונא. ונראה דהיינו טעמא דתשו' הג"מ הנ"ל דסתם ופסק לאיסורא. ולא מפליג מידי. והוא הדין לאוסר על עצמו הנאת ספר סתם. שאסור בכל הספרים. נ"ל יעב"ץ ס"ט:
8