שאילת יעבץ, חלק א ס״וSheilat Yaavetz, Volume I 66
א׳פ"א אירע פה עמדין בא' שעלה לקרות בתורה והראוהו בפסוק נשא את ראש בני קהת. והוא היה צריך לקרות בנשא דבני גרשון. ובירך ברכת התורה שלפניה. וגם הש"ץ התחיל להקרותו פסוק ראשון. ושוב הרגיש שטעה שאין זה מקומו:
1
ב׳לס"ת שהראוהו לקרות פרשה מוחלפת וברך עליה בטעות שא"צ לחזור ולברך כשחוזר לקריאה הנכונה בכל ענין בין התחיל לקרות בין לא בין בענין סמוך ביין ברחוק
והוריתי שאינו צריך לחזור ולברך. ואע"ג דבש"ע כתב באחרונה י"א לברך. נלע"ד פשוט דלכתחלה לית לן למיעבד עובדא לברוכי. דלא יהא אלא ספק שקול ספק ברכות להקל. דאע"ג דברכת התורה לפניה מן התורה. מ"מ ברכת התורה דציבור אינה אלא מדרבנן. שהרי כבר נפטר בברכה שבירך שחרית:
והוריתי שאינו צריך לחזור ולברך. ואע"ג דבש"ע כתב באחרונה י"א לברך. נלע"ד פשוט דלכתחלה לית לן למיעבד עובדא לברוכי. דלא יהא אלא ספק שקול ספק ברכות להקל. דאע"ג דברכת התורה לפניה מן התורה. מ"מ ברכת התורה דציבור אינה אלא מדרבנן. שהרי כבר נפטר בברכה שבירך שחרית:
2
ג׳ובר מהא ודאי הלכה מקופחת היא. דלא קיי"ל כהי"א אלא כדעת הר' גרשום בר שלמה שהביא בא"ח דמעשה רב שיצאה ממנו הוראה בחבורה שא"צ לברך לא שנא התחיל או לא. דלא דמי כלל לתורמסא דסי' ר"ו. וכמ"ש גם האחרונים ז"ל. ואף לבטז"ל שהחזיק בדעה האחרונה. מיהת מודה בשאין צריך לגלול. ובעובדא דידן נמי לא היה צריך לגלול ס"ת כי שניהם סמוכים זה לזה ביריעה א'. וגם לנו עוד דברים בגו לדחות דעה הנז' מהלכה כמ"ש בס"ד בחיבורי ושם גליתי דעתי הנוטה להקל בברכה זו בכל אופן אפי' בענין רחוק יותר מכדי גלילה. והוא המחוור. יע"ש מילתא בטעמא. יעב"ץ ס"ט:
3
ד׳שוב לאחר כמה שנים מצאתי שכבר היה מעשה זה לעולמים. שכן ראיתי עתה. כזה בס' תיקון יששכר. ואע"פ שהורה שלא כדעתי הנ"ל. אני במקומי עומד ומזכה אני במקומי כדרך שהייתי למד:
4