שאילת יעבץ, חלק א ז׳Sheilat Yaavetz, Volume I 7
א׳שאלה עיר צפורי העומדת בראש ההר ואין לה חומה גמורה סביב. אם יש לה דין רה"י לטלטל בה בשבת:
1
ב׳תשובה
2
ג׳צ"ע להשוות דברי מהרי"ק בתשו' על ענין עיר שהקפה בי"ש עם דברי התלמוד וישוב הגון ומוכרח בלי ספק
דבר ברור הוא הר או תל המתלקט י' מתוך ד' חולק רשות לעצמו ודין מחיצה י"ל לעשות המוקף על ידיהם רה"י דבר תורה. אכן צ"ע מחמת מ"ש בתשובת מהרי"ק שורש מ"ו על ענין עיר א' שהיתה מוקפת הרים סביב לה. שהשיב הרב ז"ל לאסור הטלטול בתוכה מטעם דבעינן היקף לדירה: לאפוקי מחיצת הרים. וצל"ע מהא דאיתא בעירובין פ"ק (דח"א) מעשה במבוי שצדו א' כלה לאשפה. וצידו א' לים. ולא אמר בה ר' לא איסור ולא היתר לא איסור דהא קיימן מחיצות. שמע מנה בהדיא דמחיצת הים מחיצה היא. אע'פ שאין בה תפיסת ידי אדם. ולא נעשה היקף המחיצה לדירה. אפ"ה הויא מחיצה מעליא. ואי לאו דהוי חייש לשמא יעלה הים שרטון. הוה אמר בה נמי היתירא ודאי. אולם יש לחלק בין מבוי דהתם לנדון הרב הנ"ל. דהך מבוי הוו ליה תרי מחיצות גמורות בידי אדם. (ומן התורה בתרי סגי בכל דוכתא לענין שבת וכן לסוכה ואפי' למ"ד ג' מחיצות דאוריית' מיהו שלישית סגי לה בכל דהו) משו"ה הוי מהניא ביה ההיא מחיצה דים אע"ג דאינה עשויה בידי אדם. משא"כ בנדון דמהרי"ק שהיה כל ההיקף של העיר עשוי מן ההרים אשר לא חלו בהם ידי אדם כלל. לעשותה מוקפת לדירה. אבל בעובדא דתלמודא שפיר הויא מוקפת לדירה ע"י שאר המחיצות. (ודילמא מחיצה דים נמי הוי בה תפיסת ידי אדם שהגביהו שפת הקרקע שעל פני הים. או השוו פני החוף בבנין אבנים כמעשה הנמל. בגובה י' טפחים ) וזה נראה נכון וקיים וישר לחלק כן. דבלא"ה ודאי דעת מהרי"ק מוכרחת מהא דאמרי' (עירובין דך"ב) דא"י מקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא. ואפ"ה חייבין בא"י משום ר"ה כמסקנא דגמרא התם. ע"כ צ"ל כמ"ש התו' שם דאפי' לרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשויה בידי אדם. הא להדיא דלא מהני היקף שאינו עשוי בי"א. דאתו רבים ומבטלי מחיצתיה. (ומזה יש לתמוה קצת דמאי דוחקיה דהרב ז"ל משום דבעינן מוקף לדירה וליכא דבהא לאו איכפת לן כולי האי. דמדאורייתא רה"י גמורה היא: אפי' אינו מוקף לדירה ולעולם הזורק לתוכו חייב. והמטלטל בתוכה ד"א פטור. לפי שמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ואינה אלא כרמלית מדרבנן. ותיפוק ליה מטעמא דאמרן. וטפי הו"ל לאתויי מגמרא ותוספת הנ"ל דמוכח בפשיטות שנותנין לה דין ר"ה גמור. לעיר המוקפת בהרים. משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. ופשוט שחייבין עליה מתורת ר"ה. וא"כ דעדיפא מנה הו"ל למימר דאסור לטלטל בתוכה דבר תורה וחייבין עליה חטאת. והיא תמיהא גדולה לכאורה. אלא שבזה נלע"ד לומר שאותו מקום שנשאל עליו הרב ז"ל בקיא הוה בגויה שאין בו משום ר"ה מטעמים אחרים שלא היו ס' רבוא בוקעים בו. ולא היו שביליו המפולשין רחבים י"ו אמה. כי היכי דליתו רבים וליבטלו מחיצתא. וכן נראה מכל מה שצידד שם הרב ז"ל ליתן למקום ההוא דין כרמלית לבד ולא תורת ר"ה. וזה ברור לע"ד) אלא ודאי כדאמרן דמבוי דגמרא שאני והוא ברור על דעתי:
דבר ברור הוא הר או תל המתלקט י' מתוך ד' חולק רשות לעצמו ודין מחיצה י"ל לעשות המוקף על ידיהם רה"י דבר תורה. אכן צ"ע מחמת מ"ש בתשובת מהרי"ק שורש מ"ו על ענין עיר א' שהיתה מוקפת הרים סביב לה. שהשיב הרב ז"ל לאסור הטלטול בתוכה מטעם דבעינן היקף לדירה: לאפוקי מחיצת הרים. וצל"ע מהא דאיתא בעירובין פ"ק (דח"א) מעשה במבוי שצדו א' כלה לאשפה. וצידו א' לים. ולא אמר בה ר' לא איסור ולא היתר לא איסור דהא קיימן מחיצות. שמע מנה בהדיא דמחיצת הים מחיצה היא. אע'פ שאין בה תפיסת ידי אדם. ולא נעשה היקף המחיצה לדירה. אפ"ה הויא מחיצה מעליא. ואי לאו דהוי חייש לשמא יעלה הים שרטון. הוה אמר בה נמי היתירא ודאי. אולם יש לחלק בין מבוי דהתם לנדון הרב הנ"ל. דהך מבוי הוו ליה תרי מחיצות גמורות בידי אדם. (ומן התורה בתרי סגי בכל דוכתא לענין שבת וכן לסוכה ואפי' למ"ד ג' מחיצות דאוריית' מיהו שלישית סגי לה בכל דהו) משו"ה הוי מהניא ביה ההיא מחיצה דים אע"ג דאינה עשויה בידי אדם. משא"כ בנדון דמהרי"ק שהיה כל ההיקף של העיר עשוי מן ההרים אשר לא חלו בהם ידי אדם כלל. לעשותה מוקפת לדירה. אבל בעובדא דתלמודא שפיר הויא מוקפת לדירה ע"י שאר המחיצות. (ודילמא מחיצה דים נמי הוי בה תפיסת ידי אדם שהגביהו שפת הקרקע שעל פני הים. או השוו פני החוף בבנין אבנים כמעשה הנמל. בגובה י' טפחים ) וזה נראה נכון וקיים וישר לחלק כן. דבלא"ה ודאי דעת מהרי"ק מוכרחת מהא דאמרי' (עירובין דך"ב) דא"י מקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא. ואפ"ה חייבין בא"י משום ר"ה כמסקנא דגמרא התם. ע"כ צ"ל כמ"ש התו' שם דאפי' לרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשויה בידי אדם. הא להדיא דלא מהני היקף שאינו עשוי בי"א. דאתו רבים ומבטלי מחיצתיה. (ומזה יש לתמוה קצת דמאי דוחקיה דהרב ז"ל משום דבעינן מוקף לדירה וליכא דבהא לאו איכפת לן כולי האי. דמדאורייתא רה"י גמורה היא: אפי' אינו מוקף לדירה ולעולם הזורק לתוכו חייב. והמטלטל בתוכה ד"א פטור. לפי שמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ואינה אלא כרמלית מדרבנן. ותיפוק ליה מטעמא דאמרן. וטפי הו"ל לאתויי מגמרא ותוספת הנ"ל דמוכח בפשיטות שנותנין לה דין ר"ה גמור. לעיר המוקפת בהרים. משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. ופשוט שחייבין עליה מתורת ר"ה. וא"כ דעדיפא מנה הו"ל למימר דאסור לטלטל בתוכה דבר תורה וחייבין עליה חטאת. והיא תמיהא גדולה לכאורה. אלא שבזה נלע"ד לומר שאותו מקום שנשאל עליו הרב ז"ל בקיא הוה בגויה שאין בו משום ר"ה מטעמים אחרים שלא היו ס' רבוא בוקעים בו. ולא היו שביליו המפולשין רחבים י"ו אמה. כי היכי דליתו רבים וליבטלו מחיצתא. וכן נראה מכל מה שצידד שם הרב ז"ל ליתן למקום ההוא דין כרמלית לבד ולא תורת ר"ה. וזה ברור לע"ד) אלא ודאי כדאמרן דמבוי דגמרא שאני והוא ברור על דעתי:
3
ד׳עוד ראיה נאה למחיצה ג' בי"ש שמועלת ודאי
וכן צא"ל בטבריה שימה חומתה. ובודאי עירבו בה וראיה לדבר מהא דאמרינן (דפ"זב). שהתיר רחב"ע לאנשי טבריא למלא מים מגזוזטרא בשבת. וגזוזטרא לא אהני אלא לתקוני מיא דלא ליהוו כרמלית. ואי איתא דלא היו יכולין לערב אכתי מרשות היחיד לרשות הרבים קמפקי. דטבריא גופה ר"ה היא. דהא ים לאו מחיצה הוא לאכשורה ודוק. אלא ודאי משום מחיצות דלאינך גיסא שפיר הויא רה"י ונכון:
וכן צא"ל בטבריה שימה חומתה. ובודאי עירבו בה וראיה לדבר מהא דאמרינן (דפ"זב). שהתיר רחב"ע לאנשי טבריא למלא מים מגזוזטרא בשבת. וגזוזטרא לא אהני אלא לתקוני מיא דלא ליהוו כרמלית. ואי איתא דלא היו יכולין לערב אכתי מרשות היחיד לרשות הרבים קמפקי. דטבריא גופה ר"ה היא. דהא ים לאו מחיצה הוא לאכשורה ודוק. אלא ודאי משום מחיצות דלאינך גיסא שפיר הויא רה"י ונכון:
4
ה׳דברי הרב במ"א בענין זה תמוהים מאד לענ"ד
שוב ראיתי במג"א (סי' שס"ג סכ"ט) שכתב אההיא דמבוי שצדו א' ים וצ"ע מהא דכתבו התו' דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיבא מחיצה ואתו רבים ומבטלי מחיצתן וצ"ל דהכא מיירי במקום שאין הספינות עוברות שם לנמל דשם הוי הים מחיצה עכ"ד. ותמוה בעיני אטו ספינות מבטלי מחיצות. א"כ יבטלו גם הכרמלית ותחזור ותעשה על ידיהן ר"ה. ויולד לנו מזה עוד דין חדש שהים במקום הנמל שספינות רבות עוברות שם כגון אמשטרדם ולונדון שאפשר ס"ר בוקעים בנמליהם. יהא לו דין ר"ה. וזה ודאי דבר בטל דהא לא דמי לדגלי המדבר. ולא יעלה על הדעת לעשותו ר"ה. וכמדומה ששגג במ"כ בכוונת התו' במ"ש דאתו רבים ומבטלי מחיצה. דפשוט שכיוונו לרגלי רבים הדורסים ברה"י כזו שמחיצותיה בידי שמים וק"ל. לא מחמת ספינות השטות בנמל הים. וע"ל סי' שמ"ה שהביא הרב ז"ל עצמו בשם הרא"ם דלא אתו ספינות ומשוו ר"ה. והוא ברור ומוכרח מטעם שאמרנו. ועוד תמה על עצמך דהא סתם נמל מעשה ידי אדם הוא. ובמחיצה העשויה בידי אדם מי שמעת לה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. א"כ כלפי לייא ואזיל בתר איפכא במ"כ. דבמקום נמל ודאי לא מהני לבטולי מחיצות אפי' ע"י רגל רבים דיבשה. כל שכן דריבוי הספינות העוברות אינו מעלה ומוריד כלום. ובמקום שאין שם נמל מלאכותי. אלא חוף הים הטבעי. אי איכא רגל רבים דווקא הוא דמהני לבטל מחיצתו. שאינה עשויה בי"א. ומ"מ הליכת הספינות בין הכא ובין הכא. לאו כלום היא לענין זה. ואין לומר שכוונת הרב ז"ל ע"י הספינות רגל ב"א הרבה מצויה שם ונעשית ר"ה ע"י הרבים היוצאים מן הספינות ליבשה ומן היבשה לספינה. דמאי איריא ספינות עוברות ואי רבים בקעי באותו מקום ביבשה אע"פ שאינם פורשים בים כלל ולא א' בהם בים יבוא. אפ"ה בטלי מחיצות ודוקא מחיצה דים גרידא. לא דנמל מעשה אדם כנז'. על כן לא נתכוונו דבריו ז"ל כאן. ומיחוורתא כדאמרן בס"ד:
שוב ראיתי במג"א (סי' שס"ג סכ"ט) שכתב אההיא דמבוי שצדו א' ים וצ"ע מהא דכתבו התו' דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיבא מחיצה ואתו רבים ומבטלי מחיצתן וצ"ל דהכא מיירי במקום שאין הספינות עוברות שם לנמל דשם הוי הים מחיצה עכ"ד. ותמוה בעיני אטו ספינות מבטלי מחיצות. א"כ יבטלו גם הכרמלית ותחזור ותעשה על ידיהן ר"ה. ויולד לנו מזה עוד דין חדש שהים במקום הנמל שספינות רבות עוברות שם כגון אמשטרדם ולונדון שאפשר ס"ר בוקעים בנמליהם. יהא לו דין ר"ה. וזה ודאי דבר בטל דהא לא דמי לדגלי המדבר. ולא יעלה על הדעת לעשותו ר"ה. וכמדומה ששגג במ"כ בכוונת התו' במ"ש דאתו רבים ומבטלי מחיצה. דפשוט שכיוונו לרגלי רבים הדורסים ברה"י כזו שמחיצותיה בידי שמים וק"ל. לא מחמת ספינות השטות בנמל הים. וע"ל סי' שמ"ה שהביא הרב ז"ל עצמו בשם הרא"ם דלא אתו ספינות ומשוו ר"ה. והוא ברור ומוכרח מטעם שאמרנו. ועוד תמה על עצמך דהא סתם נמל מעשה ידי אדם הוא. ובמחיצה העשויה בידי אדם מי שמעת לה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. א"כ כלפי לייא ואזיל בתר איפכא במ"כ. דבמקום נמל ודאי לא מהני לבטולי מחיצות אפי' ע"י רגל רבים דיבשה. כל שכן דריבוי הספינות העוברות אינו מעלה ומוריד כלום. ובמקום שאין שם נמל מלאכותי. אלא חוף הים הטבעי. אי איכא רגל רבים דווקא הוא דמהני לבטל מחיצתו. שאינה עשויה בי"א. ומ"מ הליכת הספינות בין הכא ובין הכא. לאו כלום היא לענין זה. ואין לומר שכוונת הרב ז"ל ע"י הספינות רגל ב"א הרבה מצויה שם ונעשית ר"ה ע"י הרבים היוצאים מן הספינות ליבשה ומן היבשה לספינה. דמאי איריא ספינות עוברות ואי רבים בקעי באותו מקום ביבשה אע"פ שאינם פורשים בים כלל ולא א' בהם בים יבוא. אפ"ה בטלי מחיצות ודוקא מחיצה דים גרידא. לא דנמל מעשה אדם כנז'. על כן לא נתכוונו דבריו ז"ל כאן. ומיחוורתא כדאמרן בס"ד:
5
ו׳דין החריץ שבי"ש ושבי"א מבוא' יפה יפה וביאו' דברי תו' החמורי' לכאור'
לפי דרכך אתה למד בדין החריץ המוזכר בתשו' א"מ הגאון ז"ל סי' ה' שי"ל כל תורת רה"י והוא דבר פשוט וברור מאד בלי ספק. עד שיש לתמוה הרבה על הפצרתו של אותו חכם השואל להכניסו בגדר ספק עד שהוצרך אמ"ה זצ"ל להתארך עמו מאד כדי לברר לו אמתתו. אמנם אין הדברים אמורים אלא בחריץ העשוי בידי אדם כאותו של עיר האג שהיו דנין עליו. וכמעשה כל החריצין של מדינות הולנד. אבל העשוי בידי שמים אינו מועיל לתת לו דין רה"י אלא להחמיר בלבד לחייב הזורק לתוכו. ואף בזו באתרא דבקעי ביה רבים לא מהני. דאתו רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשויה בי"א אף לפטור הזורק לתוכו וכל תורת ר"ה עליו בין להקל בין להחמיר כדמוכחא ההיא סוגיא דר"פ עושין פסין. ובזה מדוקדק מאד מ"ש התוס' ד"ה דילמא מעלות ומורדות שכתבו דמחיצה בי"ש לא חשיבא מחיצה כולי האי כו' יע"ש. דמאי כולי האי תו איכא למידק הא איברא איפכא שמעינן להו דאפי' מחיצה העשויה בי"ש לא אתו רבים ומבטלי לה. דהא מעלות ומורדות בי"ש נינהו ואין חייבין עליהן אפי' בח"ל אליבא דרבנן (וכן בתל אע"פ שסתמו בי"ש הוא) אלא צ"ל שקושיתם היא משום דס"ד נהי דאין חייבין עליהן משום ר"ה שלא לחייב המעביר בתוכן ד"א. מיהא נחמיר עליהן שלא להוציא מתוכן לר"ה ולרה"י וכן להפך ונטיל עליהן חומר שתי הרשויות. ועוד בדין היה לחייב עליהן משום רה"י דקיי"ל אף מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה וכל מחיצה איך שהיא חולקת רשות לעצמה מד"ת. א"כ למ"ד דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה יהו חייבין עליו מתורת רה"י לכל דבר. וזה תימה דא"כ בכל מדינת א"י ובבל לא יהיו חייבין משום ר"ה. וגם יהא החייב הזורק לתוכן ממ"א. ולזה הוצרכו לתרץ דמחיצה בי"ש לא חשיבא מחיצה כולי האי. אע"ג דמחיצה גמורה היא דבר תורה. מ"מ אינה חשובה כל כך מחיצה שלמה. כמו העשויה בי"א. דאפי' רבים לא מבטלי לה. וזו שבי"ש) אפי' לרבנן אתו רבים ומבטלי לה אף להקל ליתן לה כל תורת ר"ה. והיינו דווקא היכא דניחא תשמישתא דאזדו רבנן לטעמייהו דס"ל כל היכא דניחא תשמישתא אפי' מחיצה העשויה בי"א אתו רבים ומבטלי לה. ברם מעלות ומורדות ודאי שאני כיון דלא ניחא תשמישתייהו במילתייהו קיימן. דחשיבא מחיצה דידהו מחיצה לכ"ע. ודוק היטב. כללא דמילתא מחיצה כל דהו מחיצה הויא דבר תורה וחולקת רשות לשבת. וכי בקעי בה רבים פלוגתא דר"י ורבנן אי אתו רבים ומבטלי מחיצתא לר"י אף העשויה בי"א בטלה. אי לא גמרי להו מחיצות. ולרבנן אי איכא שם ד' מחיצות בעלמא תו לא אתי רבים ומבטלי להו. אבל בב' מחיצות אע"ג דמעלייתא הויין אתו רבים ומבטלי. ולר"י כה"ג כיון דמחיצות גמורות נינהו בתרי מיהת סגי דלא ליתו רבים וליבטלו להו לגמרי. והני מילי בדניחא תשמישתא דרבים: אבל בדלא ניחא תשמישתייהו איפכא הוי. לרבנן לא אתו רבים ומבטלי אפי' מחיצה שבידי שמים. כיון דלא מסתגי להו לרבים להדיא. כה"ג לא פלגי רבנן בין העשויה בי"א לבידי שמים. ולר"י כיון דאינן אלא מחיצות גרועות. אין כחן יפה לעמוד נגד דריסת הרבים אע"פ שהילוכן ע"י הדחק. מיהא בדניחא תשמישתא אע"ג דלרבנן אלימי מחיצות היכא דאיתנהו ד' מחיצות בעלמא. היינו דווקא כשהן בידי אדם. אבל העשויות בידי שמים. לא עדיפי ממחיצות גמורות שבידי אדם היכא דבצרי להו ד' מחיצות. הכא אפי' בד' לא סגי. כיון דאיכא תרתי לגריעותא. דריסת רבים דניחא ומחיצה בידי שמים. מיבטל בטלי להו רבים ודאי. ולכל מילי יהבי להו תורת ר"ה. ולא מהניא מחיצתייהו כלל. ולא אמרן אלא בכולהו בידי שמים. אבל כי ליכא אלא חדא בי"ש ואינך רובא בידי אדם. הדר הנ"ל ככולהו בידי אדם. וכיון דאיתנהו שם ד' מחיצות סגי:
לפי דרכך אתה למד בדין החריץ המוזכר בתשו' א"מ הגאון ז"ל סי' ה' שי"ל כל תורת רה"י והוא דבר פשוט וברור מאד בלי ספק. עד שיש לתמוה הרבה על הפצרתו של אותו חכם השואל להכניסו בגדר ספק עד שהוצרך אמ"ה זצ"ל להתארך עמו מאד כדי לברר לו אמתתו. אמנם אין הדברים אמורים אלא בחריץ העשוי בידי אדם כאותו של עיר האג שהיו דנין עליו. וכמעשה כל החריצין של מדינות הולנד. אבל העשוי בידי שמים אינו מועיל לתת לו דין רה"י אלא להחמיר בלבד לחייב הזורק לתוכו. ואף בזו באתרא דבקעי ביה רבים לא מהני. דאתו רבים ומבטלי מחיצה שאינה עשויה בי"א אף לפטור הזורק לתוכו וכל תורת ר"ה עליו בין להקל בין להחמיר כדמוכחא ההיא סוגיא דר"פ עושין פסין. ובזה מדוקדק מאד מ"ש התוס' ד"ה דילמא מעלות ומורדות שכתבו דמחיצה בי"ש לא חשיבא מחיצה כולי האי כו' יע"ש. דמאי כולי האי תו איכא למידק הא איברא איפכא שמעינן להו דאפי' מחיצה העשויה בי"ש לא אתו רבים ומבטלי לה. דהא מעלות ומורדות בי"ש נינהו ואין חייבין עליהן אפי' בח"ל אליבא דרבנן (וכן בתל אע"פ שסתמו בי"ש הוא) אלא צ"ל שקושיתם היא משום דס"ד נהי דאין חייבין עליהן משום ר"ה שלא לחייב המעביר בתוכן ד"א. מיהא נחמיר עליהן שלא להוציא מתוכן לר"ה ולרה"י וכן להפך ונטיל עליהן חומר שתי הרשויות. ועוד בדין היה לחייב עליהן משום רה"י דקיי"ל אף מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה וכל מחיצה איך שהיא חולקת רשות לעצמה מד"ת. א"כ למ"ד דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה יהו חייבין עליו מתורת רה"י לכל דבר. וזה תימה דא"כ בכל מדינת א"י ובבל לא יהיו חייבין משום ר"ה. וגם יהא החייב הזורק לתוכן ממ"א. ולזה הוצרכו לתרץ דמחיצה בי"ש לא חשיבא מחיצה כולי האי. אע"ג דמחיצה גמורה היא דבר תורה. מ"מ אינה חשובה כל כך מחיצה שלמה. כמו העשויה בי"א. דאפי' רבים לא מבטלי לה. וזו שבי"ש) אפי' לרבנן אתו רבים ומבטלי לה אף להקל ליתן לה כל תורת ר"ה. והיינו דווקא היכא דניחא תשמישתא דאזדו רבנן לטעמייהו דס"ל כל היכא דניחא תשמישתא אפי' מחיצה העשויה בי"א אתו רבים ומבטלי לה. ברם מעלות ומורדות ודאי שאני כיון דלא ניחא תשמישתייהו במילתייהו קיימן. דחשיבא מחיצה דידהו מחיצה לכ"ע. ודוק היטב. כללא דמילתא מחיצה כל דהו מחיצה הויא דבר תורה וחולקת רשות לשבת. וכי בקעי בה רבים פלוגתא דר"י ורבנן אי אתו רבים ומבטלי מחיצתא לר"י אף העשויה בי"א בטלה. אי לא גמרי להו מחיצות. ולרבנן אי איכא שם ד' מחיצות בעלמא תו לא אתי רבים ומבטלי להו. אבל בב' מחיצות אע"ג דמעלייתא הויין אתו רבים ומבטלי. ולר"י כה"ג כיון דמחיצות גמורות נינהו בתרי מיהת סגי דלא ליתו רבים וליבטלו להו לגמרי. והני מילי בדניחא תשמישתא דרבים: אבל בדלא ניחא תשמישתייהו איפכא הוי. לרבנן לא אתו רבים ומבטלי אפי' מחיצה שבידי שמים. כיון דלא מסתגי להו לרבים להדיא. כה"ג לא פלגי רבנן בין העשויה בי"א לבידי שמים. ולר"י כיון דאינן אלא מחיצות גרועות. אין כחן יפה לעמוד נגד דריסת הרבים אע"פ שהילוכן ע"י הדחק. מיהא בדניחא תשמישתא אע"ג דלרבנן אלימי מחיצות היכא דאיתנהו ד' מחיצות בעלמא. היינו דווקא כשהן בידי אדם. אבל העשויות בידי שמים. לא עדיפי ממחיצות גמורות שבידי אדם היכא דבצרי להו ד' מחיצות. הכא אפי' בד' לא סגי. כיון דאיכא תרתי לגריעותא. דריסת רבים דניחא ומחיצה בידי שמים. מיבטל בטלי להו רבים ודאי. ולכל מילי יהבי להו תורת ר"ה. ולא מהניא מחיצתייהו כלל. ולא אמרן אלא בכולהו בידי שמים. אבל כי ליכא אלא חדא בי"ש ואינך רובא בידי אדם. הדר הנ"ל ככולהו בידי אדם. וכיון דאיתנהו שם ד' מחיצות סגי:
6
ז׳דין מחיצות שבי"ש וכן שבי"א היכא דליכא שם ד"מ ששוין הן מבואר היטב
אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת והרווחנו דברים הרבה שלא נתבארו עדיין כל צרכן בדברי המחברים. למדנו שני דרכים במחיצות שבי"ש. (וה"ה לבידי אדם כי ליכא שם ד' מחיצות. דשוין הן לרבנן) א' להקל וא' להחמיר. שמענו שמחיצות העשויות בי"ש כגון היקף הרים או חריצים ונקעים טבעיים. עושין רה"י לכל דבר. כל שאין רבים דורסין שם. ואם רבים בוקעין בתוכן אז יש חילוק בין היכא דניחא תשמישן דהו"ל מחיצה נדרסת. כה"ג לאו שמה מחיצה כלל ואתו רבים ומבטלי להו לגמרי. ונותנין להם כל תורת ר"ה גמורה. ואי לא ניחא תשמישן אע"ג דכה"ג במילתייהו קיימי. דחשיבי מחיצתא ולא אתו רבים ומבטלי להו דקיי"ל כרבנן. מיהו אכתי צריך לפלוגי בדידהו. דלא מהניין מחיצתייהו אלא לאותן מעלות ומורדות וסרטיאות עצמן דלא ליהוי להו דין ר"ה ע"י הילוך דרבים כי לא ניחא דריסתן. דלא חשיבא לבטולי למחיצות. נפקא מנה לדרך ר"ה העוברת ביניהן שאין חייבין עליה. אבל עיירות גדולות ופלטיאות שבתוכן. הרי הן ר"ה לכל דבריהם. אע"פ שמוקפות במחיצות הללו שבי"ש (או שבי"א ואינן ד') אינן מועילות. כיון דניחא תשמישתא דרבים התם. אכן במחיצות שלמות בידי אדם ודאי יש תיקון גם לפלטיא עצמה. כדאיתא פ"ק בסוגיא דכיצד מערבין דרך ר"ה. ותמהני מאד ממ"ש אמ"ה ז"ל (בספרו סל"ז) בשם הרשב"א דבפלטיא אפי' דלתות המדינה ננעלות חייבין עליה משום ר"ה וסברתו מצאה חן בעיניו וקלסה. והא בהדיא שמעינן מהתם דבדלתות נעולות מיהא סגי. (ולענין כרמלית המובלעת בתוך רה"י גמור עמ"ש בס"ד בחי' סי' שנ"ח) ולמדנו לענין מחיצת החריצין שבידי אדם שמועלת לתקן ר"ה שבתוך היקפן ונעשה רה"י על ידיהן. כאילו היתה מוקפת חומה. ולא אתו רבים ומבטלי מחיצותיהן. כיון דבי"א נינהו:
אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת והרווחנו דברים הרבה שלא נתבארו עדיין כל צרכן בדברי המחברים. למדנו שני דרכים במחיצות שבי"ש. (וה"ה לבידי אדם כי ליכא שם ד' מחיצות. דשוין הן לרבנן) א' להקל וא' להחמיר. שמענו שמחיצות העשויות בי"ש כגון היקף הרים או חריצים ונקעים טבעיים. עושין רה"י לכל דבר. כל שאין רבים דורסין שם. ואם רבים בוקעין בתוכן אז יש חילוק בין היכא דניחא תשמישן דהו"ל מחיצה נדרסת. כה"ג לאו שמה מחיצה כלל ואתו רבים ומבטלי להו לגמרי. ונותנין להם כל תורת ר"ה גמורה. ואי לא ניחא תשמישן אע"ג דכה"ג במילתייהו קיימי. דחשיבי מחיצתא ולא אתו רבים ומבטלי להו דקיי"ל כרבנן. מיהו אכתי צריך לפלוגי בדידהו. דלא מהניין מחיצתייהו אלא לאותן מעלות ומורדות וסרטיאות עצמן דלא ליהוי להו דין ר"ה ע"י הילוך דרבים כי לא ניחא דריסתן. דלא חשיבא לבטולי למחיצות. נפקא מנה לדרך ר"ה העוברת ביניהן שאין חייבין עליה. אבל עיירות גדולות ופלטיאות שבתוכן. הרי הן ר"ה לכל דבריהם. אע"פ שמוקפות במחיצות הללו שבי"ש (או שבי"א ואינן ד') אינן מועילות. כיון דניחא תשמישתא דרבים התם. אכן במחיצות שלמות בידי אדם ודאי יש תיקון גם לפלטיא עצמה. כדאיתא פ"ק בסוגיא דכיצד מערבין דרך ר"ה. ותמהני מאד ממ"ש אמ"ה ז"ל (בספרו סל"ז) בשם הרשב"א דבפלטיא אפי' דלתות המדינה ננעלות חייבין עליה משום ר"ה וסברתו מצאה חן בעיניו וקלסה. והא בהדיא שמעינן מהתם דבדלתות נעולות מיהא סגי. (ולענין כרמלית המובלעת בתוך רה"י גמור עמ"ש בס"ד בחי' סי' שנ"ח) ולמדנו לענין מחיצת החריצין שבידי אדם שמועלת לתקן ר"ה שבתוך היקפן ונעשה רה"י על ידיהן. כאילו היתה מוקפת חומה. ולא אתו רבים ומבטלי מחיצותיהן. כיון דבי"א נינהו:
7
ח׳אם יש לחוש בנהרו' וחריצין מחמ' שנקרשן בימו' הגשמים
ועדיין צריכין אנו לחקור אם חלה עליהן חששת חז"ל שמא יעלה הים שרטון. וכבר הושוו הפוסקים והסכימו דלא חיישינן לה אפי' בנהרות. כ"ש לחריצין הללו דלא רדיפי מיא דלא שייכא בהו. אלא שהאחרונים ז"ל חידשו לנו חומרא אחרת שאם נקרשין מימי הנהרות והחריצים בימי הגשמים בטלה המחיצה ואסור לטלטל עכ"פ באותן שבתות לדברי המג"א. וכמדת במג"ד אף בכל השנה אסורין אותן עיירות שיש בהן חששה זו. ואם אמנם לכאורה מצאה החששה מקום לחול. דדמי לשרטון. וליכא לדחויי דקרח שאני דהא שרי לשבור הקרח כדאי' בא"ח סי' ש"כ. דהא לאו מילתא דבנהר ואגם מים אסור כמ"ש שם במג"א בפשיטות. וכך נ"ל ברור דלא שרי ראבי"ה שבירת הקרח אלא בכלים ובקרח שאינו חזק. דומיא דשבירת חבית לאכול גרוגרת וק"ל. אבל קרח שבנהרות והוא חזק כל כך שעוברין עליו בני אדם וקרונות. מ"ט יהא מותר לשברו. הא קיי"ל אפי' חותמות בעלמא שבקרקע אסור להפקיע ולחתוך משום סתירה. כ"ש קרח חזק כל כך דבעי מרא וחצינא. דהויא סתירה גדולה בקרקע: ופשיטא דאסורה. אפי' ליטול מתחתיו דבר הצריך לשבת. הגע עצמך פירות באוצר תחת הקרקע. יהא מותר לסתור קרקע שעליהן או לשבר שאר סתימה חזקה שעל גביהן הא ודאי לא שרי:
ועדיין צריכין אנו לחקור אם חלה עליהן חששת חז"ל שמא יעלה הים שרטון. וכבר הושוו הפוסקים והסכימו דלא חיישינן לה אפי' בנהרות. כ"ש לחריצין הללו דלא רדיפי מיא דלא שייכא בהו. אלא שהאחרונים ז"ל חידשו לנו חומרא אחרת שאם נקרשין מימי הנהרות והחריצים בימי הגשמים בטלה המחיצה ואסור לטלטל עכ"פ באותן שבתות לדברי המג"א. וכמדת במג"ד אף בכל השנה אסורין אותן עיירות שיש בהן חששה זו. ואם אמנם לכאורה מצאה החששה מקום לחול. דדמי לשרטון. וליכא לדחויי דקרח שאני דהא שרי לשבור הקרח כדאי' בא"ח סי' ש"כ. דהא לאו מילתא דבנהר ואגם מים אסור כמ"ש שם במג"א בפשיטות. וכך נ"ל ברור דלא שרי ראבי"ה שבירת הקרח אלא בכלים ובקרח שאינו חזק. דומיא דשבירת חבית לאכול גרוגרת וק"ל. אבל קרח שבנהרות והוא חזק כל כך שעוברין עליו בני אדם וקרונות. מ"ט יהא מותר לשברו. הא קיי"ל אפי' חותמות בעלמא שבקרקע אסור להפקיע ולחתוך משום סתירה. כ"ש קרח חזק כל כך דבעי מרא וחצינא. דהויא סתירה גדולה בקרקע: ופשיטא דאסורה. אפי' ליטול מתחתיו דבר הצריך לשבת. הגע עצמך פירות באוצר תחת הקרקע. יהא מותר לסתור קרקע שעליהן או לשבר שאר סתימה חזקה שעל גביהן הא ודאי לא שרי:
8
ט׳והשגה על האחרונים ז"ל
ומ"מ יש לעיין אם זה כדאי. לאסור הטלטול מחמת הקרש. ולפמ"ש לעיל דלא אתו ספינות ומבטלי מחיצתא דבעינן דומיא דדגלי מדבר. הכא נמי לא הוי דומיא דדגלי מדבר שלא היו הולכין על פני המים ולא היו קובעין מחניהם על הקרח. גם אינו ראוי לכך שהרי בחום השמש נמס. ומשו"ה נמי לא דמי לתבן שאם הוא מוקצה. קיי"ל דמבטל מחיצה כמ"ש בט"ז. דשאני תבן דמוקצה דודאי יעמוד שם כל ימי השבת. משא"כ בקרח. וכי אינו עשוי להתפשר בו ביום. עם כל תוקפו בבוא עליו חום היום או שירדו גשמים. מיד נפשר ומתמוגג. ותיכף אינו ראוי להילוך. אף שעדיין לא חזר כולו למים. מ"מ לא דרסי ביה רבים. משום הכי מסתבר טפי. דלא דמי אלא לתבן המוכן דאע"ג דאינו נוטלו משם. לא מבטל מחיצה. הוא הדין הקרש אע"פ שהוא חזק. ומעתה אין הכרח בכל מ"ש בט"ז לאיסור. והפריז על המדה לאסור בכל השנה ואין ראיה לדבר זה כלל. דאפי' תימא קרש אוסר. לא דמי לשירטון דהחששה עומדת לעולם ושייכא בכולה שתא וק"ל. על כן די למחמיר באותה שבת כדעת המג"א:
ומ"מ יש לעיין אם זה כדאי. לאסור הטלטול מחמת הקרש. ולפמ"ש לעיל דלא אתו ספינות ומבטלי מחיצתא דבעינן דומיא דדגלי מדבר. הכא נמי לא הוי דומיא דדגלי מדבר שלא היו הולכין על פני המים ולא היו קובעין מחניהם על הקרח. גם אינו ראוי לכך שהרי בחום השמש נמס. ומשו"ה נמי לא דמי לתבן שאם הוא מוקצה. קיי"ל דמבטל מחיצה כמ"ש בט"ז. דשאני תבן דמוקצה דודאי יעמוד שם כל ימי השבת. משא"כ בקרח. וכי אינו עשוי להתפשר בו ביום. עם כל תוקפו בבוא עליו חום היום או שירדו גשמים. מיד נפשר ומתמוגג. ותיכף אינו ראוי להילוך. אף שעדיין לא חזר כולו למים. מ"מ לא דרסי ביה רבים. משום הכי מסתבר טפי. דלא דמי אלא לתבן המוכן דאע"ג דאינו נוטלו משם. לא מבטל מחיצה. הוא הדין הקרש אע"פ שהוא חזק. ומעתה אין הכרח בכל מ"ש בט"ז לאיסור. והפריז על המדה לאסור בכל השנה ואין ראיה לדבר זה כלל. דאפי' תימא קרש אוסר. לא דמי לשירטון דהחששה עומדת לעולם ושייכא בכולה שתא וק"ל. על כן די למחמיר באותה שבת כדעת המג"א:
9
י׳עי"ל ע"ד האחרונים מהא דפריך תלמודא בבל מקיף לה פרת ועמ"ש התוספות שם. ואי איתא (אע"ג דמאוקיינוס שפיר פריך (ואפי' אאוקיינוס איכא למידק. דלרוח צפון הוא ים נקרש תמיד וכך שמו בלע"ז (מאר גלאציאל) והרי שם לפ"ז בטלה המחיצה כל השנה. ויש להמליץ ע"ז מ"ש רז"ל רוח צפונית פרוצה) מאי קושיא מפרת ודגלת דנהרות הן וראויות לקרוש. משו"ה לא חשיבי מחיצה. אלא ודאי ליתא להך סברא לגמרי. עי"ל בדבריהם ואין להאריך כאן (שלא דיברנו מזה רק אגב גררא). ועיין שילהי פ"ח דאהלות דכפור וגליד לא חשיבי מחיצה לענין טומאה. מיהא בחריצין העשויין בי"א לית דין ולית דיין דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתן כ"ש דליכא דחש לביטול מחיצות בי"א מחמת הקרש. ואף במחיצה רביעית בי"ש חדא מילתא היא. וכן במחיצת הרים אין לחוש למחיצה רביעית הנלע"ד כתבתי יעבץ ס"ט:
10